<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד נועה שיק ועו"ד קרן פינקלס

ב"כ הנאשם עו"ד משה יוחאי

הנאשם בעצמו

פרוטוקול

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

הנאשם יליד 1987, הודה במסגרת הסדר דיוני בכתב אישום מתוקן בעבירות של איומים ותקיפה סתם. בטרם הורשע, הנאשם נשלח לשירות המבחן לבקשת ההגנה לבחון את שאלת הרשעתו בדין כאשר אין הסכמה לעונש. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם והמתלוננת היו בקשר זוגי בעבר, בתאריך 11.10.15, לאחר בילוי משותף שהם תחת השפעת אלכוהול, נכנסו הנאשם והמתלוננת לרכב כאשר המתלוננת ביקשה מהנאשם לרדת מהרכב, הוא החל בנסיעה. הנאשם חטף את הטלפון הנייד מידה של המתלוננת והיא לקחה את הטלפון הנאשם וקראה למשטרה. בהמשך הוא תפס בחוזקה בידה של המתלוננת, נתן לה סטירות בפניה ואמר לה שהם נוסעים ליהוד והוא יקבור אותה בחולות. בהמשך, איתר שוטר את הרכב והודיע לנאשם על מעצרו . לאחר שהשוטר כבל את ידו של הנאשם הוא צעק לשוטר קללות ואיומים שלא אחזור עליהן. רק אומר כי מדובר באיומים מאוד בוטים. במקרה דנן, הערך החברתי שנפגע הינו זכותו של אדם לשמירה על בטחונו האישי וגופו ובפרט זכותה של האישה להיות מוגנת מפני אלימות בן זוגה. ההגנה על שלמות גופה של המתלוננת חייבת לקבל ביטוי באמצעות מענה עונשי הולם כפי שנקבע לא אחת בפסיקה הרבה. מבחינת מידת הפגיעה בערך המוגן, מגיעים למסקנה כי נגרמה פגיעה ממשית . המתלוננת עברה רגעי אימה והשפלות, כאמור אף אוימה כי תיקבר בחולות יהוד. אם לא די בכך הנאשם אף איים על שוטר שעצר אותו. מתחם העונש הראוי בנסיבות התיק, נע בין מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל. מגישה פסיקה לעניין המתחם. האינטרס הציבורי מחייב נקיטת ענישה מחמירה בעבירות אלמ"ב. מדובר בנאשם שלחובתו גזר דין ללא הרשעה מיום 7.3.12 בעבירות רכוש. כתב האישום תוקן לקולא, הנאשם נטל אחריות , הודה וחסך הן את עדות המתלוננת והן בזמן שיפוטי יקר. מגישה ר"פ. הנאשם נשלח לתסקיר שירות המבחן ממנו עולה כי הוא מטשטש את עוצמת הפגיעה במתלוננת ובשוטר, שולל בעייתיות בתחום שתיית האלכוהול אף על פי כאשר ביצע את העבירה היה תחת השפעת אלכוהול, הנאשם מסרב לקבל טיפול בתחום האלכוהול או האלימות. שירות המבחן העריך כי הסיכון והאלימות החוזרת הוא נמוך עם זאת קיימים קשיים שעלולים לשמר את הסיכון במערכות יחסים זוגיות אחרות. במכלול הנתונים שירות המבחן התרשם כי רמת האלימות הצפויה מהנאשם היא בינונית ואם תקרה אלימות שכזו צפויה להיות בינונית אף היא. באשר לסוגית אי ההרשעה, שירות המבחן התרשם כי הרשעה לא תפגע ביכולת תעסוקתו של הנאשם ולכן לא בא בהמלצה להמנע מהרשעה. שירות המבחן המליץ להסתפק בעונש מאסר מותנה. המאשימה כמובן מתנגדת לסיום התיק ללא הרשעה. לאור האמור המאשימה תעתור להרשיע את הנאשם ולהשית עליו עונש מאסר בתוך המתחם שיכול וירוצה בעבודות שירות, מע"ת ארוך וממושך ופיצוי למתלוננת.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:

מדובר בנאשם בן 29 רווק אשר היה במערכת יחסים זוגית שהייתה בעייתית עם המתלוננת, התסקיר סוקר אחר מערכת היחסים הזוגית ביניהם והקשיים שהיו ביניהם אך מה שבולט לאורך כל התסקיר שגם המתלוננת וגם הנאשם מציינים כי זה היה אירוע חריג להתנהלותו של הנאשם כלפי המתלוננת. מפנה לעמוד השלישי כאשר המתלוננת מוסרת שאינה חוששת ממנו כיום. מצטט. יצוין כי המתלוננת היא אם חד הורית והנאשם במשך שנתיים עזר לה לגדל את ילדיה, כאשר האירוע קרה שהם תחת השפעת האלכוהול, מבחינת הנהיגה היא לא תחת השפעת אלכוהול. הנאשם נשלח לתסקיר שירות המבחן כאשר שירות המבחן בסופו של יום ממליץ כי ניתן להסתפק במאסר מותנה כגבול ברור להתנהגות עתידית. אין ספק ששירות המבחן בודק ומאבחן את הפרמטרים שהובילו אותו לתיק הזה, הוא רואה שגם אם בעתיד תהיה אלימות האלימות לא תהיה ברף הגבוה. לכן כשאנו מגיעים לבית המשפט ומדובר באדם שעובד במקום עבודה 5 שנים ואמור להתקדם שם, הוא היה בתנאים מגבילים עד מרץ. מחודש מרץ 8-9 חודשים הוא חופשי ללא כל תנאי ולא התקרב לנאשמת. מדובר באדם אשר מממן את עצמו ועובד למחייתו ולכן אנו סבורים שהעונש לו טוענת המאשימה יפגע בתעסוקה ללא ספק, כי כאשר אדם מבצע עבודות שירות הוא אינו יכול לעבוד. לאור ההסכמה, נכון שלא הייתה הסכמה מצד חברתי ונכון שהתביעה אמרה אנו שולחים לתסקיר שיבחן את נושא אי ההרשעה לבקשתי. אך בתיקים אלו כאשר המאשימה חושבת שמדובר בתיק חמור אז היא לא שולחת את הנאשם לקבלת תסקיר. ממתי מתחם הענישה נהיה מספר חודשים עד שנה וחצי. בעבירות מסוג זה המתחם הינו מאסר על תנאי ועד 9-10 חודשי מאסר. ממתי זה הפך למתחם של 6-18 ?? אין פסיקה שמדברת על מתחם כזה. המתחם נקבע על פי פסקה מסוימת ועל פי גזרי דין של בתי משפט שונים בארץ. עם כל הכבוד שמגיעים ומציגים מתחם ענישה צריכים להציג הוכחות שמאששים את טענת המאשימה. אי אפשר לבוא לנאשם שלוקח אחריות ולהגיד לבית המשפט זה המתחם שאנו רוצים. קיבלנו גם 3 ו-4 חודשים. זה המתחם.

הנאשם:

אני מצטער, עברתי שנה קשה. אני רוצה להמשיך הלאה בחיים.

<#2#>

גזר דין

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירת תקיפה ואיומים. בהתאם לכתב האישום המתוקן היה הנאשם בן זוגה של המתלוננת וביום 11.10.15, לאחר שהשניים בילו יחד ושתו אלכוהול, במהלך נסיעה, ביקשה המתלוננת לרדת מהרכב. בתגובה, חטף הנאשם את מכשיר הטלפון של המתלוננת וכאשר המתלוננת ביקשה להתקשר מהטלפון של הנאשם אל המשטרה, תפס הנאשם חזק בידה, סטר לה בפניה ואמר לה שנוסעים ליהוד והוא יקבור אותה בחולות.

כאשר הבחין שוטר בכך שהרכב נוסע כך שדלתו הימנית פתוחה, איתר השוטר את הרכב בהמשך הדרך וכאשר כבל את ידיו של הנאשם, צעק אליו הנאשם אמירות בוטות ובהן כי יחתוך את השוטר לחתיכות.

בהתאם להסדר שגובש בין הצדדים, התבקש שירות המבחן לבחון את ביטול הרשעתו של הנאשם ובין הצדדים לא גובשו הסכמות עונשיות.

לאחר קבלת התסקיר, עתרה המאשימה להשית על הנאשם מאסר לריצוי בעבודות שירות ואילו ב"כ הנאשם עתר לאמץ את המלצות התסקיר ולהשית על הנאשם מאסר מותנה.

המעשים אותה ביצע הנאשם פגעו בערכים המוגנים ובהם הגנה על שלמות גופו, בטחונו ונפשו של אדם בוודאי כאשר מדובר במי שהמעשים נעשים כלפיו במסגרת מערכת יחסים זוגית. כן פגע הנאשם בערך של כיבוד רשויות החוק בדבריו אל השוטר.

לאור נסיבות המעשה, אני קובעת כי הפגיעה אינה פגיעה ממשית בערכים מוגנים אלה.

עיון בפסיקה מלמד כי במקרים כגון אלו, מוטלים על הנאשמים מאסרים על תנאי כאשר עסקינן בנסיבות קלות, בקבלת אחריות ובהמלצה חיובית של שירות המבחן בדרך כלל לאחר טיפול, ועד עונשי מאסר בפועל במקרים אחרים. ר' בעניין זה רע"פ 1293/08 בעניין קורניק, במסגרתו נידון נאשם אשר הורשע באיומים על אשתו לשנת מאסר בפועל, רע"פ 4140/10 בעניין חביב, בו נדחתה בקשה של נאשם אשר הודה באיומים, תקיפת בת זוג ותקיפה הגורמת חבלה של ממש ונידון ל-10 חודשי מאסר בפועל וכן רע"פ 7951/10 בעניין ניב, במסגרתו נדחתה בקשה של נאשם שהודה באיומים ותקיפת בת זוגו ונידון ל-10 חודשי מאסר בפועל.

נוכח מכלול הנסיבות, בהתחשב בערכים המוגנים בהם פגע הנאשם, בנסיבות המעשה ובפסיקה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הינו החל ממאסר על תנאי וכלה בשנת מאסר בפועל.

באשר לענישה בתוך המתחם, הרי שבעניינו של הנאשם הוגש תסקיר שירות המבחן המלמד כי הנאשם הודה בחלק מעובדות כתב האישום אולם טשטש את עוצמת הפגיעה במתלוננת ובשוטר והתמקד בחלקם הפוגעני. כן שלל הפעלת אלימות פיזית לצורך פגיעה במתלוננת בניגוד לאמור בעובדות כתב האישום בו הודה.

אף ששירות המבחן התרשם כי הנאשם נידון בעבר בשל עבירה אותה ביצע תחת השפעת אלכוהול, וכן כי העבירה נשואת דיון זה, בוצעה תחת השפעת אלכוהול, שלל הנאשם דפוסי שתייה בעיתיים ולא ראה בעייתיות מצדו בתחום זה.

שירות המבחן שוחח עם המתלוננת אשר ציינה כי בעת האירוע חששה מהנאשם ואולם היום אינה חוששת מפניו, והיא תיארה את האירוע כחריג להתנהגותו ככלל. עוד עולה משירות המבחן כי הנאשם שולב בקבוצה טיפולית לאחר שחרורו ממעצר וכי ההתרשמות הייתה כי הוא מתקשה לווסת את תחושותיו ולשלוט בהתנהגותו. הוא הסתייג מהשתלבות בהליך טיפולי וסבר כי אין בעייתיות בהתנהלותו.

בסופו של יום התרשם שירות המבחן כי ככלל נעדר הנאשם דפוסים אלימים וכי הסיכון לאלימות חוזרת כלפי המתלוננת הינו נמוך ואולם ללא טיפול מתאים, עלול להתקיים סיכון במערכות יחסים זוגיות אחרות ובכלל.

בסופו של יום לא המליץ שירות המבחן לבטל את הרשעת הנאשם וסבר כי ניתן לסיים את ההליך במאסר מותנה.

כמפורט לעיל המתלוננת ציינה בפני שירות המבחן כי האירוע היה חריג לקשר ביניהם. יחד עם זאת, אין בידי להתעלם מכך שהאירוע היה אירוע בוטה במסגרתו לאחר שאמרה המתלוננת לנאשם כי בכוונתה להתקשר למשטרה, סטר לה הנאשם ואיים כי יקבור אותה בחולות. כן פנה באופן בוטה כאמור גם לשוטר ולאחר כבילתו, איים על השוטר כי יחתוך אותו לחתיכות.

עסקינן באיומים אשר אין להקל בהם ראש. מדובר במי שלקולא יצוין בעניינו כי נטל אחריות על מעשיו וכי עברו הקודם אינו רלבנטי, ואולם בשקלול חומרת המעשים ושלילת הנאשם את הצורך בטיפול, אני סבורה כי לא ניתן להעמיד את עונשו ברף התחתון ממש.

בנסיבות אלו אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בהתאם לחוו"ד הממונה.

2. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת אלימות או איומים.

3. פיצוי למתלוננת בסך 1,500 ₪.

לבקשת הנאשם יקוזז הפיצוי מהפיקדון במ"ת 19378-10-15.

הנאשם יתייצב לריצוי עונשו במפקדת מחוז מרכז של הממונה על עבודות השירות ביום 21.2.17 בשעה 08:00.

העתק הפרוטוקול יישלח לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ח כסלו תשע"ז, 28/12/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי יפית הדר