בפני תביעה בסך 16,500 שהגיש התובע/הנתבע שכנגד נגד הנתבעות/התובעות שכנגד (להלן יקראו "התובע" ו"הנתבעות" בהתאמה) שהגישו נגדו תביעה שכנגד בסך 10,000 ₪.

התובע טוען כי בגמר חוזה השכירות, 9.5.15, לא פינו הנתבעות את הדירה ולא חדשו את החוזה ולפיכך עליהן לשלם לו 200 ₪ לכל יום בו איחרו לפנות את המושכר, עד 9.10.15 (בסך הכל 150 יום). השוכרות שילמו עבור אותה תקופה 13,500 ₪ ועל כן הסכום שנותר לתשלום הוא 16,500. אחת השוכרות חייבת עדיין את חלקה בחודש שכירות בסך 1,500 ₪.

התובע הציג תמליל הודעות בו הנתבעות מודיעות לו כי "בעשירי לחודש אני לא ילך (כך במקור) לרחוב" (1.6.15). "אנחנו לא נמצא דירה לחודש" (13.7.15) ."אם (כך במקור) כל הרצון שלי לעוף מהדירה כבר אחרי סבל כל כך מתמשך... אנחנו נישאר... אני לא מתכוונת ללכת לרחוב" (6.9.15)

הנתבעות טוענות כי שכרו את הדירה מלכתחילה בחוסר ברירה היות וחיפשו דירה במשך חדשיים. רק לאחר שעברו לדירה התברר להן שהמצנן בדירה לא יעיל בימים החמים. עם תום הקיץ התחילו שוב לחפש דירה ונתקלו בקושי רב עקב העונה העמוסה. הנתבעות בקשו מהתובע כי יטפל במזגן אך הוא סרב. הוא המשיך לסרב גם כשהסתיים החוזה במאי ורק באמצע אוגוסט 2015 הסכים להתקין מזגן בתנאי שהנתבעות תשלמנה לו עבור שני חדשי שכירות.

הנתבעות לא רצו לחתום על חוזה חדש שכן חוזה זה כלל שיפורים לטובת התובע בלבד ולפיו הוא מסיר מעצמו אחריות לגבי נזקים והשוכרות הן שתצטרכנה לשלם לבעלי מקצוע שיבואו לבצע תיקונים.

למרות זאת נשארו בדירה מחודש לחודש כאשר בכל חודש הן מסכמות זאת בעל פה עם התובע ומשלמות את שכר הדירה.

לטענת הנתבעות חיכה התובע 5 חדשים טרם הגשת התביעה על מנת לצבור סכום כסף רב והגישה כאשר הנתבעות עדיין גרות בדירה. לאחר מכן סגרה עמו הנתבעת מיטל בטלפון כי הנתבעות תישארנה בדירה עד 10.9.15 היות ומדובר בעונה עמוסה באילת ועבודתן של הנתבעות (בבית מלון) לא תאפשר להן (מבחינת זמן) למצוא דירה.

הנתבעות טענו (הכל מתועד בתמליל שצורף) כי בתאריך 13.7.15 שלח התובע הודעה אל קרן כי התאריך 10.9 בו תוכננו הנתבעות לעזוב את הדירה חל יומיים לפני ראש השנה ובקש שהיא תפנה בתאריך 10.8.15. \

הנתבעות תובעות מהתובע 10,000 ₪ בגין העובדה כי המצנן בדירה אינו אפקטיבי, כי בחדרים ישנם תריסים שבורים וכי חלונות הדירה נטרקים בשל רוחות החורף. תקלות נוספות: מקרר שבור, תריסים שאינם חוסמים את האור מלבקוע לדירה בשעות הבוקר, כיריים ישנים שהטכנאי של אמישראגז אמר שיש להחליפם, הצילינדר של הדלת היה תקול ולאחר פניות הנתבעות נאלצו לתקנו בעצמן. היות והחלונות לא היו אטומים נאלצו הנתבעות לרכוש תנור. מכונת הכביסה לא עבדה ורק לאחר שבועיים ותזכורת נוספת דאג התובע כי יגיע טכנאי לתקן את המכונה.

לאחר שתמה תקופת החוזה והנתבעות נשארו בדירה מחודש לחודש לא הסכים התובע לתקן את המצנן אלא רק לאחר שיחתם חוזה חדש.

גם כשהיתה מכת נמלים בדירה לא הסכים התובע לטפל בה בטענה כי נותרו עוד עשרה ימים עד תום תקופת השכירות.

כתוצאה מכל האמור לעיל נאלצו הנתבעות לישון חלק מהלילות בבתי מלון. לא יכלו לארח חברים. שילמו חשבונות חשמל מופרזים (עקב המצנן והתנור).

בדיו שהתקיים בקש התובע לתקן את כתב התביעה כך שהסכום הנתבע יהיה 13,960 ₪.

לטענתו הנתבעות פינו את הדירה רק ביום 11.11.15.

לטענתו היו רק שתי תקלות אמיתיות – כנראה שמתכוון למצנן ולסתימה במקלחת - וכל השאר נועדו להציג אותו כבעל בית "לא בסדר". הוא טען כי שמע לראשונה על התקלה במצנן בתאריך 27.5 לאחר סיום החוזה בכתב. לטענתו הסכמתו לקבל שכר אינה מכשירה את השרץ ואין בכך משום הסכמה כי הנתבעות יכולות להמשיך ולשכור את הדירה ללא חוזה.

הסתימה במקלחת טופלה מיידית. התקלה במצנן לא היתה תקלה אלא דבר שקורה במזג האויר של אילת אך הטכנאי שביקר בדירה לא מצא שאפשר לעשות דבר.

לדברי הנתבעות הטכנאי אכן אמר שאין מה לעשות כי המערכת מאוד ישנה ויש להחליפה.

דיון והכרעה:

לאחר שקראתי את תמליל השיחות בין הצדדים ושמעתי אותם שעת הדיון החלטתי לדחות את התביעה של התובע ולקבל חלקית את התביעה שכנגד.

התובע לא רק שלא נקט בצעדים משפטיים נגד הנתבעות לפינויין מהדירה, אלא שהוא האריך את השכירות מפעם לפעם, בע"פ - והסכים (למרות שמדי פעם היה מורה להן לעזוב את הדירה בתאריך המוסכם) שהן תישארנה בדירה עוד ועוד, כנגד תשלום דמי השכירות. על כן היות וקבל את דמי השכירות במלואם אין הוא זכאי לפיצוי המוסכם, שהיה חל רק במידה והתובע היה עומד על כך שהנתבעות תעזובנה ואף נוקט נגדן הליכים משפטיים כדי לגרום לעזיבתן וללא הועיל.

מנגד התובע במפורש התנה את תיקון המצנן בכך שהנתבעות תחתומנה איתו על חוזה, דבר שהוא אינו חוקי ואינו תקין. ברגע שהתובע הסכים שהנתבעות תמשכנה לגור בדירה עוד חודש, עוד חדשיים, היה עליו לדאוג כי מתקני הדירה יעבדו כשורה. עצם המשפט "רק לאחר השלמת כל חובותיכם אני אטפל בתקלה" או "או שאתם חותמים על החוזה ואני שולח טכנאי לטפל בבעיה או שאנחנו נפרדים כידידים" – אינו משפט תקין כשמדובר בשוכרים ששילמו - ולו עבור אותו חודש. ויוזכר – חוזה שכירות יכול ויכרת בע"פ ולא חלה לגביו דרישת כתב.

התובעות לא המציאו קבלה או כל אישור על הוצאה כספית שנגרמה להן למעט טענתן כי בגלל החום לא יכלו להשתמש בדירה. אין אני מקלה ראש בכך היות והשוכר זכאי כי לאחר תשלום דמי השכירות יוכל להשתמש במושכר 24 שעות 7 ימים בשבוע וכל אפשרות אחרת אינה באה בחשבון.

בבואי להכריע מהו הסכום שעל התובע לשלם לנתבעות אני לוקחת בחשבון את העובדה כי למרות טענתן שהמגורים בדירה היו בלתי נסבלים מהרגע הראשון הן נשארו בה למעלה משנה וקשה להאמין שבמשך שנה וחצי לא יכלו למצוא דירה אחרת, תקינה, בכל אילת, אלא אם כן המצב לא היה נורא כל כך כל הזמן והתקלות התעוררו רק מדי פעם (כפי שעלול לקרות) – ודבר זה אף עולה מההודעות בתמליל המלוות את הצדדים לכל אורך תקופת השכירות. כן אני לוקחת בחשבון שהתובע התחשב בנתבעות והסכים להמשיך את החוזה לתקופות קצרות, למרות שהדבר גרם לו, כבעל הנכס, חוסר ודאות.

אני לוקחת בחשבון את העובדה כי מהתמליל עולה שהתובע תיקן מדי פעם דברים הטעונים תיקון כגון המזוזות, המראה, מכונת הכביסה (אם גם באיחור) הדלתות והמקלחת הסתומה. כן אני לוקחת בחשבון שהנתבע נאלץ להמתין לתשלום ולהזכיר לנתבעות מפעם לפעם לגבי תשלום שכר הדירה - ושיק אחד אפילו חזר (כל זה עולה מעיון בתמלילים שצורפו ע"י התובע).

לאור האמור לעיל אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעות את הסך 6,000 ₪ המהווה תשלום בגין חודשיים שכירות אולם מסכום זה ינוכה סך 1,500 ₪ שלא שולם ע"י השוכרת הנתבעת 2. התובע ישלם לנתבעת 1 3,000 ₪ ולנתבעת 2 1,500 ₪. כן ישלם התובע לנתבעות את הוצאות המשפט בסך של 200 ₪ לכל אחת.

בסך הכל ישלם התובע 4,900 ₪. הנתבעת 1 תקבל 3,200 והנתבעת 2 תקבל 1,700 ₪.

הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום מהיום.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מהיום.

ניתן היום, ג' אדר ב' תשע"ו, 13 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.