1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונת דרכים מיום 19.3.15.

התובע הוא בעליו של רכב מדגם "ב.מ.ו" מ.ר 53-537-16 (להלן: "רכב התובע"). נתבעת 2 היא חברה להשכרת רכבים שבבעלותה רכב מדגם "סיטרואן" מ.ר 57-408-64 (להלן: "הסיטרואן") אשר במועד התאונה היה נהוג על ידי נתבע 1.

בכתב התביעה טען התובע כי ביום 19.3.15 בזמן נסיעה בכביש ישר עם שדה ראיה פתוח, ביצע עקיפה של הסיטרואן, אולם הסיטרואן סטתה לנתיב נסיעתו. התובע ניסה,לטענתו, לברוח שמאלה, אך סטייה זו לא מנעה את הנזק לאורכו של הרכב. התובע עתר לחיוב הנתבעים בנזק לרכבו בסך של 6,947 ₪ על פי חוות דעת שמאי, החזר שכ"ט שמאי בסך 600 ₪ וכן הוצאות שונות בסך של 350 ₪.

2. הנתבעים הגישו כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד. לטענת הנתבעים, במועד התאונה נסע הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") ישר בנתיב נסיעתו כשלפתע התובע ביצע עקיפה מסוכנת וכשניסה לחזור לנתיב הנסיעה, פגע בסיטרואן והסב לה נזקים בגינם הוגשה התביעה שכנגד. הנזקים שנתבעו בתביעה שכנגד הינם: נזק ישיר על פי חוות דעת שמאי- 10,560 ₪, ירידת ערך- 2,210 ₪,שכ"ט שמאי- 345 ₪,ימי עמידה של הרכב- 700 ₪,הוצאות, טרחה ואגרת בית משפט- 500 ₪.

דיון והכרעה:

3. ביום 6.4.16 העידו בפני שני הנהגים-התובע והנתבע. התובע טען כי הסיטרואן נסעה לפניו ולאחר שאותת כדין, החל בעקיפתה . התובע ציין כי כמעט והשלים את העקיפה, שכן לדבריו: "התחלתי בעקיפה כמעט סיימתי, 2/3 מהרכב שלי כבר עבר, פתאום הנתבע סטה מהמסלול שלו, הוא נגע בי ואיבדתי שליטה" (עמ' 1 שורות 19-18).

בין גרסה זו של התובע לבין גרסת הנתבע, אשר טען כי התובע הוא שסטה לנתיב נסיעתו,אני מעדיפה את גרסת הנתבע:

גרסת התובע איננה מתיישבת עם מוקדי הנזק בשני הרכבים. אילו גרסת התובע הייתה נכונה ולפיה כמעט והשלים את העקיפה ואז סטתה הסיטרואן לכיוונו אזי הפגיעה ברכב התובע הייתה צריכה להיות בצד האחורי של התובע או למצער במרכזו של רכב התובע, ולא בחלק הקדמי. העובדה שהפגיעה בצד הימני הקדמי מצביעה על כך שרכב התובע הוא שסטה לכוון הסיטרואן וכי התאונה אף לא התרחשה בשלב בו כמעט והשלים את העקיפה,כטענתו.

זאת ועוד,עיון בתמונות הסיטרואן בצבע מעלה כי במרכז הרכב מצד שמאל ישנם סימני מעיכה (ולא רק שפשוף). אם גרסת התובע היתה נכונה, ולפיה כמעט והשלים את העקיפה, ואז הנתבע סטה לנתיב, הסיטרואן לא הייתה ניזוקה במרכז והיה מצופה לראות נזק בצד השמאלי קדמי ולא סימני מעיכה במרכז הרכב בין שתי דלתותיו. כאמור לעיל ,מן הראיות והתמונות שהוגשו לעיוני עולה כי רכבו של התובע ניזוק בעיקר בחלק הימני קדמי, עובדה המתיישבת עם מצב בו התובע ניסה לחזור לנתיב נסיעה ופגע עם חלקו הקדמי במרכז הסיטרואן (ראו גם דו"ח אירוע מס' 195899) , פגיעה אשר הובילה לסימני מעיכה במרכז הסיטרואן.

אם לא די באמור, עיון בתמונות מעלה סממנים של פגיעה עגולה של גלגל בדלתות הסיטרואן ובסימנים למכה עגולה בצבע שחור. סימנים אלו מחזקים את הגרסה שהתובע ביקש לחזור לנתיב ופגע עם הגלגל הקדמי, תוך כדי חזרה לנתיב, ברכב הסיטוראן.

4. לאור האמור שוכנעתי כי יש לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד ברובה. הצדדים לא ביקשו לחקור את השמאים על חוות הדעת שהגישו ולפיכך סכומי הנזק לא נסתרו.

בהתאם לחוות דעת השמאי בתביעה שכנגד יש לחייב את התובע בסכום של 10,560 ₪ בגין הנזק הישיר בתוספת סך של 2,210 ₪ בגין ירידת הערך וכן בשכ"ט שמאי בסך של 345 ₪ -סה"כ 13,115 ₪.

אני דוחה את התביעה לפיצוי בגין ימי עמידה של הרכב כמו גם הדרישה של הנתבע בסיכומים לפסיקת פיצוי עבור יום עבודה-טענות שנטענו בעלמא ללא כל ראיה להוכחתן ולהוכחת סכומן.

5. לאור כל האמור,אני מורה על דחיית תביעת התובע ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת 2 (היא התובעת בתביעה שכנגד) סך של 13,115 ₪.

כן אני מחייבת את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסכום של 300 ₪.

סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ז אדר ב' תשע"ו, 06 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.