בשם התובעת: עו"ד ערן אלבר

בשם הנתבעות: עו"ד שרון המר

1. לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו בעקבות תאונת דרכים בין מזרעת תפוחי אדמה שבבעלות התובעת לבין רכב המבוטח על-ידי הנתבעת 2, מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן – מנורה), ושבו נהגה הנתבעת 1.

2. המחלוקת שנותרה להכרעה ממוקדת למדי. אין חולק כי הנתבעות נושאות באחריות לתאונת הדרכים (ראו הודאת הנתבעות בעמ' 1 שורה 20 לפרוטוקול). בעלות הדין גם הגיעו לכדי הסכמה בדבר שיעור הנזק הישיר למזרעה (הודעה מיום 7.3.2018). המחלוקת שנותרה היא באשר לשיעור הנזק שלטענת התובעת נגרם לה בפרק הזמן שבו היה עליה לשכור את שירותיו של קבלן חיצוני לזריעת תפוחי אדמה, עד להגעת מזרעה חדשה שרכשה במקום זו שנפגעה. התובעת טוענת כי שיעור הנזק שנגרם בנושא זה הוא בסך 159,431 ש"ח (לא כולל מע"מ; כל הסכומים שיצוינו להלן אינם כוללים מע"מ כפי שנעשה בכתב התביעה), כשהיא תומכת את טענותיה בשתי חשבוניות (האחת מיום 1.11.2013 על סך 60,560 ש"ח; והשנייה מיום 30.11.2013 על סך 98,871 ש"ח; חשבוניות אלו יכונו למען הנוחות – החשבונית הראשונה והחשבונית השנייה). לעומת זאת, הנתבעות הגישו חוות-דעת מומחה שלפיה הן מוכנות להכיר בנזק שנגרם לתובעת רק על-פי החשבונית הראשונה מהשתיים האמורות (בסך 60,560 ש"ח). היינו, המחלוקת שנותר להכריע בה היא האם על הנתבעות לפצות את התובעת גם בגין החשבונית השנייה.

3. אלו העובדות וגרסאות בעלות הדין ביתר פירוט. תאונת הדרכים התרחשה ביום 8.10.2013. לטענת התובעת, תאונת הדרכים אירעה בתקופת זריעת תפוחי האדמה, המתקיימת בחודשים אוקטובר עד ינואר מידי שנה. בעקבות תאונת הדרכים נפגעה המזרעה באופן קשה כך שלא היה מקום לתקנה. שמאי מטעם התובעת בחן את המזרעה יומיים לאחר התאונה (ביום 10.10.2013), ומצא שנגרם לה "אובדן כללי". השמאי מטעם הנתבעות הצטרף למסקנה זו בחוות-דעתו שצורפה לכתב ההגנה בקובעו שאין הצדקה לתיקון המזרעה (אף שחלק על שיעור הנזק הישיר, אולם כאמור לבסוף בעלות הדין הגיעו להסכמה בעניין זה).

בעלות הדין הגישו ראיות לגבי המחלוקת שנותרה בשיעור הנזק. התובעת תמכה את גרסתה בתצהירו של מר זאבי רחמן, אשר שימש במועד תאונת הדרכים כמנכ"ל התובעת. לגרסתו, בעקבות התאונה רכשה התובעת מזרעה אשר זמן אספקתה הוא כ-30 ימים. לדבריו בתקופת הביניים שעד הגעת המזרעה החדשה, השתמשה התובעת בשירותיו של קבלן חיצוני לזריעת תפוחי אדמה. בתצהירו של מר רחמן נטען, כי התובעת מחויבת לספק תפוחי אדמה על-פי הסכמים שכרתה, ואילולא הייתה פועלת לקבלת שירותיו של הקבלן החיצוני היה נגרם לה נזק בסך מיליוני ש"ח בשל אי-העמידה בהתחייבויותיה. התובעת צירפה לתצהירה הסכמים שכאלו להמחשת טענותיה. עוד יצוין כי התובעת צירפה לתצהירה את חשבונית הרכישה של מזרעה חלופית, מיום 31.12.2013.

הנתבעות הגישו לתמיכה בטענותיהן חוות-דעת מומחה בלבד, מאת האגרונום אייל שפירא. בחוות-דעתו סוקר המומחה את עונות הזריעה של תפוחי אדמה. מסקירה זו עולה שהמומחה אינו חולק על כך שתאונת הדרכים אירעה בעונת הזריעה. המומחה הוסיף בחוות-הדעת כי קיים חוסר בהירות לגבי השאלה כמה מזרעות בבעלות התובעת, והוסיף כי יתכן שממילא בכל שנה נעזרת התובעת בקבלן חיצוני לזריעת תפוחי אדמה גם ללא קשר לתאונת הדרכים מושא התביעה. המומחה הוסיף כי לא הוצגו לו נתונים לגבי היקף הזריעה שמבצעת התובעת מידי שנה וחשבוניות בקשר להיעזרות בקבלנים חיצוניים מידי שנה בשנה. לבסוף קבע המומחה מטעם הנתבעות שלאור הנתונים החסרים, ובעיקר כאשר נטען על-ידי התובעת כי ניתן היה לרכוש מזרעה חלופית ולקבלה תוך 30 ימים, יש לפצות את התובעת רק בגין החשבונית הראשונה המתייחסת לחודש אוקטובר 2013.

דיון והכרעה

4. כעולה מחוות-דעת המומחה שהגישו הנתבעות, הנימוק העיקרי לעמדת הנתבעות שלפיה יש לפצות את התובעת רק בגין החשבונית הראשונה הוא שזמן האספקה של מזרעה חדשה הוא 30 ימים. על כן, לעמדת המומחה מטעמן, אין מקום לפצות את התובעת בגין שימוש בשירותיו של קבלן חיצוני לפרק זמן העולה על 30 ימים ויש לפצותה אך בגין החשבונית הראשונה שמתייחסת לזריעה שנעשתה בחודש אוקטובר 2013 (ראו, סעיף 6.3 לחוות-דעת המומחה מטעם הנתבעות).

5. כבר עתה ניתן לתהות, מדוע לא מצא לנכון המומחה מטעם הנתבעות להכיר גם בחלק מהחשבונית השנייה. זאת שכן התאונה התרחשה ביום 8.10.2013, ותקופה בת 30 ימים המתחילה ביום התאונה אינה תמה בסוף חודש אוקטובר 2013, כי אם ביום 7.11.2013. כלומר, גם בהתאם לנימוקיו של המומחה מטעם הנתבעות, ותוך שהמומחה מטעם הנתבעות מניח בעצמו שהחשבונית הראשונה מתייחסת לחודש אוקטובר 2013, היה מקום להכיר בפיצוי לטובת התובעת העולה על סכומה של החשבונית הראשונה.

6. מכל מקום, משהכירו הנתבעות בעקרון שלפיו התובעת זכאית לפיצוי בגין שכירת שירותיו של קבלן חיצוני למשך 30 ימים, הסוגיה שלפנינו מתמקדת בשאלה האם יש מקום לפצות את התובעת בגין תקופה בת כשלושה שבועות נוספים, עד סוף חודש נובמבר 2013.

7. כידוע, מוטלת על ניזוק החובה לנקוט אמצעים סבירים להקטין את נזקו. כך, למשל, ניתן להסכים ולומר שאילו הייתה עושה התובעת שימוש נרחב בשירותיו של קבלן חיצוני משך חודשים ארוכים, ודאי שניתן היה לבוא כלפיה בטרוניה שהיה עליה להקטין את נזקה ולפעול באופן מהיר יותר לרכישת מזרעה חלופית.

אולם זהו אינו המקרה בענייננו. ענייננו בחשבוניות המתייחסות לתקופה מצומצמת למדי. אף שעל ניזוק לפעול בשקידה ראויה להקטין את נזקו, לטעמי לא מצופה מן התובעת לרכוש מזרעה חדשה כבר ביום התאונה. מטבע הדברים רכישת מזרעה חדשה, שלה עלות של מאות אלפי ש"ח, עשויה לארוך זמן מה, ודורשת התארגנות מסוימת מצד התובעת ושהות סבירה לבירור האפשרויות העומדות בפניה. משכך, פיצוי התובעת למשך תקופה נוספת של כשלושה שבועות מעבר לזמן אספקה של מזרעה חדשה בן 30 ימים אינו בלתי סביר בעיני ואינו מלמד על ניזוק שלא פעל באורח סביר להקטין את נזקו.

8. אציין כי לא נעלמה מעיני העובדה, שהחשבונית שהציגה התובעת בדבר רכישת המזרעה החדשה היא מיום 31.12.2013. בסיכומיה טענה התובעת כי המזרעה החדשה התקבלה אצלה במהלך חודש דצמבר 2013. יש להודות כי לא הוצגה על-ידי התובעת גרסה סדורה לגבי מועד הגעת המזרעה החדשה לידיה. עם זאת, בנסיבות העניין סבורני שאין בכך כדי לשנות. זאת שכן ממילא אין התובעת דורשת פיצוי המתייחס לחודש דצמבר 2013. התובעת דורשת פיצוי המתייחס לתקופה הארוכה בכשלושה שבועות בלבד מפרק הזמן שמוסכם שהוא הנדרש לקבלת מזרעה חדשה, וגם בהינתן חוסר הבהירות שנותר לגבי מועד הגעת המזרעה החדשה לידיה לטעמי מדובר בתקופת התארגנות סבירה ומידתית.

9. הנתבעות טענו כי התובעת לא הציגה נתונים לגבי כלל היקף העבודה עם הקבלן החיצוני, כך שניתן יהיה להיווכח ששתי החשבוניות שהוצגו אכן משקפות הוצאה שלא הייתה מוצאת אילולא התאונה. אינני רואה מקום לקבל טענה זו. אין חולק כי נטל השכנוע להוכיח את נזקי התובעת רובץ על כתפיה. אולם התובעת עמדה בנטל זה בהצגת שתי החשבוניות בצירוף התצהיר שהוגש. לזאת יש להוסיף את עדותו של מנכ"ל התובעת בדיון שהותירה בי רושם חיובי, ובלא שהיה בחקירתו הנגדית כדי לכרסם בגרסתו. מר רחמן העיד כי התובעת אכן נעזרת בשירותיו של אותו קבלן חיצוני מפעם לפעם על מנת לתגבר את עבודת המזרעה היחידה שבבעלות התובעת, אולם הוסיף כי ברור ששירותי הקבלן החיצוני מושא התביעה נשכרו בשל העדרה של המזרעה שנפגעה בתאונה (עמ' 5 שורות 28-14 לפרוטוקול). מנגד, טענת הנתבעות שלפיה יתכן שמדובר בהוצאה שממילא הייתה נעשית על-ידי התובעת לא בוססה על תשתית ראייתית כלשהי. ודוק, הנתבעות יכולות היו אילו רצו לפעול בדרכים הדיוניות המקובלות על מנת לקבל מידע ומסמכים מן הצד שכנגד על מנת לבסס את טענתן זו ולא להעלותה בעלמא.

זאת ועוד, טענה זו של הנתבעות אינה עולה בקנה אחד עם עמדתן בחוות-דעת המומחה מטעמן, שבה הסכימו להכיר באחת משתי החשבוניות שהוצגו. שעה שהתזה המוצגת בחוות-דעת המומחה מטעם הנתבעות היא שיש להסתמך על החשבוניות שהוצגו, אולם ההכרה בהן תעשה על-פי משך התקופה שאליהן מהחשבוניות מתייחסות, מתמקדת הסוגיה שעל הפרק בשאלה מהי אותה תקופה שבה יש להכיר, האם כשיטת התובעת או שמא כשיטת הנתבעות. לשון אחר, אין הנתבעות יכולות הן להכיר באחת מהחשבוניות שהגישה התובעת, הן לטעון שלא די בעצם הגשת החשבוניות כדי להוכיח את הנזק שנגרם לתובעת.

10. זה המקום להעיר, כי המעט שנאמר בחוות-דעת המומחה מטעם הנתבעות אף אינו נופל בגדרי תחום מומחיותו. המומחה מטעם הנתבעות הוא אגרונום. אולם עיון בחוות-דעתו מלמד כי לאחר שהמומחה מציין עונות זריעה כאלו ואחרות של תפוחי אדמה, מסקנתו בחוות-הדעת נשענת למעשה על עניינים שאינם קשורים לאגרונומיה (ראו, סעיף 6.1 לחוות-הדעת). מסקנת המומחה מבוססת על זמן האספקה של מזרעה חדשה (30 ימים), שזהו נתון שאינו נוגע לאגרונומיה ושנלקח מתצהיר התובעת (המומחה מטעם הנתבעות מציין בחוות-דעתו במפורש כי לעניין זה הוא נסמך על תצהיר התובעת, ראו, סעיפים 3.6 ו-6.1 לחוות-דעתו, ובעדותו הודה כי לא בחן נתון זה בעצמו, עמ' 9 שורות 7-5 לפרוטוקול). בנוסף מציין המומחה כי מסקנתו נסמכת על העדר נתונים בנושאים שונים, שהם כמות המזרעות שבבעלות התובעת, מידת היעזרותה בקבלן החיצוני בשנים נוספות והיקף הזריעות מידי שנה, אך אלו הם למעשה נושאים חשבונאיים הנוגעים לפעילות התובעת. כלומר, מסקנת המומחה בחוות-דעתו אינה נשענת על מומחיותו בתחום האגרונומיה.

11. הנתבעות טענו בסיכומיהן ששטחי הזריעה המופיעים על גבי החשבוניות אינם תואמים לשטחי הזריעה העולים מהזמנות תפוחי האדמה בהסכמים של התובעת עם לקוחותיה שצורפו לתצהירה. הנתבעות ציינו בסיכומיהן סוג מסוים של תפוח אדמה המצוין באחד מהסכמים אלו ("ניקולה"), וטענו כי על-פי האמור בהסכמים זהו זן תפוחי האדמה היחיד הנוגע לתקופה הרלוונטית, בהתאם למשך גידולו ומועד אספקתו. אם הצלחתי לרדת לסוף דעת הנתבעות, טענתן היא שעל-פי ההתחייבויות של התובעת כלפי לקוחותיה, לא נדרשו שירותיו של קבלן חיצוני בהיקף שניתנו. לא מצאתי שיש לטענה זו בסיס. ראשית, טענה זו לא נזכרת בחוות-דעת המומחה מטעם הנתבעות. יוער כי דווקא זו היא טענה שלה פן הדורש מומחיות אגרונומית, שכן היא כרוכה בזמני גידול, זמני אספקה וזמני זריעה של סוגים כאלו ואחרים של תפוחי אדמה. כל שנאמר בחוות-דעת המומחה לעניין זה הוא שבעונת הזריעה הרלוונטית התחייבה התובעת על-פי ההסכמים שצורפו לזרוע כ-4,000 דונם (סעיף 4.6 לחוות-הדעת). זהו שטח העולה בהרבה מזה המצוין בשתי החשבוניות שצורפו. שנית, התובעת לא התיימרה לצרף לתצהירה את כל ההסכמים שנעשו עם לקוחותיה. מר רחמן העיד כי קיימים הסכמים נוספים (עמ' 6 שורה 34 לפרוטוקול). התובעת צירפה את ההסכמים שצירפה על מנת להמחיש את הנזק שעשוי היה להיגרם לה אילולא שכרה את שירותיו של קבלן חיצוני. משכך, לא ניתן להיעזר בהסכמים שצורפו על מנת לגבש מסקנות לגבי התאמה בין היקף הזריעה הנדרש לתובעת כלפי לקוחותיה לבין היקף השירותים שנשכרו מהקבלן החיצוני. גם כאן, הנתבעות יכולות היו לפעול באפיקים הדיוניים הקיימים כדי לקבל לידיהן את המידע הנדרש להן מהתובעת על מנת לבסס טענה זו על בסיס תשתית עובדתית מהימנה. שלישית, אף ניתן להניח שהתובעת לא הייתה שוכרת את שירותיו של הקבלן החיצוני אלמלא היה צורך בזריעה.

12. בחוות-דעת המומחה מטעם הנתבעות נטען כי קיים "חוסר בהירות" לגבי השאלה כמה מזרעות יש לתובעת (סעיף 4.7.1 לחוות-הדעת). אף טענה זו נטענה בעלמא. מכל מקום, מר רחמן העיד כי בבעלות התובעת מזרעה יחידה (עמ' 5 שורה 18 ועמ' 6 שורות 29-28 לפרוטוקול).

13. לקראת סיום יוער כי אין בפי הנתבעות טענה שהמחיר שבו שכרה התובעת את שירותי הקבלן החיצוני היה בלתי סביר כשלעצמו.

14. לסיכום, דעתי היא שיש לקבל את עמדת התובעת ולפצותה בגין נזקיה כפי שאלו עולים משתי החשבוניות שצורפו.

סוף דבר

15. אשר על כן:

(א) בהתאם להסכמת הצדדים, הנתבעות ישלמו לתובעת 23,500 ש"ח בגין הנזק הישיר למזרעה (הודעה מיום 7.3.2018).

(ב) בנוסף, הנתבעות ישלמו לתובעת 159,431 ש"ח.

(ג) כן יישאו הנתבעות בשכר-טרחת בא-כוח התובעת בסך 25,000 ש"ח, וישלמו לתובעת הוצאות משפט בגין מחצית מהאגרה ששולמה (בשים לב ליחס שבין סכום התביעה לסכום שנפסק).

(ד) הסכומים שישולמו בהתאם לסעיפים א' ו-ב' לעיל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה (כפי שהתבקש בסעיף 21 לכתב התביעה).

ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ט, 18 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.