1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 15.03.2015, בין כלי רכב, מ"ר 43-044-31 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 49-934-13 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 והתובע שכנגד ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "האופנוע") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית, באופן שאחריותו של נהג האופנוע לתאונה תעמוד על שיעור של 20% ואילו אחריותו של נהג רכב התובעת לתאונה תעמוד על שיעור של 80%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

5.1. אני מעדיף את גרסתו של נהג האופנוע, שעדותו הייתה קוהרנטית, סדורה, עקבית והייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת.

5.2. זאת ועוד, בניגוד לעמדתה של התובעת בכתב תביעתה ושל הנתבעת שכנגד שבכתב התביעה שכנגד, לפיה מלוא האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג האופנוע, אישר נהג רכב התובעת כי האחריות לקרות התאונה היא משותפת לו ולנהג האופנוע. כמובן, שאין באמירה זו כדי להכריע את הכף לטובת הנתבעים, אולם יש בכך כדי ללמד על כך שנהג רכב התובעת הכיר באחריותו החלקית או המלאה לתאונה, כפי שציין נהג האופנוע בעדותו ובכתב התביעה שכנגד.

5.3. נהג רכב התובעת הודה כי בדרך כלל כאשר הוא מפנה את רכבו שמאלה, מלבד הסתכלות על מראות רכבו, הוא גם מפנה את מבטו לכיוון אליו הוא מפנה את רכבו, אלא שבנסיבות התאונה הזו, הוא לא הפנה את מבטו אלא רק נעזר במראות רכבו. ללמדך, כי נהג רכב התובעת הפנה את רכבו שמאלה בתנאי שדה ראייה שאינו מלא, תוך לקיחת סיכון כי רכב כדוגמת אופנוע עלול להגיח אליו משמאלו.

5.4. אני סבור כי אכן סטייתו שמאלה של רכב התובעת גם אם נעשתה לאחר שנהג רכב התובעת נתן אות (על ידי איתות) היא נעשתה באחת, ובאופן חד (עמ' 3, שורה 20 לפרוטוקול) ומבלי לוודא כי דרכו פנויה. למעשה, נהג רכב התובעת לא נתן די דעתו למה שמתרחש מאחוריו, ולא בכדי ציין כי האופנוע היה "בשטח המת של המראה" (עמ' 3, שורה 6 לפרוטוקול).

5.5. משכך, עיקר האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב התובעת.

5.6. עם זאת, איני פוטר את נהג האופנוע מכלל אחריות לקרות התאונה.

סבורני כי נהג האופנוע, שהיה בעת התאונה מתמחה בעריכת דין, נסע במהירות מאחר שמיהר לעניין שהיה לו בבית המשפט בתל אביב הסמוך למקום התאונה.

היה על נהג האופנוע להסיע את האופנוע במהירות סבירה, במיוחד בעת כניסתו לצומת, על כל סיטואציה שתבוא כדי שיהיה סיפק בידו לנקוט בפעולה למניעת התאונה. זאת נהג האופנוע לא עשה.

5.7. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען בתביעה העיקרית אומר כי מאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב התובעת נתמך בחוות דעת שמאית ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכומי ראשי הנזק בגין נזק לרכב, שכ"ט שמאי וירידת ערך, בדין יסודם. לא כל שכן, לגבי ראש הנזק השבתת רכב, אשר לא הוכח נזק בגין השבתת הרכב. לא צורפו האסמכתאות המתאימות בגינו ואף לא ברור מה הנזק שנגרם לתובעת שהינה בעלת צי רכבים. לא ניתן לומר כי כלל רכביה של התובעת מושכרים או נעשה בהם שימוש בשיטת הליסינג או בכל שיטה אחרת, באופן שהשבתתו של רכב התובעת יביא לפגיעה כלכלית בתובעת.

לכן, יש להעמיד את סכום התביעה העיקרית על סך של 10,251 ₪.

5.8. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען בתביעה שכנגד אומר כי מאחר שהנזק הנטען שנגרם לאופנוע נתמך גם הוא בחוות דעת שמאית, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובע שכנגד על חוות דעתו, הרי שסכומי ראשי הנזק בגין נזק לרכב (להוציא מע"מ מאחר והאופנוע לא תוקן בפועל וגם לא שולם מע"מ בגינו) ושכ"ט שמאי, בדין יסודם. לא כל שכן, לגבי ראשי הנזק ירידת ערך והוצאות טלפון, נסיעות, אבדן ימי עבודה ועגמת נפש. באשר לראש הנזק בגין ירידת ערך נטענת אומר כי מאחר שהאופנוע נגנב טרם תיקונו, כך שלמעשה האופנוע כלל לא תוקן לאחר התאונה, הרי שלא ניתן לדעת מה הוא אחוז ירידת הערך שנגרם לתובע שכנגד. כלל ידוע הוא כי ירידת ערך נקבעת לאחר תיקון הרכב. מכאן, שיש להפחית את סכום ראש הנזק בגין ירידת הערך מסכום התביעה. באשר לראש הנזק בגין הוצאות טלפון, נסיעות, אבדן ימי עבודה ועגמת נפש, מדובר בראש נזק שנטען מבלי להביא ולו בדל של ראיה בעניין וככזה נטען בעלמא .

לכן, יש להעמיד את סכום התביעה שכנגד על סך של 5,477 ₪.

לפיכך, התביעות מתקבלות חלקית, כפי האמור בפתח סעיף 5 לעיל.

התביעה העיקרית

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך 2,050 ₪, שהינו שיעור של 20% מסכום התביעה שהתקבל (כאמור בסעיף 5.7 לעיל), בתוספת אגרה ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

התביעה שכנגד

7. הנתבעת שכנגד תשלם לתובע שכנגד את הסכומים הבאים:

7.1. סך 4,382 ₪, שהינו שיעור של 80% מסכום התביעה שכנגד שהתקבל (כאמור בסעיף 5.8 לעיל), בתוספת אגרה ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

8. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 6 ו-7 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

9. הנתבעת 2 בתביעה העיקרית תישא בשכר העדים מטעמה כפי שנפסק בדיון.

10. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ז, 03 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.