רקע

בתאריך 19.6.15 התקשרו הצדדים להליך זה בהסכם שבמסגרתו התחייבה התובעת להקים ולעצב עבור הנתבע שהינו אומן חושים, אתר אינטרנט תדמיתי (להלן: "ההסכם").

בעתירתה לחיוב הנתבע בתשלום סך של 10,597 ₪ טוענת התובעת כי הלה סרב לשלם את מלוא התמורה שהגיעה לה בהתאם להסכם ולשעות העבודה הרבות שהושקעו על ידה לשם מילוי ציפיותיו ודרישותיו. לטענת התובעת, הנתבע אשר אמור היה לשלם לה סכום כולל של 13,511 ₪ (9,000 ₪ + מע"מ בגין בניית 3 אתרים, 650 ₪ + מע"מ תמורת חנות ו- 2,124 ₪ תמורת 9 שעות צילומים), שילם לה עד כה סך של 2,914 ₪ בלבד, הכוללים את מחצית עלות הקמת האתר (1,500 ₪ + מע"מ), 800 ₪ + מע"מ בגין עיצוב תמונותיו ו- 200 ₪ נוספים שצורפו על ידו לסכומים הנ"ל בטעות ואמורים היו להתקזז בעת תשלום היתרה.

הנתבע, הטוען להגנתו כי התובעת כשלה בביצוע עבודתה ואף העלתה לרשת האינטרנט את "האתר הפגום והלא גמור" שהוקם על ידה ללא אישורו, גרמה לו בכך נזקים כבדים ולכן הגיש הוא נגדה את התביעה שכנגד בה הוא עותר לחיובה בתשלום פיצוי בסך 33,800 ₪.

לשם הנוחות ייקראו הצדדים להלן "התובעת" ו"הנתבע".

טענות התובעת

בעדותה בפני, כמו גם בכתב תביעתה, טענה התובעת כי בהסכם שנכרת בינה לבין הנתבע דובר על עלות של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ בעד הקמת ועיצוב אתר בסיסי בעל 6 דפי תוכן, קישורים שונים ומפגש אחד לצורך תיאום ציפיות וכי ברור היה לשניהם והם גם הסכימו על כך שבמידה ותהיינה לנתבע בקשות נוספות, יהא הדבר כרוך בעלויות נוספות (ר' התוספות המנויות בסעיפים 2-5 להסכם).

דא עקא, שבמהלך הקמת ועיצוב האתר, הן בשל דרישותיו הדקדקניות והן בעקבות חוסר שביעות רצונו ולאחר שהיא נדרשה להכנת שלוש סקיצות שונות ודרשה ממנו כי ישלם לה עבור העבודה הרבה שהושקעה על ידה עד לאותו שלב, סרב הנתבע לעשות כן. התובעת מוסיפה וטוענת כי גם לאחר שהיא נענתה לבקשת הנתבע, התלוותה אליו לפגישה עם "מאפיין אתרים" לשם איתור תבנית חדשה לאתר שתעמוד בציפיותיו והיא הצליחה בסופו של דבר למצוא עבורו תבנית שכזו והוא אישר אותה, עמד הנתבע בסירובו לשלם לה את מלוא שכר עבודתה.

בעדותה בבית המשפט טענה התובעת כי בשום שלב לא ציין הנתבע כי מדובר באתר שצריך להיות בינלאומי וכי בתחילת תהליך עבודתם המשותפת הוא הציג בפניה את אתר האינטרנט הישן שלו ו"הביע סלידה" מהעבודה שבוצעה עבורו עד אז בתחום זה על ידי הגב' נורית לוי אשר ניהלה את הקמפיינים הפרסומיים שלו (ר' להלן). עוד טענה התובעת כי לנוכח חוסר שביעות רצונו מן התצלומים שהיו באתר הישן, היא המליצה בפניו על צלם ואף התלוותה אליו ליום צילומים ובנוסף לכך ציינה כי חרף טענותיו כנגד התצלומים החדשים גם כן, היא מצאה כי הוא מציג אותם באתרו הנוכחי. לתמיכת טענותיה, הפנתה התובעת אל נספחי כתב תביעתה הכוללים את ההתכתבויות שהתקיימו בינה לבין התובע ובינו לבין הצלם (ת/3), אל התצלומים ת/1 ו- ת/2 ואל דפי הבית השונים שנבנו על ידה עבורו – ת/4, ת/5 ו- ת/6. בתשובותיה לשאלת הנתבע ולשאלתי גם כן, אישרה התובעת כי מטרת ההתקשרות בינה לבין הנתבע היתה אכן "להגיע לאתר אחד שיהיה לשביעות רצונו", וכי לא צוין בהסכם כי הוא יידרש לשלם לה בעבור כל סקיצה שתוכן על ידה, אך עמדה על דרישתה לתשלום עבור בניית 3 אתרים (3 x 3,000 ₪) מן הטעם ש"נעשתה כאן עבודה שמקבילה לשלושה" ומכיוון שהיה זה "ריטואל חוזר" מצדו להביע שביעות רצון בתחילה ולחזור בו לאחר מכן. בנוסף לכך חזרה התובעת וטענה כי ההתכתבויות שהוגשו מטעמה מלמדות על כך שאף לגרסת הנתבע עצמו, הסיבה היחידה שבגללה האתר הסופי שהוקם לא עלה לאוויר היתה שהצלם לא העביר אליו את כל התמונות שצולמו וכי הוא נתן לה את אישורו להעלות אתר זה לתיק עבודותיה.

בת זוגתה של התובעת, הגב' סיון אבן-פניץ אשר העידה מטעמה, דיברה אף היא על אופן התנהלותו הלא-עקבי של הנתבע ואמרה: "אני ראיתי שהנתבע נפגש עם ליטל הרבה פעמים ולהרבה שעות ואני זוכרת שהוא לא היה מרוצה כל פעם שהיא עשתה לו אתר חדש. הוא היה מרוצה, הולך הביתה וחוזר לא מרוצה. אני זוכרת שבאחד הימים אני כל היום הייתי עם כלבים והיא ישבה איתו בגינה, זה היה עד שעה ממש מאוחרת והם ישבו על פרטי פרטים והם גם הראו את האתר לכמה לקוחות שלי במספרה ואני זוכרת שמרום יצא ממש מרוצה ואמר שהאתר מדהים ושהוא עכשיו ממש מאושר וזה בול מה שהוא רצה ואז עברו איזה שלושה ימים והוא ישב עם חברים ומישהו אמר לו שמשהו לא בסדר ואז הוא החליט שהוא שונא את זה".

גרסת הנתבע

הנתבע, הטוען כי כבר בשיחה הראשונה שהיתה לו עם התובעת, הוא הבהיר לה שהאתר המבוקש צריך להיות "ברמת גמר מקצועית ובינלאומית היות והוא אומן טלפתיה, בעל מוניטין של כ – 15 שנים והשם שלו היום יחסית מוכר בישראל ובחו"ל", טען במהלך עדותו בפני, כי המחמאות שהוא נתן לה בתחילת התהליך נבעו מנטייתו להעדיף "סביבת עבודה נעימה". בתשובה לשאלתי האם מדובר היה במחמאות אמיתיות או סתמיות, אמר הנתבע: "...היה בזה אמת, לא אחמיא סתם, אבל רחוק מאוד ממה שמצופה מעבודה ב"לבל" הזה שציפיתי..." והוסיף: "...אני כל הזמן אמרתי לה שאני מצפה לתהליך מסודר יותר שלא קורה במקרה הזה וזו הסיבה שהיא הביאה את מאפיין האתרים כדי שיעשה זאת. אותו מאפיין אתרים שהיא כביכול טענה שהוא לא קשור אליה, רמי, הוא הצלם שבכלל קשור לאופנה. בגלל שהיו הרבה כשלים ותקיעות לאחר ששילמתי כתשעים אחוז מהסכום. ממש לאחר ההסכם אני שילמתי 2,914 ₪.... עבור הצילומים שילמתי בנפרד... מעל 4,000 ₪ לא כולל מע"מ" (ר' החשבונית). בהתייחסותו לטענת התובעת לפיה הסיבה היחידה לכך שהאתר שנבנה על ידה לא עלה לאוויר היתה נעוצה בחסרונם של מספר תצלומים שלא הועברו אליו על ידי הצלם, אמר התובע: "... לא היה אתר, הוא היה רחוק מלעלות לאוויר, יכול להיות שמה שאמרתי היה כדי לשרת את המטרה שהאתר בסופו של דבר יעלה לאוויר... לסיכומו של ענין, אני כלקוח ביקשתי לקבל עבודה מקצועית, שילמתי את מלוא הסכום בלב שלם בציפייה שאני אקבל אתר, לא קיבלתי אפילו לא אתר אחד... אני משתמש בתמונות הבודדות שרמי שלח לי וזה לא מעניינה של התובעת כאשר שילמתי את הסכום המלא לצלם והתמונות הן שלי ומותר לי להשתמש בהן".

בכל הנוגע לנזקים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה ממעשי התובעת, טען הנתבע כי העובדה שהיא העלתה את האתר החובבני והלא-מוגמר שנבנה על ידה אל תיק העבודות שלה המהווה אתר מסחרי לכל דבר, גרמה לקהל הלקוחות הפוטנציאלי שלו לעיין באתר, לעזבו ולעבור אל אתרי מתחריו. הנתבע אישר כי אין בידיו ראיות כלשהן להוכחת טענה זו, אך אמר: "התובעת פגעה בי, השתמשה בשמי ובתמונתי ללא אישורי. כפי שראיתי בסעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי שימוש בתמונתו של אדם או פרטיו לשם רווח, פוגע בפרטיות".

בתשובותיו לשאלות התובעת טען הנתבע כי במסגרת נסיונותיו להתפשר עמה, היא העבירה לעיונו ערכה שנבנתה על ידי בעל מקצוע אחר, ציין כי שילם לה סך של 2,914 ₪ המהווה כמעט את מלוא התשלום בעבור בניית האתר "כי כך החליט לעשות" וטען כי שילם לה סכום נוסף של 800 ₪ במזומן (ומבלי שניתנה לו חשבונית מס-קבלה ) תמורת תמונות גרפיות. טענה אחרונה זו בדבר התשלום ללא חשבונית מס-קבלה, הוכחשה על ידי התובעת מכל וכל והיא הסבירה כי סכום זה נכלל באותם 2,914 ₪ ששולמו לה על ידו.

מי שהיתה מנהלת הקמפיינים הפרסומיים של הנתבע, הגב' נורית לוי, אשר העידה מטעמו, טענה כי

היתה זו היא שבקשה ממנו לדאוג לשדרוג האתר שהיה לו קודם לכן ואמרה: "כשהוא הגיע אליה (אל התובעת - ר.ס.מ) היה לו אתר אינטרנט קיים שהיא יכולה לראות במי מדובר ואיזה סוגי לקוחות ומי הקהל שהוא עובד איתו ולהבין את רמת האתר הנדרשת. מרום חזר אלי עם משהו שאני לא יכולתי לקרוא לו אתר אינטרנט כי זה לא היה מוגמר לא ברמה הטכנית, שלא לדבר על הרמה הגרפית, אמרתי לו שאין אפשרות שאוכל להפנות את הקמפיינים הפרסומיים שלו לדבר הזה שהוא הראה לי. האתר הזה הוריד את ערכו ברמה המקצועית וגם ברמה הטכנית אי אפשר היה להפנות אליו כי הוא לא עבד. מה שיצר את הנזק הגדול ביותר היה שהאתר הזה היה באוויר ופורסם ללא אישור של מרום כי לגוגל יש מערכת שסורקת את האתרים ברשת ומזהה לפי התוכן האתר פורסם וזה היה בעייתי כי ליטל לא נתנה לנו שום אפשרות של קשר שיאפשר לנו להוריד אותו למרות שכתובת האינטרנט היתה שלו, היא לקחה את האתר אליה ולא אפשרה אליו גישה...".

בתשובה לשאלתי, אישרה גם הגב' לוי כי היא אינה יכולה להוכיח את הנזק שלטענתה נגרם לנתבע .

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונדרשתי אל העדויות והראיות שנשמעו והונחו בפני, מסקנתי היא כי דין שתי התביעות (התביעה העיקרית והתביעה שכנגד), להידחות.

במסגרת ההסכם מיום 19.6.15, הועמדה "עלות הקמת ועיצוב האתר" על סך של 3,000 ₪ (ללא מע"מ) וצוינו עלויותיהן של התוספות השונות כגון - חנות, שרת אחסון החל מהשנה השניה והלאה ועוד.

התכתבות המיילים שהתנהלה בין הצדדים בתקופה שקדמה להתקשרות בהסכם (במהלך השבוע האחרון לחודש מאי 2015) מלמדת על כך שהנתבע העביר אל התובעת צילומים שהיו ברשותו ובקש לדעת האם היא תוכל לעשות מהם "משהו מיוחד וברמה גבוהה". הנתבעת הסכימה לנסות ולאחר שהעבירה אליו את תוצרי עריכתה, הוא כתב לה שזה "נראה מגניב לאללה" והוסיף: "בעקרון אהבתי את הכיוון, נראה לי שאת מתחילה להבין את הראש". בתאריך 25.6.15, מספר ימים לאחר אישורו של הנתבע את עיקרי ההסכם (הקמת ועיצוב האתר תמורת 3,000 ₪ ותוספת חנות תמורת 650 ₪ - ר' תשובת הנתבע במייל מ- 19.6.16), הסביר הנתבע לתובעת מה הם הדברים החשובים לו: "חשוב לי מאוד כפי שאמרנו שהמסך הראשון יהיה מעוצב אופנתי ויוקרתי, בצבעים מיוחדים עם תמונה מעוצבת פוטו שיראו אותי. תמונה הכי יפה שלי (ממה שאפשר להוציא כרגע) ואחר כך נחליף אותה (אולי תנסי אפילו לשחק איתה בפוטושופ או משהו כזה, מה שייראה לך)..." ובנוסף לכך הנחה אותה ליצור קישור לסרטון התדמית שלו ולהכניס ציטוטי המלצות ו"מילים טובות מלקוחות". ב- 3.7.15 כתב הנתבע לתובעת כי: "...האתר מתחיל לקבל צורה ורואים, כל הכבוד!", הוסיף הערות לתיקונים שונים וביום 6.7.15 שילם לה סך של 2,914 ₪ (ר' חשבונית מס/קבלה). אלא שבהמשך, לאחר חילופי דברים שונים בנוגע לבחירת התצלומים שיוכנסו לאתר, כתב הנתבע לתובעת ביום 3.8.16: "...אני רוצה שלאתר שלי יהיה אופי וכרגע זה לא שם, בלי קשר לתמונות. זה מתחיל בתפריט, בכפתורים, בפיצ'רים הקטנים, בעיצוב דפים... אני שמתי לב שאת אלופה ברמה הטכנית וברמה הגרפית טיפה פחות והבעיה הגדולה יותר שגם אני לא משהו, אולי צריך חוות דעת של מישהו בתחום שלך ברמת העיצוב... אנחנו מנסים לעשות מיקסים וללקט מכל אחד משהו וזה לא עובד, אני מוכן לשלם על ייעוץ גרפי ברמה גבוהה... בכדי יהיה מושלם...".

לכך השיבה התובעת: "תראה, אתה מאוד לא סגור על מה שאתה מחליט וזה מאוד מקשה על ההתקדמות. מצד אחד אנחנו יושבים ומחליטים דברים ומצד שני, יום או כמה שעות אחרי אתה משנה את דעתך. מאוד חשוב לי שהאתר ייצא גם מקצועי ומכירתי מצד אחד וגם מהצד השני שתהיה מרוצה. אני אשמח אם תעבור על האתר עמוד עמוד ותיתן לי נקודות ספציפיות ונקודתיות לשינוי. ובקשר ללהביא בעל מקצוע אחר לגרפיקה, אין בעיה, אבל לדעתי חבל על הכסף, אין כל כך צורך".

מנגד, בהתכתבותו עם הצלם רמי מיום 3.8.15, טען התובע כי "כמה תמונות תוקעות לו את האתר כרגע", כי "כל יום שעובר והאתר לא באוויר הוא מפסיד כסף והרבה!" וכן: "הליבה של האתר שלי אלו התמונות, ממה שיש כרגע קשה לעבוד ובטח שלסיים את האתר... אז העובדה היא שכבר כמעט חודש האתר יכל להיות באוויר ולהכניס לי עבודה וזה לא קרה! למה?!" (ר' ת/3).

בתאריך 25.8.15 פנה הנתבע אל התובעת במכתב באמצעות עורך דין. במכתב זה תיאר הנתבע את השתלשלות העניינים עד לאותו שלב, טען כי האתר שעוצב על ידה עבורו חלקי ואינו משביע את רצונו, מנה את הפגמים השונים הקיימים בו ודרש את הסרתו מרשת האינטרנט.

לנוכח כל המתואר לעיל, משהתובעת לא הוכיחה כי היא השלימה את הקמת האתר לשביעות רצון הנתבע -מחד ומשהוא לא הוכיח את הנזקים נשוא תביעתו שכנגד - מאידך, לא מצאתי בסיס מספיק לקבלת איזו מן התביעות ההדדיות שהוגשו מטעם הצדדים להליך זה, אף לא בחלקן. טענות התובעת בכל הנוגע לתגובותיו המשתנות של הנתבע לתוצרי עבודתה נשמעו לי מהימנות ואף נתמכו בחלק מן ההתכתבויות ביניהם ולכן - מכיוון שלהתרשמותי אופן התנהלותו המבלבל של הנתבע כלפיה תרם גם הוא לכך שהקמת האתר לא הושלמה בסופו של דבר, לא סברתי כי יש מקום לחייבה להשיב לו סכום כלשהו מן הסכומים שהוא כבר שילם לה.

סוף דבר – הנני דוחה הן את תביעת התובעת והן את התביעה שכנגד שהוגשה נגדה מטעם הנתבע.

אין צו להוצאות.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלחי את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ' תשרי תשע"ז, 22 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.