תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש לרכב.

לטענת התובעת, בעת שהנהג מטעמה ביצע פניית פרסה, עלה נהג הנתבעים שהגיח מאחור על אי התנועה המפריד בין הנתיבים ופגע ברכבה. לטענת הנתבעים, בעת שנסע הנהג מטעמם בנתיבו, רכב התובעת ביצע פניית פרסה רשלנית לאחר שאותת ימינה וגרם בהתרשלותו הבלעדית לתאונה.

לאחר שעיינתי בכלל החומר שהוגש לבית המשפט, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וטענותיהם, לא מצאתי כי התובעת עמדה בנטל השכנוע המוטל על כתפיה. נהג התובעים הודה כי לא הבחין ברכב הנתבעים לפני התאונה, ואילו נהג הנתבעים טען כי חלק מרכבו היה לאחר התאונה על אי התנועה כתוצאה מהדיפת רכב התובעת את רכבו. מכאן, טענת נהג התובעת כי נהג הנתבעים ניסה לעקוף אותו בעודו עולה על אי התנועה, הינה פרי של היסק ולא של ידיעה, וההיסק עשוי לנבוע מהסבר הנתבע לפיו רכבו נהדף. נהג הנתבעים העיד לפניי והסביר כי לא היה מעלה על דעתו לנסות לעקוף את רכב התובעת תוך כדי עלייה על אי תנועה, וכי מדובר במהלך לא הגיוני אשר מסכן חיים. עדותו נמסרה באופן בהיר וענייני, והיא היתה מהימנה עליי, הן מתוך הגיונה הפנימי והן בשל אופן מסירת העדות.

בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת 2 את הוצאות ההתייצבות של העד מטעמה, בסך 600 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ט, 07 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.