החלטה זו עניינה בבקשת המבקש לפטור מאגרה.

1. הערעור הנדון הינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, כבוד השופטת איילה גזית, בת"ק 6614-03-15, מיום 1.9.15, אשר דחתה את תביעתו של המבקש וחייבה אותו בהוצאות המשיבה בסך של 600 ₪.
2. המבקש הגיש הבקשה לפטור מאגרה, נתמכת בתצהיר, במסגרתה נטען כי הוא חי מקצבה בסך של 2,700 ₪. המבקש צירף אישור בנק דיסקונט כי לא קיימים על שמו תכניות חסכון, וכן צירף תדפיס חשבון בנק לחודשים מרץ-ספטמבר 2015 מהם עולה כי לחשבונו נכנסת קצבת זקנה בסך של 2,740 ₪, וכי אין הפקדות נוספות לחשבון, וכי נכון ליום 21.9.15 עמדה יתרת הזכות בחשבון על 81 ₪.
3. היועמ"ש הגיש תגובתו לפיה אינו צד להליך ולא בכל מקרה יש לקבל תגובתו, וכי גם לבעלי הדין בהליך העיקרי מעמד לעניין התביעה. יחד עם זאת ציין היועמ"ש כי המבקש מחזיק דירה ברחוב טבת בתל אביב ולא ברור אם נעשה נסיון לגייס כספים על בסיס רכוש זה.
4. המשיבה הגישה תגובתה וטענה כי הסכום שנקבע על ידי בית המשפט להוצאות הוא מזערי לעומת ההפסדים שנגרמו לחברה כתוצאה מתביעתו הלא מוצדקת של המבקש וכי יש לחייבו לשלם הסכום שנפסק לחובתו.

המסגרת הנורמטיבית

1. נקודת המוצא לדיון בבקשה לפטור מאגרה הינה קיומה של חובה לשלם את האגרה אשר נובעת ממספר תכליות.

"ראש ובראשונה מגלם תשלום אגרת בית המשפט השתתפות חלקית בעלות ההליך המשפטי כנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט.... כמו כן, עם תשלום האגרה מתאפשר למעשה קיומם של הליכים משפטיים והקצאת זמן שיפוטי גם עבור בעלי-דין אחרים.... נוסף לכך תשלום האגרה, במתכונתו הקיימת בישראל, מהווה כמסננת להליכי סרק... ולהגשתן של תביעות בסכום מופרז מבלי שיש ביסוס לכך....

אל מול האינטרסים הציבוריים האמורים המצדיקים חיוב בעל דין בתשלום אגרה, ניצבת זכות הגישה לערכאות, אשר בדבר חשיבותה בשיטתנו דובר רבות והיא יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית...."

רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן (21.9.2010) ("ענין מונדז").

1. תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות") מהווה מנגנון אשר נועד להבטיח, כי מחד גיסא - שעריו של בית המשפט לא ינעלו בפניו של בעל דין שאין בידו לשאת בתשלום האגרה, ומאידך גיסא - מקום בו אין בחיוב האמור כדי להוות חסם בדרכו של בעל דין אל עבר בית המשפט – יינתן משקל לתכליות שביסוד תשלום האגרה (בשג"ץ 3320/11 ד"ר מעוז נ. הנהלת בתי משפט (11.5.11) ("ענין מעוז"); ענין מונדז).
2. ברישא תקנה 14(ג) לתקנות האגרות, נקבע:

"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה;..."

1. על מנת שינתן פטור מאגרת בית משפט בגין הגשת הליך, מוטל אפוא על מבקש הפטור להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: חוסר יכולת כלכלית וכן כי ההליך בגינו מבוקש הפטור מגלה עילה. עקרון זה נקבע הן בתקנה האמורה והן בפסקי דין.
2. הנטל להוכחת קיומם של התנאים הנזכרים בסעיף 14 לתקנות האגרות, מוטל על כתפיו של העותר לפטור מתשלום אגרה, בגדרו נדרש הוא לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי ולשכנע כי אין המדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש (ראו למשל ענין מונדז).
3. "חשוב להדגיש בצורה ברורה כי מי אשר מבקש שהציבור יממן באופן מלא את ההליך המשפטי בו הוא רוצה לנקוט, עליו נטל ההוכחה לקיומן של התנאים הקבועים בתקנות. המבקש שהקופה הציבורית תישא לבדה בהליכי משפטו צריך לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי בהתאם לדרישת התקנות" (ענין מעוז).
4. יכולתו הכלכלית של מבקש פטור מאגרה היא ענין עובדתי המצריך הוכחה באמצעות ראיות (בג"ץ 3622/12 שריאור נ' מדינת ישראל (3.6.12)). על המבקש פטור מאגרה להיכבד ולהיכנס לפרטי רכושו והכנסותיו ולהציג את כל הנתונים בדבר מצבו הכלכלי, במטרה לשכנע בטענתו כי אינו יכול לעמוד בתשלום האגרה מחמת עוניו. בקשה המוגשת ללא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד (בש"א 6669/94 מגרפטה נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ (2.2.95); בש"א 128/89, ע"א 229/89 מצא נ. מצא (29.5.89)).
5. בכל הנוגע לעילה, המבחן הינו מקל באופן יחסי. "על הדן בבקשה לפטור מאגרה לבחון אם אין מדובר בהליך סרק, בהליך שאין לו תכלית ואין לו יסוד בדין או בעובדה... אין להפוך בחינה זו לדיון בתיק עצמו תוך הכרעה מדויקת באשר לסיכוייו.... אין לדרוש כי יהיה מדובר בעילה שסיכוייה טובים ... די בכך שיש בהליך ממשות בסיסית..." (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(4) 721 (18.1.2005)).

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר עיון בבקשת המבקשת וכן במסמכים אשר צורפו על ידו לכתב הערעור עולה כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מן המשופרים.
2. המבקש מתקיים מקצבת זקנה אין לו חסכונות, הסכומים היחידים המופקדים לחשבונו הם תשלומי הביטוח הלאומי, וכן ממסמך של המחלקה לשירותים חברתיים מעיריית תל אביב מיום 6.10.15, עולה כי מוכרת לשירותי הרווחה בשל קשיים כלכליים וירידה בתפקודי היום יום.
3. באשר לעילת הערעור הרי שבשים לב כי בהתאם לפסיקה המדובר במבחן מקל באופן יחסי, ואף כי לא ברור לגמרי אם עילת ערעורו של המבקש היא ביחס לדחיית ערעורו, לרבות חיובו בהוצאות, או רק באשר לרכיב ההוצאות, אינני סבורה כי יש בכך כדי להצדיק דחיית בקשתו לפטור מאגרה.
4. בנסיבות אלו וכאשר היועמ"ש לא הביע התנגדותו לפטור מאגרה, וכאשר המשיבה לא הפריכה טענות המבקש לעניין מצבו הכלכלי, אני מקבלת את בקשתו ומורה על פטור מאגרה.

ההחלטה ניתנה על ידי בשבתי כרשמת.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשע"ו, 27 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.