הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעת ומקום התאונה אני מורה על דחיית התביעה מהטעם שלא הוכחה בפניי אחריותו של הנתבע 1 להתרחשותה. אחריות זו רובצת לפתחה של נהגת התובעת שכן הוכח שהיא נכנסה לצומת לא פנוי למרות שבכיוונה הוצב תמרור המחייבת מתן זכות קדימה לרכבים חולפים. טענתה של נהגת התובעת לפיה מדובר לכאורה בתאונה לא נמנעת כיוון שעצרה קודם לכן והמשיכה את נסיעתה לאחר שרכב עצר לה ואפשר לה זאת, אינה תחליף לחובה שלא להיכנס לצומת לא פנוי שכן הוכח כי שדה הראייה שלה מימין, עם עצירת הרכב שאפשר לה לעבור היה חסום ולכן היא לא יכלה לראות את העוברים בנתיב הנוסף שמימין ממנו הגיע אופנוע הנתבעים. החובה ליתן זכות קדימה חולשת על כל הצומת לרבות כל המסלולים שמאגדים את הרחוב אליו ביקשה נהגת התובעת להיכנס ועל כן אסור היה לה להיכנס מלכתחילה לצומת בשעה שלא כל שדה הראייה בכיוונה פנוי שהרי כניסה שכזו, בפרט לנוכח המשך הנסיעה גרמה לתאונה. העובדה שעל פניו נראה כי הנתבע 1 ראה בדיעבד או בעת מעשה את הרכב שאפשר לנהגת התובעת לעבור אינה מעלה או מורידה לענייננו, כיוון שהוכח שמדובר בנסיעה פקוקה ועמוסה כך שבאותה מידה יכל הנתבע 1 לסבור כי מדובר ברכב אחד מיני רבים העומד בשיירת רכבים ואין חובה עליו לצפות כי משמאלו, מהמקום שבו אין לו אפשרות לראות, יגיח רכב התובעת ויפגע בו.

אין צו להוצאות, למעט שכר עדות הנתבע 1 כנפסק בדיון לתשלום על ידי התובעת בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ז, 27 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.