התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מהיר ע"ס 40,000₪ - כל זאת ביום 8/10/2015.

ביום 19/11/2015 ביקשה התובעת (בקשה מס' 1) ליתן פס"ד בהעדר הגנה וביום 22/11/2015 נדחתה הבקשה בהחלטתי המנומקת.

ביום 29/11/2015 (בקשה מס' 2) הגיש הנתבע בקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה ותביעה שכנגד למשך 6 חודשים, כאשר הבקשה מנומקת בהיות התביעה כספית בלבד, ובהיות הנתבע "עסוק בליווי בתו בטיפולים אינטנסיביים להבראתה ממחלה קשה^[1]" (נספח א' שמקורו בביה"ח "דנה").

תשובת התובעת לבקשה הוגשה ביום 17/12/2015 והיא מתנגדת לסעד המבוקש ורואה בהתנהגות המבקש זלזול בהחלטות ביהמ"ש ובאי קיום פסה"ד מיום 2/11/2014, בתיק אחר, באופן שהנתבע פינה את המקרקעין השייכים רק בחלוף 7 חודשים מהמועד שנקבע בפסה"ד.

עוד מציינת התשובה, כי בקשת המבקש הוגשה 16 יום לאחר חלוף המועד להגשת הגנתו ואף זאת בלא שנמסרה היא בתצהיר.

ביום 28/12/2014 השיב הנתבע לתגובת התובעת ובזו הפעם צירף תצהיר.

אחסוך מהצדדים, מעצמי ומן הקורא המזדמן, את "הקולות" העולים מן הכתובים. אלה נדמים לקול צחצוחן של חרבות, בעיצומו של דו קרב, ולא לדיאלוג ענייני בין שני צדדים באותו תיק בית משפט.

לאחר שבחנתי את הכתבים מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכות המסורה לרשם ביהמ"ש בסעיף 90(11) בחוק בתי-המשפט [נוסח משולב, תשמ"ד – 1984] ולהאריך המועד להגשת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד למשך 90 ימים, שראשית מניינם היום.

אביע תקווה, כי הצדדים ימתנו את ההתבטאויות אותם מפנה כל אחד כלפי משנהו בכתביו, כי מעתה ואילך ההתדיינות תמוקד במחלוקת הכספית, ובה בלבד.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ו, 30 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

1. עיון בנספח א' תומך בנימוק שהועלה בבקשה. מפאת צנעת הפרט, לא אפרט מעבר לכך. ↑