1. עסקינן בשתי תביעות חוזיות שאוחדו, שבבסיסן הסכם שעניינו ניהול מלון לתקופה בת 10 שנים.
2. בין מלונות פתאל בע"מ (להלן: "פתאל") לבין נ.י. אשקלון בע"מ (להלן: "ברון") נחתם הסכם ניהול שעל פיו קיבלה על עצמה פתאל לנהל את המלון שהיה בבעלות ברון. בהסכם ברון כונתה "החברה" ופתאל כונתה "המנהלת". נ.י. אשקלון בע"מ היא חברה בשליטת מר בנימין ברון.
3. התביעה בת"א 35017-09-15 היא תביעת פתאל לאכיפת ההסכם ואילו התביעה בת"א 19410-10-15 היא תביעת ברון לביטול ההסכם. הצדדים, כל אחד בתביעתו, עתרו גם לפיצול סעדים וברון עתר גם לתביעה למתן חשבונות. כל צד טוען כלפי הצד השני שהוא הפר את ההסכם.
4. אקדים ואציין כי ניהול ההליך גלש הרבה מעבר לנדרש כאשר כל צד הכביר טיעונים למעלה מן הצורך. ראוי לציין כבר בתחילה כי ניהול ההליך כלל למעלה מ - 15 בקשות לצווי מניעה או צווי עשה תוך כדי ניהול ההליך. זאת בשל חוסר יכולתם של הצדדים להגיע לכל הסכמה שהיא. הצדדים לא בחלו בהגשת בקשות שחלקן לא היו נחוצות והדיון כולו חרג מכל מתחם סביר.

במהלך ניהול ההליך נדרשתי ליתן החלטות ביניים על מנת לאפשר את המשך ניהולו של המלון ולאזן בין טענות הצדדים.

בפסק הדין אתמקד רק בטיעונים שלטעמי דורשים התייחסות ובמידה הראויה לסכסוך.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

1. בנימין ברון הוא איש עסקים שפועל בין היתר באמצעות חברת נ.י. אשקלון בע"מ. חברה זו היא בעלים של מבנה מלון באשקלון שברון רכש ושיפץ עוד בתקופה שקדמה להסכם הניהול שבין הצדדים כאן. ברון ביקש לתפעל אותו באמצעות גורם מקצועי.
2. פתאל היא חברה שעוסקת במלונאות ובין היתר מפעילה מלונות ברחבי הארץ תחת השם: "לאונרדו".
3. ביום 15.9.13 נחתם הסכם הניהול בין הצדדים. תקופת ההסכם הועמדה על 10 שנים החל מיום 1.12.13.
4. על פי ההסכם מסרה ברון את ניהול המלון לפתאל באופן מלא ובלעדי. ברון התחייבה לאפשר לפתאל להחזיק, לנהל ולהפעיל את המלון ללא הפרעה במשך כל תקופת הניהול ומנגד התחייבה לשאת בכל החיובים שברון התחייבה בהם.

על פי ההסכם, התשלומים שיידרשו לצורך ניהול המלון ישולמו על ידי ברון. זאת לרבות העסקת העובדים במלון, שיהיו עובדי ברון ולא עובדי פתאל ועוד. פתאל תשמש כשלוחה של ברון לצורך ניהול המלון.

הכספים שיגיעו לידי פתאל בקשר עם הפעלת המלון יופקדו בחשבון בנק על שם המלון, אך בבעלות ברון. מחשבון זה ישולמו גם כל ההוצאות התפעוליות לרבות דמי הניהול ודמי התמריץ עבור פתאל. החשבון יהיה בכל עת בשליטתה המוחלטת של פתאל שתהא מוסמכת לפעול בו ולמשוך ממנו כספים באמצעות חתימתם היחידה של המורשים כמפורט בהסכם.

1. אחת לחודש יועברו לברון סכומים עודפים, ככל שיימצאו בחשבון התפעול לאחר תשלום כל ההוצאות לפי שיקול דעת פתאל.

פתאל תאפשר לברון גישת צפיה רציפה באמצעות המחשב בחשבון התפעול כמקובל בבנק שבו מתנהל חשבון תפעול.

1. ההסכם קובע את אופן חישוב הרווחים לאחר ההוצאות ואת אופן חישוב הוצאות הניהול לרבות דמי ניהול ודמי תמריץ. דמי הניהול הועמדו על 3% מן המחזור בשנה ובאשר לדמי התמריץ אלה יחושבו בהתאם לשיעור הרווח התפעולי של המלון בכל שנה ובהתאם גם שיעור האחוזים מאותו רווח תפעולי. כספים אלו יימשכו מחשבון התפעול של המלון.
2. בהתאם להסכם הוקמה חברה נוספת בשם "מלונות ברון בנימין בע"מ" וזאת לצורך ניהול המלון. הבעלות המלאה בחברה זו היא של נ. י. אשקלון בע"מ. לשם הנוחות יכונה כל הצד של ברון - על החברות המעורבות – "ברון".
3. ביום 27.3.14 נחתמה תוספת להסכם הניהול שעניינה ניהול אולם האירועים במלון, על מחלקת המשקאות והמטבח. על פי התוספת להסכם פתאל קיבלה על עצמה את ניהול אולם האירועים.
4. המלון פתח שעריו באפריל 2014.
5. עד להגשת התביעה על ידי ברון, באוקטובר 2015, לא הועברו אליו כל כספים מחשבון התפעול במסגרת רווחי המלון. הצדדים חלוקים באחריות מי לא הועברו כספים שמצויים במס הכנסה.
6. חרף העברת הניהול לשליטה בלעדית של פתאל המשיך ברון להתערב בניהול של המלון.
7. מסיבות אלו הוגשו התביעות שבפניי, לאחר שהצדדים לא השכילו להגיע לידי הבנות מחוץ לכותלי בית משפט באשר להמשך קיומו של הסכם הניהול. לצד הגשת התביעות נפתחו ההליכים גם בבקשות לצווי מניעה הדדיים בשתי התובענות.

הדיון בשתי התביעות אוחד בפניי.

טענות הצדדים בכתבי התביעה

1. בכתב התביעה מטעמה טענה פתאל כי ברון מתערב בניהול המלון באופן שהוא מגיע תדיר למלון, נותן הוראות לעובדים, פונה באופן עצמאי לספקים ואף איים על מנהל המלון שמונה על ידי פתאל, עד שהיה צורך בהוצאת צו הרחקה כנגד ברון. כך גם פנה לגופים מוסדיים בניסיון להקשות על ניהול המלון. התערבות זו של ברון הינה הפרה של תנאי ההסכם שלפיהם הניהול מסור בלעדית לפתאל בהתאם לשיקול דעתה. מכאן הצורך במתן צו מניעה קבוע שיאסור על ברון להתערב בניהול המלון.
2. בכתב התביעה מטעמו של ברון נטען כי פתאל מפרה את ההסכם בכך שהיא אינה מעבירה לברון כל סכום של רווח מרווחי המלון וזאת בניגוד להסכם. כך גם אינה מגלה לו את כל ההתחשבנות של המלון, נמנעת מלהעביר לו את ספרי החשבונות והוא אינו יכול לעקוב אחר ההתנהלות הנוגעת להוצאות שמוציאה פתאל. לטענתו התגלה כי פתאל מתנהלת בחוסר תום לב ומתוך ניגוד עניינים כדי לשרת את מטרותיה שלה בלבד. לדוגמה הביא הוצאות כמו תשלום לעורכי דין מטעמה ותשלום עבור "בונוס 2013", כאשר המלון פתח שעריו רק באפריל 2014.

כמו כן התנהלות מנהל המלון אינה מקצועית והדבר דרש את התערבות ברון כמו למשל בגיוס עובדים למלון או בהגנה על עובדת המלון, כאשר הוחלט לארח אסיר בחופשה במלון שהתנהג שלא כשורה. כך גם בהבאת אוכל לחדר האוכל ממלון בבעלות אחיו של ברון, כאשר במלון לא היה די אוכל להאכיל בו את האורחים במלון ועוד.

1. ברון חש לכל אורך הדרך כי הוא מרומה על ידי פתאל ,שמתנהלת בניהול המלון שלא בתום לב. לתחושתו ההתעקשות של פתאל להמשיך ולאכוף את הסכם הניהול נעשית לצרכים של רשת פתאל. הוא סבר שפתאל אינה נוהגת בהגינות בהפניית אורחים למלון באשקלון בהשוואה למשל למלון שהיא מנהלת באשדוד. עוד סבר שהיא משיתה על חשבון התפעול הוצאות מיותרות דוגמת הוצאות רשתיות מעבר לסכומים שנקבעו בהסכם. כך גם לא ערכה בדיקה של עלויות נותני שירותים כדי להקטינן, אלא הסתמכה על נותני שירות שעובדים עם הרשת ובכך הגדילה את ההוצאות וכמובן שהקטינה את הרווח שמגיע בסופו של יום לברון.
2. לטעמו של ברון מאחר והופרו יחסי השליחות ונוצר אי אמון מלא בינו לבין פתאל, הרי שיש להורות על ביטול ההסכם. זאת בהתאם לפסיקה שצירף בתמיכה לטענתו זו.
3. פתאל מנגד סברה שברון אינו מבין את מהות ההסכם שעליו חתם. הוא התערב בניהול המלון חרף צווים שהוצאו ולפיהם אין לו להתערב בניהול, לא הסכים לחתום על מסמכים רשמיים שנדרשו לצורך עמידה בדרישות הרשויות, פעל מאחורי גבה של פתאל למנוע ממנה למשל קבלת רישיון עסק או תעודת כשרות, ובכך הביא את המלון לפעולה ללא היתר וללא תעודת כשרות, ועוד.
4. פתאל סוברת כי אין מדובר בחוזה למתן שירות אישי שביחס אליו אפשרה הפסיקה ביטול הסכם מחמת חוסר אמון שנוצר בין הצדדים. מדובר בחוזה עסקי ומקום שפתאל לא פעלה בניגוד לו, לא קמה עילה לביטולו.

סדר הדיון

1. על פי החוק והפסיקה, יש להעדיף עד כמה שניתן קיומו של חוזה על פני ביטולו. משכך מצאתי להתחיל את הדיון דווקא בטענות ברון. אם יימצא שיש צדק בטענות העובדתיות שלהן טוען ברון, כי אז יהיה מקום לדון בהשלכות המשפטיות של אותו מצב דברים והאם הוא מצדיק ביטולו של ההסכם.
2. ברון העלה לכל אורך הדרך את הטענה כי פתאל אינה נוהגת בשקיפות ואינה מציגה בפניו את כל הנתונים, וכי היא מעמיסה על המלון הוצאות שלא על פי ההסכם. כל אחד מהצדדים מצא להביא חוות דעת חשבונאית מטעמו בתמיכה לטענותיו. לאחר שמיעת הראיות, מצאתי למנות מומחה מטעמי שיבחן את הטענות מנקודת המבט החשבונאית.
3. רו"ח יובל זילברשטיין מונה על ידי וערך חוות דעת חשבונאית, לאחר קבלת נתונים משני הצדדים, פגישות ואף ביקורים במלון ובמלון נוסף של פתאל לשם השוואה. המומחה נחקר על חוות דעתו. מינוי המומחה לא נעשה לצורך הכרעה בטענות הכספיות שבין הצדדים אלא כדי לבחון את טענות ברון לאי סדרים והתנהלות לא ראויה של פתאל בניהול הכספי של המלון. מכאן שפסק הדין אף לא יעסוק באותן טענות כספיות.

מהות ההסכם שבין הצדדים

1. על פי סעיף 5 להסכם ברון מסר לפתאל "באופן מלא ובלעדי את ניהול ותפעול המלון, לרבות החניון למשך תקופת הניהול. ממועד המסירה תהיה המנהלת בת-הרשות הבלעדית בתפעול המלון וניהולו על פי הסכם זה. החברה תאפשר למנהלת להחזיק, לנהל ולהפעיל את המלון ללא הפרעה במשך כל תקופת הניהול ובכלל זה תדאג החברה לשלם ולפרוע את כל החיובים שהחברה תהיה חייבת לשאת בהם על פי הסכם זה.

... אלא אם צוין בהסכם זה מפורשות אחרת, תהא למנהלת שליטה בלעדית ושיקול דעת מוחלט בהפעלת, הנחיית, פיקוח וניהול המלון, בהתאם לתנאי הסכם זה."

מתוך עיון בהסכם עולה כי לפתאל שליטה מלאה במדיניות האשראי, ההנחות ומתן שירותים בחינם, רכישת מלאים ואספקת ציוד, ביצוע תיקונים, פרסום ויחסי ציבור ועוד.

על פי ההסכם מחויב ברון באמצעות חברה בבעלותו, שתוקם לצורך ניהול המלון לכסות את כל העלויות של הפעלת המלון ומחשבונה גם ישולם לפתאל שכרה בעד ניהול המלון (לכן הוקמה חברת מלונות ברון בנימין בע"מ).

על פי סעיף 5.5 להסכם הגדירו הצדדים את מעמדה של פתאל כשלוחה של ברון: "בביצוע התחייבויותיה על פי הסכם זה תפעל המנהלת כשלוחה של החברה."

1. על פי ההסכם היכולת של ברון, להתערב בקבלת ההחלטות, היא זניחה. ניתנה לו, בחלקם של העניינים, זכות וטו כזו או אחרת.
2. מטבע הדברים הסכם כזה מטיל חובות אמון גבוהות על פתאל לנהל ביושר ובהגינות את המלון, זאת גם אם ברון חתם על ההסכם וגם אם מדובר באיש עסקים ולא באדם שאינו מצוי בעסקים.
3. כאמור ראיתי להתחיל את הדיון בטענות העיקריות של ברון כלפי פתאל.

אי עמידה בדרישה להצגת מלוא הנתונים לברון

1. על פי סעיף 12.1 להסכם היה על פתאל להעמיד לרשות ברון את כל ספרי ניהול החשבונות, דוחות רווח והפסד תקופתיים, מאזני בוחן ועוד:

"... מדי חודש ולא יאוחר מה – 25 לכל חודש בגין החודש הקודם, תמסור המנהלת לחברה דו"ח רווח והפסד שיציג את תוצאות הפעלת המלון בחודש זה. דו"ח זה יהיה בפורמאט המקובל אצל המנהלת, מבוסס על ספרי החשבונות והרישומים שמנהלת המנהלת כאמור בסעיף 12 זה לעיל בפורמט הכללי המקובל ובהתאם לכללי החשבונאות המקובלים כמוגדר לעיל."

אלא שסעיף זה לא עומד לבדו. סעיף 5.2 להסכם קובע כך:

"המנהלת תנהל ותפעיל את המלון, בשם ועבור החברה , לפי העניין, בהתאם לתקנים החלים בישראל על בתי מלון בדרגתו של המלון, לרבות כל הפעילות בקשר לכך הנהוגות והמקובלות ביחס לתפעול כאמור." (ההדגשה שלי – ח.ו.ו.).

סעיף 5.9 להסכם קובע כך:

"מבלי לגרוע מהאמור לעיל ולפי דרישת החברה בהודעה שתימסר למנהלת זמן סביר מראש, תציג המנהלת מדי תקופה שתקבע (ואשר לא תפחת מ – 6 חודשים), את מדיניותה בכל הקשור לניהול המלון, לרבות שיעור התפוסה, מחירי החדרים הממוצעים, רווחיות ויעילות תפעול המלון ותדמיתו ביחס לבתי מלון אחרים בעלי אותו דירוג הממוקמים בקרבת המלון. כמו כן, המנהלת תדווח לחברה על שינוי משמעותי באופי פעילות המלון כגון שינוי מתווה פעילות המלון למתווה של "הכל כלול", וזאת לאחר קבלת החלטה בדבר שינוי כאמור, והשינוי האמור יהיה כפוף לאישור החברה שלא יימנע אלא מטעמים סבירים."

1. פתאל בסיכומיה טוענת כי מדובר בטענה מלאכותית שהוכחה כלא נכונה וכי ברון אף לא העביר דרישה לקבלת מסמכים בהמשך.
2. עיון בדיונים ובקשות אין ספור שהתקיימו במהלך ניהול התיק מלמד כי אין חולק שפתאל עשתה כל שלאל ידה להקשות על ברון לקבל את הנתונים והמידע לכל אורך הדרך. הראיה לכך היא מספר הפעמים שנדרשתי להחלטות בעניין זה, במסגרת בקשות לסעדים זמניים, במסגרת בקשות למתן צווים לגילוי מסמכים ואף לאחר מינויו של המומחה מטעם בית המשפט, כאשר פתאל לא הסכימה להעביר נתונים ומסמכים אלא לאחר שניתנו צווי בית משפט שהורו לה לעשות כן.
3. בעניין זה די אם אפנה לחלקם של המקרים שנדרשתי להורות על גילוי מסמכים והעברתם ובין היתר, החלטה ביום 28.10.15 סעיף 4, בקשה לביזיון שהוגשה ביום 26.11.15, פרוטוקול דיון מיום 3.2.16, פרוטוקול מיום 2.3.16, פרוטוקול דיון מיום 15.9.16, בקשה 37 ו – 38 מיום 3.5.17, החלטה בבקשה מס' 69 מיום 26.8.19, החלטה בבקשה 78 מיום 19.3.20 ועוד.
4. פתאל ניסתה לטעון במספר הזדמנויות כי המסמכים מצויים במשרדיה וברון רשאי לעיין בהם לאחר תיאום. אכן על פי סעיף 12.1 נקבע כי ספרי החשבונות וכל הרישומים האחרים המתייחסים להפעלת המלון יהיו זמינים לבדיקה והעתקה על ידי ברון ועל חשבונה בתיאום מראש, אלא שבמציאות שבה התקשורת נעשית במייל ומסמכים וקבצים גדולים מועברים ללא צורך בהתייצבות והעתקה פיזיים, הדרישה הזו מלמדת רק על ניסיון להקשות ובוודאי שלא על יחסי שלוח – שולח תקינים.

אין מדובר כלל וכלל בטענה מלאכותית שהרי בהחלטה אליה הפנה ב"כ פתאל מיום 3.2.16 ניתנה הוראה לפתאל להמציא את כל דרישות ברון מבחינת מעבר מסמכים ונתונים.

1. יתרה מכך הצורך של ברון במסמכים לכל אורך הדרך נובע מן העובדה שעיקר האחריות, אם לא כולה, למול הרשויות הוטלה, על פי ההסכם, על ברון. ראו למשל את הסיפא לסעיף 21.1 הנ"ל לפיה:

"החברה תנהל את המגעים עם רשויות המס בקשר למאזני הבוחן האמורים והמאזן השני המאושר, והמנהלת תסייע בידי החברה בעניין זה ככל שיידרש."

כך גם היותם של עובדי המלון עובדי החברה של ברון ולא עובדי פתאל (סעיף 5.6 להסכם) ועוד.

1. פתאל בסיכומיה נאחזת בתנאי ההסכם שעל פיהם ניתן לה שיקול דעת בלעדי בתחומים רבים של הניהול. זו תמצית טענתה כלפי ברון כי הוא אינו מאפשר לה לפעול על פי ההסכם. אלא שעם מתן שיקול דעת רחב לפעולה באה גם אחריות רבה. אחריות זו בהקשר זה היא לנהוג בשקיפות ובוודאי לעמוד בדווקנות על תנאי ההסכם הנוגעים לגילוי מסמכים והמצאת נתונים באופן שוטף.
2. חובה זו נובעת מיחסי השליחות שבין הצדדים ואין צורך להכביר מילים בהינתן סעיף 8 לחוק השליחות, התשכ"ה – 1965.
3. חובה זו נובעת גם מיחסי האמונאות ( fiduciary relations ) שנדרשים במערכת יחסים ארוכת טווח, כפי שהוסכמה בין הצדדים. במערכת היחסים על פי ההסכם לברון שליטה מופחתת באופן בולט על מה שייעשה בניהול המלון, לעומת פתאל שאמורה לנהל אותו לטובת האינטרסים של שתיהן. בעניין זה ראו דבריו של ד"ר עמיר ליכט בספרו דיני אמונאות – חובת האמון בתאגיד ובדין הכללי (2013), עמ' 1, כשהוא מתייחס לאופי היחסים ולצורך בהסדרים קפדניים על חובת הגילוי המלא שבין צדדים כאלו:

"ענייננו בקטגוריה מיוחדת של מערכות יחסים, שבהם אדם מקנה לזולתו כוח על כנייניו מבלי שלאותו אדם יש אפשרות ממשית לשמור על ענייניו בעצמו. במצבים כאלה מתעורר חשש להתנהגות אופורטוניסטית של הצד בעל הכוח. נקודת המפתח הינה שלא ניתן להתבסס באופן מוחלט על הדרה חוזית חופשית של מערכת היחסים. לפיכך יש הצדקה להתערבות חברתית באמצעות קביעת דין מיוחד. הניתוח העינוי מצביע על קווי המתאר הבסיסיים של הדין הרצוי: באופן סכימטי, כדי למזער את סכנת השימוש לרעה בכוח יש להטיל על בעל הכוח במצבים אלה איסור הפקת טובות הנאה מכוחו ולקבוע סעדים לעיקור כל טובת הנאה שעשויה לצמוח מהפרת החובה. מכיוון שעצם קיומו של הכוח תלוי בהבדלי מידדע, נדרשים הסדרים קפדניים של גילוי מלא."

כן ראו דבריו של כב' השופט גרשון גונטובניק בה"פ (ת"א) 39815-06-16 יוסף מרק ואח' נ' עו"ד יצחק חג'ג' ואח', מיום 1.1.18, בפסקה 21. גישה זו אומצה במקרים שעסקו במערכות הסכמיות של קבוצות רכישה, שאף הן מאופיינות במערכת יחסים ארוכת טווח. אבל לא רק בתחום זה נעשה שימוש באותה חובת אמון, כפי שניתן לראות בת"א 42966-09-22 עמותת בית הכנסת שונה הלכות פ"ת נ' יצחק אינדיג ואח', מיום 15.6.22, פסקה 15, מפי כב' השופט נפתלי שילה.

1. התנהלותה של פתאל, לכל אורך הדרך, נעשתה תוך הפרה של חובת האמון שלה כלפי ברון והיא אף בניגוד להסכם מפורש שבין הצדדים ועל כן מהווה הפרת ההסכם.

העמסת ההוצאות הרשתיות והאזוריות

1. על פי סעיף 14 להסכם ברון היה אמור לשאת בחלקן היחסי של ההוצאות הרשתיות של פתאל על פרסום, שיווק, מערכת הזמנות משותפת, מחלקות כספים אשראי ועוד. הוצאות אלה נחשבו על פי ההסכם כהוצאות תפעוליות. ההוצאות האזוריות נוגעות להוצאות שכר של בעלי תפקידים אזוריים לאזור אליו משתייך המלון מבחינת הנהלת פתאל. מאחר והמפתח לחישוב ההוצאות הרשתיות והאזוריות הוא אותו מפתח, התייחסתי אל כלל ההוצאות הללו יחד.
2. על פי סעיף 14.4 להסכם:

"חלקו היחסי של המלון בהוצאות מערכת השיווק, ההזמנות והוצאות השירותים המרכזיים האחרים כאמור בסעיפים 14.1 ו – 14.2 לעיל, יקבע על ידי המנהלת, באופן יחסי למספר החדרים בבתי המלון הנהנים מהשירותים הנ"ל ובהתחשב במחזור ההכנסות השנתי לכל מלון, אלא אם כן, לדעת המנהלת, בסיס אחר לחישוב ההשתתפות בהוצאות הינו סביר יותר."

1. על פי סעיף 8.3.7 להסכם:

"כל העמלות ולסוכנים וכל הוצאות הפרסום, קידום המכירות והשיווק של המלון המפורטות בסעיפים 13 ו – 14 להלן (למעט עלות שירותים מרכזיים כאמור בסעיף 8.3.8 להלן), וזאת עד למקסימום של 4.5% (ארבעה וחצי אחוזים) מהמחזור הכולל לשנה בממוצע במשך 3 (שלוש) שנים ברציפות."

1. רו"ח בוכניק מטעם ברון מציג בחוות דעתו תמונה לפיה פתאל העמיסה על המלון הוצאות בחריגה משמעותית מההסכם. עוד טען כי אם היו מתקבלים חלק מן השירותים מנותני שירותים מקומיים, היה הדבר מוזיל באופן משמעותי את העלויות.
2. מר קסוטו מטעם פתאל מציג בחוות דעתו תחשיב שממנו עולה לכאורה כי ההעמסה של ההוצאות הרשתיות נעשתה על פי ההסכם ולא הייתה העמסה חריגה.
3. רו"ח זילברשטיין, שמונה כאמור כמומחה בית משפט ליתן חוות דעת חשבונאית שתבחן את הטענות שהועלו על ידי הצדדים, הגיע למסקנה כי אכן הייתה העמסה ביתר על המלון.
4. על פי חוות דעתו, המפתח של פתאל להעמסת הוצאות רשתיות נעשית בהתאם למספר החדרים במלון, ביחס למספר החדרים בכל הרשת, ותוך התאמות שנוגעות לגודל המחזור וטיבו של המלון מבחינת דרגתו. על כך נדמה שאין מחלוקת בין הצדדים. המחלוקת היא על האופן שבו יושם כלל זה על ההעמסה של ההוצאות על המלון.
5. על פי חוות דעתו של רו"ח זילברשטיין בחינת העמסת ההוצאות הרשתיות נעשתה מתוך כלל ההוצאות שהועמסו על מלונות הרשת, במובחן מסה"כ ההוצאות של התנהלות פתאל בכלל.
6. כאמור, על פי ההסכם, קביעת שיעור ההתאמות נמצא בשיקול דעתה הבלעדי של פתאל. מתוך חוות הדעת של רו"ח זילברשטיין עולה כי פתאל הביאה בחשבון את מספר החדרים במלון שעמד על 131 חדרים. אך בשל מיקומו, המצב הביטחוני באזור, רמת המלון והמחזור, ביצעה הפחתה כך שהביאה בחשבון סה"כ 105 חדרים לצורך חישוב שיעור ההעמסה של ההוצאות מתוך כלל ההוצאות הרשתיות. כלומר ההפחתה לצורך התאמה הועמדה על 20%.
7. לאחר שקיבל את נתוני כל המלונות של פתאל בשנים הרלוונטיות לחוות הדעת, מצא רו"ח זילברשטיין כי אחוז החדרים לחישוב מתוך סה"כ החדרים במלונות פתאל עומד על 1.5% (105 חדרים לצורך החישוב מתוך סה"כ 6850 חדרים).

בחינת ההתאמות שבוצעו במלונות אחרים שהינם בעלי פרמטרים טובים יותר העלתה כי שיעור ההפחתה לגבי מלונות ארחים ברשת היה גבוה יותר ועמד על 30%-35%. זאת בין היתר בחס למלון באשדוד שכפי שעלה הינו מלון ברמת איכות גבוהה יותר.

1. מסקנתו של רו"ח זילברשטיין הייתה כי היה מקום לבצע הפחתה גבוהה יותר מזו שנעשתה בעניינו של המלון. לשיטתו ועל פי בחינתו היה מקום להפחתה בשיעור של 40% ואזי מספר החדרים לחישוב היה צריך לעמוד על 79 חדרים בלבד.

פועל יוצא מכך הוא ששיעור ההוצאות הרשתיות שהיה מקום לנכות מן המחזור של המלון עומד על 1.1% ולא על 1.5%, כפי שבוצע בפועל.

1. הפרש ההעמסה לתקופה שבין 2014 – 2018 עומד על 1,766,715 ₪. סכום זה יש להוסיף לרווח המצטבר של המלון. מכאן גם ברור כי לאחר ניכוי דמי ניהול ודמי תמריץ היה הרווח שאמור היה להיוותר לברון, גבוה יותר.
2. במסגרת חקירתו על חוות הדעת נדרש רו"ח זילברשטיין להתייחס לפירוש המונח 'הוצאות רשתיות' שכן הייתה מחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים האם הוא כלל גם הוצאות אדמינסטרציה או לא ומה נכון על פי ההסכם. כפועל יוצא מכך עלתה השאלה האם חרגה פתאל מעבר לתקרה של 4.5% מהמחזור בהתאם לסעיף 8.3.7 שלעיל.

רו"ח זילברשטיין הבהיר כי פירש את המונחים בהסכם פירוש חשבונאי ומכאן שהתייחס להוצאות שיווק בלבד ולא להוצאות שיווק וכלליות כפי שהתייחס רו"ח בוכניק. יחד עם זאת ציין כי אם פירושו של רו"ח בוכניק את הוראות ההסכם יתקבל על בית המשפט כפירוש הנכון, כי אז הוא מקבל את החישוב האריתמטי שביצע שעמד על - 1,050,000 ₪ כהוצאות שעולות על תקרת 4.5% הנ"ל.

מצאתי לקבל את פירושו של רו"ח זילברשטיין שכן סעיף 8.3.7 מתייחס להוצאות קונקרטיות שלגביהן נקבע הכלל שהן לא יעלו על תקרה של 4.5% מסה"כ המחזור. עלויות בגין הוצאות נוספות כמו מרכז ההזמנות ושכ"ט יועצים ועוד, הופיעו בסעיפים קטנים אחרים של סעיף 8.3 ולא באה בצידם אותה הגבלה.

1. רו"ח זילברשטיין דחה את הטענה שהעלה ברון כי חשבון המלון חויב בהוצאות רשתיות רבות שלא שימשו את המלון. הוא מצא מספר הוצאות זניחות שבהן חויב המלון אך כאשר מביאים את חלקו היחסי של המלון, מדובר בהוצאות זניחות. כך למשל הקרוז של בני משפחת פתאל בשווי 126,000 ₪ שמתוכם חלקו של המלון עומד על 1,900 ₪.
2. מקובל עלי שמדובר בהוצאות זניחות יחסית למחזור של המלון, אך יש בכך כדי ללמד על התנהלותה של פתאל בביצוע ההסכם.
3. בחקירתו את רו"ח זילברשטיין ניסה ב"כ פתאל לתמוך את טענת פתאל, כי לא הייתה כל הפרה של ההסכם מצד פתאל שכן ההסכם נותן בידה שיקול דעת בלעדי לקבוע את שיעורי ההעמסה.

שאלה זו לא הייתה בתחום מומחיותו של המומחה ובכל זאת מקובלת עלי תשובתו ולפיה ככל ששיקול הדעת שניתן למנהל רחב יותר, באה איתו אחריות גדולה יותר. מן הצד המשפטי ניתן לומר שככל שהחוזה מעניק שיקול דעת רחב יותר לאחד הצדדים, כך מצופה ממנו לנהוג בתום לב בביצוע כל פרטי החוזה.

1. עצם העובדה שניתן לפתאל שיקול דעת מלא באשר לשיעורי ההעמסה, הרי שלא מצופה ממנה שתתנהג אחרת מאשר היא נוהגת במלונות אחרים. מקום שנמצא שמפתח ההעמסה היה לרעת ברון בהשוואה למלונות אחרים, ועל פי אותם פרמטרים שפתאל עצמה הציגה, כי אז יש בסיס חזק לטענת ברון להתנהלות לא ראויה מצד פתאל בביצוע ההסכם. לעניין זה אין לי אלא להפנות שוב לספרו של עמיר ליכט, דיני אמונאות - חובת האמון בתאגיד ובדין הכללי (2013), בעמ' 67:

"המבנה הכללי של חובת האמון ניצב, אם כן, על שתי רגליים: איסור ניגוד עניינים וחובת גילוי מלא. ... איסור ניגוד העניינים מתמודד, כאמור, עם העדפת-העצמי של האמונאי, וחובת הגילוי המלא מתמודדת עם בעית המידע החלקי."

1. לסיכומה של נקודה זו, אני מקבלת את עמדת המומחה ולפיה היה מקום להביא בחשבון הפחתה של 40% בנוסחה של מספר חדרי המלון למול סה"כ חדרי המלון ברשת. מכאן שפתאל העמיסה הוצאות רשתיות מעבר לסביר ולהוגן.

בהתאם לחלוקת הרווחים בין פתאל וברון (על פי סעיף דמי התמריץ) קבע רו"ח זילברשטיין כי החלוקה של אותם כ – 1.7 מיליון ₪ שהועמסו ביתר נחלקים כך שברון אמור לקבל 1.52 מיליון ₪ נוספים. (עניין זה מבחינת המספר רלוונטי רק לצורך תמיכה בטענה של התנהלות לא ראויה ולא לצורך קביעה בסופו של ההליך כמה נדרשת פתאל להעביר לברון, שהרי בפניי לא מצויה תביעה כספית).

חלוקת הרווחים בין הצדדים

1. ברון טען כי חלוקת הרווחים לא הייתה סבירה שכן היו מניפולציות חשבונאיות שנעשו בניגוד להסכם, העמסות יתר רשתיות (מעבר לשאלת מפתח החישוב – ח.ו.ו.), ניפוח המחזור על דרך רישום תפוסת יתר, העדפת ספקים לטובת פתאל, עמידה במסגרת התקציב, לינות בחינם ועוד.
2. פתאל טענו מנגד כי מדובר בטענות מלאכותיות שאין מאחריהן ממש ומכל מקום כל דבר נעשה במסגרת סמכותה של פתאל מכוח ההסכם.
3. לאחר שעברתי על חוות הדעת החשבונאיות מטעם הצדדים ועל חוות הדעת של רו"ח זילברשטיין וחקירתו, מצאתי לקבל את חוות דעתו כי אכן היו מספר חריגות אלא שחלקן היו לרעת פתאל. כל הסכומים שמופיעים בחוות דעת המומחה מטעמי הם זניחים ואינם עולים על כמה עשרות אלפי שקלים לכל התקופה.
4. בכל הנוגע להעדפת ספקים, אכן ייתכן שברון יכול היה להביא ספקים זולים יותר, אלא שעל פי ההסכם רשאית הייתה פתאל לקבל שירותים מספקים איתם היא עובדת או על פי שיקול דעתה. ברגיל, סביר שרשת שעובדת עם ספקים שנותנים שירותים למספר מלונות שלה תדאג למחירים טובים, בעיקר כאשר לא כל המלונות של פתאל מנוהלים בפורמט שמנוהל המלון. ישנם מלונות שבהם פתאל שוכרת את המבנה ומשלמת מחיר קבוע לבעלים. במקרים אלה ברי כי היא תעשה כל מאמץ להפחית את עלות השירותים שהיא מקבלת מהספקים הקבועים שלה.
5. על כן לא מצאתי כי טענה זו הוכחה באופן שיש לה משמעות לסכסוך שבין הצדדים.
6. לסיכום תביעת ברון באתי לכלל מסקנה כי ברון הוכיח שפתאל הפרה כלפיו את ההסכם והתנהלה באופן לא ראוי בביצועו לפחות בחלקם של הפרמטרים.

תביעת פתאל

1. כאמור פתאל טענה כי ברון הפר את תנאי ההסכם בהתנהלותו.

התנהלות ברון במסגרת ההסכם

1. פתאל טענו כנגד ברון שתי טענות עיקריות. האחת, כי התערב פיזית בניהול היום-יומי של המלון, תוך שהוא מעיר לעובדי המלון בעניינים תפעוליים וניהוליים. בתחילה הגיע כמעט מידי יום. אם לא שעו להערותיו הילך אימים ואף השתמש בשפה בוטה כלפי גורמים שונים במלון. דבר זה הביא להוצאת צו מניעה שהרחיק אותו מהמלון בהמשך. הפריע למנהלי המלון, שהתחלפו, לנהל את המלון בהתאם להסכם עוד.

השנייה, בכך שחיבל בניהול המלון למול הרשויות. כך למשל פנה לרבנות אשקלון ודרש לקבל דיווחים שוטפים בענייני המלון, כשכל המטרה הייתה לחבל בתעודת הכשרות של המלון.

כך כאשר פנה לספקים חיצוניים והורה על סיום העבודה עמם הגם שהתבקשו על ידי פתאל לתת שירות למלון, למשל הגנן של המלון או חברת דלקיה ועוד.

כך למשל פעל לשינוי זכויות החתימה בחשבון הבנק של המלון ללא הודעה מראש וכאשר הסמכות לפעול בחשבון הוסדרה בהסכם הניהול. הוא משך כספים מן החשבון שאמור לשמש בין היתר לתשלום משכורות לעובדים ולהוצאות המלון.

כך כשלא שיתף פעולה בחתימה על מסמכים למול הרשויות, כמו מענק קורונה שהמלון היה זכאי לו, לא דאג למן ההתחלה לקבל רשיון עסק לחלק מן המתקנים כמו הבריכה וחדר הכושר בסמוך לפתיחת המלון. בהמשך לא חתם על ייפוי כוח לצורך חידוש רשיון העסק ואף בנקודת זמן מסוימת ביקש שלא לחדש את רישיון העסק למלון. כך שלח מכתב לעירייה בדבר חריגות בנייה שמצא במלון ועוד. עוד נמנע מלהגיש אישורים ודוחות כספיים לרשויות המס דבר שהקשה על פעילות המלון.

טענה נוספת של פתאל הייתה כי ברון מנע מהמלון להשיא רווחים בשל סירובו להעביר את תפעול אולם האירועים לגורם חיצוני.

1. ברון משיב לטענות שהועלו כנגדו כי מדובר בטענות משוללות יסוד שחלקן הוא רכילות זולה, שלא גובתה מעולם בראיות, וכל מטרתן הייתה להשמיץ את ברון.

מקום שבחר להתערב הדבר נעשה מתוך מחויבותו לעובדי המלון ואורחיו. כך היה בנושא הסניטציה, הכשרות והניהול הבזבזני של המלון. הכשרות לא נשללה בשל התנהלות ברון אלא מחמת שבמלון הוגש קינוח חלבי לאחר ארוחה בשרית.

רישיון העסק נשלל בשל הקמת מערכת מיזוג אוויר על גג המלון ללא היתר ואכן לאחרונה הורשעו מנהל המלון ופתאל על פי הודאתם בביצוע עבירות בניה, שימוש במקרקעין ללא היתר והעדר רישיון עסק. הוא מציין כי תחילה הוגש כתב האישום גם נגדו ונגד החברות שבבעלותו אך הם נמחקו מכתב האישום.

1. גם הטענה הנוגעת לאי חתימה והגשת דוחות כספיים במועד אין בה דבר. פתאל לא טרחה להעביר לברון את כל המסמכים לצורך מעבר על הדוחות והכנתם. משרד רו"ח דלויט ברייטמן אף הוא לא קיבל את כל המסמכים הנדרשים. בהעדר מלוא המסמכים לא יכול היה ברון לחתום על הדוחות. משיכת הכספים שנעשתה על ידו הייתה כדין. מדובר בכספים שהכניס לחשבון המלון כהון חוזר התחלתי.
2. באשר לניהול אולם האירועים טוען ברון כי חרף טענת פתאל כי האולם אינו משיא תשואה נאה, היא עדיין מחזיקה בו כבן ערובה.
3. אין לכל הטענות כלפי ברון דבר וחצי דבר עם ההפרות מצד פתאל של הסכם הניהול. לכל היותר יש בהן כדי ללמד שהיה מקום לביטול ההסכם מצד ברון כבר במועד שהדבר נעשה, לאור היחסים העכורים שנוצרו בין הצדדים ומשבר האמון שנוצר ביניהם.
4. מתוך ההתנהלות של הצדדים, והבקשות שנדרשתי להן לאורך השנים, עולה תמונה ולפיה ברון לא היה מסוגל למלא אחר ההסכם מבחינת אי התערבות בהתנהלות המלון. הוא לא היה מסוגל שלא לבקר במלון לעיתים תכופות, להעיר הערות, לצפות שהעובדים, לרבות המנהלים, יבצעו את הוראותיו ודרישותיו. בעניין זה די אם אפנה למספר רב מתוך אותן בקשות לסעדים זמניים, שהוגשו על ידי שני הצדדים בתיק זה, וההחלטות שניתנו לרבות איסור על ברון להיכנס למלון.

משהחלו היחסים להתערער וזאת די במהרה, פנה מיוזמתו לגורמים שונים בכדי להקשות על ניהול המלון ודרכם להביא למילוי רצונותיו. כך למשל בעניין הכשרות וכך בעניין הפניה שלא לחדש את רישיון העסק.

1. איני סבורה שאם מצא ברון שמתנהלות עבירות בנייה לא חוקית במלון היה עליו להחריש. אך נדמה שפנייה לרשויות עצמן מבלי להזהיר את פתאל או מבלי לפנות תחילה לבית משפט בעניין זה מלמדת על אופן התנהלותו של ברון.הוא לא יכול היה להימנע מלהוסיף ולנהל את המלון לצד ההסכם עליו חתם. הוא לא היה מוכן לקבל שדעתו לא נשמעת גם אם על פי ההסכם מסר את שיקול הדעת בנושאים שונים הנוגעים לניהול המלון לידי פתאל.
2. התנהלות זו היה בה משום הפרת ההסכם מצידו של ברון. זאת ללא כל קשר להתנהלות פתאל שנדונה לעיל.
3. בכל הנוגע לאי חתימה על הדוחות הכספיים, אכן לברון היו טענות קשות באשר להתנהלות פתאל והוא היה זכאי לקבל לידיו את כל הדוחות והמסמכים הרלוונטיים לפני שיחתום עליהם. מתוך ההתנהלות בתיק עולה כי פתאל לא העבירה מסמכים, אלא תחת הוראות מפורשות, ועשתה כדי להקשות על ברון. בעניין זה איני סבורה שהאחריות אצל ברון. ישנן מספר פניות לקבלת מסמכים שלא נענו או נענו חלקית.
4. באשר לטענות פתאל כנגד ברון על ההתנהלות של אולם האירועים - על פי התוספת להסכם נטלה פתאל את הניהול של אולם האירועים. לו סברה שהיא אינה רוצה יותר לנהל אותו הייתה צריכה לפנות לברון בעניין זה. מקום שרצתה להעביר את הניהול לידי צד ג' סביר שלברון הייתה זכות להתנגד. בעניין זה לא מצאתי כי ברון הפר את ההסכם עם פתאל. זאת לאור סעיף 12 לתוספת להסכם שעניינו ניהול אולם האירועים על ידי פתאל ואין זכר לניהול באמצעות צד ג'.
5. המסקנה מהתנהלות ברון היא כי אף הוא לא עמד בתנאי ההסכם.
6. כבר בתחילתו של ההליך הייתי ערה למצב דברים זה שבו שני הצדדים מתקשים לקיים את ההסכם. על כן, כבר למן ההתחלה, פניתי לבאי כוח פתאל והצעתי להם לבוא בדברים עם ברון כדי להגיע לידי הסדר בדבר סיומו של ההסכם ביניהם. היה ברור שבאופן שבו מתנהלים הצדדים לא ניתן יהיה לנהל את המלון על מי מנוחות, מבלי להידרש חדשות לבקרים להתערבות בית משפט בניהול.

לצערי הרב סורבתי והגענו עד עתה.

ביטול או אכיפה של ההסכם?

1. משהגעתי למסקנה כי פתאל הפרו את ההסכם למול ברון ובעיקר הפרו את חובות האמון כלפיו, נותרה השאלה האם התנהלות זו צריכה להביאנו לקבלת תביעתו של ברון ולמתן הוראה על ביטול ההסכם.
2. קבעתי גם כי התנהלות ברון היה בה משום הפרת תנאי ההסכם אלא שהפרתו שלו אינה מצדיקה ביטולו של ההסכם כבקשתו, שכן אז יוצא חוטא נשכר. מכאן שהדיון צריך שייעשה למול טענות פתאל שאין מקום לביטולו של ההסכם אלא לאכיפתו.
3. פתאל טענה לכל אורך הדרך כי אין עסקינן בחוזה לשירות אישי ועל כן אין מקום ללמוד מן הפסיקה, העוסקת בהפרת חובות האמון, לענייננו, כסיבה טובה לביטול ההסכם. לטענתה מדובר במערכת יחסים שבין חברות עסקיות שחתמו על הסכם מסחרי.

עוד טענה פתאל כי אף אם ההסכם מצריך יחסי אמון, הרי שלא נוצר משבר אמיתי ביחסי האמון אלא שברון ניסה לייצר מצג של משבר כזה.

לסיום טענה פתאל כי גם אם נדרשים יחסי אמון אין בהעדרם כדי למנוע את אכיפת ההסכם שכן הכלל הוא שיש להורות על אכיפת הסכמים כתרופה עיקרית שלה זכאי הנפגע עקב ההפרה של הצד שכנגד.

1. אין בידי לקבל את טענות פתאל שכן הן מנוגדות לפסיקה. פתאל ביססה את טענותיה על החלטתו של כב' השופט גרוניס, כתוארו אז, ברע"א 4801/06 Cardo Systems Inc נ' Suganet Technologies International 2001 , מיום 30.7.06.

אלא שהחלטה זו אינה יכולה לשמש לענייננו. מדובר על החלטה שניתנה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני שימנע מהמבקשת שם לשווק את מוצריה שלא על פי ההסכם שבינה לבין המשיבה, וזאת עד לסיום הליך הבוררות בינן לאחר שהמבקשת ביקשה לסיים את החוזה.

ההסכם שם היה מוארך אחת לשנה אוטומטית והבקשה לבטלו נעשתה באמצע תקופה. כלומר, נותרו מספר חודשים עד לסיום ההתקשרות. כך גם מצא בית המשפט שם שבמצב זמני זה עד להכרעה בסכסוך שבין הצדדים, הנזק שייגרם למשיבה עלול להיות גדול יותר מזה שייגרם למבקשת אם לא יינתן צו המניעה.

הצדדים שם הסכימו לוותר על בירור השאלה אם הייתה הפרה יסודית של ההסכם, לצורך הדיון בצו המניעה ומכאן שנקודת המוצא, הן של בית משפט קמא והן של בית המשפט העליון, הייתה כי לא הייתה הפרה יסודית של ההסכם.

מצב דברים זה שונה מעיקרו מענייננו כעת. אכן במסגרת הבקשות לצווי מניעה שהוגשו בתיק זה מטעמו של ברון, לא נעניתי לבקשות והותרתי את ניהול המלון בידיה של פתאל אם כי בסייגים מסוימים, ככל שנדרשו. החלטות אלו נבעו בדיוק מאותה גישה ולפיה עד שלא יוכח שאכן פתאל הפרה את ההסכם למול ברון, לא יהיה זה נכון לקבל את בקשות ברון, שכן יהיה בכך בעצם קבלת תביעתו ללא דיון.

עוד שונה המקרה שם מענייננו שכן שם מדובר היה בהסכם שניתן לבטלו מידי שנה עם הודעה מראש. משמע תקופת ההסכם הייתה מלכתחילה לטווח קצר כל פעם. במקרה שבפניי מדובר בהסכם לתקופה של 10 שנים.

כעת, כאשר הגענו לישורת האחרונה, מבחינת הדיון כאן, ומצאתי כי הייתה זו גם פתאל שהפרה את התחייבותיה על פי ההסכם. יתרה מכך, מצאתי כי אכן הופרו חובות האמונאות כלפי ברון ונוצר מבחינתו חוסר אמון מלא, כי אז יש לבחון את עמדת הפסיקה במקרים מסוג זה.

1. כאמור אין בידי לקבל את עמדת פתאל כי ההסכם לא מחייב חובות אמון כפי שפירטתי לעיל. גם בין חברות עסקיות חלים כללים של התנהלות תמת לב בביצוע חוזים ובוודאי כאשר מדובר בחוזים ארוכי טווח שדורשים שיתוף פעולה. לעניין זה אין לי אלא להפנות בין היתר לרע"א 4884/14 ארנון-פז (1985) בע"מ נ' לשכת עורכי הדין בישראל ואח', מיום 10.8.14, מפי כב' השופט סולברג :

"ככלל, בית המשפט לא יכפה על צדדים להסכם שיחסיהם עלו על שרטון להמשיך ולקיים שיתוף פעולה עסקי ביניהם, בניגוד לרצונו של מי מהם. הסעד המתאים בדרך כלל למצבים מעין אלה איננו צו מניעה או צו עשה המחייב המשך קיומו של ההסכם, כי אם סעד של פיצוי כספי (רע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון, פ"ד מה(4) 225, 229 (1991); רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקה 6 (13.12.2005) (להלן: פרשת איגוד ערים); רע"א 2479/06 ארגון סוכני דואר נ' חברת דואר ישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקה 11 (9.7.2007) (להלן: פרשת ארגון סוכני הדואר); רע"א 7246/11 חיים לוי סוכנות רכב ומוסך איזורי ירושלים (1998) בע"מ נ' קרסו מוטורס בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקה 7 (16.1.2012) (להלן: פרשת חיים לוי))...

סוגי ההסכמים שלגביהם הוכרה ההלכה הנ"ל, כהסכמי זיכיון והפצה, אינם בגדר רשימה סגורה. כל הסכם אשר יובא לפני בית המשפט יבחן לגופו, תוך מתן משקל לאופיו של ההסכם לטיבו ולנושאו; ככל שההסכם מצריך יחסי אמון ושיתוף פעולה רב יותר בין הצדדים, כך תגבר הנטייה שלא לחייב צד להמשיך בעל כורחו בהסכם (רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים, [פורסם בנבו] פיסקה 10 (10.3.2009) (להלן: פרשת קופת חולים מאוחדת); רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 - שידורי הערוץ החדש בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקה 31 (20.1.2013) (להלן: פרשת רשת נגה))." (ההדגשה שלי – ח.ו.ו.).

1. שיקול נוסף שהובא בפסיקה ככזה שיצדיק ביטולו של הסכם על פני אכיפתו, נוגע למידת הצורך של הצדדים להיעזר בבית המשפט לצורך קיומו של ההסכם. לעניין זה ראיתי להפנות לדבריו של כב' השופט גרוניס, כתוארו אז, ברע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת ואח' נ' המרכז הכירורגי ירושלים, מיום 10.3.09:

"לעניין זה חובה ליתן משקל לאופייה של ההתקשרות החוזית ולנושאה. נזכור, כי בענייננו מדובר בהסכם להפעלתם של חדרי ניתוח בבית חולים. הסכם כזה מאופיין במערכת יחסים נמשכת בין הצדדים, הדורשת מידה גבוהה של אמון ביניהם. בין המבקשים למשיבים קיים משבר אמון עמוק המקשה על קיום ההסכם. כפי שעולה מתיאור העובדות, מערכת היחסים בין הצדדים מתנהלת לאחרונה בדרך של פניות חוזרות ונשנות לבתי המשפט. ניתן לומר אם כך, כי אכיפת היחסים החוזיים בין הצדדים תצריך כנראה מידה גבוהה ביותר של פיקוח על-ידי בית המשפט. במצב דברים זה, תיטה הכף שלא ליתן סעד זמני, שמשמעותו היא למעשה אכיפת החוזה (השוו, סעיף 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; ע"א 1313/92 צוקר נ' אינקומר בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 9.3.1998))." (ההדגשה שלי – ח.ו.ו.).

1. די להתבונן ברשימת הבקשות (שעומדת על כ- 110 בקשות) שהוגשו בתיק זה לאורך הדרך כדי ללמוד שבית משפט זה נאלץ להתערב בניהולו של המלון. אם במתן הוראות לחתימה על מסמכים, אם במתן הוראות או אישורים לטיפול במערכות כמו מערכת המיזוג, אם במתן הוראות בדבר שינוי זכויות החתימה בחשבון המלון או עצירת הוצאות ממנו לצרכי פתאל ועוד.
2. במצב דברים זה, ברי שהמקרה שבפניי אינו מצדיק בשום אופן את אכיפתו של ההסכם. כאמור, הצעה לביטול ההסכם בהסכמה עלתה מצידי לכל אורך הדרך. הטעם לדבר היה בעיקרו ההתבצרות של כל צד בטענתו ללא יכולת להתגמש. הדבר נבע גם מאישיותו של ברון שהוא המוציא והמביא היחיד בחברותיו ולא היה מסוגל לקבל את העובדה שההסכם עליו חתם הוציא ממנו את השליטה בניהול המלון. מנגד, התנהלות פתאל הביאה לכך שחשדו של ברון, שפתאל אינה מתנהלת למולו בהגינות, הוכחה בסופו של יום כנכונה בחלקה. אם לפתאל, משיקוליה היא, היה רצון עז לשמר את ההסכם עם ברון, כי אז נכון היה לנהוג בהתאם להסכם בדקדקנות, ובוודאי שלא לנסות ולנצל העמסה גדולה יותר של הוצאות רשתיות מזו המקובלת אצלה, משל ברון הדיוט שאינו מבין דבר.
3. העובדה שגם התנהגות ברון הייתה התנהגות מפרה בנושאים מסוימים אינה מאיינת את המסקנה כי הסכם זה נכון יהיה לבטל וחבל שלא בטל מן העולם עם תחילתם של ההליכים. מענה להתנהלות ברון במסגרת ההליך שבפניי יבוא לידי ביטוי באי פסיקת הוצאות בהליך זה לטובתו.

סוף דבר

1. אני מקבלת את תביעתו של ברון לפיה הוא זכאי היה לבטל את הסכם הניהול שחתם למול פתאל. בהתאם תביעת פתאל לאכיפת ההסכם, נדחית.
2. בהעדר תביעה כספית אין כל הוראה כספית אופרטיבית הגם שעולה מתוך חוות דעתו של רו"ח זילברשטיין.
3. לא יהיה זה סביר להורות על כניסה מידית לתוקף של ביטול ההסכם, שכן על מנת לאפשר המשך ניהול המלון לטובת צדדי ג' שעתידים להתארח בו על פי הזמנות שכבר נעשו, ניתנת ארכה בת 60 ימים להעברה מסודרת ומתואמת בין פתאל לברון.
4. שני הצדדים לא בחלו בהעמסה לא מידתית של הליכים, בקשות וטיעונים שחלקם חזרו על עצמם מספר פעמים ובכך הביאו לסרבול בניהול ההליך בכל שלביו.

במסגרת פסק הדין ראיתי להתייחס רק לאותן נקודות בסיכומי הצדדים ובראיות שהיו רלוונטיות לצורך ההכרעה במחלוקת והתמקדתי באותם עניינים שהיו בליבת המחלוקת.

1. כאמור לאור תרומתו של ברון עצמו לתוצאה, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ט' אלול תשפ"ב, 05 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.