1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמו למבוטחיהן בגין נזקי רכוש שנגרמו להם בתאונת דרכים מיום 12.12.2014 בין כלי רכב, מ"ר 67-133-52 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת 2 ומבוטח על ידי התובעת 1 היא גם הנתבעת שכנגד (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מ"ר 64-434-29 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1, בבעלותה הנתבעת 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 3, היא גם התובעת שכנגד, בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדה נוספת מטעם הנתבעים שישבה לצדו של הנהג ברכב הנתבעים.

4. בפתח הדיון בתביעה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל, ודין התביעה שכנגד להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לתת פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

5.1. אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת, שהתיישבה עם מוקדי הנזק ברכבים, עם זירת התאונה והייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים.

5.2. שוכנעתי כי נהג רכב הנתבעים לא ציית לתמרור עצור המוצב בכיוון נסיעתו, לא נתן דעתו לרכב התובעת הנוסע לקראת מפגש הכבישים, ולמעשה נכנס לצומת בלתי פנוי.

5.3. סבורני כי לא הייתה באפשרותה של נהגת רכב התובעת למנוע את התאונה.

5.4. מכאן, שהאחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג רכב הנתבעים.

5.5. באשר להיקף הנזק, הרי שהתובעות צירפו חוות דעת שמאי ואסמכתאות שיש בהן כדי ללמד על גובה הנזק. מה גם שלא עלה בידי הנתבעים לסתור את ראשי הנזק המנויים בתביעה.

לא כל שכן, לגבי ראש הנזק של הפסד הנחת היעדר תביעות, אשר הועמד על ידי התובעות על 6,588 ₪.

אין די במכתב שהונפק על ידי התובעת 1 בו היא צופה את הפסד הנחת היעדר תביעות, כדי ללמד על הפסד בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובעת 2 בגין הפסד הנחת היעדר תביעות כנגד המצאת אסמכתא המעידה על הפסד בפועל.

לכן יש להפחית סך של 6,588 ₪ מסכום התביעה, כך שיעמוד על סך של 19,749 ₪.

לפיכך, התביעה העיקרית מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעות את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה בהפחתת ראש הנזק בגין הפסד הנחת היעדר תביעות, בסך של 19,749 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.7% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 3 תשלם שכר העדים מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ה' אב תשע"ו, 09 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.