<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה, עו"ד יהונתן גנץ

ב"כ המשיב, עו"ד בני ברקי

המשיב – הובא באמצעות שב"ס

פרוטוקול

ב"כ המשיב:

אני מבקש להורות על הפסקת הליכים לפי סעיף 170 לחסד"פ. ראיתי את חוה"ד, בנסיבות אלה אבקש שתקופת האשפוז תוגבל. מסכים לקיומן של ראיות לכאורה.

<#2#>

החלטה

הצדדים מסכימים על קיומן של ראיות לכאורה לעבודות כתב האישום. בעניינו של המשיב התקבלה חו"ד פסיכיאטרית, שעל פיה המשיב איננו כשיר לעמוד לדין. הפסיכיאטר המחוזי התבקש להתייחס לאפשרות טיפול במשיב במסגרת צו מרפאתי כפוי, חלף אשפוז כפוי. נתקבלה חו"ד משלימה המלמדת בבירור על מסוכנות ועל הצורך במתן צו אשפוז.

במסגרת סמכויותיי על פי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב – 1982 ועל פי סעיף 15 (א) לחוק לטיפול בחולי נפש תשנ"א – 1991, נוכח חוות הדעת הפסיכיאטרית, אשר עולה ממנה כי המשיב אינו כשיר כיום לעמוד לדין, וכן לנוכח עמדת הצדדים, אני מורה כדלקמן:

1. ההליכים בתיק העיקרי נגד הנאשם יופסקו;
2. הנאשם יאושפז במקום עליו יורה הפסיכיאטר המחוזי, לאחר שנמצא כי קיימת מסוכנות ומצבו מצריך אשפוז;
3. תקופת האשפוז המירבית היא על פי סעיף 452 לחוק העונשין, מדובר בפרק זמן מירבי של 3שנים.
4. הפסיכיאטר המחוזי מתבקש להודיע לסניגוריה הציבורית ולעו"ד מיטל סטי ממפלג תביעות ת"א, על מועד הבאת הנאשם בפני הועדה הפסיכיאטרית.

הסנגור ביקש לקצוב את משך האשפוז המירבי. בשאלה זו התקבלו מספר החלטות שונות של בתי משפט בערכאות שונות. מקובלת עליי באופן עקרוני העמדה, שלפיה לביהמ"ש שיקול דעת בקביעת משך האשפוז המירבי. השאלה היא, מתי ייעשה שימוש בשיקול דעת זה. במקרה שבפניי, לא מצאתי כי מתקיימת אי הלימה בין העובדות המפורטות בכתב האישום, נסיבותיו של המשיב ובמשך האשפוז המירבי. יש לזכור כי תקופת אשפוז מירבית איננה תקופת ענישה. לא מדובר בשיקולים מאותו תחום, והתכלית שונה לחלוטין. מובן מאליו כי משך האשפוז המירבי קובע גבול עליון, ובמידה והפסיכיאטר יתרשם מהטבה קודם לגבול זה, ישוחרר המשיב מאשפוז הרבה לפני סוף התקופה המירבית.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לפסיכיאטר המחוזי ולסניגוריה הציבורית. תשומת הלב מופנית לכך שהמשיב מבקש להיות מיוצג על ידי עורך דין בהליכים בפני הועדה על פי חוק הטיפול בחולי נפש. <#3#>

ניתנה והודעה היום ט"ז חשוון תשע"ו, 29/10/2015 במעמד הנוכחים.