לפניי תביעה בגין נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 16.12.2014 בה מעורב רכב הנתבעות.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם מכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכב הגעתי לכלל דעה להטיל את האחריות לתאונה על נהגת הנתבעות.

על סמך החומר שלפניי מצאתי לקבל את גרסת נהג התובעת לאופן התרחשות התאונה לפיה עת שרכב התובעת הוסע בנתיבו, רכב הנתבעות שהיה בנסיעה לאחור ביציאה מחנייה פגע ברכב התובעת, ולהעדיפה על גרסת נהגת הנתבעות. גרסת נהג התובעת לאופן התרחשות התאונה הייתה אחידה ועקבית בעדותו ובטופס ההודעה (ת/1) והיא נתמכת בעדותה של נהגת הנתבעות, אשר אישרה כי רכב הנתבעות יצא מחנייה בנסיעה לאחור (עמ' 3 שו' 2, 29, 31-32). מנגד, גרסת נהגת הנתבעות לתאונה לא הייתה אחידה ובעוד שבטופס ההודעה (נ/1) נטען כי התאונה ארעה במהלך נסיון עקיפה של רכב התובעת את רכב הנתבעות ובשרטוט מנח כלי הרכב בטופס ההודעה צוייר רכב הנתבעות כשהוא בנתיב הנסיעה ורכב התובעת מאחוריו, לגרסת נהגת הנתבעות בעדותה רכב הנתבעות נסע לאחור ביציאה מחניה בניצב לנתיב הנסיעה והיה עם רוב חלקו בנתיב הנסיעה כשרכב התובעת פגע בו מאחור. לאור השוני בגרסאות נהגת הנתבעות, לא ניתן לקבל את גרסתה המאוחרת של נהגת הנתבעות בעדותה ולקבוע על יסודה כממצא, כי בעת התאונה רכב הנתבעות היה בעצירה כשחלקו האחורי בנתיב הנסיעה לפני רכב התובעת, ולא בנסיעה לאחור כגרסת נהג התובעת בעדותו ובטופס ההודעה (ת/1).

מוקדי הנזק, אף הם, תומכים במסקנה כי רכב הנתבעות היה בנסיעה לאחור ולא בעצירה כשמרביתו חלקו האחורי בנתיב הנסיעה, כגרסת נהגת הנתבעות בעדותה. רכב התובעת, על פי דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה, ניזוק לאורך צד ימין, כאשר הדלתות וכנף אחורית בצד ימין ניזוקו ובתמונות הנזק (ת/2) נראים סימני פגיעת פח בין הדלתות וסימני חיכוך נמשכים לאחור. מוקד וסוג הנזק ברכב התובעת מלמד כי רכב התובעת חלף עם חלקו הקדמי את רכב הנתבעות בטרם החל רכב הנתבעות בנסיעה לאחור מהחנייה בניצב לנתיב הנסיעה, ואינו מסתבר עם גרסת נהגת הנתבעות לפיה רכב הנתבעות היה בעצירה כשחלקו האחורי בנתיב הנסיעה או כי רכב התובעת עקף את רכב הנתבעות כשהוא במנח זה, בהיעדר סימני פגיעה בחזית רכב התובעת ובחלקו הקדמי.

לא הוצגה בפניי תשתית ראייתית לקבוע כי רכב התובעת הוסע במהירות גבוהה או שאינה מתאימה לתנאי הדרך, ולאור חוסר האחידות בגרסאות נהגת הנתבעות בנוגע לאופן התרחשות התאונה, קיים קושי לבסס על עדותה היחידה של נהגת הנתבעות ממצאים בעניין.

בנסיבות אלה, ולאור מסקנתי כי רכב הנתבעות פגע ברכב התובעת שהוסע בנתיבו במהלך נסיעה לאחור, אני מטילה את מלוא האחריות לתאונה על נהגת הנתבעות.

נתתי דעתי לכך שנהג התובעת העיד שהבחין ברכב הנתבעות "בזווית העין" נוסע לאחור, אולם לאור מסקנתי כי רכב התובעת חלף את רכב הנתבעות עם חלקו הקדמי, לא ראיתי להטיל על נהג התובעת אחריות לתאונה. מהתרשומתי מעדותו של נהג התובעת, לא ראיתי כי תשובתו כשנשאל האם התנצל בפני נהגת הנתבעות שנסע מהר מדי: "זה לא מה שזכור לי ואני לא חושב שזה מה שאמרתי לה" (עמ' 2 שו' 7) לגרוע מהמסקנה אליה הגעתי, וניתן לייחס זאת לזהירות אולם הנחישות של אופן עדותו של נהג התובעת בפניי.

אשר לנזק, התובעת מסתמכת על חוות דעת שמאי אשר בדק את רכב התובעת ביום 3.2.2015 - שמונה עשר יום לאחר התאונה. לאור אישור מוקדי הנזק ברכב התובעת אליבא חוות דעת השמאי בטופס ההודעה של נהגת הנתבעות (נ/1), אינני מקבלת את הטענה לניתוק הקשר הסיבתי בין הנזק על פי חוות דעת השמאי לתאונה. חוות דעת השמאי לא נסתרה, ואני מקבלת את קביעותיה וכן את שכר שטרחת השמאי הנתבע.

אינני מקבלת התביעה בגין השבתת רכב התובעת, משלא הוצגה תשתית ראייתית לרכיב זה.

אשר על כן ולאור כל האמור, הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 8,490 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר העד מטעם התובעת ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, י"א טבת תשע"ז, 09 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.