לפני תביעה ותביעה שכנגד, שנובעות מהסכם שכירות שנכרת בין התובעת לבין הנתבעים, ומכוחו השכירה התובעת לנתבעים יחידת דיור שבנתה מתחת לביתה.

התביעה העיקרית :

1. משפחת אטדגי התגוררה ביחידת הדיור של משפחת מלכה במשך כשנה וחצי מ-28.9.12 ועד 25.2.14. הצדדים הציגו שני הסכמי שכירות שנחתמו בתקופה זו: הסכם אחד מיום 28.9.12 בו הוסכם על דמי שכירות חודשיים בסך 1,900 ₪ כולל ארנונה ומים; והסכם נוסף מיום 30.11.13 בו הוסכם על דמי שכירות חודשיים בסך 2,200 ₪ לא כולל ארנונה ומים.

2. אורלי מלכה טוענת שבין לבין, כחודשיים לאחר שנחתם ההסכם הראשון, נחתם הסכם נוסף ובו הובהר שדמי השכירות החודשיים בסך 1,900 ₪ אינם כוללים תשלום בגין צריכת מים. כמו-כן טוענת מלכה שהסכם זה נחתם אצל משפחת אטדגי, ושהם התחייבו לתת לה ולבעלה עותק מההסכם אך לא עמדו בהתחייבות זו, ולכן היא איננה יכולה להציג את ההסכם המדובר לבית המשפט. אטדגי מכחישים את הטענה.

3. ב-25.2.14 עזבה משפחת אטדגי את יחידת הדיור, על-אף שהסכם השכירות הוארך עד לסוף שנת 2014. אין מחלוקת שמשפחת מלכה הסכימה לקיצור תקופת השכירות והוסכם שזו תסתיים בסוף חודש פברואר 2014. הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לנסיבות סיום השכירות בטרם עת.

4. בחודש פברואר 2014, לאחר שהסכימו שני הצדדים לסיים את השכירות מוקדם מהמתוכנן, החזירה אורלי מלכה לבני הזוג אטדגי 8 שיקים דחויים שניתנו לה לצורך תשלום דמי השכירות עבור החודשים אפריל – דצמבר 2014. לאחר החזרת השיקים כאמור נותרו בידיה של אורלי מלכה 2 שיקים ע"ס 2,200 ₪ כל אחד וזאת לצורך הבטחת תשלום דמי השכירות לחודש פברואר וכן לשם הבטחת תשלום הוצאות המים והחשמל שטרם שולמו.

5. כאן המקום לציין שאין מחלוקת שבמשך כל תקופת השכירות לא שילמו בני הזוג אטדגי עבור צריכת המים. הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לתקופה במהלכה היה על בני הזוג אטדגי לשלם עבור צריכת המים כאשר אין מחלוקת שבתחילה הוסכם שדמי השכירות יכללו גם מים ומאוחר יותר הוסכם על דמי שכירות גבוהים יותר שאינם כוללים מים.

6. לגבי החשמל – לא נטען שאטדגי לא שילמו עבור צריכת החשמל בתקופת השכירות, אך אורלי מלכה טוענת שמר רונן אטדגי הוא שחישב את גובה התשלום בהתאם לצריכת החשמל כפי שנרשמה במונה נפרד שהותקן ליחידת הדיור. בדיעבד התברר לאורלי שרונן אטדגי חישב את תשלום החשמל לפי תעריף נמוך מזה שגובה חברת החשמל.

7. במהלך חודש פברואר הוצג לפירעון השיק שמסרו בני הזוג אטדגי עבור דמי השכירות לחודש פברואר. השיק חולל. אטדגי, שעדיין התגוררו בדירה באותה העת, הסבירו שביטלו את השיק מכיוון שהם לא מתכוונים להישאר בדירה עד סוף חודש פברואר, ולכן יש לערוך התחשבנות מחודשת עבור החלק היחסי של החודש. אורלי מלכה התנגדה לכך, ובין הצדדים התגלעה מחלוקת בעניין. בסופו של יום אין מחלוקת שאטדגי שילמו את דמי השכירות עבור חודש פברואר במזומן ובאותו מעמד מסרו לאורלי מלכה שיק חלופי ע"ס 2,200 ₪ במקום השיק של חודש מרץ. כאמור סכום זה נועד להבטיח את תשלום חשבונות המים והחשמל שטרם שולמו.

8. אטדגי עזבו את הדירה מבלי לשלם עבור צריכת המים, וכן לא שולם ההפרש שטוענת לו אורלי מלכה בחשבון החשמל. לכן מלכה הציגה את השיק לפרעון. גם שיק זה חולל לאחר שאטדגי ביטלו אותו.

אטדגי טוענים שביטלו את השיק מכיוון שלא הייתה להם כל חובה לשלם עבור צריכת המים, שכן תשלום זה הותנה על-פי ההסכם בכך שמלכה תתקין שעון מים נפרד שימדוד באופן מדויק את צריכת המים של משפחת אטדגי. משלא עשתה כן אורלי מלכה היא לא זכאית לקבל תשלום עבור צריכת המים של משפחת אטדגי.

בנוגע לחשמל – אטדגי מכחישים את הטענה להטיית החשבון. אטדגי טוענים שהם חישבו את עלות צריכת החשמל מדי חודש ביחד עם אורלי מלכה ובהתאם לקריאת המונה שהותקן בדירה של משפחת מלכה.

9. לאחר שהשיק הוצג לפירעון וחולל הגישה אורלי מלכה תביעה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים ולאחר שהתקבלה ההתנגדות של בני הזוג אטדגי לביצוע השטר הועברה התובענה לבית משפט זה.

10. אורלי מלכה הגישה כתב תביעה. בתחילה הוגש כתב התביעה בלי שהייתה מלכה מיוצגת ומאוחר יותר הוגש כתב תביעה מתוקן לאחר שמלכה השיגה ייצוג משפטי.

11. בכתב התביעה המתוקן נתבע סעד כספי בסך של כ-14,000 ₪ הכולל את הסעדים הבאים: תשלום עבור צריכת מים וחשמל – כ-4,000 ₪; תשלום עבור תיקון הדירה, צביעה וסיוד לאחר שמשפחת אטדגי עזבו את הדירה – 5,000 ₪; פיצוי בגין עוגמת נפש – 5,000 ₪; החזר עמלת חזרת שיקים – 120 ₪.

התביעה שכנגד:

12. לאחר שהוגש כתב התביעה המתוקן הגישו בני הזוג אטדגי תביעה שכנגד. בכתב התביעה שכנגד נתבע סעד כספי בסך כ-46,000 ₪.

13. אטדגי טוענים שבמשך כל תקופת השכירות הם סבלו מרטיבות מתמשכת בדירה שגרמה להם לנזק לרכוש שנהרס כתוצאה מהרטיבות. כמו-כן טוענים אטדגי שבשל הרטיבות ניזוקה מערכת החשמל בדירה והם סבלו מהפסקות חשמל רבות, שהשפיעו לרעה על איכות החיים בדירה ועל יכולתם לעשות שימוש סביר בדירה.

14. אטדגי טוענים שמלכה הפרה את הסכם השכירות בכך שלא טיפלה בבעיית הרטיבות. נוסף על כך טוענים אטדגי בהקשר זה שעל פי סעיף 9 לחוק השכירות מגיעה להם השבה יחסית של דמי השכירות, בשל מניעת היכולת לעשות שימוש סביר במושכר. אטדגי הציגו טבלה המפרטת על-פי חודשים את שיעור ההפחתה הנטען מדמי השכירות במשך כל תקופת השכירות.

עוד בהקשר זה של הרטיבות, אטדגי טוענים שזו גרמה להם לנזקים לרכוש. לטענתם בשל נזקי הרטיבות היו קצרים רבים בחשמל והדבר גרם לכך שמכונת הכביסה שהייתה בדירה (רכוש של אורלי מלכה שנכלל בשכירות) ניזוקה והתקלקלה כך שאטדגי נאלצו להוציא מכיסם ולרכוש מכונת כביסה חדשה. כמו-כן אטדגי טוענים שבעיית הרטיבות בדירה גרמה לנזק גם לארון בגדים, למיטה ולמזרון שנפגעו מהרטיבות, נרקבו מהעובש ולא ניתן היה עוד להשתמש בהם.

15. אטדגי טוענים שמלכה התחייבה לאפשר להם חניה בחזית הדירה אך בפועל מלכה העמידו שם טנדר מושבת, ומנעו מהם את החניה. גם בכך הפרה מלכה את הסכם השכירות. בהקשר זה יצוין שאין מחלוקת שבהסכם השכירות מ-2013 נוסף סעיף בכתב יד המעגן את זכותם של אטדגי לחניה. בנוסף הנתבעים טוענים כי נאלצו להסתדר שעות ארוכות ללא חשמל ביחידה, וזאת בשל העובדה שהתובעת שילמה את החשמל מראש, וכאשר הסתיים התשלום, נדרשו שעות לחיבור החשמל.

16. עוד תבעו אטדגי בתביעה שכנגד פיצוי בגין עוגמת נפש שחוו בעקבות אירוע אלים לטענתם שחוו לאחר שביטלו את השיק של חודש פברואר. לטענתם, בעקבות ביטול השיק פנו אליהם בני הזוג מלכה באיומים ובאלימות מילולית, ודרשו מהם לשלם את סכום השיק שבוטל. אטדגי אמנם עשו כן ושילמו למלכה 2,200 ₪ במזומן.

מעבר לתביעת פיצוי בגין עוגמת נפש כתוצאה מאותו אירוע, אטדגי תובעים גם השבה של הסכום ששילמו לטענתם בכפיה ובעושק ותחת איום. לטענת אטדגי מכיוון שהם עזבו את הדירה לפני שהסתיים חודש פברואר יש להשיב להם את החלק היחסי מדמי השכירות עבור יתרת התקופה (3 ימים).

17. מלכה השיבה לטענותיהם של אטדגי: אשר לטענה להפסקות החשמל שנגרמו בשל קצרים ורטיבות טענה מלכה – להד"ם. גרסתה של מלכה היא שחשבון החשמל של ביתה משולם מראש והם זכאים לצרוך במשך החודש בהתאם לתשלום שהטעינו מראש. לעיתים קרה שצריכת החשמל גבוהה יותר ולכן בשלב מסוים מנתקת חברת החשמל את אספקת הזרם לדירה (לרבות יחידת הדיור). לטענת אורלי מלכה מקרה כזה אירע פעם או פעמיים בלבד במשך כל תקופת השכירות. או אז מיהרה אורלי מלכה לפנות לחברת החשמל ולטעון סכום כסף נוסף כדי שחברת החשמל תשוב ותספק חשמל לדירה. אורלי מלכה טוענת שבפעמים הבודדת שהדבר אירע הדבר טופל באופן מיידי, כך שאטדגי לא שהו בדירה ללא חשמל יותר מכמה דקות.

18. בכל מקרה אורלי מלכה מכחישה את הטענה לבעיית רטיבות בדירה. לטענתה הדירה לא סבלה מרטיבות כי אם מלחות רבה ששררה בה כתוצאה מכך שאטדגי, שהתגוררו בדירה הקטנה עם שתי בנותיהם הקטנות, נמנעו מלאוורר את הדירה משך כל ימות השנה. כך קרה שהדירה נמלאה טחב ולחות. ככל שהיו קצרים כלשהם במערכת החשמל (שלא בעקבות ניתוק יזום של חברת החשמל כאמור לעיל), הרי שהדבר נגרם בשל הלחות הרבה ששררה בדירה באשמתם של אטדגי.

19. אשר לטענה לאלימות מילולית ואיומים – אורלי מלכה טוענת שהיא ובעלה אנשים נעימים לבריות ובעלי בית נוחים. העידו על כך מי שהיו דיירים ביחידת הדיור המדובר בעבר ובהווה. אותם דיירים העידו גם על מצב הדירה ועל כך שהם לא סובלים ולא סבלו מרטיבות בדירה.

דיון והכרעה:

התביעה העיקרית:

תשלום עבור צריכת מים

20. כאמור אין מחלוקת שאטדגי לא שילמו עבור צריכת המים בדירה משך כל תקופת השכירות. עם זאת, אטדגי טוענים שעד לחידוש הסכם השכירות ב-30.11.13, הוסכם שלא יתווסף תשלום עבור מים. כך נכתב בהסכם השכירות הראשון מיום 28.9.12:

"... עבור יחידת דיור הכוללת מים ארנונה וכבלים המחיר 1,900 ₪ לחודש...".

21. אורלי מלכה לא מכחישה שאמנם נחתם הסכם בנוסח זה אך לטענתה ההסכם הנ"ל נחתם עם בעלה, מר שלומי מלכה, ושלא בנוכחותה. אורלי טוענת שלאחר שהיא התוודעה להסכם הזה היא פנתה באופן מיידי לרונן אטדגי והבהירה לו שהתנאים שהוא סיכם עם בעלה אינם מקובלים עליה. היא מוכנה לדמי שכירות בסך 1,900 ₪ אך הסכום לא כולל מים, ויש לשלם בגינם בנפרד. אורלי טוענת שרונן אטדגי הסכים לכך וכעבור כחודשיים אף נחתם הסכם נוסף, ביחידת הדיור של משפחת אטדגי ובו נקבע שהתשלום עבור צריכת המים יעשה בנפרד ונוסף על דמי השכירות. לטענתה של אורלי, רונן הדפיס את ההסכם מהמחשב הביתי שלו ובגלל שלא היה לו מספיק דיו במדפסת לא הודפסו שני עותקים אלא עותק אחד בלבד. רונן אטדגי הבטיח לצלם את ההסכם ולמסור עותק ממנו לאורלי מלכה, אך הוא לא עשה כן ולכן אין בידה עותק מההסכם הזה להציג לבית המשפט. כאמור לעיל בני הזוג אטדגי מכחישים זאת וטוענים שלא נחתם הסכם נוסף (פרט לחידוש ההסכם בשנת 2013) ששינה את התנאים האמורים בהסכם מ-2012.

22. אין בידי לקבל את טענותיה של אורלי. הסכם נוסף לא הוצג ולא השתכנעתי ברף הדרוש במשפט אזרחי מגרסתה של אורלי. אורלי הציגה גרסה סדורה ועקבית, אמנם, אך גרסתה נשמעת מפיה בלבד, והיא משרתת את האינטרסים הכלכליים שלה. בהיותה עדות בעל דין יחיד דרוש טעם מיוחד כדי לקבוע ממצא על סמך עדות זו בלבד. אוסיף ואציין כי אילו היו הנתבעים צוברים חוב בגין המים במהלך תקופת ההסכם הראשונית, הרי שהיה ביטוי לחוב זה בהסכם השני, ואף ספק בעיני אם התובעת היתה מסכימה להאריך את ההסכם ולחתום על ההסכם השני מבלי שהחוב ישולם. . על כן אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה כי חלה על הנתבעים חובה לשלם בגין המים שצרכו בתקופת השכירות הראשונה.

23. עם כן עד ל-30.11.13 לא הוכח שהיה על אטדגי לשלם עבור צריכת המים וזו נכללה בדמי השכירות החודשיים. לצד זאת אני קובעת שהחל מ-30.11.13 ועד ל-25.2.14 היה על בני הזוג אטדגי לשלם עבור צריכת המים בהתאם לקבוע בהסכם השני והם לא עשו כן. בעניין זה אין מחלוקת עובדתית כלל.

הטענה היחידה של הנתבעים היא שהם כי לא שילמו מכיוון שלא היה שעון המודד את צריכת המים שלהם בנפרד ממשפחת מלכה. לכן לא הוכח כמה עליהם לשלם ויש לדחות את התביעה. אינני מקבלת את הטענה שיש בה לא מעט חוצפה. מבלי להיכנס למחלוקת האמוציונלית שבין הצדדים, שסיפרו סיפורים שונים כיצד קרה שלא הותקן שעון מים נפרד ביחידת הדיור – הרי שבטענתם מבקשים למעשה בני הזוג אטדגי מבית המשפט שיכשיר "אכילת חינם" ועשיית עושר ולא במשפט.

אינני מקבלת את הטענה של אטדגי שהתשלום עבור צריכת המים הותנה בכך שיותקן שעון מים נפרד לדירה. לא מצאתי לכך אחיזה בראיות ובפרט לא בהסכם השכירות השני. גם אם אמנם היה תנאי שכזה הרי שמצד חובת תום הלב היה על אטדגי לדאוג לכך בעצמם אם ראו שמלכה לא מטפלת בעניין לשביעות רצונם, ואז הייתה להם זכות לתבוע השבה או קיזוז של עלות התקנת השעון שנשאו בה. אך אין לקבל את הטענה שמכיוון שלא הותקן שעון מים אין להם כל חובה לשלם על המים שצרכו ושהוסכם שישלמו עליהם.

24. מכיוון שאין מחלוקת שאטדגי לא שילמו עבור צריכת המים בתקופה האמורה, ומכיוון שקבעתי שהייתה להם חובה לשלם על כך וחובה זו לא הותנתה בתנאי כלשהו, הרי שאין מנוס מקביעת פיצוי הולם בעניין זה על דרך האומדן. אין לאטדגי להלין אלא על עצמם. היה עליהם לדעת שיבוא יום והם יידרשו לשלם עבור צריכת המים שלהם (לעניין פסיקת פיצוי על דרך האומדן ר' ע"א 1203/13 שמואל טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ [פורסם בנבו] (6.5.15); ע"T 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ פ"ד נט(6) 490; לדיון בסמכות בית דין לפסוק על דרך הפשרה והאומדן בדין העברי ר' בג"צ 2222/99 גבאי נ' בית הדין הרבני הגדול פ"ד נד(5) 401).

אורלי מלכה הציגה נתונים על צריכת המים בישראל מאתר רשות המים. אטדגי לא הציגו נתונים אחרים או סותרים אם כי טענו ללא כל בסיס עובדתי, שהם משפחה הצורכת מים פחות מהממוצע. בנסיבות העניין אני מוצאת לנכון לחשב את חוב המים של משפחת אטדגי לפי נתונים צריכת המים לגבי צריכת מים ממוצעת.

25. הצריכה הממוצעת לנפש על-פי נתוני רשות המים שהציגה אורלי מלכה היא 165 ליטר ליום. כלומר משפחת אטדגי המונה 4 נפשות צורכת כ-660 ליטר ביום שהם כ-19,800 ליטר לחודש = 19.8 קוב מים. כאמור התקופה לחיוב היא דצמבר 2013 עד 25.2.14. מחיר 1 קוב מים וביוב לחודש דצמבר 2013 היה 9.26 ₪. כלומר שעל משפחת אטדגי לשלם 183 ₪ עבור צריכת המים בחודש דצמבר 2013 (19.8 קוב X 9.26 ₪).

מחיר 1 קוב מים לחודשים ינואר-פברואר 2014 היה 8.88 ₪. כלומר שעל משפחת אטדגי לשלם 328 ₪ עבור צריכת המים בחודשים ינואר-פברואר 2014, עד ליום 25.2.14 (56 ימים X 165 ליטר ליום X 4 נפשות = 36,960 ליטר = 36.96 קוב X 8.88 ₪).

בסה"כ על משפחת אטדגי לשלם 511 ₪ עבור צריכת מים בחודשים דצמבר 2013 – פברואר 2014.

תשלום עבור צריכת חשמל

27. אין מחלוקת שמשפחת אטדגי שילמו עבור צריכת החשמל אלא שאורלי מלכה טוענת שהחישוב לפיו שולם החשמל היה לפי תעריף נמוך מזה שגבתה ממנה חברת החשמל בפועל ושרונן אטדגי הוא שחישב לפי התעריף הנמוך.

ראשית טענה זו לא הוכחה. לא הוכחו רכיבי הטענה כלל ואף לא הונחה תשתית לצורך הערכת אומדן. לא הוכח כמה חשמל צרכה משפחת אטדגי בתקופת השכירות, מה התעריף לפיו חושב החשבון, מה התעריף שגבתה חברת החשמל. ודוק – את כמות החשמל שצרכה משפחת אטדגי ניתן וצריך להוכיח בראיות של ממש ואין להסתפק בהערכת אומדן מכיוון שמותקן שעון חשמל ביחידת הדיור והנתונים בעניין זה נמצאים בידיה של התובעת. אלה לא הוכחו. גם הנתון לגבי תעריף חברת החשמל הוא נתון שאפשר וצריך להוכיח אותו בראיות של ממש. גם נתון זה לא הוכח.

לאור כל האמור התביעה בעניין זה נדחית.

פיצוי עבור תיקון הדירה לאחר שמשפחת אטדגי עזבה אותה:

28. אין מחלוקת שאטדגי לא החזירו למלכה את הדירה כשהיא צבועה ומסוידת. אטדגי עזבו את הדירה מבלי שביצעו בה ניקיון או תיקון כלשהם, כך שסביר להניח שהם לא החזירו אותה באותו מצב כפי שקיבלו אותה. בהסכם השכירות התחייבו אטדגי לסייד את הדירה עם החזרתה למלכה וכן התחייבו לשמור על הדירה ועל ניקיונה ולתקן כל פגם בדירה על-פי דרישת המשכיר.

הוכח שלפחות חלק מקירות הדירה נצבעו בצבע ורוד, על פי רצונם של הנתבעים ולא על פי רצונה של המשכירה. כמו-כן אין מחלוקת שבדירה היה עובש רב ולחות.

29. בעניין העובש והלחות התרשמתי יותר מגרסתה של אורלי מלכה מאשר מגרסתם של הנתבעים. הנתבעים טוענים שהעובש נגרם כתוצאה מבעיית רטיבות מקיפה בדירה שלא טופלה ע"י הגב' מלכה. מלכה טוענת מנגד שבעיית הרטיבות היא כתוצאה מחימום יתר וחוסר אוורור של הדירה. אני מעדיפה כאמור את גרסתה של אורלי מלכה. הנתבעים לא הצביעו על מקור אפשרי לרטיבות או על מוקד מסוים של נזילות. הנתבעים הציגו כמה וכמה תמונות בהן ניתן להתרשם מעובש ברחבי הדירה – בחדר השינה, במקלחת, בארון החשמל. כלומר, אין מדובר במוקד רטיבות נקודתי אלא בלחות כללית בדירה כולה. מכל מקום אין זה סביר בעיני שיהיו כל כך הרבה מוקדי רטיבות בדירה ועוד פחות סביר בעיני שבנסיבות כאלה הנתבעים לא ידעו להצביע על מוקד הרטיבות, או לפחות לנסות להצביע על-כך ולטעון משהו בעניין. הנתבעים לא הציגו הסבר כלשהו לבעיית הרטיבות ולא הניחו את דעתי בעניין.

התרשמתי שאמנם כפי שטוענת מלכה לחות מוגברת בדירה היא שגרמה לעובש וללחות ששררו בה. כך גם התרשמתי שאוורור מתאים יכול היה לסייע ולמתן את הבעיה. מטעם התובעת העיד הדייר הנוכחי, אשר העיד כי אין בעיית לחות או רטיבות בדירה. עדות זו הייתה מהימנה בעיני, מה גם שהדייר פועל נגד האינטרס העצמי שלו, אם הוא מעיד שאין רטיבות בדירה שבה הוא מתגורר וזאת בשעה שיש בה רטיבות. על כן העדות תומכת בגירסתה של מלכה.

30. חשוב להדגיש בהקשר זה שאטדגי הם שעוררו את הטענה לבעיית רטיבות בכתב התביעה שכנגד וביססו עליה את הטענה לנזקים למערכת החשמל ועוד. על כן הנטל מוטל על אטדגי להוכיח את הטענה.

אני סבורה שאטדגי לא הרימו את נטל הראיה. כאמור התרשמתי יותר מגרסתה של מלכה ומעדותה בעניין זה אך גם אם לא הייתי מתרשמת ממנה באופן מיוחד הרי שבכל מקרה לא עלה בידי אטדגי להכריע את הכף ולהרים את נטל ההוכחה בעניין.

לאור כל האמור אני סבורה שאמנם הוכח הנזק הנטען על-ידי מלכה ושאטדגי החזירו את הדירה למלכה במצב פיזי ירוד הדורש תיקון, ניקיון, וצביעה ואין להשית על מלכה אחריות למצבה של הדירה.

32. לעניין היקף ועלות התיקונים – אורלי מלכה הזמינה לעדות את בעלה וכן את מר אוטמזגין שיעידו על התיקונים שנעשו בדירה לאחר שאטדגי עזבו אותה. עדויות אלה לא שכנעו אותי ולא התרשמתי ממהימנותן. עדותו של שלומי מלכה היא כעדות בעל דין או בעל עניין בהיותו בעלה של התובעת. לכן לא ניתן לייחס משקל רב לעדותו והיא זקוקה לתמכיה וסיוע. מר אוטמזגין העיד אמנם שעבד בדירה, אך לגבי התשלום והתמורה התרשמתי מתיאום גרסאות. מר אוטמזגין לא ידע ממש לפרט בעניין זה ונמצאו אי אילו סתירות בינו לבין שלומי מלכה.

מר אוטמזגין העיד שהעבודה נמשכה יומיים ושהתמורה בסך 5,000 ₪ לא כללה את עלות החומרים אלא הייתה תשלום על העבודה בלבד. כלומר שההוצאה הכוללת שהוציאה משפחת מלכה על תיקון, ניקיון וצביעת הדירה עלתה לכאורה יותר מ-5,000 ₪.

אין זה סביר בעיני שעבודת ניקיון, תיקונים קלים, צביעה וסיוד, של דירה כה קטנה תעלה5,000 ₪. מדובר בשכר שעתי של כ-250 ₪ לשעה בהתחשב בעדותו של מר אוטמזגין בנוגע לזמן העבודה שהושקע בדירה. אמנם מר אוטמזגין העיד שהיה איתו עובד נוסף אך לא ננקב בשמו של אותו עובד והלה לא הובא להעיד על עבודתו. בכל מקרה גם אם נניח שאמנם היה עובד נוסף עדיין מדובר בשכר גבוה למדי. אם אמנם זו הייתה העלות של העבודה (כאמור עבודה בלבד, בלי עלות החומרים) הרי שהיה מקום להקטנת הנזק מצד התובעת והיה עליה למצוא מי שיבצע עבורה את העבודה במחיר זול והוגן יותר.

33. בנסיבות העניין נראה לי נכון לפסוק פיצוי בסך 3,000 ₪ עבור צבע וניקיון של הדירה וזאת בשים לב לכך שמדובר בדירה קטנה.

פיצוי עבור עוגמת נפש:

34. אורלי מלכה תבעה פיצוי בסך 5,000 ₪ עבור עוגמת נפש. לטענתה נגרמה לה עוגמת נפש רבה מכך שנאלצה לרדוף אחרי הנתבעים ולבקש מהם את התשלום וכן, ובעיקר, בשל כך שהשיקים חזרו לאחר שהיא כבר העבירה אותם לצדדים שלישיים והדבר גרם לה עוגמת נפש ומבוכה רבה.

אני לא מוצאת שיש מקום לפצות בגין עוגמת נפש בנסיבות העניין. פיצוי בגין נזק לא ממוני נתון לשיקול דעת בית המשפט ואין צורך בהבאת ראיות לגביו. הגישה השיפוטית להענקת פיצויים על נזק לא ממוני ננקטת על דרך הצמצום וההגבלה (ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ [פורסם בנבו] (11.11.10); ר' גם ע"א 3437/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר ).

35. בנסיבות העניין אני לא סבורה שנגרמה לאורלי מלכה עוגמת נפש בעוצמה כזו המזכה בפיצוי. אמנם השיק הראשון, זה שנמסר לצד שלישי, חזר לאחר שבוטל, אך אין מחלוקת שבסופו של יום התקבל מלוא הסכום במזומן. אשר לשיק השני שחזר – זה לא הוסב לצד שלישי כך שלא נגרמה עוגמת הנפש והמבוכה הכרוכה במתן הסברים לנושה. כמו-כן כפי שקבעתי לעיל החוב שהוכח בעניין זה הוא חוב של כ-500 ₪ בלבד, שכן השיק הנוסף נמסר למלכה כדי לכסות את עלויות צריכת המים שלא שולמו ועל-פי קביעתי לעיל הוכח חוב מים בגובה 511 ₪.

36. זאת ועוד, אני סבורה כי גם הניסיון לנפח ולהגדיל את הנזקים הממונים יש בו כדי להעיד שאין זה ראוי לקבוע במקרה זה פיצויי בגין עוגמת נפש.

לאור כל האמור אני דוחה את התביעה לפיצוי בגין נזק לא ממוני.

סיכום :

37. בהתאם לאמור לעיל אני קובעת שעל אטדגי לשלם למלכה סך של 3,511 ₪ עבור צריכת המים בחודשים דצמבר 2013 – 25.2.14, וכן עבור תיקון וצביעת הדירה לאחר שאטדגי עזבו אותה והותירו אותה במצב פיזי גרוע יותר משקיבלו אותה, וזאת בניגוד לחוק ולהסכם.

התביעה שכנגד:

השבה של דמי השכירות לפי סעיף 9 לחוק השכירות והשאילה:

38. כאמור, אטדגי תובעים השבה חלקית של דמי השכירות בגין מניעת שימוש סביר במושכר. מניעת השימוש האמורה מקורה בבעיית הרטיבות שגרמה לטענת אטדגי להפסקות חשמל רבות, וכן נמנע מהם השימוש בחניה.

סעיף 7 לחוק השכירות קובע את חובת המשכיר לתקן פגם או אי התאמה במושכר תוך זמן סביר לאחר שקיבל דרישה לכך מאת השוכר. סעיף 9 לחוק השכירות קובע את זכותו של השוכר לתקן את הפגם בעצמו או להפחית את דמי השכירות כל עוד לא תוקן הפגם, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם. לסעיף זה מפנים אטדגי בכתב התביעה שכנגד. לטענתם הם זכאים להפחית את דמי השכירות בשל כך שלא תוקן פגם הרטיבות בדירה ובשל כך שנמנעה מהם החניה.

39. אשר לבעיית הרטיבות - כפי שקבעתי לעיל אני סבורה שלא הייתה בעיית רטיבות כי אם לחות כללית בדירה שנגרמה באשמתם ובאחריותם של אטדגי שלא אווררו את הדירה כראוי. אטדגי אינם מכחישים שלא אווררו את הדירה כראוי ומכך שטענו לנזק מופרך ולא מבוסס הרי שאני גם מתרשמת בנוגע לאמינותם.

40. הנתבעים טענו לנזקים שונים ללא כל ביסוס. בנוגע לירידת ההנאה מהדירה הרי שלא הובאה חוות דעת שמאית שתעריך את שווי דמי השכירות הראויים לדירה במצב הנטען ולכן לא ניתן לדעת בכמה פחת שווי השכירות ביחס למוסכם בחוזה. בהחלט יתכן שהמחיר של 1,900 – 2,200 ₪ משקף היטב את שווי דמי השכירות בדירה המסוימת הזו על יתרונותיה וחסרונותיה. מכל מקום לא הוכח אחרת והנטל מוטל על אטדגי להוכיח זאת והם לא הרימו את הנטל.

49. הנתבעים גם טוענים שכתוצאה מהרטיבות שהייתה בדירה ניזוקה מכונת הכביסה שהייתה בדירה ושימשה אותם כך שהם נאלצו לקנות מכונה חדשה בעלות של 2,200 ₪; כמו-כן נהרס ארון בגדים וכן נהרסו מיטה ומזרון. הכל כתוצאה מהרטיבות. התרשמותי היא כי לא נגרמו לנתבעים הנזקים להם הם טוענים, וכי מדובר בניסיון לייצר תביעה שכנגד יש מאין.

50. אשר למכונת הכביסה – אין מחלוקת שהמכונה שנהרסה הייתה רכושה של אורלי מלכה ולא של משפחת אטדגי. כלומר, המכונה הייתה בדירה, והשימוש בה הותר למשפחת אטדגי כחלק מהשכירות. יחד עם זאת הנתבעים לא הותירו את המכונה החדשה בדירה, ולמעשה מתן פיצויי בגובה שווי רכישת המכונה יביא לכפל פיצוי. זאת מעבר לכך שהטענה לפיה המכונה התקלקלה בשל חדירת מים, לא הוכחה.

אשר למיטה ולמזרון הרי שהקבלות שהציגו הנתבעים אינן תואמות בלוחות הזמנים את המועדים שבהם הם טוענים כי הצטברה לחות ורטיבות כזו שנאלצו להחליף את המיטה. המיטה נרכשה במרץ 2013 והנתבעים היו בדירה עד פברואר 2014, יתר על כן מדובר במיטה מתכווננת שמתאימה לאדם מוגבל בתנועה כפי שהיה הנתבע באותה עת. על כן אני דוחה את הטענה שהמיטה נרכשה בגלל הרטיבות בבית, וקובעת כי הנתבעים ניסו להגיש חשבונית שאינה רלבנטית להליך זה.

בכל הנוגע לטענה בדבר ניתוקי חשמל לשעות הרי שגם אלו לא הוכחו. איני מאמינה לגרסת הנתבעים כי נדרשו שעות לחבר את החשמל, כאשר התשלום מראש הסתיים, ואיני מאמינה שהיו עוברים על אירועים מסוג זה לסדר היום.

52. על כן אני קובעת כי מצב הדירה אפשר מגורים בה, והלחות שהייתה בדירה נבעה מחוסר אוורור על ידי הנתבעים ולא הוכחה טענתם כי מחדלי התובעת הם שגרמו לבעיות בדירה. כמו כן כל תביעה לפיצוי בגין נזקים לרכוש כתוצאה מרטיבות נדחית.

41. אשר למניעת השימוש בחניה – אין מחלוקת שאמנם משפחת מלכה העמידה טנדר מושבת סמוך ליחידת הדיור. מלכה טענה בעניין זה שלצד הטנדר המושבת הייתה אפשרות לחניה נוספת ולכן לא נמנעה מאטדגי החניה. כמו כן מלכה טענה שאטדגי לא התלוננו על מניעת החניה ובזמן אמת שררו ביניהם יחסים טובים וחבריים ולאטדגי לא היו טענות כלשהן על הדירה או על בעליה, לרבות בעניין החניה.

42. אני מקבלת את טענותיהם של אטדגי בכל הנוגע לעצם מניעת השימוש המהווה אי התאמה ביחס למוסכם. כאמור בהסכם השכירות השני מ-2013 נוסף סעיף ספציפי בכתב יד המתייחס לחניה. אני מסיקה מכך שלאטדגי היו טענות בעניין זה והם הגיעו להסכמה עם מלכה, הנושא היה חשוב להם ולכן היה עניין להוסיף את הסעיף הזה להסכם השכירות הסטנדרטי שנחתם.

מלכה כאמור לא מכחישה שהיה טנדר בחניה אך טוענת שלמרות הטנדר ניתן היה לחנות באין מפריע. התבוננתי בתמונות והתרשמתי שהטנדר אמנם היווה מטרד והפריע לחניה ולשימוש בה וזאת בניגוד להסכם, והטנדר אינו מאפשר כניסה קלה לרכב החונה בסמוך אליו. קל וחומר שעה שהנתבע היה פצוע לאחר תאונה והנתבעים היו מטופלים בילדים קטנים.

43. לצד זה אטדגי לא הוכיחו עד כמה פחת שווי השכירות בשל כך שהטנדר עמד בחניה. בנסיבות העניין אני מוצאת לנכון לפסוק פיצוי על דרך האומדן בסך 450 ₪ וזאת בשים לב לכך שההסכם המעגן את זכותם של אטדגי בחניה נחתם רק בסוף 2013 וכ-3 חודשים לאחר מכן כבר עזבו אטדגי את הדירה. לכן נראה לי שפיצוי בסך 150 ₪ לכל חודש הוא ראוי והולם בנסיבות העניין ובהתחשב בגובה דמי השכירות בכללותם.

פיצוי בגין עוגמת נפש:

44. אטדגי טוענים שנגרמה להם עוגמת נפש כתוצאה מאירוע אלים ומאיים שאירע לאחר שביטלו שיקים שמסרו למלכה. אינני מקבלת את הטענה. ראשית לא הוכחה האלימות הנטענת. יש לזכור שכיוון שמדובר בטענה בעלת אופי פלילי הרי שרף ההוכחה הנדרש הוא גבוה יותר מרף ההוכחה הרגיל במשפט אזרחי (ר' בעניין זה למשל ע"א 7456/11 בר נוי נ' אמנון [פורסם בנבו] (11.4.13)). מלכה אמנם מודה שלאחר שבוטלו השיקים היא לא הצליחה לנהוג באיפוק רב ודיברה עם אטדגי בטונים רמים, אך מכאן ועד למסקנה שמדובר באלימות ובאיומים – הדרך ארוכה.

מה גם שהיה על אטדגי לצפות שמלכה לא תקבל באהדה את העובדה שביטלו שיקים שמסרו לה על-פי ההסכם ביניהם. אדרבא, מהעדויות והראיות שהובאו בפני התרשמתי שדווקא אטדגי הם אלה שנהגו בבריונות כשביטלו את השיקים.

לכן אינני מוצאת לנכון לפסוק פיצוי בגין עוגמת הנפש הנטענת.

החזר דמי השכירות עבור החלק היחסי של חודש פברואר:

45. אטדגי טוענים שעל מלכה להשיב להם את החלק היחסי של דמי השכירות לחודש פברואר בהתאם לשימוש שעשו בפועל בדירה עד ה-25.2.14. אין מחלוקת שהסכם השכירות נחתם לתקופה של שנה ואמור היה להסתיים על-פי ההסכם רק ב-1.12.14. השתכנעתי שאמנם לפנים משורת הדין מלכה הסכימה לקצר את תקופת השכירות, בהתראה קצרה מצד אטדגי מבלי שעמדה על זכויותיהם על-פי ההסכם ועל-פי החוק בנוגע לקיצור תקופת השכירות.

46. מלכה מסרה גרסה מפורטת ועקבית בנוגע לסיום השכירות. לפי גרסתה של מלכה אטדגי בנובמבר 2013 אטדגי ביקשו לחדש את הסכם השכירות לשנה ובפברואר 2014, כחודשיים לאחר חידוש הסכם השכירות, ביקשו אטדגי לעזוב את הדירה ולסיים את השכירות חרף ההסכם שנחתם רק מעט קודם לכן. הסיבה לסיום השכירות הייתה, לטענתה של מלכה, בשל כך שרונן אטדגי עבר ניתוח והמשפחה זקוקה לעזרת המשפחה המורחבת והם מבקשים לעבור לגור קרוב יותר להורים. מלכה טוענת שהיא ובעלה הסכימו לכך בנסיבות העניין ולאור יחסי השכנות הטובים שהיו להם עם אטדגי ורצונם לעזור להם במצבם.

אטדגי טוענים מנגד שהם ביקשו לסיים את השכירות – מעכשיו לעכשיו – בשל הפרות חוזרות ונשנות מצד מלכה והעובדה שמלכה לא טיפלו בבעיית הרטיבות.

47. אינני מקבלת את גרסתם של אטדגי שאיננה מתיישבת עם הראיות ועם השכל הישר. כאמור אין מחלוקת שהסכם השכירות חודש בסוף נובמבר 2013 וזאת לשנה שלמה. אם אמנם נכונות טענותיהם של אטדגי להפרות חוזרות ונשנות ולסבל כה רב שהיה מנת חלקם בעת שהתגוררו אצל מלכה, לא ברור מדוע ביקשו להאריך את תקופת השכירות. ואם אמנם ביקשו הם להאריך את תקופת השכירות בלית ברירה, חרף ההפרות, לא ברור מדוע אין כל התייחסות להפרות אלה בהסכם מ-2013. לא רק שאין התייחסות להפרות, אטדגי אף הסכימו להעלות את דמי השכירות בצורה משמעותית בהסכם משנת 2013: גם עליה של 300 ₪ בדמי השכירות החודשיים וגם תשלום נפרד עבור צריכת המים בשונה מההסכם הראשון. ודוק – בהסכם ישנה התייחסות פרטנית, ברחל בתך הקטנה, לעניין החניה למשל. כלומר, אטדגי ידעו לציין ולהתייחס לעניינים שהפריעו להם. בנסיבות אלה אני סבורה שהעובדה שאין כל התייחסות לעניין הרטיבות וההפרות השונות הנטענות מעידה על כך שלא היו כל הפרות שכאלה ומכל מקום אטדגי לא הלינו על כך בזמן אמת.

48. משכך, אני קובעת כעובדה שאטדגי ביקשו לסיים את השכירות מוקדם מהמוסכם מטעמים הקשורים בהם ולא בשל הפרות כלשהן. כמו-כן הגעתי למסקנה שמלכה נהגה באטדגי לפנים משורת הדין כשהסכימה לסיום מיידי של השכירות, באופן שסביר להניח שהעמיד אותה בסיכון מסוים שהדירה תישאר ריקה ולא תניב לה את ההכנסה הצפויה. מלכה יכולה הייתה לעמוד על זכותה ולהתעקש על תשלום מלוא דמי השכירות על-פי ההסכם ולא הייתה לה כל חובה להסכים לסיום פתאומי ומיידי של השכירות על-פי התנאים שהכתיבו אטדגי.

49. בנסיבות אלה בהן מלכה הסכימו לסיים את השכירות מוקדם יותר לפנים משורת הדין ומבלי להתעקש על הוראות ההסכם והחוק בעניין זה (חוק השכירות והשאילה קובע חובת הודעה של 60 ימים מראש לפחות בנסיבות העניין), נראית לי ההתעקשות של אטדגי על 3 ימים קטנונית וחסרת תום לב. מה גם שהשתכנעתי שאטדגי לא הודיעו מראש באיזה יום יעזבו את הדירה. כלומר, לשיטתם של אטדגי הם יכולים היו לסיים את השכירות בכל עת או להאריך אותה כרצונם בהתאם לצרכים המשתנים שלהם בלי הודעה מוקדמת ובלי כל מחויבות מצידם. אין זה סביר בעיני ולטעמי הדבר משקף חוסר תום לב מצדם של אטדגי.

50. לכן אני דוחה את התביעה להשבת החלק היחסי בדמי השכירות עבור חודש פברואר.

סוף דבר:

51. התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי. כפי שקבעתי לעיל על אטדגי לשלם למלכה סך של 4,011 ₪ עבור צריכת המים שלא שולמה וכן עבור תיקון וצביעת הדירה לאחר שאטדגי עזבו את הדירה.

התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי ביותר ונדחית ברובה. על מלכה לפצות את אטדגי בסך של 450₪ בגין מניעת השימוש בחניה. יתר התביעה נדחית.

52. מובהר כי הסכומים הללו ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום השכירות ועד התשלום בפועל. הנתבעים ישלמו לתובעת גם את הוצאותיה בגין הליך זה, וזאת בשים לב לשיעור היחסי של התביעה שהוכח על ידה, בסך 500 ₪ ואת שכר טרחת בא כוחה בסך 1,500 ₪ כולל מע"מ. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כל הסכומים האמורים הם ברי קיזוז.

ניתן היום, י"ז אייר תשע"ט, 22 מאי 2019, בהעדר הצדדים.