המבקשת -ע"י עו"ד מימון ואח'

משיבים 2-1 - ע"י עו"ד ננר

משיבה 3 - ע"י עו"ד פונקלשטיין ואח'

1. מונחת בפניי תובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה. חברת פזגז בע"מ (להלן -"המבקשת" או -"פזגז"), מבקשת מבית המשפט להצהיר שהיא הבעלים היחיד על מלוא הזכויות לרבות זכויות בנייה (קיימות או עתידיות) וזאת בשטח של 1,890 מ"ר, הרשום בלשכת רישום המקרקעין כדף 5498 ספר 1015 (גוש 30037, חלקה 105). עוד מבוקש להצהיר כי היא בעלים כאמור, במבנה בן 4 קומות ומרתף הבנוי על אותם מקרקעין, המצויים ברחוב מבוא המתמיד 4 בירושלים (להלן -"המקרקעין").

בית המשפט מתבקש להצהיר כי המבקשת רכשה אותן זכויות מממשלת ישראל, בהתאם להסכם מיום 12.11.00 כשהן נקיות מכל זכויות של צד שלישי, לרבות זכויות של המשיבים 2-1, או מי שבא בנעליהם. (המבקשת מסכימה רק שהזכויות כפופות להערות שנרשמו בפנקסי המקרקעין, לטובת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעניין הפקעה וזיקת הנאה).

עוד מתבקש בית המשפט להצהיר כי הסכם מכר משנת 1974 - שנערך בין מדינת ישראל לבין אפרים ושלמה אלה ז"ל (להלן-"ה"ה אלה" ובהקשר הרלבנטי - "יורשי אלה"), אין בו לפגוע בזכויות המבקשת כאמור. בית המשפט התבקש להצהיר כי טענות של אלה הנ"ל, או יורשיהם, התיישנו זה מכבר.

1. בסמוך להגשת התובענה, החלה המבקשת לנהל מו"מ עם רוכשים פוטנציאליים, כדי למכור להם את זכויותיה במקרקעין. כאשר המו"מ היה כבר בשלב מתקדם ולקראת חתימת הסכם מכר, התקבל אצלה מכתב מב"כ המשיבים 2-1 אשר טען כי חלה "תקלה". בהתאם לטענתו, עת מכרו ה"ה אלה, בשנת 1974 את המקרקעין למדינת ישראל, סוכם כי זכויות הבנייה, ביחס לכל תוספות בנייה במקרקעין, מעבר לאלו שהיו קיימות במועד אותו הסכם - תהיינה שייכות לה"ה אלה (להלן - "הסכם 1974"). המשיבים 2-1 הם יורשים של ה"ה אלה. ב"כ אלה טען כי בנסיבות אלה - פזגז לא יכולה אפוא לכלול במכר של זכויות שלה, לצד ג' - את הגג ואת זכויות הבנייה של הגג, מאחר ואלו שייכים למרשיו. על אף שהמבקשת סבורה שאין ממש בטענה (עת שהזכויות נרשמו על שמה זה מכבר וללא סייג), היא ראתה עצמה, מחויבת לעדכן בכך רוכשים פוטנציאליים. אחד הרוכשים הודיע בנסיבות אלה, כי עד לפתרון המחלוקת, אין בכוונתו להשלים את עסקת הרכש. על רקע זה, התבקשו הצווים דלעיל כדי לתת לרוכשים פוטנציאליים וודאות באשר לזכויות שהם רוכשים.
2. איני מוצאת בהחלטת ביניים זו להידרש לשלל טענות הצדדים - אציין רק שהמבקשת מעלה, בין השאר, טענה כי למשיבים 2-1 יש למרב זכויות אובליגטוריות שהתיישנו זה מכבר. נטען כי בכל מקרה, אותן זכויות נסוגות מפני הזכויות הקנייניות שלה במקרקעין. זכויות אותן היא רכשה בתמורה, בתום לב וללא שידעה כלל על הזכויות להם טוענים ה"ה אלה. המבקשת מפנה לדברים שונים התומכים בכך שהיא רכשה זכות מלאה במקרקעין - אשר לא סויגה בכל דרך, בעת הרכישה. נטען כי היא רכשה המקרקעין עוד בשנת 2000 והרישום הושלם בשנת 2005, בעוד רק ביולי 2015 נודע לה כי ה"ה אלה, מעלים טענה שהמדינה לא שמרה על זכויותיהם, עת מכרה לה המקרקעין. רק בהמשך נודע למבקשת כי אף מתנהל מו"מ בעניין זה, בין משיבים 2-1 ובין המדינה וזאת עוד משנת 2009. אף שהמבקשת ביקשה לשחרר אותה (ולמעשה גם את המקרקעין) מהמחלוקת ולדון רק במערכת שבין המדינה ובין משיבים 2-1 (כלומר לדון בתביעה כספית בה אין היא צד, האם הייתה הפרת זכות ומה משמעותה), לא ניתנה הסכמה אשר מאפשרת את המשך הליכי מכירת המקרקעין, ללא מחלוקת. לפיכך נאלצה המבקשת לפנות בתובענה שבפניי. נטען כי לא רק שיש בידי המשיבים 2-1 למרב, זכות אובליגטורית, אלא גם יש להניח שהם גם ידעו על מכירת המקרקעין למבקשת, עוד בשנת 2000, אך הם לא פעלו בכל דרך להגן על זכויותיהם. נטען כי עת השלימה המבקשת את הרכישה והמקרקעין נרשמו על שמה, זה מכבר, ללא כל מגבלה, כנגד תמורה ובתום לב - הרי שזכויותיה גוברות מכוח תקנת השוק. נטען עוד כי ייתכן שמועד העלאת הטענות על ידי משיבים 2-1, בסמוך לכוונת המבקשת למכור המקרקעין, הוא מאחר ואותם משיבים ראו במכירה שעת כושר להפעיל לחץ, בחוסר תום לב - על פזגז, או על מדינת ישראל באמצעות פזגז - כדי שתיעתר לדרישותיהם, במשא ומתן שבין המדינה וה"ה אלה.
3. הן המשיבים 2-1 והן המדינה הגישו כתבי תשובה מטעמם. מטבע הדברים טוענים משיבים 2-1 כי הם אכן שמרו לעצמם את זכויות הבניה הנוספות שתהיינה במקרקעין וכי המדינה מכרה את אלה, תוך הפרת זכויותיהם. עוד הם מעלים טענות שונות לתמיכה בכך שיש לבכר היום את זכויותיהם, על זכויות המבקשת, על אף שהמקרקעין נרשמו על שמה, ללא כל סייג. לטענתם, הם פנו למדינה עם טענותיהם עוד בשנת 2009 ולאחר ששמעו שהמבקשת עומדת אף היא למכור זכויותיה במקרקעין, פנו אף אליה. אותה התכתבות, הובילה לכך שלבסוף הם קיבלו העתק של ההסכם שבין המדינה והמבקשת, אך זאת רק ביום 2.9.15. לטעמם יש גם בכך, לתת מענה לטענת ההתיישנות המופנית כלפיהם. משיבים 2-1 טענו שסביר להניח שהייתה מודעות של פזגז גם להסכם שבין ה"ה אלה, לבין המדינה ולכן פזגז היא לא רוכשת בתום לב, כטענתה. מכל מקום, לדידם, יש לברר את הנסיבות בהן רכשה פזגז את הזכויות במקרקעין ולבחון האם אכן הייתה תמת לב כטענתה. את האמור יש לבחון גם לנוכח העובדה שבהסכם, מכוחו רכשה המבקשת זכויותיה, אין אמירה מפורשת כי היא רכשה גם את זכויות הבניה. משיבים אלו הרחיבו עוד מדוע אין לקבוע התיישנות באשר לטענותיהם.
4. המדינה מצידה תמכה בקבלת התובענה ומתן ההצהרות המבוקשות. לטענתה - אף שבהסכם שבינה ובין ה"ה אלה, אכן הושארה לנ"ל אפשרות לבנייה עתידית על הגג, הרי ברור שנקבע שבנייה זו תהיה עבור המדינה ובמחיר שאף סוכם בין הצדדים. לטענתה דובר בהסכמה חוזית שהייתה מוגבלת בזמן. נטען כי משהועברו הזכויות מהמדינה למבקשת, הרי שפגה אותה זכות. הובהר כי בכל מקרה, מדובר גם בדיון תיאורטי, שכן אין היום זכויות בנייה נוספות על הגג והוויכוח הוא על עילה שלא באה לעולם. המדינה העלתה עוד טענת התיישנות והבהירה כי למשיבים 2-1 הייתה לכל היותר זכות אובליגטורית, אשר גם לפי שיטתם, הופרה כבר בשנת 2000 עת מכרה המדינה את הזכויות במקרקעין למבקשת, מבלי שיידעה אותה בזכויות הנטענות של ה"ה אלה. לפיכך, היה צורך להגיש את התביעה בתוך 7 שנים, מאותו מועד ולכל המאוחר בתוך 7 שנים משנת 2005, עת הושלם הרישום של דבר המכירה למבקשת. המדינה הרחיבה עוד באשר לרקע של העסקה, לזיכרון הדברים שקדם לעסקה שבינה ובין אלה ומדוע לאור הנ"ל - אין עוד זכויות לה"ה אלה. המדינה הדגישה כי היא נרשמה כבעלת הזכויות ביום 13.1.75 וה"ה אלה לא טרחו לרשום מאז, כל הערת האזהרה על זכות שלטענתם יש להם מכוח ההסכם. הודגש בהקשר זה, כי ה"ה אלה היו מיוצגים על ידי משרד עו"ד יגאל ארנון, בעוד המדינה לא הייתה מיוצגת. בנסיבות אלה הרי שיש לפרש כל הוראה מסופקת בהסכם, כנגד המנסח. ועוד; ביום 14.10.75 חתמו ה"ה אלה על וויתור תביעות וביקשו מנגד לקבל את התשלום האחרון בעסקת המכירה, בסך 173,820 ₪. הם ציינו כי "התשלום הנ"ל יהיה סופי ולא תהיינה לנו כל דרישות או תביעות בגין ההסכם הנ"ל". הסכום האמור שולם ביום 16.10.75. המשיבים 2-1 לא פעלו לשמירה על זכותם, ככל שלטענתם זו אינה מוגבלת בזמן ולא חלפה. בכלל האמור, הם יכלו לפעול לרישום הערת אזהרה, או להותיר תא שטח בבעלותם והצמדת הזכויות אליו.
5. נטען כי המדינה לא פעלה בחשאי, עת מכרה את הזכויות במקרקעין למבקשת וכי יש להניח שה"ה אלה, המצויים בשוק הנדל"ן, היו מודעים לה. המכירה הייתה עוד בשנת 2000, כנגד סך של 12,447,636 ₪ והרישום הושלם בשנת 2005. המדינה תמכה כאמור בקבלת המרצת הפתיחה במלואה ולטעמה זכויות המבקשת, צריכות לגבור על כל זכות לה טוענים משיבים 2-1. באשר לטענתה כי הייתה למשיבים למירב זכות מוגבלת, הניתנת למימוש בפרק זמן סביר שכבר חלף - הפנתה המדינה לאינדיקציות שונות תומכות. בהקשר זה מפנה התשובה בהרחבה לזיכרון הדברים והוראותיו וכן להוראות שונות בהסכם עצמו התומכות לכאורה בנטען. עוד מפנה המדינה לדרך התנהלות הצדדים, במשך השנים שחלפו ולכתב הוויתור האמור מיום 14.10.75. נטען עוד להתיישנות, כאשר יש להניח כי ה"ה אלה המנוחים, ידעו על המכירה בשנת 2000. מכל מקום, גם יורשיהם ידעו עליה, לכל המאוחר בשנת 2009, אך לא עשו דבר. מתגובת המשיבים - ניתן ללמוד כי במגעים שהיו בניהם, העבירו המשיבים 2-1 למדינה, גם חוות דעת שמאיות באשר לשווי הזכויות אשר הם טוענים כי לא נשמרו וכי למדינה הסתייגויות רבות ביחס לאמור באותן חוות דעת.
6. המבקשת ביקשה לקבוע מועד דיון דחוף בתובענה. בהקשר זה הפנתה לכך שכל עוד לא תינתנה ההצהרות המבוקשות, יש בכך לעכב השלמת עסקת מכר בינה לבין כל צד ג', המבקש לרכוש את זכויותיה. במסגרת אותה בקשה הוסיפה וציינה כי מספר ימים לאחר שהיא הגישה את התובענה, הגישו גם ה"ה אלה - תביעה אזרחית אשר במסגרתה ביקשו ה"ה אלה, לאכוף את הסכם 1974 ולחלופין - להורות למדינה לשלם להם פיצוי בסך של 7,818,972 ₪, השווי הנטען של זכויות הבנייה. תביעה זו סומנה כת.א (י-ם) 24955-10-15. משיבים 2-1 לא רק שהתנגדו להקדמת הדיון, אלא אף טענו שיש לאחד את שתי התביעות ועתרו לכך. מאחר והתביעה האחרת הוגשה כתביעה רגילה והיה צריך עוד להמתין שם לכתבי הגנה וכתבי תשובה, הם התנגדו ממילא גם להקדמת הדיון בתובענה זו.
7. שתי בקשות עומדות כעת להכרעתי;

האחת - בקשה מטעם המשיבים 2-1 לאיחוד התביעות הנוגעות למקרקעין, אשר הוגשו בבית משפט זה;

והשנייה - בקשה מטעם המבקשת להתיר לה פיצול סעדים;

בשתי הבקשות עמדתי כעמדת המבקשת. כלומר אני מוצאת להתיר פיצול סעדים ואין אני מוצאת לאחד את שתי התביעות ולהלן ינומקו הדברים.

הבקשה לאיחוד תביעות;

1. משיבים 2-1 מבקשים לאחד את הדיון בתובענה זו עם התביעה אשר הם הגישו - ת.א (י-ם) 24955-10-15. (ראה בקשה מיום 28.10.15). נטען שמאחר ושתיהן מוסבות על אותו עניין, יש מקום להיעתר למבוקש. חברת פזגז בתשובתה – התנגדה למבוקש. היא הפנתה לכך שהתמשכות ההליכים, תגרום לה לנזקים משמעותיים וכי בשונה מהתביעה האחרת, הדיון בהמרצת הפתיחה עשוי להיות קצר יחסית - לנוכח מהות ההליך. תביעה אזרחית רגילה מתנהלת בסרבול רב יותר ומטעם זה אין מקום לאיחוד התביעות. התמשכות ההליכים עשויה להכשיל את מכירת המקרקעין. פזגז ציינה עוד שהבקשה לאיחוד הדיונים, לא נתמכה בתצהיר כנדרש. היא ציינה שהתביעה הנוספת נראה שהוגשה משיקולים טקטיים, כדי לייצר משקל נגד להמרצת הפתיחה ובאופן שהגשתה מהוה שימוש לרעה בהליכי בית משפט. האיחוד ימנע בירור יעיל ומהיר של המרצת הפתיחה. הודגש שהמשיבים 2-1 ידעו כבר משנת 2009 על טענותיהם, אך מטעמים השמורים איתם הם הגישו את התביעה האחרת רק בשנת 2015 ורק לאחר שפזגז כבר הגישה את התובענה שלה. אין מקום לאחד תביעה אזרחית, עם המרצת פתיחה, בעניין סעד הצהרתי. האיחוד לא יתרום ליעילות אלא יגרום לסרבול. בהקשר זה צוין כי בתביעה האזרחית התבקש גם סעד כספי חלופי ומדובר בסעדים שונים בתכלית. האיחוד עלול לגרום לפזגז לאבד הזדמנות עסקית חשובה. המדינה לא טרחה להגיב לבקשה.

הבקשה להתיר פיצול סעדים;

1. פזגז ביקשה להתיר לה פיצול סעדים כך שהיא תוכל להגיש בהליך נפרד תובענה כספית נגד ה"ה אלה ו/או המדינה בגין נזקיה (ראה בקשה מיום 12.10.15). בהקשר זה היא הפנתה למאמציה והשקעותיה, אגב הניסיון למכור המקרקעין ואשר ירדו לטמיון לאחר שרוכשים פוטנציאלים שמעו על המחלוקת והחליטו לסגת מהרכישה. המבקשת רצתה לשמור על זכותה להגיש תביעה כספית בגין אותם נזקים. המשיבים 2-1 בתגובה התנגדו להתיר פיצול סעדים. נטען כי הדבר יביא לסיבוך הדיון, באופן שתהיינה שלוש תביעות באותו עניין. בהקשר זה הם הפנו לאותה תביעה האחרת שהם הגישו (ביום 14.10.15) והם טענו שלא רק שיש לאחד את שתי התביעות, אלא שאין לאפשר גם תביעה נוספת. נטען כי מדובר בבירור עובדתי משותף לכל העניינים. בהקשר זה הודגש כי הן בהסכם המכירה והן במכרז, לא נאמר ברחל בתך הקטנה כי נמכרות גם זכויות הבנייה. נטען כי בנסיבות אלה, יהא צורך לבחון בראיות את "עבודות ההכנה"' לקראת ההסכם שבין המדינה לבין חברת פזגז ולבחון האם פזגז אכן פעלה בתום לב. כל עוד לא תיערך בחינה מלאה, לא יהא ניתן לקבוע האם המדינה הקנתה לפזגז את זכויות הבנייה, אם לאו. כל קביעה שתינתן באשר להסכם שבין המדינה לבין פזגז, תשפיע על כלל התביעות. דהיינו - האם יש מקום לאכיפה אותה מבקשים ה"ה אלה, או שיש מקום רק לפיצוי כספי. מאחר וגם התביעה העתידית (ככל שתוגש), קשורה לאותן מחלוקות, נטען שאין מקום לאפשר פיצול סעדים לגביה. המדינה לא טרחה להגיב לבקשה.

הכרעה;

1. לאחר עיון בטענות, איני מוצאת להורות על איחוד התובענות;

אכן מדובר באותם צדדים ואכן חלק מהשאלות משותפות להמרצת הפתיחה ולתביעה האזרחית, אך חלק ניכר מההכרעות הנדרשות בתביעה האחרת, אינן נוגעות למבקשת דנן. בנוסף, האיחוד גם לא יתרום ליעילות ניהול ההליך ואף יפגע בכך.

יש לתת את הדעת לכך ש בעוד הליך אחד הוגש בדרך של המרצת פתיחה, אשר ניתן לסיים את הבירור בה במהרה, הרי שהתביעה האחרת, היא תביעה אזרחית רגילה, אשר מטבע הדברים יידרש זמן רב יותר לבירורה. יש לתת עוד משקל לכך שבאותה תביעה אחרת, התבקש לחלופין, גם פיצוי כספי. בעניין אותו פיצוי נשענים התובעים על חוות דעת שמאית. מטבע הדברים, יש זכות להגשת חוו"ד נגדית (ככל שימצא לנכון לעשות כן) ועשוי אף להיות ממונה שמאי מטעם בית משפט, על הזמן הכרוך בכך. משמדובר בהליכים דיוניים שונים, אשר דרך בירורם ומשך בירורם שונה - הרי שהאיחוד לא יועיל ליעילות ומהירות ההליך.

באשר לשאלות המשותפות לשני ההליכים הרי - ככל שיקבע בתובענה דנן, כי המבקשת רכשה זכות נקייה במקרקעין (כפי שהיא מבקשת להצהיר), ממילא זו לא תאלץ לקחת חלק בהתדיינות שאינה נוגעת אליה, באשר לשאלות נוספות ואחרות. שאלות בדבר - מהות ההסכמות שהיו בין יתר המשיבים דנן, מה הזכות שניתנה בדיוק לה"ה אלה? באיזה נסיבות ניתנה? האם הייתה תחומה בזמן באופן שהיא פגה, אם לאו? ככל שהייתה זכות והופרה - האם התיישנה הזכות לתבוע בגין אותה הפרה? ומה גובה הפיצוי, ככל שיקבע שיש לתתו ועוד.

הכרעות בתובענה שבפניי, עשויות לגרום לצמצום גדר המחלוקת בתביעה האחרת ונראה כי מוטב להתחיל בהכרעה התחומה יותר בהליך דנן. הליך שהוא גם מהיר מטבעו. לאחר שיוכרע האם המבקשת רכשה זכות נקייה במקרקעין, עשוי הדבר לייתר חלק מהשאלות בתביעה האחרת. לאחר הכרעה ראשונה זו - יהא ניתן לדון בשאלות הנוספות, אשר מרביתן כאמור, אינן נוגעות אל המבקשת ובירורן עשוי לדרוש זמן ממושך יותר. את החשש להתדיינות כפולה, ניתן למנוע בדרך של בקשה להשהות בירור התביעה האחרת. זאת, ככל שזו תגיע לשלב שמיעת הראיות, בטרם הסתיים בירור תובענה זו. באשר למקרה דומה, בו לא נמצא לאחד דיון של המרצת פתיחה עם תובענה רגילה, ר' רע"א 1072/13 כפר שמריהו אגודה שיתופית חקלאית בע"מ וחברי האגודה נ. מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (ניתן ביום 7.4.13). ר' עוד רע"א 2292/11 זקס נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ (ניתן ביום 25.7.11), אף שם לא הותר איחוד, אף שבית המשפט היה מודע לכך שהכרעה בתביעה אחת, תיצור השתק פלוגתא לתביעה האחרת. צוין כי בכך תתרום ההכרעה הראשונה להחשת בירור התביעה הנוספת.

1. ועוד; לנוכח טענות משיבים 2-1 באשר לזכויותיהם בנכס, חזר בו רוכש פוטנציאלי מהצעתו לרכישת הזכויות במקרקעין, מהמבקשת. המבקשת הציעה למשיבים 2-1, להתמקד בנסיבות העניין, בחלופה של תביעה כספית, אשר תופנה רק למשיבה 3, אך המשיבים 2-1, בחרו שלא ללכת בדרך זו. בנסיבות אלה, ועת שאיחוד ההליכים יגרום להתמשכות נוספת של בירור תובענת המבקשת, ממילא עשויה אותה התמשכות, לגרום למבקשת לנזקים נוספים. אשר על כן- לא ראוי ללכת בדרך שתגרום לאותה התמשכות מיותרת. יש לתת את הדעת לכך שבעוד המבקשת פנתה לערכאות במהירות וזאת כדי להצהיר על הזכויות בנכס ולאפשר לאחר מכן מכירתו, הרי - משיבים 2-1 השתהו זמן רב. גם לפי טענות משיבים 2-1, הם ניהלו מגעים בסוגיה שבמחלוקת, עם המדינה, עוד משנת 2009. חרף זאת, הם בחרו להגיש את תביעתם רק בשנת 2015 ורק לאחר שהמבקשת פנתה תחילה לערכאות, עם בקשתה להצהיר על זכויותיה בנכס. מקום בו משיבים 2-1 השתהו מספר שנים, בעוד המבקשת הזדרזה ופנתה במהירות לערכאות ואף לפני המשיבים, אין מקום לגרום למבקשת לעיכובים מיותרים. אין לעכב בירור תביעתה, בגין התביעה האחרת שהוגשה באיחור רב. לנוכח בחירת משיבים 2-1 להמתין עם הגשת תביעה לבירור הזכויות עוד משנת 2009 ועד עתה, יש לטעמי לבכר את האינטרסים של המבקשת, אשר בניגוד לכך פעלה במהירות.
2. אין ממש בטענה כאילו יש צורך בבירור עובדתי ממושך בהליך של המרצת הפתיחה; תובענה זו יהא ניתן לסיים ביום התדיינות אחד. ספק אם בהליך של המרצת הפתיחה, תינתן רשות לראיות נוספות. טענת משיבים 2-1, כאילו עולה שאלה באשר לתו"ל המבקשת, מאחר ובהסכם שלה לא נאמר מפורשות שהיא רוכשת גם את זכויות הבניה - אינה משכנעת. נראה כי עת נמכרת זכות מקרקעין, הרי שהיא נמכרת במלואה, כל עוד לא סוייגה. כדבר שבשגרה נערכים כך הסכמים ולא נראה כי אופן ניסוח זה, די בו ללמד על חוסר תום לב. משיבים 2-1 לא הצביעו על תמיכה אחרת לאפשרות שהמבקשת לא פעלה בתום לב. יש לזכור כי המבקשת רכשה את הזכויות, עוד מכוח מכרז משנות ה- 2000. וספק אם תתקבל הטענה שהיה עליה לבקש, באותו מועד, לעיין בחוזה מכר של בעל הזכויות הקודם משנת 1974. זאת, על אף שהיא כלל לא הייתה צריכה להיות מודעת אליו (ברישום המקרקעין לא היה זכר לבעל הזכויות הקודם, ו/או לכך שהוא הותיר בידיו איזה זכויות). אעיר בשולי הדברים כי די לטעמי באמור לעיל ולפיכך לא מצאתי צורך להידרש לטענה נוספת שהעלתה פזגז באשר לשיקולים הזרים של משיבים 2-1, להגיש את התביעה האחרת בסמיכות לאחר שפגזגז הגישה את התובענה מטעמה ולא להסתפק שם בפסק דין הצהרתי בלבד, אלא בסעדים נוספים ועת שהוגשה תביעה רגילה (על הזמן הנוסף הנדרש לבירור בנסיבות אלה).
3. מנגד - אני מוצאת להתיר את פיצול הסעדים שהתבקש;

לעניין זה, די בכך שהמבקשת טרם יכולה לעמוד על היקף נזקיה, שכן טרם נודע מה משך העיכוב במכירת הנכס, כפועל יוצא מטענות משיבים 2-1. ועל מי מהמשיבים לשאת בו.

בנסיבות בהן טרם ניתן לכמת התביעה הנוספת, שכן כלל הנזקים טרם התגבשו - הרי שיש מקום להיעתר לבקשה.

כאמור לעיל, המבקשת הציעה למשיבים 2-1, לפעול באשר לזכויות להם הם טוענים, רק כנגד משיבה 3. הליכה בדרך זו, הייתה מאפשרת למבקשת למכור זכויותיה בנכס והיה בה לצמצם נזק כספי נוסף. משבחרו נתבעים 2-1 שלא לפעול כן, וטרם ניתן לשום הנזק שיגרם לנוכח האמור, בדין התבקש הפיצול והוא מאושר בזאת. מהחלטה בעניין האיחוד אתה למד שלדידי - אין לכרוך את עניינה של המבקשת, עם הסכסוך שבין משיבים 2-1 למשיבה 3. בעוד בין הנ"ל היה חוזה ישיר, הרי שהמבקשת, לא הייתה צד לאותו הסכם, רכשה זכויות מלאות בנכס ללא שאלה סוייגו ויש בנסיבות אלה לאפשר לה בירור מהיר אשר משמעותו גם צמצום כל נזק הכרוך בסכסוך. איחוד התביעות וסירוב להתיר פיצול סעדים, כך שהמבקשת תידרש להגיש תביעה בגין נזקיה כבר כעת (אם נתעלם מכך שטרם ניתן לשום הנזקים) - ימנעו את אותו בירור מהיר. האמור לעיל הינו אף מבלי שאדרש לשאלה האם יש כלל צורך בהיתר לפיצול סעדים, במקרה ממין זה שבפניי. לעניין זה ר' ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. שפיר דווידוביץ (שותפות רשומה) פ"ד ל"ח (1) 613 (1984) עמ' 622-621 ומנגד - ע"א 10474/03 הכהן נ. מלונות הים התיכון בע"מ (מיום 24.11.05).

1. סיכומם של דברים -

ראוי להכריע תחילה בתובענה שבפניי, אשר ניתן להכריע בה במהרה. איחוד התובענות יגרום לסרבול, הכבדה ועיכוב בבירור התובענה דנן, תוך עירוב הליכים דיוניים שונים, עם סדרי דין שונים.

דיון בתובענה זו תחילה - מוצדק הן משום שהיא הוגשה תחילה, הן משום שבירורה אינו סבוך, הן משום שהמבקשת (בשונה ממשיבים 2-1), לא השתהתה ופנתה בהקדם והן משום שעיכוב הבירור עלול לגרום למבקשת, שפעלה בזריזות, לנזק. הכרעות בתובענה זו, תסייענה לבירור התביעה האחרת. ברם, זו תידון רק בהמשך, עת תבשיל לכך ובלוח הזמנים השונה הנוהג בתביעה אזרחית. מאחר וטרם ניתן לבחון את נזקי המבקשת, אל מי יש להפנות תביעה לתשלומם וכן מה גובהם - אני מוצאת לתת גם היתר לפיצול סעדים, כפי שהתבקש.

משיבים 2-1 ישלמו למבקשת - הוצאות הבקשות דנן בסך 1,500 ₪, בתוך 30 יום מהיום.

1. בתיק נמסרו הודעות בדבר הצורך בתיקון שמות יורשי ה"ה אלה, כך שבמקום משיבים 2-1 בכותרת דלעיל, ירשמו כמשיבים – אמירה אמסטד, שרה לוי, הרצל אלה וחיים אלה (במקום רחמים - רמי אלה, שנרשם בעבר כיורש אפרים אלה) וכן שושנה אלה (כיורשת שלמה אלה). ב"כ משיבים 2-1 ישלים בתוך שלושה ימים את מספרי תעודות הזהות של כלל הנ"ל. ככל שבתוך 7 ימים מהיום, לא תוגש בקשה לפעול אחרת, או התנגדות עם טעם של ממש - תיראה התובענה וכן כתב התשובה הרלוונטי כמתוקנים בהסכמה. המפורטים לעיל יחליפו את משיבים 2-1. האמור הינו בשים לב גם להצהרת בא כוחם של משיבים 2-1 הנוכחיים, כי הוא מוסמך לייצג את המשיבים החלופיים הנ"ל.

המזכירות מתבקשת להעביר ללשכתי תיק נייר לצורך קביעת דיון בתובענה בסמוך.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ו, 07 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.