תביעה קטנה ע"ס 15,000 ₪. נתבעת 2 היא המפעילה של רשת בתי מלון רימונים ונתבע 1 נושא משרה בה.

בכתב התביעה נטען כי התובע ביצע עבור הנתבעים עבדות צלילה והרכבה של מזח צף. בתמורה לעבודה הנ"ל, הובטח לו ולאשתו אירוח בבית מלון של הנתבעים בהתראה של 7 ימים. ברם, כשביקש התובע לממש את ההתחייבות הנ"ל, נאמר לו כי אינו יכול לממש את החופשה . מאחר שההסכם הופר, הגיש התובע חשבונית על סך של 13,216 ₪ כולל מע"מ וביסס עליה את סכום תביעתו.

הנתבעים טענו להגנתם כי התובע ביצע עבור הנתבעת עבודות שיפוץ במזח של מעגן הסירות שבהפעלת הנתבעת. העבודה כללה צלילה ושיפוץ חלקים מעל לפני המים ומתחת להם.

עסקת הברטר קבעה , כך הנתבעת, שבתמורה לביצוע העבודה הנ"ל, יקבל התובע אירוח זוגי לשני לילות על בסיס חצי פנסיון באמצע שבוע או בסוף שבוע . תאריך האירוח לא נקבע. לטענת הנתבעת, נתנה היא לתובע מכתב נ/1 שמשקף את הפרטים והתנאים הנ"ל. עותק המכתב צורף לכתב ההגנה ולכתב התביעה. במכתב נכתב כי ." ההזמנה תאושר על בסיס מקום פנוי, 5 ימים לפני מועד האירוח המבוקש בהתאם לתנאי המכירה של הרשת." שווי החבילה ,כך הנתבעת, הוא 2,500 ₪ לפני הנחה.

התובע ביקש לממש את החבילה ב- 24.8.2015 . אך מאחר שבאותו יום התפוסה הייתה מלאה לא אישרה הנתבעת את בקשת התובע.

שמעתי את עדותם של התובע ושל נתבע 1.

התובע טען לפני כי החשבונית לא הוצאה על ידו: "התובע הוא לא קריספל יצחק , הוא רק זה שהגיש את החשבונית" . העבודה כללה, צלילה והעתקת מזח, ושיפור והאצלה של בטונדות קבועות, הבאת סינקרים חדשים ( בטונדות) ושימוש בסירה פרטית ממונעת. "בכל תחילת העבודה ועד סופה לא נדון בינינו העניין של ערך העבודה", "לא היה הסכם בטרם ביצוע העבודה, כל מה שהחלטנו ונעשה היה אחרי העבודה בערך שבועיים או שלוש אחרי קיום ביצוע העבודה. עופר לא יכול לדעת מה ערך העבודה וגם לא שאל" , עוד מסר התובע בעדותו כי נודע לו שווי האירוח לשני לילות רק כשביצע את ההזמנה ב 20 לחודש ארבעה ימים לפני המועד כדי לשריין את בית המלון.

נתבע 1 מסר בעדותו כי סוכם שערך העבודה יתורגם לאירוח של שני לילות וכי המכתב המצורף לכתב התביעה נ/1 "התקבל אצל התובע בהבנה". לא דיברנו על שווי העבודה, דיברנו שהוא יקבל עבור השירות/עזרה, "הוא עשה עבודה יפה , קיבל מאתנו את המסמך , מגיש את המסמך שמשקף את ההסכמה הוא קיבל את המכתב ולא היה לו דבר לטעון , המכתב הגיע לידיו ולראיה הוא רצה לממש את המכתב הוא קיבל א המכתב ומספר ימים לאחר מכן ביקש לממש את ההטבה במלון שהוא רצה להגיע אליו לא היה מקום אמרתי לו שאפשר במלון אחר או במועד אחר".

בתגובה טען התובע כי קיבל את המכתב רק ב 9.9. לאחר הגשת התביעה. (לעניין זה אשוב בהמשך).

הנתבע התבקשה לפרט כיצד הגיע לסכום החשבונית והשיב כי לקח לו 3 ימים לבצע את העבודה . יום אחד עבד 3 שעות בעניין הצלילות ביום השני עשה את הוצאת הסינקרים , כמו כן השקיע ארבע שעות סירה, והביא על חשבונו ארבעה סינקרים.

הכרעה:

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות , המוצגים שהונחו על שולחני ועדויות הצדדים, באתי לידי מסקנה שעלי לקבל את התביעה באופן חלקי.

השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15 ב' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)- תשל"ז 1976:

א. אני מאמין לגרסת התובע כי המכתב נ/1 לא משקף את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים. ראשית המכתב לא חתום על ידו. שנית, תאריך הוצאת המכתב הוא 16.8.2015. לא בכדי לא ציינה הנתבעת בכתב ההגנה את תאריך סיום העבודה. סבור אני כי שעה שנתבע 1 טען בעדותו כי התובע "קיבל את המכתב ומספר ימים לאחר מכן ביקש לממש את ההטבה" שכח כי בכתב ההגנה הובאה גרסה סותרת וביתר פירוט:

בסעיף 5 לכתב ההגנה טענו הנתבעים כי המכתב נ/1 נמסר לתבוע ביום 16.8.2015.

בסעיף 7 לכתב ההגנה טענו כי :"ביום 16.8.2015 התקשר התובע למלון וביקש להתארח במלון רימונים חוף התמרים בעכו החל מ 24.8.2015..".

ברי כי שעה שעסקינן במסמך שקיימת מחלוקת לגבי תאריך הוצאתו , הרי שההבדל של מספר ימים בין שתי הגרסאות, הוא ההבדל בין גרסת אמת וגרסה שאינה אמת.

אני מעדיף את גרסת התובע לפיה קיבל את המכתב נ/1 ב 9.9.2015 . אני ער לכך שהתובע הוסיף באותה נשימה כי הדבר היה לאחר הגשת התביעה והתביעה הוגשה באוקטובר 2015 כך שהדבר אינו אפשרי. יש להניח כי התובע התכוון שקיבל את המכתב אחרי שהציג לנתבעים את החשבונית ת/2 שהונפקה ב 30.8.2015.

ב. אינני יכול לקבל את טענת התובע כי שווי העבודה שביצע הוא 13,216 ₪. משהסכים לעסקת הברטר הודה למעשה כי שווי העבודה הוא כשווי של אירוח זוגי לשני לילות דהיינו כ- 2,500 ₪. העובדה שהוציא חשבונית בדיעבד מטעם עסק ושילם את המע"מ אחר אינה מעלה את שווי העבודה.

ג. התובע לא הגיש ראיות להוכיח כי שווי העבודה שביצע הוא כנטען בחשבונית.

ג. לא הוכח לפני ,(גם לא נעשה ניסיון להוכיח), כי המלון היה בתפוסה מלאה בתאריך שנבחר ע ידי התובע.

ד. לאחר שדחיתי את טענת הנתבעת כי נ/1 משקף את עסקת הברטר, הרי שהנתבעת הייתה חייבת לספק לתובע את האירוח במועד שבחר וללא קשר לשאלה אם מדובר בימים מבוקשים בשיא העונה אם לאו, ומשדחתה את התובע בטענה שלא הוכחה ,לפיה המלון היה בתפוסה מלאה, הרי שהפרה את ההסכם.

אוסיף עוד כי מדובר בהפרה מהותית מאחר שהשארת מועד מימוש החבילה לשרירות ליבה של הנתבעת ובכפוף לאינטרס הכלכלי שלה, נוטל מהתמורה את ערכה האמתי שכן הבילוי הוא עניין של מזג ,של מצב רוח, ושל תאריכים יקרים ללבו של אדם ובעניין זה התובע זכאי להחליט.

סעד:

לאר שבחנתי את מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנה כי מגיע לתובע בנוסף לתשלום השווי המסוכם של העבודה, פיצוי בגין נזק לא ממוני בגין הפרת ההסכם . התובע העיד ואני מאמין לו כי התאריך שנבחר על ידו הוא מועד חשוב לו ולבת זוגו. הניסיון של הנתבעת לממש את החבילה בתאריך יותר זול מבחינתה לא היה ראוי.

סוף דבר –

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את השכר המוסכם בגין עבודתו בסך של 2,500 ש"ח.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל הפרת ההסכם בסך של 2,500.

כמו כן , אני מחייב את הנתבעים לשם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

כל החיובים הנ"ל מוטלים על הנתבעים ביחד ולחוד.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום בהעדר הצדדים י' טבת תשע"ו, 22 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.