1. בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי מר שמואל שדה (להלן: "המבקש") על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקריות (כב' השופט מאזן דאוד), מיום 01/09/15 בת"ק 33710-07-14, במסגרתו, התקבלה באופן חלקי תביעתו של מר אליהו שלוש (להלן: "המשיב") כנגד המבקש ונדחתה תביעתו הנגדית של המבקש. המבקש חויב במסגרת פסק דינו של בית משפט קמא לשלם למשיב סך של 17,000 ₪.

2. מפסק דינו של בית משפט קמא עולה, כי באוקטובר 2008, שכר המשיב את שירותיו של המבקש שהוא עורך דין במקצועו, עבור בנו מר יהושע שלוש (להלן: "יהושע"), שנקלע לקשיים כלכליים, ועמד כנגדו צו איחוד תיקים בהוצאה לפועל בגין חובות שצבר.

3. עוד עולה מפסק דינו של בית משפט קמא, כי מטרת התקשרות המשיב עם המבקש הייתה לשם טיפול בהליך פשיטת הרגל אליו נקלע יהושע. בהקשר זה, סוכם בין הצדדים בעל פה כי המשיב ישלם למבקש בתמורה לשירותיו סך של 25,000 ₪ בתוספת אגרת בית משפט.

4. ביום 23/02/09 הגיש המבקש עבור יהושע בקשה לכונס הנכסים הרשמי למתן אישור להגשת בקשה למתן צו כינוס בבית המשפט המחוזי. הכונס הרשמי לא השיב מיד לבקשה וכך עברו חודשים ללא שהוברר מה היו הסיבות לעיכוב במתן תשובה לבקשת המבקש.

5. ביום 26/07/09 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו כינוס נגד יהושע ולהכרזתו של יהושע כפושט רגל, במסגרתה צירף המבקש אישור בדבר המצאת העתק הבקשה לכונס הנכסים הרשמי.

6. ביום 26/10/09 הגיש כונס הנכסים הרשמי תגובתו לבקשה בתיק הפש"ר וביום 09/11/09 ניתן כנגד יהושע צו כינוס נכסים ונקבע דיון בבקשת יהושע להכריז עליו כפושט רגל ליום 19/09/10.

7. במועד הדיון שנקבע בבקשה להכריז על יהושע כפושט רגל, לא יכול היה המבקש להתייצב, והוא שלח בקשה לבית המשפט לדחיית שעת הדיון. בקשת המבקש לדחיית מועד דיון נדחתה על ידי בית המשפט שדן בתיק הפש"ר, או אז הודיע המבקש לנאמנת שמונתה בתיק, עו"ד שלומית נשר, כי לא יתאפשר לו להתייצב לדיון וזו התייצבה גם בשמו והודיעה בדיון, כי אביו של יהושע מעוניין להציע הצעת הסדר לנושים. נוכח הודעה זו לא ניתן צו להכרזת יהושע כפושט רגל במועד הדיון שהתקיים.

8. המחלוקת בבית משפט קמא נסובה, בין היתר, בשאלת היקף השירות שהיה על המבקש לספק למשיב ובנו.

9. המשיב הגיש לבית משפט קמא תביעה, בה טען, כי ביום 09/01/10 זומנו הוא ובנו יהושע למשרד המבקש, אשר ביקש מהם במעמד הפגישה תשלום נוסף בסך של 10,000 ₪, על מנת "להעיף" את התיקים הקטנים ולסגור עם הנושים הקטנים, ואז יהיה קל להגיע להסכמות עם הבנקים. המשיב טען בתביעתו, כי הסכום הנ"ל הועבר למבקש, ואולם מאז המשיב ובנו יהושע לא שמעו מהמבקש עד שביולי 2010 ביקשו לקבוע פגישה עימו ולהתעדכן במצב הדברים ומה עשה המבקש עם הכסף אך המבקש ענה להם, כי אין זה עניינם מהו עשה עם הכסף ובזאת הסתיימה הפגישה.

עוד טען המשיב בתביעתו, כי המבקש לא הופיע לדיון שנקבע בתיק הפש"ר בעניינו של יהושע ביום 16/09/10 ולא שלח מכתב לנושים כפי שהתחייב. המשיב טען, כי התנהלות המבקש כמעט גרמה לביטול הליך הפש"ר כנגד יהושע.

המשיב ביקש בתביעתו לחייב את המבקש להחזיר לו את הסך של 10,000 ₪ ששולם למבקש לכאורה על מנת שיעבירו לנושים וכן דרש את החזר התשלום בסך של 25,000 ₪, אשר שולם למבקש עבור שכר טרחה.

10. המבקש הגיש לבית משפט קמא כתב הגנה ותביעה נגדית, במסגרתם טען, כי הוא נשכר על ידי המשיב בתחילת אוקטובר 2008 על מנת להגיש בשם יהושע בקשה לפשיטת רגל בבית המשפט המחוזי. נטען, כי הבקשה הוגשה ביום 26/07/09 ונקבע דיון בבקשה ליום 16/09/10, מועד אליו לא יכול היה המבקש להגיע ולכן ביקש מעו"ד נשר ששימשה כמנהלת מיוחדת בתיק להופיע בשמו וכך היה.

המבקש לא הכחיש, כי קיבל מהמשיב את הסך של 10,000 ₪, אולם טען, כי הסכום הנ"ל לא התקבל על מנת לשלם לנושים כטענת המשיב, אלא על מנת לטפל בתיק ההוצאה לפועל (איחוד תיקים) בתיק 02-99574-08-2 שבו יהושע פיגר בתשלומים ובנק מרכנתיל החל בתפיסת רכבו של יהושע. כן טען המבקש, כי הוא טיפל ליהושע בהלוואה שנטל יהושע מבנק מזרחי טפחות בע"מ שבגינה לא קיבל המבקש כל שכר ולכן הגיש הוא את תביעתו הנגדית שעמדה על סך של 10,000 ₪.

11. בתגובה, טען המשיב, כי ההתקשרות הראשונית שלו עם המבקש כללה טיפול המבקש בתיק הפש"ר עד לקבלת הפטר, ובכלל זה ההליכים אל מול הבנקים והטיפול בתיק ההוצל"פ.

12. בעקבות המסכת העובדתית שתוארה, הגיש המשיב כנגד המבקש תלונה בלשכת עורכי הדין, במסגרתה הורשע המבקש בבית הדין המשמעתי המחוזי, בעבירות של: שליחת יד בכספי לקוח, חוסר נאמנות ומסירות ללקוח, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, או שמירה על כבוד המקצוע. עם זאת, זוכה המבקש מעבירה של אי הופעה לדיון מיום 16/09/10 ונקבע, כי לא נגרם נזק ללקוח כתוצאה ממחדל זה.

13. המבקש הגיש ערעור על החלטת בית הדין המשמעתי המחוזי, ובית הדין המשמעתי הארצי התערב בממצאי בית הדין המשמעתי המחוזי וזיכה את הנתבע מהעבירות הבאות: שליחת יד בכספי לקוח, חוסר נאמנות ומסירות ללקוח ואי שמירה על כבוד המקצוע, וזאת, לאחר שדחה את גרסת המשיב ובנו אודות מהות התשלום בסך של 10,000 ₪ וקבע, כי עדויות המשיב ובנו מעלות תהיות בנוגע לגרסתם באופן שהוביל לזיכוי המבקש.

14. בעקבות האמור, ביקש המבקש להגיש לבית משפט קמא את פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי כאסמכתא, וטען, כי יש בכוחו של פסק דין זה להקים מעשה בי-דין לעניין תביעת המשיב.

15. בית משפט קמא קבע בפסק דינו לעניין בקשת המבקש לצרף את פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי כאסמכתא בתיק, כי בהליך משמעתי כללי, סדר הדין ונטל הבאת הראיות שונה במהותו מהליך אזרחי, כך שבמקרים בהם מזוכה נאשם בשל קיום ספק, לא ניתן לקבל את תוכן וממצאי פסק הדין המזכה כממצאים מחייבים בפסק הדין בהליך האזרחי. כן נקבע, כי קביעותיו העובדתיות של שופט בהליך משמעתי מעין זה הן בבחינת עדות שמועה או עדות סברה לגבי השופט שדן במשפט השני, קרי בתביעה האזרחית. על כן, קבע בית משפט קמא, כי פסק הדין של בית הדין המשמעתי אינו מהווה מעשה בית דין לעניין התביעה האזרחית.

לגופו של עניין, ציין בית משפט קמא, כי המחלוקת בין הצדדים ניטשת בשתי סוגיות: האחת, עניינה בשאלה, אם המבקש לא קיים את התחייבותו כלפי יהושע במידה שמצדיקה ביטול ההתקשרות והשבת הכספים ששולמו. והשנייה, עניינה בשאלה, עבור מה שולם הסך של 10,000 ₪ לנתבע בתחילת שנת 2010, האם עבור טיפול בתיק ההוצל"פ או עבור תשלום לנושים קטנים.

לעניין אי הופעת המבקש לדיון בתיק הפש"ר קבע בית משפט קמא, כי אמנם לא הופיע המבקש לדיון, אך עולה מפרוטוקול הדיון, כי עו"ד נשר הופיעה בשמו ולא נגרם נזק למשיב או לבנו כתוצאה מאי הופעת המבקש.

אשר לטענת המשיב לפיה המבקש לא המציא הודעות לנושים בדבר הליך הפש"ר, ציין בית משפט קמא, כי אין בתיק הפש"ר העתק הודעות לנושים מטעם המשיב. לגישת בית משפט קמא, אין בעצם העובדה שיהושע רצה להגיע להסדר עם הנושים כדי לפטור את המבקש מלפעול כפי שנדרש על ידי בית משפט של פשיטת רגל ובכלל זה להציג אישור בדבר המצאת הבקשה לנושים. לאור התנהלות המבקש קבע בית משפט קמא, כי המשיב היה זכאי לבטל את ההסכם, בשל הפרתו על ידי המבקש.

בנסיבות אלה קבע בית משפט קמא, כי עבודתו של המבקש הסתכמה בהגשת בקשת הכינוס לבית המשפט ולכנ"ר לאחר שהכין את מלוא המסמכים הדרושים, וזו בלבד, כאשר עולה, כי המשיב שכר לאחר מכן את שירותיו של עו"ד מור לו שילם שכר טרחה בסך של 7,000 ₪. נוכח האמור, קבע בית משפט קמא, כי על המבקש להשיב לידי המשיב סך של 7,000 ₪ - הסכום ששולם על ידי המשיב לעו"ד מור על מנת להשלים את הליך הפש"ר.

נוכח האמור, נותרה במחלוקת סוגיית תשלום הסך של 10,000 ₪ לגביו אין חולק, כי שולם למשיב, ואולם, חלוקים הצדדים לעניין הסיבה בעטיה שולמו הכספים כאשר, מחד טוען המבקש, כי אלה שולמו לצורך הטיפול בתיק ההוצל"פ, ומאידך טוען המשיב, כי הם שולמו על מנת לשלם לנושים קטנים. בבחינת גרסאות הצדדים בהקשר זה, קיבל בית משפט קמא את גרסת המשיב לפיה הסך האמור הועבר למבקש על מנת שישלם לנושים קטנים, וזאת, משלא עלה בידי המבקש להרים את הנטל להוכחת טענתו, כי הסכום שולם לו עבור הטיפול בתיק ההוצל"פ והלוואה שנטל יהושע. מסקנה זו התקבלה על סמך התרשמותו של בית משפט קמא מעדויות הצדדים והראיות שהונחו בפניו לרבות, העובדה, כי ביפוי הכוח צוין, כי הטיפול של המבקש כולל טיפול בתיק ההוצל"פ; העובדה, כי המבקש לא טרח להחתים את המשיב על הסכם שכר טרחה בכתב המפרט את היקף השירותים שאמור הוא לספק ליהושע והעובדה, כי המשיב ויהושע הגיעו להסדר עם בנק מזרחי אודות ההלוואה בגין הרכב של יהושע.

על רקע מסקנות אלה, הורה בית משפט קמא על השבת הסך של 10,000 ₪ למשיב, ובסך הכל נדרש המבקש בפסק דינו של בית משפט קמא להשיב לידי המשיב סך של 17,000 ₪.

16. המבקש מיאן להשלים עם החלטת בית משפט קמא, והגיש את בקשת רשות הערעור שבפניי. המבקש חלק במסגרת בקשת רשות הערעור על קביעותיו של בית משפט קמא אחת לאחת, וטען, כי פסק דינו של בית משפט קמא ניתן תוך התעלמות תמוהה מראיות ברורות וחד משמעיות שפעלו לטובתו של המבקש ולרעת המשיב.

המבקש טען בבקשתו, כי שגה בית משפט קמא, עת הציע למבקש להימנע מלהזמין את המשיב לעדות מטעם ההגנה, תוך שהוא קובע, כי עדותו גורמת לו נזק.

עוד טעם המבקש, כי טעה בית משפט קמא עת החליט להתעלם בפסק דינו, מהתנהלות המשיב, אשר סירב ונמנע מלהעיד ולהעמיד עצמו לחקירה נגדית על גרסתו, ללא כל נימוק משכנע.

הוסיף המבקש וטען, כי שגה בית משפט קמא עת החליט להתעלם בפסק דינו מהכרעת הדין של בית הדין המשמעתי הארצי, במסגרתו זוכה המבקש מן העבירות שהורשע בהן בבית הדין המשמעתי המחוזי בעקבות תלונת המשיב.

זאת ועוד, בעקבות הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה מתוקנת לצירוף פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי, בה שב המערער וטען כי בית משפט קמא שגה עת לא נתן משקל להכרעות בית הדין המשמעתי הארצי, וביקש, כי בית משפט זה יביא בין שיקוליו את פסק הדין הנ"ל.

17. לאחר שעיינתי בבקשה רשות הערעור על נספחיה ובהתאם לסמכותי, מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מוצאת, כי הבקשה אינה מצריכה תשובה ודינה להידחות.

18. ראשית יצוין, כי עיקר טענותיו של המבקש בבקשת רשות הערעור, מופנות כנגד קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית לגביהן ידועה ההלכה, לפיה, ככלל אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות, אלא במקרים חריגים. ראה: ע"א 2599/13 משה הרמן נ' רון עלדור, (03/09/15); ע"א 8320/09 אלי אלחדד נ' מרדכי שמיר, (29/03/11).

בענייננו, לא מצאתי, כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים, בהם תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים, אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית שהייתה לה ההזדמנות להתרשם במישרין מן הראיות והעדויות שהובאו בפניה, לא כל שכן, שעה שעולה, כי קביעותיו של בית משפט קמא מעוגנות היטב בתשתית הראייתית והעדויות שהובאו ונשמעו בפניו, ומבוססות הן בין היתר על מחדליו של המבקש. בהקשר זה מקובלות עלי קביעותיו של בית משפט קמא אשר מצא לזקוף את העובדה, כי המבקש לא ביקש להחתים את המשיב על הסכם שכר טרחה שמעגן את חובותיו וזכויות של כל צד לחובתו של המבקש, בפרט, שעה שמסקנות אלה אף נתמכות ביפוי הכוח שהוצג בפני בית משפט קמא, בו צוין, כי שירותי המבקש שנשכרו כללו גם טיפול בתיקי ההוצל"פ. ראה: ע"א (חיפה) אבני נ' הפלר, (06/03/10).

19. למעלה מן הצורך, סבורה אני, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות גם לגופה. ממקרא בקשת רשות הערעור עולה, כי עיקר טענות המבקש מופנה כלפי העובדה, כי לא עלה בידי המבקש לחקור את המשיב בחיקה נגדית. מכאן, טוען המבקש, כי למעשה לא עמדה בפני בית משפט קמא גרסה של המשיב שממנה ניתן להסיק מסקנות כלשהן.

20. אין חולק, כי המשיב לא נחקר בחקירה נגדית בפני בית משפט קמא, ואולם, עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא, מלמד, כי המבקש לא ביקש ולא עמד על זכותו לחקור את המשיב אודות גרסתו. משנמנע המבקש מלעמוד על זכותו לחקור את המשיב אודות גרסתו, סבורני, כי אין בעצם אי חקירת המשיב בחקירה נגדית כדי לפגום בפסק דינו של בית משפט קמא באופן שמצדיק ביטול פסק דינו, בפרט, שעה שמדובר בעורך דין שאמור להיות בקיא בסדרי הדין, ובכלל זה, אמור להיות מודע לזכותו לעמוד על חקירת המשיב.

זאת ועוד, פסק דינו של בית משפט קמא וממצאיו מבוססים בסוגיות רבות על גרסת המבקש עצמו, על התרשמותו של בית משפט קמא מעדות המבקש ועל מסמכים שערך המבקש, כמו גם על היעדרו של הסכם שכר טרחה אשר יכול היה לעגן את נסיבות קבלת הסך של 10,000 ₪ מצד המבקש והיעדרו פועל כאמור לחובת המבקש. בנסיבות המתוארות, סבורני, כי לא נפל כל דופי במסקנותיו של בית משפט קמא הגם שהמשיב לא נחקר בפניו ובכל מקרה יש לראות המבקש כמי שוויתר על זכותו לחקור את המשיב.

21. זאת ועוד, מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא, לפיה, אין בפסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי, כדי ליצור מעשה בי-דין בתביעה האזרחית של המשיב. בית משפט קמא קבע בפסק דינו, כי ככלל פסק דין בהליך אחד, אינו יכול להוות ראיה לאמיתות תוכנו בהליך אחר. בית משפט קמא תמך מסקנה זו בפסיקה ובספרות הגורסת אותו דבר ועל בסיסה הגיע בית משפט למסקנה האמורה. קביעתו של בית משפט קמא, לפיה, אין בפסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי כדי להוות מעשה בי-דין מעוגנת בדין ולכן אינה מצדיקה התערבות. ראה: ע"א 783/83 קפלן נ' נובוגרוצקי, פ"ד לח(3) 477.

22. נוכח כל האמור, על רקע ההלכה, לפיה, רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות תינתן רק מקום בו קיימת בפסק הדין טעות עובדתית גלויה וברורה על פניה, או טעות משפטית בעניין שאין בו פסיקה ברורה וחד משמעית, ובשים לב למטרות שלשמן הוקם בית המשפט לתביעות קטנות, ובין היתר: קיומה של ערכאה המאפשרת דיון מהיר, קצר וזול יחסית, בעניינים בעלי שווי כספי נמוך, ומשנוכחתי, כי לא נפל בפסק דינו של בית משפט קמא פגם שמצדיק התערבות, סבורני, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. ראו: רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ, (08/07/06).

23. אשר על כן, הבקשה נדחית.

24. בנסיבות העניין, מאחר שלא נתבקשה תשובה, לא ניתן צו להוצאות.

25. העירבון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי מזכירות בית משפט לידי מפקידו.

26. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' שבט תשע"ו, 11 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.