1. בפני שתי תביעות, במסגרתן עותר כל צד לחייב את הצד השני בנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה מיום 7.5.15.

2. הנהגת מטעם התובעת בתיק 46662-09-15 טוענת כי לאחר שסיימה את קניותיה בחנות בשם "מרסל" בנשר, נכנסה לרכב, ביקשה לצאת מהחניה ולפנות שמאלה. בסוף החניה היא הגיעה לתמרור "עצור" ועצרה בו, תוך שבדקה שמצד שמאל הכל פנוי, ברם בשל העובדה שמצד ימין חנו מכוניות שהסתירו את שדה הראיה, נאלצה להתקדם מעט לתוך הצומת וכך התקדמה כחצי מטר ונעצרה שוב, או אז הגיע הנתבע, מר ארכיפ צד (הנהג מטעם התובע בתיק 10425-09-15) מצד ימין שלה, תוך שהוא נוסע בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו, ופגע בה בחלק הימני קדמי של רכבה עם החלק השמאלי אחורי של רכבו.

3. הנתבע טוען כי נסע לאטו כדין בדרך הראשית, ולאחר שכמעט חלף את הצומת, הגיעה הנהגת בנסיעה ופגעה בו בחלק השמאלי אחורי של הרכב.

4. כל צד טוען כי השני נהג ברשלנות וחוסר זהירות והוא אחראי לנזק.

5. לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העד הניטרלי, מר לאוניד יכסל, מצאתי לקבל את התביעה בתיק 10425-09-15 בחלקה ולדחות את תביעת התובעת בתיק 46662-09-15.

6. אשר לאופן התרחשות התאונה – המחלוקת היא האם הנהגת מטעם התובעת פגעה בנתבע תוך כניסה לצומת במהלך נסיעה, או שמא היא עמדה והיה זה הנתבע שהגיע בנסיעה ופגע בה.

חרף הגרסאות הסותרות, נראה שהתמונות שהוצגו ובמיוחד התמונה מתוך הטלפון שהוצגה לבית המשפט, תומכת דווקא בגרסת הנהגת, שכן אילו הייתה גרסת ארכיפ נכונה, ניתן היה לצפות לפגיעה בחזית הקדמית של רכב התובעת ובצד השמאלי אחורי של הנתבע, וכן ניתן היה לצפות לפגיעת מעיכה בפגוש נהגת התובעת, ברם התמונה מלמדת שפגוש רכב התובעת לא נפגע בחזית, אלא בפינה הימנית והכי חשוב, ניתן לראות כי הוא נתלש. בתמונה ניתן לראות את אותה תלישה ואת חלק הפגוש התלוש כשהוא עדיין תקוע בפגוש האחורי של רכב ארכיפ. תלישה כזו אינה מתיישבת עם פגיעה של נהגת התובעת כפי שתואר ע"י ארכיפ, אלא עם סברה שהיא עמדה ורכב הנתבע הגיע ותוך כדי הנסיעה תלש לה את הפגוש.

במובן זה והגם שלכאורה יש עדות ניטרלית של אדם שראה, לטענתו, את הנהגת מטעם התובעת פוגעת בנתבע, אופן התרחשות התאונה לא ברור דיו ולא מצאתי שגרסתו של מי מהנהגים מהימנה יותר מגרסת הצד השני.

עם זאת וגם על פי גרסת נהגת התובעת, הרי שבניגוד לטענה בכתב התביעה לפיה עמדה בתמרור "עצור" לפני הצומת והנתבע פגע בה, הסתבר בעדותה בבית המשפט כי היא התקדמה אחרי אותו קו עצירה אל תוך הצומת ושם נעצרה. במובן זה וגם אם גרסתה תתקבל במלואה, ניתן לומר כי היא נכנסה לצומת כאשר הצומת לא היה פנוי בניגוד לתקנות התעבורה, או כי היא לקחה סיכון בכניסה לתוך הצומת שעה שמגיעה תנועה משני הכיוונים, ושעה ששדה הראיה שלה לא היה טוב דיו על מנת לבצע כניסה לתוך הצומת, ועל כן יש להשית את האחריות עליה.

7. בנסיבות אלה דין התביעה בתיק 46662-09-15 להדחות.

8. אשר לגובה הנזק בתיק 10425-09-15, הוגשה אומנם חוות דעת, ברם זו נערכה ביום 24.8.15, כ-3.5 חודשים אחרי התאונה. בתיאור נסיבות המקרה שבחוות הדעת, נכתב כי הן לא הובאו בפני השמאי, ולא ניתן הסבר לשיהוי שבעריכת חוות הדעת ולקשר הסיבתי שבין הנזקים שבחוות הדעת לבין הנזקים שנגרמו בתאונה. התובע אף לא צירף קבלות או אסמכתאות לפיהן הרכב בכלל תוקן.

מצד שני, ב"כ התובעת לא ביקש לזמן את השמאי לחקירה, כך שחוות הדעת לא הוזמה, וגם אם הרכב לא תוקן, בהנחה שהנזק נגרם בתאונה, זכאי התובע לתקן את הרכב בכל עת שיחפוץ ולקבל את הפיצוי בהתאם לנזק שנגרם. הנזק לפי חוות הדעת עומד על 3,684 ₪ כולל מע"מ.

9. מעבר לנזק הישיר ולשכ"ט השמאי בסך 472 ₪ (ראה חשבונית שצורפה לכתב התביעה), עתר התובע לנזקים עקיפים של אובדן ימי עבודה בעקבות השבתת הרכב ליומיים, ברם נזקים אלה לא הוכחו בכל דרך, שכן בעל הרכב שהוא התובע (להבדיל מהנהג מר ארכיפ צד) לא התייצב למתן עדות, וברור כי הנזקים הם נזקי בעל הרכב ולא נזקי הנהג. לא זו אף זו, כפי שכבר הסברתי לא צורפה קבלה או אסמכתא לפיה הרכב הושבת לצורך תיקון בפועל ועל כן אין מקום לפיצוי ברכיב זה.

10. סוף דבר, אני דוחה את התביעה בתיק 46662-09-15 ומקבלת את התביעה בתיק 10425-09-15 באופן שמחייבת את הנתבעות בתיק זה לשלם לתובע, מר אולג גנייב, סך4,156 ₪. הנתבעות תשפנה את התובע בהוצאות שהוצאו (אגרה לפי קבלות שתומצאנה ושכר בטלת עד בסך 350 ₪ שהושת בישיבת ההוכחות). בנוסף, תשאנה הנתבעות בשכ"ט עו"ד של התובע בסך כולל של 1,000 ₪.

ניתן היום, כ"ט אדר א' תשע"ו, 09 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.