לפני תביעה על הסך 36,904 ₪ בגין נזק שנגרם לדירת התובע, לכאורה , בגין כשל במערכת הביוב שבשליטת הנתבעת.

רקע וטענות הצדדים

1. התובע, תושב נצרת עילית והיה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הבעלים של מבנה דירת מגורים שממוקמת בגוש 17748 חלקה 64 ברחוב עדעד 19/1 מאדמות שכונת הר יונה שבנצרת עלית.
2. לטענת התובע, בחודש אוקטובר 2013, התחיל הוא ובני משפחתו להריח סירחון חריף בדירה ובחדרים, כשרוב עובדי המבנה באותה עת סירבו להמשיך את עבדותם עקב הסירחון החריף ששרר במקום.
3. לטענת התובע, בעקבות בדיקה התברר שכתוצאה מכשל במערכת הביוב המרכזית של השכונה, מי ביוב ומשקעים הציפו את האגף המערבי צפוני של החלקה (להלן: "הנזק").
4. עוד נטען כי כעבור מספר ימים, נשלחו אנשי מקצוע ו/או קבלנים מטעם תאגיד "מי –נע") (להלן: "הנתבעת") ולאחר בדיקה נמצא כשל במערכת הביוב המרכזית של השכונה והתברר כי בנו בחלקת התובע, מבלי לקבל הסכמתו ואישורו, שוחה גבוהה בתוך החלקה של התובע.
5. עוד הוסיף התובע ,כי ביום 03.11.13, לאחר שאנשי מקצוע מטעם הנתבעת טענו כי תוקן הכשל במערכת הביוב המרכזית של השכונה, ארעה הצפה נוספת מאותו קו ביוב ובאותו מוקד הצפה שארע בתחילת חודש אוקטובר.
6. לטענת התובע, הנתבעת אחראית להצפה ולנזקים שנגרמו לו בעקבותיה כמפורט בחוות הדעת של השמאי חולד סלאמה, אשר צילם ביום 18.11.13 במקום מספר צילומים שבאמצעותם ניתן לראות את ההצפה. עוד ביום 01.02.14 בביקור נוסף מטעם השמאי מאחר ואירעה הצפה נוספת, ניתן לזהות שבמקום בוצעו שינויים במערכת הביוב הראשית של השכונה וכן ניתן לראות שנבנתה שוחת ביוב שהייתה במקום וכי ניתן להבחין במי ביוב ומשקעים שהציפו חלקים מהחלקה שבאגף הצפוני.
7. עוד ציין התובע כי ביום 05.02.14 נעשתה בדיקה על ידי מכון "בקטוכם" למי הביוב שהציפו את הדירה ותוצאות הבדיקה העלו שעל מי ביוב גולמי שבכל 1 ג"ר יש 93,000 ₪ יחידות קוליפורמים צואתיים.
8. ביום 12.05.14 מציין התובע שנעשה ביקור נוסף של השמאי במקום, לפי בקשת התובע ועקב הצפה נוספת מאותה מערכת והפעם הובחנה שלולית ביוב שכיסתה לטענתו את כל האגף הצפוני של החלקה, כשבאותה עת עבד במקום פועל של תאגיד המים לתיקון הכשל בקו הביוב.
9. לטענת התובע, עקב אירוע ההצפה האחרון שאירע בפברואר 2014 פונו כמויות האדמה שזוהמה והוכנסו כמויות של אדמה בריאה ונטעו עצי פרי.
10. לטענת התובע, מאחר והשוחה נבנתה בתוך שטח הגינה המיועד ומקום שהיא מהווה מפגע בריאותי, כאשר אם המצב במקום היה שונה, הגינה המתוכננת הייתה שלמה וגמורה. לטענת התובע, מעשיה ומחדליה של הנתבעת מהווים עבירה על החוק למניעת מפגעים סביבתיים ולכן אחראית הנתבעת לנזקי התובעים עוד נטען שיש להעביר הנטל לידי הנתבעת.
11. באשר לנזקים נטען כי עלות פינוי והטמנה הינה בסך של 9,000 ש"ח.

עלות אדמה כולל הובלה ופיזור שווה ל 10,500 ₪

חיווי וניקוי שווה ל 1,000 ₪.

סה"כ 20,500 ₪ בתוספת מע"מ שווה ל 24,190 ₪.

לזה הוסיף התובע עלות שכ"ט שמאי שכוללת מע"מ בסל של 2,714 ₪. וכן עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪ כך שסך הכול הנזקים הינם 36,904 ₪.

1. הנתבעת טענה בהגנתה, כי בחודש אוקטובר 2013 ארעה תקלה במערכת הביוב הציבורית שהייתה מצויה באזור המגרש של התובע, כאשר נשאבו מי הביוב התגלה כי התקלה נבעה כתוצאה מפגיעה בקו הביוב, שארע עקב התחברות פיראטית ולא חוקית של מגרש התובע לקו הביוב וכן נתגלה כי הקו בוצע באופן רשלני.
2. לטענת הנתבעת, לאחר שמהנדס הנתבעת ראה זאת, בירר עם התובע מי ביצע החיבור אך התובע ציין כי הוא רכש את המגרש באופן זה והחיבור לא בוצע על ידו.
3. הנתבעת באמצעות קבלן מטעמה ביטלה את החיבור הפיראטי והניחה שוחת ביקורת במקום בו הונח קודם לכן קו הביוב והתובע ידע על הנחת השוחה, והסכים לכך כשבהתאם למפת התכנון השוחה הייתה אמורה להיות קיימת מזמן באזור המגרש.
4. לטענת הנתבעת, רק ביום 20.11.13 פנה התובע אל הנתבעת וביקש לבטל את השוחה במגרשו והמהנדס מסר לו שהשוחה נבנתה לטובתו וכי הנתבעת יכולה לבטל אותה ,אך הוא צריך לדעת שבמידה ותהיה תקלה במערכת הביוב בעתיד, הדבר יהווה בעיה כיוון שלא תהיה שוחת בקרה לבדיקה ולתיקון התקלה.

על כן בוטלה השוחה משעמד התובע על בקשתו.

1. במאי 2014 נקראה הנתבעת לבית התובע שוב בטענה לסתימת ביוב, ומהנדס הנתבעת הגיע לשטח וגילה כי לאחר ביטול שוחת הביקורת שוב יצרו חיבור פיראטי ולא חוקי בין קו הביוב הפרטי של התובע לבין קו הביוב הציבורי ושוב החיבור יצר פגיעה בקו הציבורי ומשכך זומן פקח ממשרד להגנת הסביבה ומהנדס הנתבעת הציג בפניו את החיבור ונטען שהתובע ביצע את החיבור כיוון שהוא ובני משפחתו מתגוררים שם.

על כן, היה צורך להחליף את קו הביוב הציבורי וכך הנתבעת עשתה באמצעות קבלן מטעמה.

1. לטענת הנתבעת, כתוצאה מהחיבורים הלא חוקיים נאלצה היא לשאת בעלות עבור שלושת התיקונים שהינן בניית שוחת ביקורת, פירוק השוחה, החלפת קו בסך של 12,228 ₪ (צורפה חשבונית קבלן).
2. על כן נטען שהנתבעת שומרת לעצמה זכות לתבוע הכספים הנ"ל ומבקשת לקזז סכום זה מכל סכום שייפסק ככל שייפסק.
3. הנתבעת צירפה חוות דעת מטעמה מטעם מר יורם מירה- שמאי ומעריך נזקים (להלן: "מומחה הנתבעת") שקבע כי במעמד הבדיקה הוצגה בפניו גינת ניר מטופחת שכוללת משטח דשא סינטטי עצי פרטי וצמחיית גינה והתובע מסר לו שאינו זוכר תאריך ביצוע העבודה ואין לו פרטי העובדים. לטענת הנתבעת חוות הדעת של מר סלאמה נערכה לאחר זמן קצר מהאירוע אך בהערכת הנזקים בחוות הדעת לא נסמך על עלויות העבודה.
4. עוד נטען כי חמישה מתוך שישה מדוחות הבדיקה של מעברת "בקטוכם", נדגמו בגושים ובחלקות אחרות כך שלא ידוע מה מיקומם ביחס לחלקת התובע ונטען שרק בדיקה אחת נדגמה בחלקת התובע, במקום סמוך לקו הביוב שעובר בשטח.
5. עוד נטען שהיקף הנזק ככל שנגרם, הינו בעלות החלפת האדמה שעומדת על הסך 6,000 ₪ ולטענת הנתבעת אין לשלם מע"מ מקום שלא הוצגו חשבוניות מס. לחילופין ,נטען שרשלנותו התורמת של התובע הינה מכריעה ועומדת על 100%.
6. ביום 08.05.17 התקיים דיון הוכחות במהלכו העיד מטעם התובעת התובע והמומחה מטעמו מר חאלד סלאמה.

ביום 05.06.17 נתקיים דיון הוכחות נוסף במהלכו נשמעו עדי הנתבעת, מר איגור אפנסייב, מהנדס הנתבעת ומר יורם מירה השמאי של הנתבעת.

סיכומי הצדדים הוגשו בכתב במהלכם חזרו הצדדים על טענותיהם.

דיון הוכרעה

1. כידוע, כלל בהליך אזרחי כי "המוציא מחברו עליו הראייה", היינו, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן ההסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.
2. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות, הגעתי למסקנה כי התובע הרים את הנטל להוכיח את תביעתו אם כי לא במלוא הסכום.

האחריות:

1. אחריותה של הנתבעת, כפי שציין זאת התובע בתביעתו, קמה מכוח חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001:

סעיף 33 :

"חברה תספק שירותי ביוב בהתאם לכללים וברמה כנדרש לפי כל דין ותנאי הרישיון, לכל צרכן בתחומה, בלא הפליה, בהתאם לאמות המידה שנקבעו לפי סעיף 99, ולתעריפים שנקבעו לפי סעיף 102 "

סעיף 49:

"א) חברה וכל אדם שהיא הרשתה, בהשתמשם בסמכות הנתונה להם לפי פרק זה, יימנעו, עד כמה שהדבר ניתן, מגרימת נזק ויחזירו את המקרקעין, ככל האפשר, למצבם הקודם.

(ב) נגרם נזק ישיר כתוצאה משימוש בסמכות האמורה בסעיף 42, תשלם החברה פיצויים על הנזק שנגרם; אין בהוראה זו כדי לגרוע מזכויותיו של הניזוק על פי כל דין.

(ג)החליטה החברה לדחות דרישה לפיצויים לפי סעיף קטן (ב), תמסור לתובע הודעה מנומקת בכתב על כך 60 ימים מיום קבלת הדרישה."

1. התובע צירף חוות דעת וצילומים לאירוע יום 03.11.13 והצפה נוספת ביום 18.11.13 תועד בצילומי חוות הדעת וכן ביום 01.02.14 בביקור נוסף מטעם השמאי של התובע תועד בתמונות אשר מעידות על גרימת נזק.
2. מכון "בקטוכם" העלתה כי על מי ביוב גולמי שבכל 1 ג"ר יש 93,000 יחידות קוליפורמים צוואתיים ביום 12.05.14 נעשה ביקור נוסף של השמאי במקום לפי בקשת התובע כשנטען שהפעם הובחנה שלולית ביוב ענקית שכיסתה כל האגף הצפוני של החלקה שסמוכה לקו הביוב.
3. התובע ציין שלאחר אותו אירוע הצפה בחודש פברואר 2014 פונו כמויות האדמה שזוהמה והוכנסו כמויות של אדמה בריאה.
4. מכאן עולה כי התובע הוכיח שנגרם נזק ולעומת זאת ,הנתבעת טענה כי הנזק נגרם על ידי התובע שהתחבר פיראטית לקו הביוב ,כאשר היה על הנתבעת להוכיח טענה זו.

ראה לעניין זה רע"א 1530/13 אדוארד גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ (פורסם במאגרים, 5.5.13) בס' 9).

"נטל הבאת הראיות אמנם מוטל בתחילה על מי שנושא בנטל השכנוע, אך הוא עשוי לעבור מבעל דין אחד לאחר במהלך המשפט (עניין זרקא, בעמ' 523; עניין אריה, בעמ' 363). כך, כאשר הצד שנשא בנטל הבאת הראיות הביא די ראיות כדי להוכיח את טענתו, עובר נטל זה, הנטל להביא ראיות, אל בעל הדין השני, כדי שזה יביא ראיות מצדו במטרה להוכיח את טענתו ולהפריך את טענתו של הראשון (ראו ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5) 71, 82-81 (2001)). "

1. לצורך הוכחת טענה זו העיד מהנדס הנתבעת בלבד אם כי לא בוססה הטענה בעדות נוספת כגון עובדים שלטענתה ביצעו העבודה ועל כן יש להפעיל זאת נגדה במיוחד מקום שכאמור התובע טוען שהחיבור היה קיים עוד קודם לרכישת המגרש.

בנסיבות אלו יש להפעיל כלפי הנתבעת את החזקה בעניין אי הבאת עדים רלבנטיים, קרי לו היה מוזמן עד הראיה הייתה עדותו פועלת לרעתה. (ע"א 620/74 יוסף מור נ' פלונית, פ"ד ל(1) 218; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, עמ' 657).

1. הנתבעת טענה שהינה אחראית על מערכת הביוב והמים הציבורית בלבד ,אם כי התרשמתי גם מכוח גרסת הנתבעת עצמה ,כי הפגיעה הייתה בקו הביוב הציבורי ומכאן שיש לה אחריות בגין קו זה .
2. הטענה שהפגיעה הייתה עקב התחברות פיראטית של התובע גם לא הוכחה ואם הייתה מוכחת סביר שהייתה הנתבעת מגישה תביעה כנגד התובע ומשלא עשתה כן ואף הגיעה למגרש התובע וביצעה שינויים מעיד על היות הקו באחריותה.
3. עדות המהנדס של הנתבעת לפיה החיבור הפיראטי בוצע באמצעות הכנסת צינור לתוך הצינור הראשי לאחר ביצוע חור בצינור הראשי אינה בהכרח מעידה על כך שמי שביצע אותו חיבור הינו התובע מקום שכאמור התובע חזר על הגרסה לפי הוא לא ידע על קיום חיבור לא חוקי במגרש ביתו.

ראה עמ' 15 ש' 1-3 עדות מהנדס הנתבעת:

"אתה מודה כי התובע הצהיר בפניך כי הוא לא עשה חיבור לא תקין ומי שביצע את התיקונים זה העובדים מטעמכם נכון?

ת:כן".

1. מצד שני, החיבור שבוצע לאחר מכן, לאחר שהנתבעת התקינה שוחת ביקורת שהתובע ביקש לבטלה, ומקום שאותו חיבור נמצא שוב במגרש התובע ומעדותו ציין "אז איך אתה רוצה שאני אתחבר" (עמ' 6 ש' 6-12) מצאתי כי אכן החיבור בפעם הזו נעשה על ידי התובע.
2. אלא שעדין, אין באותו חיבור כדי לשלול אחריותה של הנתבעת מקום שמחובתה לספק שירותי ביוב ציבוריים.

הנזק:

1. שני הצדדים הגישו חוות דעת כשבהתאם לחוות הדעת של התובע הנזק הוערך בסך של 24,190 ₪ בעוד בחוות הדעת מטעם הנתבעת הנזק הוערך בסך של 6,000 ₪.
2. התובע לא צירף אסמכתאות להוכחת הנזק על אף שטען כי הוציא הוצאות בגין נזקים לרבות תשלום לאנשי ניקיון אך מצד שני לא צירף כל קבלה, חשבונית מס והזמנות עבודה.

השמאי מטעם התובע ציין בעדותו עמ' 12 ש' 13-15 "אחרי שצילמתי הייתה עוד הצפה, האדמה חדשה ונקייה. בנוסף שאלתי את התובע אם יש לו קבלות והוא אמר שאח שלו ואשתו הם אלה שקיבלו ושהוא ישאל אותם. הסתמכתי על הנחיות שלי ומחירון דקל".

לא פנית אליו אחרי שאמר לך דבר כזה?

ת: פניתי אך אמרו לי שלא שמרו חשבוניות".

1. הטענה כי התובע ומשפחתו נאלצו לגור אצל הוריו גם לא נתמכה בכל עדות או ראיה.

לא צורף אישור הטמנה, תעודות משלוח או כל אישור באשר לביצוע העבודה על אף שכבר נעשתה.

1. מכל הטעמים לעיל, אני סבור שאין בסיס לתשלום, לפי דרישת התובעת ויש לשלם לפי חוות הדעת של שני הצדדים יחדיו:

• רכיב פינוי והטמנה הוערך על ידי שמאי התובעת בסך של 9,000 ₪ בעוד שמאי הנתבעת העריך אותו בסך של 1,500 ₪ כאשר מקום שלא צורפה כל הוכחה כל הסכום הנתבע מטעם התובע מצאתי לקבל הסכום שנקבע על ידי הנתבעת בעניין זה סך (1,500).
• רכיב הבאת אדמה בריאה כולל הובלה ופיזור הוערך על ידי התובע בסך של 10,500 ₪ בעוד הנתבעת העריכה אותו בסך של 4,500 ₪ כאשר גם לגבי רכיב זה מצאתי לאמץ גישת הנתבעת מקום שכאמור לא צורפו אישורים סך (4,500).
• רכיב חיווי וניקוי הוערך על ידי התובע בסך של 1,000 ₪ בעוד הנתבעת טענה שאין לשלם עבור רכיב זה כלל. מצאתי שאין לקבל עמדת הנתבעת בעניין זה מקום שעבודת חיווי וניקוי נדרשות בענייננו.

מקום שלא הוכח גובה הסכום הנדרש מצאתי לפסוק על דרך האומדנה בגין רכיב זה סך של 500 ₪.

• על כן סך הנזק שווה ל 6,500 ₪.
• הנתבעת ציינה שאין לשלם מע"מ מקום שלא צורפו חשבוניות.

אין לקבל טענה זו מקום שאף אם לא צורפו חשבוניות אין בכך כדי לשלול תשלום המע"מ כיוון שאם בוצע תיקון או יבוצע בעתיד ההנחה שמרכיב זה ישולם מקום שעיקרון "השבת המצב לקדמותו" מחייב להחזיר את המצב שבו היה ערב קרות הנזק מכאן שיש לשלמו.

סך המע"מ מסך 6,500 ₪ שווה ל 1,170 ₪.

• שכ"ט של השמאי מטעם התובעת בסך של 2,714 ₪
• כך שסך הכל הנזק הינו 10,384 ₪

סוף דבר

הנתבעת תשללם לתובע סך של 10,384 ₪ תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יתווסף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כן תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,300 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא ריבת והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק-דין זה לצדדים.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ח, 01 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.