בפני בקשה לעיון מחדש בבקשה להסבת שני דוחות האחד מיום 23.1.15 בגין אי ציות לרמזור אדום והשני מיום 26.1.15 בגין נהיגה מעל המהירות המותרת.

בהחלטתי מיום 24.11.15 דחיתי את הבקשה כיון שהנאשם הגיש את בקשתו להישפט באיחור, לאור העובדה שהתצהיר שצורף לבקשה לא כלל את מספר הדרכון של האדם אליו בקש המבקש להסב את הדוח ובשל תפוגת הרישיון הנוטריוני של מאשר התצהיר.

בבקשה לעיון חוזר טוען המבקש כי הגיש בקשתו להישפט במועד והציג אישור על משלוח דואר רשום למדור פניות נהגים מיום 22.7.15.

המשיבה בקשה בתגובתה לדחות את הבקשה כיון שהדוחות אינם שייכים למחוז ירושלים.

בשל העובדה שתגובת המאשימה לא כללה התייחסות לגופו של עניין הורתי לה ביום 2.2.16 להשלים תגובתה עד ליום 9.2.16. המאשימה לא הגישה תגובה משלימה עד היום.

בהתאם לסעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ"), על מקבל הדוח להגיש בקשה להסבת הדוח אם רוצה בכך תוך 90 יום מיום קבלת הדוח.

במקרה שלפני נשלח הדוח למבקש ביום 19.4.15 לכל המוקדם והמבקש שלח בקשה להישפט על לפי אישור שצרף לבקשתו ביום 22.7.15. לאור האמור שיש להניח כי עמד במגבלת 90 היום כנדרש.

לפיכך אני מורה על הארכת המועד להשפט.

בשל העובדה שהתצהיר שהוגש אינו מספק אינני מורה בשלב זה על הסבת הדו"ח.

מזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ו' אדר א' תשע"ו, 15 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.