בקשה לביטול החלטות ביהמ"ש, שניתנו בהעדרה של הנתבעת 2, בימים 4.7.17 ו- 6.9.17.

1. ענייננו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונה עבודה בה היה מעורב ביום 27.12.13. לכתב התביעה צורפה חו"ד רפואית לפיה נותרה אצלו, עקב התאונה, נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%.
2. הנתבעת 2 הינה חברה העוסקת בבנייה והנדסת מבנים, אשר עפ"י הנטען ביצעה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, יחד עם הנתבעת 1 (המעבידה של התובע) עבודות עבור הנתבעת 3, אשר במהלך ביצוען אירעה התאונה.
3. ביום 17/3/16 ניתן על ידי צו גילוי מסמכים הדדי שיבוצע תוך 30 ימים והוריתי על הגשת חו"ד רפואית מטעם הנתבעות, תוך 60 ימים, למקרה והן חולקות על חוה"ד שהוגשה מטעם התובע.

1. ביום 19.5.16 הגישו הנתבעות 3-5 חו"ד נגדית מטעמן. הנתבעת 2 לא הגישה חו"ד.
2. ביום 2.7.16 הגיש ב"כ התובע בקשה לחייב את הנתבעות 2,3 ו-5 להשלים את ההליכים המקדמיים, בגדרה טען כי אלה לא השיבו לבקשתו למתן צו לגילוי מסמכים כללי וספציפי ולא נתנו תשובות לשאלון. בקשה זו הועברה לתגובת הנתבעות עפ"י התקנות.
3. ביום 5.7.16 הודיעו הנתבעות 3-5 כי בקשת ב"כ התובע נמצאת בטיפול, ובפועל נושא ההליכים המקדמיים בין התובע לבין נתבעות אלה הוסדר בהמשך בהסכמה.
4. ביום 15/7/16 הודיע ב"כ הנתבעת 2 כי הוא יפעל להמצאת תשובות לשאלון וגילוי מסמכים עד ליום 31.17.16 ונתבקש אישורו של ביהמ"ש לכך, ואכן כך הוריתי בהחלטתי מיום 16.7.16.
5. ביום 13.12.16 פנה ב"כ התובע בבקשה נוספת למן צו להשלמת ההליכים המקדמיים, כאשר בכל הקשור לנתבעת 2 נטען כי ההליכים שבוצעו מטעמה היו חסרים וכי מכתב שנשלח לבא כוחה להשלמתם לא נענה.
6. הבקשה נשלחה לתגובת הנתבעות, עפ"י החלטתי מיום 3.1.17, בה צפה ב"כ הנתבעת 2, דרך הנט, עוד ביום בו ניתנה.
7. ביום 29.1.17 ומשחלף המועד להגשת תגובה מטעם הנתבעת 2 וזו לא הוגשה, ביקש ב"כ התובע מתן צו נגדה בהעדר תגובה ועתר לחייבה בהוצאות ואכן לאחר שהמתנתי פרק זמן נוסף, בתקווה כי הנתבעת 2 תגיב לבקשה ו/או תוגש הודעה מטעם ב"כ התובע לפיה קיבל את מבוקשו, ניתן ביום 19.2.17 צו להשלמת ההליכים המקדמיים כפי שאלה נתבקשו ע"י ב"כ התובע. באותה החלטה חויבה הנתבעת בתשלום הוצאות התובע בסך של 1,200 ₪.

בהחלטה צפה ב"כ הנתבעת, דרך הנט, עוד באותו יום.

1. בהחלטה נוספת שניתנה באותו יום, ולאור הפערים בין חוה"ד שהוגשו מטעם הצדדים (התובע והנתבעות 3-5) הוריתי על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, תוך שהטלתי את שכרו על כל הצדדים, כולל הנתבעת 2, בחלקים שווים.
2. ביום 7.5.17, ולאחר שניתנה ביום 1.5.17 החלטה במסגרתה נתבקש ב"כ התובע להודיע אם התובע נבדק ע"י המומחה שמונה, הודיע ב"כ התובע כי זה נבדק וכי מה שמעכב את מתן חוה"ד, כך עפ"י שיחה שניהל ב"כ התובע עם המומחה, העובדה שהנתבעת 2 טרם שילמה את חלקה בשכרו של המומחה.
3. בהחלטתי מאותו יום הוריתי לנתבעת 2 לדאוג לתשלום חלקה בשכ"ט המומחה ולהגיש הודעה מתאימה לתיק עם ביצוע התשלום. בהחלטה זו צפה ב"כ הנתבעת, דרך הנט, ביום 8.5.17.
4. ביום 8.5.17 הגיש ב"כ התובע בקשה נוספת הנוגעת להליכים המקדמיים מטעם הנתבעת 2, הפעם תחת הכותרת "בקשה לפי פקודת ביזיון בימ"ש" בה נטען כי עד אותו מועד, התעלמה הנתבעת מהחלטות ביהמ"ש וטרם מילאה אחר הצווים שניתנו בעניין ההליכים המקדמיים.
5. בהחלטתי מאותו יום הובהר כי איני רואה מקום להליכים לפי פקודת ביזיון בימ"ש, כאשר ניתן לקבל את "התרופה" המבוקשת בדרכים שיועדו לכך.
6. ביום 14.5.17 הגיש ב"כ התובע בקשה מפורטת למחיקת כתב ההגנה של הנתבעת 2 ולחייבה בהוצאות משפט, לאור הפרת הצווים שניתנו ע"י ביהמ"ש. באותו יום הורית על העברת הבקשה לתגובת ב"כ הנתבעת בהתאם לתקנות. בהחלטה זו צפה ב"כ הנתבעת 2, דרך הנט, ביום בו ניתנה – 14.5.17.
7. ביום 13.6.17 ולאור התעלמות ב"כ הנתבעת מהחלטות ביהמ"ש, הוריתי על זימון הצדדים לדיון ביום 17.7.17. גם בהחלטה זו צפה ב"כ הנתבעת, זאת ביום 14.6.17.
8. ביום 14.6.17 ביקש ב"כ התובע לדחות/להקדים את מועד הדיון שנקבע ובאותו יום הוריתי על הקדמתו ליום 4.7.17. החלטה זו נצפתה ע"י ב"כ התובע ביום בו ניתנה.
9. לדיון ביום 4.7.17, אשר נקבע במיוחד כדי לבחון את התנהלותה של הנתבעת 2 והתעלמותה העקבית מכל מה שקורה בתיק, לא התייצב מי מטעמה ולבקשת ביהמ"ש שוחחו באי כוח התובע והנתבעות 3-5 עם בא כוחה טלפונית מחוץ לאולם כדי לברר את סיבת אי התייצבותו. ב"כ הנתבעת מסר לב"כ התובע כי לא ידע על מועד הדיון וכי הוא ידאג לתשלום שכרו של המומחה ולהשלמת ההליכים המקדמים תוך שבועיים ימים. ב"כ התובע מסר לביהמ"ש את תוכן השיחה והודיע כי הוא עומד על בקשתו למחיקת כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת 2, זאת לאור הפרת הצווים שניתנו ע"י ביהמ"ש בתיק. לחילופין, ביקש כי ביהמ"ש יקצוב מועד קצר ביותר לתשלום חלקה של הנתבעת בשכ"ט המומחה וחיובה בהוצאות גם לאוצר המדינה.
10. בהחלטתי מאותו יום, סקרתי את כל השתלשלות ההליכים בתיק והבעתי את מורת רוחי מהתנהלותה של הנתבעת אשר מלבד העובדה שהיא פוגעת בניהול ההליך התקין, מפגינה זלזול בוטה בביהמ"ש ובהליך שיפוטי. עם זאת ולפנים משורת הדין, לא מצאתי להורות על מחיקת כתב טענותיה וניתנה לה שהות נוספת ואחרונה בת 14 יום, כדי להמציא תשובות לשאלון, גילוי ועיון במסמכים וכדי לשלם את חלקה בשכרו של המומחה.

בהחלטה הוריתי לב"כ הנתבעת להגיש הודעה מתאימה לתיק עם מילוי הצו, שאם לא כן, יימחק כתב טענותיה של הנתבעת 2 ללא התראה נוספת.

לאור מחדלי הנתבעת וחוסר ההתייצבות מטעמה לדיון, היא חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לטובת התובע, בסך של 3,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום, ללא קשר לתוצאות ההליך הסופי.

1. ביום 30.7.17 הודיע ב"כ התובע כי הנתבעת 2 לא מילאה אחר ההחלטה מיום 4.7.17 וביקש למחוק את כתב ההגנה שהוגש מטעמה.

1. בהחלטתי מיום 6.9.17, לאחר שחלפה תקופה ארוכה בה לא הגיב ב"כ הנתבעת לבקשה שהוגשה ולא הגיש כל הודעה מטעמו בהתאם להחלטה מיום 4.7.17 אשר שוגרה למשרדו בפקס ובדואר אלקטרוני, הוריתי על מחיקת כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת. באותה החלטה הוריתי גם על שינוי החלוקה בשכרו של המומחה, כך שזה ישולם ע"י שלושה צדדים ולא ארבעה, כפי שנקבע בהחלטה קודמת. בהחלטה זו צפה ב"כ הנתבעת ביום 7.9.17.

1. ביום 15.9.17 ולאחר שהוגשה חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש לתיק, הוריתי על זימון הצדדים לקדם משפט ביום 1.10.17.
2. ביום 24.9.17, ולאחר חודשים ארוכים של דממה מטעם הנתבעת 2, הגיש בא כוחה בקשה לדחיית מועד הדיון (!!!), בה נכתב כי הדיון נקבע ליום מנוחתו השבועית. הבקשה, באופן תמוה למדי, הוגשה ללא כל התייחסות לסדרת ההחלטות שניתנו, גם לא להחלטה שבמסגרתה נמחק כתב ההגנה מטעם הנתבעת.

בהחלטתי מאותו יום נתבקש ב"כ הנתבעת להודיע אם הוא מודע לכך שכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 נמחק. בהחלטה זו, כמו כל קודמותיה, צפה ב"כ הנתבעת דרך הנט ביום בו ניתנה וחרף זאת לא הגיש כל בקשה /תגובה מטעמו; גם לקדם ביום 1.10.17 לא היתה כל התייצבות מטעמו.

1. רק ביום 15.10.17 הוגשה בקשה זו לביטול ההחלטות מהימים 4.7.17 ו – 6.9.17. הבקשה הוגשה באיחור ומבלי שיצורף לה תצהיר ערוך כדין; אלה נימוקיה:

• לדיון ביום 4.7.17 לא זומנה הנתבעת כדין. כראייה לכך, צירף ב"כ הנתבעת הזמנה לדיון ביום 17.7.17.
• לעניין ההחלטה מיום 6.9.17 נטען כי משנפל פגם בהחלטה מיום 4.7.17, הרי ששורת הדין מחייבת ביטול ההחלטה מיום 6.9.17, מפני שהיא התבססה על החלטה שגויה.
• הנתבעת הסירה את מחדליה, שילמה את חלקה בשכ"ט המומחה והשלימה את ההליכים המקדמיים עוד לפני יום 6.9.17.

1. ב"כ התובע הגיש תגובה מפורטת בה התנגד בתוקף לבקשה.
2. ובכן כל העוקב אחר השתלשלות ההליכים מתרשם במהרה כי הנתבעת 2 התנהלה תוך התעלמות מההליכים בתיק, הפרה פעם אחר פעם את החלטות ביהמ"ש ולא התייצבה לדיונים, זאת למרות שעקבה "מרחוק", דרך נט המשפט, אחר המתרחש בתיק. התנהלותה זו מהווה זלזול בוטה בהליך השיפוטי ובהחלטות ביהמ"ש. בבקשתה הנוכחית, המוגשת באיחור וללא תצהיר תומך, ממשיכה היא באותה מגמה ומעלה נימוקים סתמיים שלא מסבירים את מחדליה, גם לא את האיחור בהגשת הבקשה.
3. לעניין ההחלטה מיום 4.7.17, אין לי אלא להצר על כך שב"כ הנתבעת מצא לצרף הזמנה לדיון שהיה קבוע ליום 17.7.17 והוקדם לבקשת ב"כ התובע, שעה שהוא זומן כדין לדיון ביום 4.7.17, כפי שאישור המסירה בתיק מלמד ושעה שהוא בעצמו צפה בהחלטה מיום 14.6.17, בה הוריתי על הקדמת מועד הדיון וכלל לא ברור כיצד מנסה ב"כ הנתבעת לטעון לטעות בזימון כשהוא יודע על מועד הדיון שהוקדם?!

למרות שדי בדברים אלה כדי להביא לדחיית הבקשה לביטול ההחלטה מאותו יום, אוסיף ואציין כי הבקשה עצמה מוגשת באיחור. בעניין אחרון זה דומה כי אין צורך להאריך שכן מלבד העובדה כי המזכירות פעלה עפ"י החלטתי מיום 4.7.17 ושיגרה את ההחלטה באותו יום בפקס למשרדו של ב"כ הנתבעת, ב"כ הנתבעת ידע עוד בבוקר הדיון עליו משיחה שניהלו עימו באי כוח התובע והנתבעות 3-5 וחובה היה עליו לברר מה הוחלט בדיון שאליו לא התייצב.

בקשה זו, המוגשת לאחר חלוף יותר משלושה חודשים מיום מתן ההחלטה, הינה אך דוגמה נוספת לזלזול הנתבעת בהליך וברי כי אין בנימוקי הבקשה כדי להצדיק את ביטול ההחלטה מאותו יום.

1. אשר להחלטה מיום 6.9.17, הרי שזו ניתנה בהתאם להחלטה מיום 4.7.17 שהומצאה לב"כ הנתבעת כדין ובהתאם לתקנות 122 ו-131 (ב) לתקנות סדה"א. הטענה כי הנתבעת השלימה את ההליכים המקדמיים ושילמה את חלקה בשכרו של המומחה, גם אם היא נכונה, אינה מסבירה את האיחור הניכר בביצוע הנדרש ואין בבקשה כל הסבר ליתר המחדלים של הנתבעת, גם לא לאיחור בהגשת הבקשה. הבקשה על נימוקיה הינה בבחינת "מעט מדי מאוחר מדי" !

בנסיבות אלה ניתן בהחלט להורות על דחיית הבקשה. עם זאת ואך על מנת ליתן לנתבעת את יומה בביהמ"ש, אני מורה על ביטול ההחלטה מיום 6.9.17, וזאת כנגד תשלום הוצאות משפט, לידי התובע, בסך של 8,000 ₪. לא ישולם סכום זה עד ליום 21.1.18, תידחה הבקשה ותעמוד ההחלטה מיום 6.9.17 בעינה.

הבקשה לביטול החיוב בהוצאות מיום 4.7.17 נדחית. יובהר כי סכום ההוצאות בו חויבה הנתבעת באותה החלטה הינו בנוסף להוצאות שתשלומן מהווה תנאי לביטול ההחלטה מיום 6.9.17.

ת. פנימית ליום 25.1.18.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ח, 01 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.