לפניי בקשה לפטור מאגרת בית משפט.

הבקשה הומצאה למשיבה אשר בחרה שלא להגיב.

עיון בכתב התביעה מלמד כי המבקש עותר לסעד כספי בסכום של 2,500,000 כאשר עילות התביעה הן עילה נזיקית וכספית – כך לשון כתב התביעה.

לטענת התובע, לפני כחמישים שנים פנו לבני שבט ערב אל נעים, עליהם נמנה גם התובע, נציגי מנהל מקרקעי ישראל בבקשה כי יעברו ממקום מושבם שבמורדות גבעת המורה, אל ציר עפולה – נצרת. לטענת התובע, נציגי המנהל הבטיחו לבני השבט כי יוקם עבורם ישוב של קבע במקום המעבר, אולם שנים חלפו ודבר לא נעשה וישוב של קבע לא הוקם.

לטענת המבקש, הוא ובני משפחתו אינם זוכים לשירותים המתחייבים מן המשיבה, אשר נמנעה לאורך כל השנים מלפעול לחיבורם לתשתיות חשמל, מים, בזק, ביוב, סלילת כבישים וקבלת שירותים סניטריים דוגמת פינוי אשפה. חרף האמור, גובה המשיבה מן המבקש ארנונה.

לטענת המבקש, לא זו אף זו, המשיבה נקטה כנגדו בהליכים משפטיים ובהליכי הוצל"פ לגביית כספים.

המבקש טען כי נגרמו לו נזקים בלתי ממוניים בסכום שהוערך על ידו במסגרת כתב התביעה בסך של 1,500,000 ₪ ואילו נזקים ממוניים הוערכו על ידו בכ- 1,000,000 ₪. לא ניתן פירוט כלשהו לסכומים הללו.

המבקש טען כי הנזק הממוני הנתבע הוא בגין: "החזר כספי של מיסים שהנתבעת נקטה בהליכי גבייה, הוצאות על תוכניות, טלפונים, נסיעות, הוצאות לחניות, והוצאות בגין שירותים מהנתבעת. הנתבעת נושאת באחריות לפצות התובע לצרכים, פינוי אשפה ושמירה על תנאים סניטריין, ובגין כל נזקיו, הן הממוניים והן הלא ממוניים" (סעיף 19 לכתב התביעה).

את בקשתו למתן פטור מתשלום אגרה מנמק המבקש בכך שהוא אב לשמונה ילדים, שלושה מתוכם סמוכים על שולחנו ואחר נהרג במהלך שירותו הצבאי. לדברי המבקש, הוא מפרנס יחיד ומצבו הכלכלי גרוע. הוא מתפרנס מקצבת זקנה בסך 3,160 ₪ ואינו עובד. אשתו מקבלת קצבה ממשרד הבטחון וכן קצבה מהביטוח הלאומי בגין גידול בראשה, אשר התגלה לאחר מות הבן. המבקש טען כי בעקבות הצעדים אשר נקטה המשיבה, הוא נקלע לחובות רבים.

על מנת לקבל פטור מאגרה, על המבקש לעמוד בשני תנאים מצטברים. האחד, עליו להראות שההליך מגלה עילה והשני, עליו להראות שאין ביכולתו לשלם את האגרה.

עיון בתצהיר המבקש ובמסמכים הנלווים לו מלמד כי המבקש נמנע מהבאת מלוא המידע ביחס לנכסים המצויים בבעלותו, זאת בניגוד למתחייב מתקנה 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות).

לשם הוכחת חוסר יכולת כלכלית על המבקש לפרוש בפני בית המשפט תשתית מפורטת ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי, להמציא פרטים על רכושו ומקורות הכנסתו ולתמוך טענותיו העובדתיות, במסמכים מתאימים (ראו למשל: ע"א 254/07 משה לפיד ואח' נ' אלישבע סמואל ואח' (21.2.07)

רע"א 10498/06 מגדלי ישי חברה לבניין בע"מ- בפירוק נ' עיריית תל אביב יפו (30.1.07)).

המבקש לא עמד בתנאי הראשון, שכן חרף סיפור החיים הקשה של התובע, נפילת הבן ומחלתה של אשתו, לא הובא מידע מלא ביחס לנכסי התובע ואף לא הוסבר האם ניסה התובע להשיג את כספי האגרה ממקור כזה או אחר.

ואולם, גם אם הייתי מוכנה, בדוחק, לקבל כי המבקש הראה כי אין ביכולתו לשלם את האגרה, עדיין

אין הוא עומד בתנאי האחר, להראות כי ההליך מגלה עילה.

למבקש טענות כלפי המשיבה, אולם כל כולן מבוססות על דברים שלכאורה הובטחו לו, או לאחרים מבני השבט, על ידי גורמים מטעם מנהל מקרקעי ישראל, כך עולה מכתב התביעה. מכתב התביעה לא ברור מכח מה טוען המבקש לחובות כאלו או אחרות מצד המשיבה דווקא. אף מעבר לכך, התביעה היא לפיצוי בסך 2,500,000 ₪ ולסכום זה אין כל הסבר בכתב התביעה ולא ברור מהי התשתית העובדתית עליה נסמכת התביעה. המבקש לא עשה כל מאמץ לחשב את סכום התביעה הממשי וזולת אמירה כללית כי כך מעריך הוא את סכום התביעה, הממוני והבלתי ממוני, קשה להבין מדוע נקב המבקש בסכום זה.

שאלות רבות עולות למקרא כתב התביעה, בין היתר בדבר עיתוי הגשתה, אך משעה שטרם הוגש כתב הגנה וגם לא הוגשה תגובה מאת המשיבה לבקשה זו, איני דנה בעניינים אלו.

הליקויים האמורים בכתב התביעה, הם ליקויים מהותיים, כך העדר הפירוט ביחס לסכום הפיצוי המבוקש, מרכיביו ואופן חישובו, ודומה כי סיכויי התביעה כמות שהיא, נמוכים.

המדובר, אם כן, בתביעה לסכום חריג ללא פירוט וללא ביסוס ובהיותה כזו, ניתן לקבוע כי אין היא מגלה עילה לצורך מתן פטור מתשלום אגרה.

הרושם הוא של תביעה שהוגשה בסכום שאינו מציאותי וכבר נפסק כי בכאלה, אין ליתן פטור מאגרה (בש"א (חיפה) 5107/00 חאנטולי יוניס נ' מדינת ישראל (12.6.2001); ע"א (מחוזי ירושלים) 473/95 מנורה חברה לביטוח נ' מדיה סוניק (7.2.1996); בש"א (חיפה) 13593/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות (26.1.2003)

הבקשה, אם כן, נדחית.

ניתנת לתובע השהות לשלם את האגרה, כמתחייב, בתוך 10 ימים מהיום.

ככל שלא ייעשה כאמור, אורה על מחיקת התביעה.

נקבע לעיון בעוד 10 ימים בהתאם.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ו, 25 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.