לפני תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב כתוצאה מנסיעה על אי תנועה.

1. במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה היה התובע, בעליו של רכב מ.ר. 53-422-25 להלן: "רכב התובע"/ "המונית").
2. לטענת התובע, ביום 10/5/15, במהלך נסיעה ברח' היכל המשפט בירושלים, הרגיש פגיעה בתחתית המונית והתברר לו כי עלה על אי תנועה אשר לא סומן כחוק, וכתוצאה מכך נגרם נזק לחלקה התחתון של המונית. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי.
3. לטענת הנתבעת, המכחישה כל אחריות לנזק הנטען, הפגיעה במונית נגרמה בעקבות חוסר תשומת לב של התובע במהלך הנסיעה, אשר הוביל לכך שלא הבחין באי התנועה שבדרך ועלה עליו. כן נטען, כי התובע נהג שלא בהתאם לתנאי הדרך וכי לא התקבלו אצל הנתבעת תלונות נוספות בקשר עם אותו אי תנועה והיא נהגה כפי שכל רשות מקומית סבירה הייתה נוהגת.
4. העידו בפני התובע ונציג הנתבעת, שהינו מתמחה, מר אלי מזרחי.
5. התובע העיד, כי נסע בקרבת אי התנועה, בסביבות השעה 18:00 וכי אי התנועה לא סומן בתמרור או בצבע. כן הוסיף כי ממראה אי התנועה, הוא מסיק שנהגים נוספים עלו עליו. התובע הציג צילומים שצילם למחרת התאונה והסביר כי הצילום שצורף לכתב התביעה אשר בו נראה תמרור מונח על אי התנועה, צולם כחודש וחצי לאחר התאונה.
6. התובע הוסיף, כי פנה למוקד 106 של הנתבעת כמה פעמים, אך פניותיו נדחו בנימוקים שהסירו אחריות מהנתבעת.
7. לשאלת בית המשפט, מדוע עלה על אי התנועה למרות שנסע בשעה שבה עדיין שרר אור יום, וניתן היה להבחין באי התנועה, השיב התובע, כי בצדו הימני של הכביש חנו כלי רכב ולפיכך הוא נסע בצד השמאלי של הכביש, תוך שהפנה מבטו לימין הדרך כדי לוודא שאינו פוגע בכלי הרכב החונים והביט גם ישר, אך לא ראה את אי התנועה. לשאלת נציג הנתבעת השיב התובע, כי גם אם במקום אי התנועה היה שוכב אדם, ייתכן שלא היה מבחין בו.
8. התובע הוסיף, כי באחת מפניותיו הטלפוניות לנתבעת, שמע ויכוח בין כמה דוברים, בדבר אחריות הנתבעת, לנוכח העובדה שבאזור אי התנועה התבצעו עבודות על ידי קבלן.
9. נציג הנתבעת העיד, כי במועד התאונה, אזור אי התנועה נמצא באחריות הקבלן שביצע עבודות במקום. במהלך הדיון, הוצגה תעודת עובד ציבור מטעם הנתבעת, של מר מאיר בן שוען, סגן הממונה על המחלקה לבטיחות בדרכים אצל הנתבעת, ממנה עלה, כי הטיפול במפגעים בטיחותיים נעשה דרך המוקד העירוני ובעקבות דיווח של אזרחים וכי במועד הרלוונטי לתביעה, נמצא אי התנועה בתחום שאופיין כאתר בניה.
10. נציג הנתבעת העיד עוד, כי הנתבעת מטפלת בתלונות המתקבלות במוקד 106, וכי לאחר שנמסרה הודעת התובע במוקד 106 , הוצב תמרור במקום. כן הוסיף, כי לנוכח תקלה טכנית, לא המציא למועד הדיון אסמכתא המעידה על העדר תלונות בקשר עם אי התנועה, קודם לתלונת התובע. נציג הנתבעת שלל הקשר בין הנזקים הנטענים לבין נסיעתו של התובע על אי התנועה.
11. בהסכמת הצדדים, אפשר בית המשפט הגשת מסמכים נוספים לתיק, לאחר הדיון, כדלקמן: צילומים מיום התאונה או ממועד סמוך, עליהם מוטבע התאריך שבו צולמו, מצדו של התובע; רישומים של תלונות שהתקבלו במוקד 106 בתקופה שמחודש לפני מועד התאונה ועד חודשיים אחריה, מצדה של הנתבעת. לכל אחד מהצדדים ניתנה זכות תגובה.
12. לאחר הדיון, הגיש התובע צילומים, ללא תאריך, ממקום התאונה. הנתבעת הגישה ריכוז דיווחים למוקד 106 לתקופה שמתחילת חודש אפריל 2015 עד לתחילת חודש יולי 2015. כן צורפה תעודת עובד ציבור, מר עמנואל שורקי, אחראי משמרת מוקד 106 של הנתבעת, לפיה, קודם למועד התאונה, לא התקבלו דיווחים לגבי אי תנועה וכי, בסך הכל התקבלו שני דיווחים, האחד ביום 25/5/15 והשני ביום 26/6/15. הנתבעת הוסיפה נתונים משלימים בנוגע לאי התנועה ולפיהם, בהתאם לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, לא קיימת חובת סימון אי תנועה בתמרור או בצבע ודי באבני שפה.
13. התובע לא הגיש תגובה מטעמו למסמכים שצרפה הנתבעת. בתגובתה לצילומים שצרף התובע, ציינה הנתבעת, כי הצילומים אינם נושאים תאריך ולפיכך לא ניתן להסיק כי צולמו ביום התאונה. כן נטען, כי עולה מהצילומים ששפת אי התנועה בולטת לעין.
14. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות שהוצגו בפני ושקלתי את השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו.
15. כך, התובע לא הוכיח חובה של הנתבעת, לסמן את אי התנועה בתמרור או בצבע ואף לא הגיש תגובתו לטענת הנתבעת כי חובה כאמור, אינה קבועה בתקנות התעבורה וכי על פי דין די בקיומן של אבני שפה הואיל ואי התנועה הינו למעשה שטח הפרדה בנוי. אף שהנתבעת הציבה תמרור במקום לאחר דיווח התובע, לא הוכחה חובתה לעשות כן על פי דין. מהמסמכים שצירפה הנתבעת עלה, כי לא התקבלו תלונות קודמות בנושא אי התנועה.
16. התובע גם לא סיפק הסבר מניח את הדעת לכך, שאף שהתאונה ארעה באור יום (בשעה 18:00 בתקופת שעון הקיץ) הוא לא הבחין באי התנועה. מהצילומים שהציג, נראה אי התנועה בבירור, למרות שאינו צבוע ושלא סומן בתמרור. מעדות התובע, לא נשללה האפשרות כי הוא עלה על אי התנועה שמשמאלו בהעדר מקום מספיק לנסיעה, בשל המכוניות שחנו בימין הדרך. הצהרתו של התובע בעדותו, כי יתכן שהיה פוגע גם באדם שהיה שוכב במקום, מחזקת את ההנחה, כי עלה על אי התנועה בגלל חוסר תשומת לב מצדו לתנאי הדרך.
17. עוד יוער, כי בהעדר צילומים נושאי תאריך ממועד התאונה ובהעדר ראיות אחרות ממועד הסמוך לתאונה, לא עלה בידי התובע להוכיח הקשר בין אי התנועה לתאונה ולנזק הנתבע על ידו, מה גם שכאמור, לא עלה בידו להוכיח אחריות הנתבעת לכך שעלה על אי התנועה. משלא עלה בידי התובע להוכיח אחריות הנתבעת לתאונה, איני נדרשת לדון בנזקים הנטענים.
18. לנוכח האמור, משלא הרים התובע את הנטל להוכיח תביעתו, אני דוחה התביעה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ז, 20 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.