1. ערעור על החלטת ועדת הערר לארנונה שליד עיריית חיפה בגדרה נדחה ערר שהגישה המערערת על חיובי ארנונה שהושתו עליה (ערר 135/13, החלטה מיום 18.5.2015). הערעור עוסק רק בהחלטת ועדת הערר לדחות את טענות המערערת בנוגע לסיווגו של נכס המצוי ברח' המשביר 13 בחיפה (נכס מס' 1125995) והמשמש את המערערת לאחסון חומרי גלם. השאלה העומדת להכרעה הינה האם יש לסווג את פעילות האחסון בנכס כחלק מפעילות הייצור של המערערת, פעילות שברובה מתבצעת בנכסים אחרים של המערערת, ולהטיל עליו ארנונה בהתאם לסיווג בניינים המשמשים ל"מלאכה" על פי צו הארנונה, כטענת המערערת, או שמא מדובר בפעילות נפרדת שתסווג בסיווג "עסקים אחרים" כטענת העירייה.

רקע

2. המערערת הינה חברה רשומה בישראל, המחזיקה במספר נכסים ברחבי העיר חיפה. עיסוקה של המערערת הינו בייצור אריזות קרטון והדפסה על אריזות. נכסיה העיקריים של המערערת מצויים ברח' מקלף וברח' בן יוסף, שבאזור התעשייה צ'ק פוסט בחיפה. בנכסים אלו מתבצעת פעילות ייצור מוצרי האריזה. לגבי נכסים אלו אין מחלוקת בעניין הסיווג והם סווגו על ידי העירייה בסיווג "בניינים למלאכה" (נכסים אלו אינם עומדים לדיון כעת אף כי הערר שהוגש לוועדת הערר התייחס גם אליהם). המערערת מחזיקה גם בנכס המצוי ברח' המשביר 13 בחיפה (להלן: הנכס). נכס זה מצוי אף הוא באותו אזור תעשייה בקרבת הנכסים האחרים (להלן: הנכס).

3. מטיעוני המערערת עולה כי לצורך ייצור מוצרי האריזה והדפסת הכיתוב עליהם רוכשת המערערת חומרי גלם מיצרנים שונים, בעיקר יצרנים זרים (דברי מנהל המערערת בדיון מיום 4.1.2016). בין חומרי גלם אלו מצויים קרטונים המשמשים בייצור מוצרי האריזה. הקרטונים מובאים במערומים ומאוחסנים על ידי המערערת בנכס (ראו תמונות שצורפו לתשובת המשיב). עוד מבהירה המערערת כי מעת לעת (לעתים פעמים רבות ביום) ועל פי צרכי הייצור, נלקחים מהנכס חומרי הגלם, מועמסים על משאיות ומובלים לנכסיה האחרים, שם מבוצעת עבודת הייצור בעזרת מכונות הייצור, כלומר עבודת חיתוך הקרטונים והדפסת הכיתוב.

4. המערערת מבהירה כי בעבר אוחסנו חומרי הגלם בצמוד למבני הייצור וכל הנכסים סווגו בסיווג "מלאכה". בשנת 2012, עת הסתיים הסכם השכירות של הנכס הקודם, העבירה המערערת את אחסון המוצרים לנכס שברח' המשביר.

5. עיריית חיפה בדקה את הנכס ואת הפעילות בו וקבעה כי יש לסווג את הנכס לצרכי ארנונה בסיווג של "עסקים אחרים". הואיל ושיעורי הארנונה המוטלים על נכסים בסיווג זה עולים על שיעורי הארנונה לנכסים המסווגים כבניינים למלאכה, ביקשה המערערת לשנות את הסיווג.

השגה שהגישה המערערת נדחתה ועל-כן פנתה המערערת בערר לוועדת הערר לארנונה שליד עיריית חיפה (להלן: ועדת הערר). ועדת הערר שמעה את טענות הצדדים, קיימה דיון בנוכחות הצדדים (פרוטוקול מיום 11.3.2015) ובסופו של יום דחתה את הערר.

6. ועדת הערר לא ביקרה בנכס אלא הסתפקה בקבלת תמונות שצילמו פקחי העירייה במהלך ביקורם בנכס (עמ' 3 לפרוטוקול). ועדת הערר הגיעה למסקנה כי השימוש שנעשה בנכס הינו לאחסון בלבד וכי השימוש בו נפרד משאר פעילות הייצור של המערערת. על כן, החליטה הוועדה לדחות את הערר. על כך הוגש הערעור שבפניי.

עיקר הטענות בערעור

7. המערערת מעלה בערעורה מספר טענות. מן הפן הדיוני נטען כי טעתה ועדת הערר כאשר קבעה עובדות בדבר טיב השימוש בנכס מבלי לבקר במקום. המערערת מדגישה כי ביקשה מהוועדה לערוך ביקור אולם הוועדה לא נתנה כל החלטה מנומקת מדוע סירבה לבקר. מן הפן המהותי, טוענת המערערת כי שלב אחסון חומרי הגלם בנכס הינו שלב אינטגרלי בהליך הייצור. לטענתה, ללא חומרי הגלם לא ניתן לייצר האריזות. עוד נטען כי אחסנת חומרי הגלם בנכס נפרד אינה מעידה על הפרדה בין השימושים השונים, שכן מדובר בהליך ייצור אינטגרלי ויש לבחון את השימוש מתוך הסתכלות כוללת על כל הנכסים יחדיו. המערערת מדגישה גם את העובדה כי כאשר הנכסים היו קרובים זה לזה סווג גם שטח האחסון כבניין למלאכה. לטענתה, מאחר ומדובר באותו שימוש, יש לסווג גם את הנכס באותו אופן. המערערת מציינת כי על פי ההלכה יש לבחון את הקשר בין השימוש בנכס לשימוש העיקרי בשאר הנכס על פי מבחני הנחיצות והזיקה התכליתית, ואלו מובילים למסקנה כי מדובר בשימוש משולב המחייב סיווג כל הנכסים באותו סיווג.

8. העירייה לעומתה תומכת בהחלטת ועדת הערר. בא כוח העירייה הפנה לצו הארנונה אשר קובע מפורשות כי "עסקים לאריזה" כלולים בהגדרת עסקים אחרים וטוען כי סיווג שאר נכסי המערערת כבניינים למלאכה מיטיב עמה. העירייה מדגישה כי מדובר בנכסים נפרדים ומכאן שיש לבחון סיווגו של כל נכס על פי השימוש הנעשה בו.

השימוש בנכס הינו לאחסון בלבד, אין בו כל פעילות ייצור ואין מכונות לייצור. העירייה מוסיפה וטוענת כי המערערת לא הביאה כל ראיות להוכחת הטענה בדבר השתלבות השימוש בנכס לפעילות הייצור. לא צורף כל תצהיר ולא זומן כל עד להוכיח עד כמה חומרי הגלם מהווים חלק מרצף פעולות הייצור כנטען. לא הובאו ראיות על הזיקה בין השימושים, על היקף הפעילות בנכס וכדומה.

9. המשיב מפנה גם לפסק דיני בעמ"נ 347/06 שטראוס שיווק בע"מ נ' מנהלת הארנונה של עיריית חיפה (12.11.2008) (להלן: עניין שטראוס), שם קבעתי כי אחסון מוצרים בגמר הייצור אינו חלק מהליך הייצור ולכן יש לסווג נכס המשמש לאחסון בסיווג עסקים אחרים. אין הבדל, כך לגישתה, בין אחסון מוצרים בגמר הייצור לאחסון מוצרי הגלם לפני תחילת הייצור.

דיון והכרעה

10. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. שוכנעתי כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר שקבעה כי השימוש בנכס אינו כלול בהגדרת "מלאכה" או "תעשייה" וכי יש לסווגו כ"עסקים אחרים".

11. צו הארנונה של עיריית חיפה קובע סיווגים שונים לנכסים שאינם למגורים, בעיקר בהתאם לשימושים המבוצעים בהם. בין הסיווגים השונים קבוע הסיווג של בניינים המשמשים ל"עסקים אחרים". ההגדרה "עסקים אחרים" כוללת הוראה שיורית: "בניין שאינו משמש למגורים ואינו נכלל באחת ההגדרות המיוחדות בפרק זה" ובצידה הוראת ריבוי ולפיה עסקים שונים המפורטים ברשימה נכללו בסיווג של "עסקים אחרים".

12. צו הארנונה קובע שיעורי ארנונה שונים לנכסים בהתאם לסיווגם. בפרק הדן בשיעור הארנונה נקבעו שיעורים מיוחדים לבניינים המשמשים ל"תעשייה" ולבניינים המשמשים ל"מלאכה". המונחים תעשייה ומלאכה לא זכו להגדרה בצו הארנונה.

עם זאת קיימת הגדרה כוללנית למושגים אלו בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז – 2007 (להלן: תקנות הארנונה):

"תעשיה" – לרבות מפעלי בניה, מחצבות, בתי תוכנה; לעניין זה,

[...]

"בית מלאכה" – לרבות מוסך;

הגדרות אלו אינן ממצות אך יש בהן כדי לשמש נקודת מוצא לפרשנות (ראו למשל עע"מ 2503/13 זהר נ' עיריית ירושלים (4.2.2015)).

13. בתי משפט אף בחנו את המושגים מלאכה ותעשייה, הן לצורך תקנות הארנונה והן לצורך חיקוקים אחרים וניסו לצקת בהם תוכן.

כפי שנאמר בעע"מ 2503/13, קשה למצוא קו אחיד ומדויק להגדרה תעשייה ומלאכה. בתי המשפט נזקקו להגדרות מילוניות אך לא הסתפקו בהן (ראו למשל בר"מ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסיה בע"מ (20.12.2010); עע"מ 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע"מ (1.9.2005)). בעע"מ 2503/13 ציין השופט מזוז:

23. בניסיון להתוות את המאפיינים של "מלאכה" מזה ו"שירותים" מזה, ואת ההבחנות ביניהן, נראה לי שניתן לצייר את שני הסיווגים הנ"ל, יחד עם הסיווג "תעשיה", על ציר אחד - כאשר בקצהו האחד מצויה "תעשיה", בקצה הנגדי מצויים "שירותים", ובתווך מצויה ה"מלאכה".

24. נכס המשמש ל"תעשיה", מאופיין, ככלל, בכך שמתקיימת בו פעילות ייצור (ייצור מוצר מחומר גלם), במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצור. מפעל תעשיה מאופיין גם בכך שהוא עוסק בייצור המוני של מוצרים, ולא בייצור על פי הזמנה של לקוח קצה ספציפי.

לעומת זאת, הנכסים המשמשים לענפי ה"שירותים" הם נכסים שהפעילות בהם מאופיינת, ככלל, במתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי("צווארון לבן"), כגון עורך-דין, רואה-חשבון, רופא, יועץ פיננסי וכדומה.

בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצויה קטגורית הנכסים המשמשים ל"מלאכה", אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים. מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהם מאופיינים במרכיב "שירותי" של מתן שירות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין "תעשייתי", במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים ("צווארון כחול"), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות חופשיים("צווארון לבן"). כמובן שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכים חשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה תואמים לחלוטין את האופי של פעילויות הנחשבות כמלאכה קלאסית, דוגמת אלה הנזכרים בהגדרה המילונית של "בית מלאכה" (נגריה, מסגריה וסנדלריה), וכן סוגים נוספים של בתי מלאכה שהשירות שניתן בהם ללקוחות הוא שירות אישי המאופיין בעבודת כפיים מקצועית.

פעילות המקיימת שני מאפיינים אלה ראויה להיות מסווגת לצרכי ארנונה בסיווג של "מלאכה" או "בית מלאכה".

14. פרשנות המושג מלאכה אינה קלה והיא משתרעת על מנעד רחב מאוד של עסקים; חלקם דומים לפעילות ייצור, כמו מפעלי תעשייה; וחלקם משמשים לעבודות קלות כגון מספרה (בר"מ 4021/09). עם זאת, דומני כי איש לא יחלוק כי המושג מלאכה אינו כולל בחובו שימוש לאחסון בלבד. כאשר עסקינן בנכס שיועד לשמש לאחסון וכדומה, במוצרים המאוחסנים, לא ייכלל תחת הביטוי בית מלאכה או בנין המשמש למלאכה.

15. כך למשל בעע"מ 980/04 הנ"ל אישר בית המשפט העליון את סיווגו של מחסן ערובה כמבנה לתעשייה וזאת מהטעם כי במחסן, או בחלקו, בוצעו גם פעולות טיפול משלימות במוצרים המאוחסנים בו (שם, פסקה 15). עם זאת, בית המשפט מציין כי מקום שבו נעשה שימוש להחסנה בלבד, ללא טיפול משלים, לא יסווג הנכס כמבנה המשמש לתעשייה (סיפא לפסקה 15).

16. מפסק דין זה ניתן ללמוד כי מקום שבצד האחסנה מבוצעות פעולות משלימות בנכסים המאוחסנים, עשוי הדבר להצדיק את סיווג הנכס כבניין למלאכה. לעומת זאת, כאשר הנכס אינו משמש לפעילות משלימה שכזו אלא רק לאחסנת המוצרים, ברי שאין לסווגו כבניין למלאכה אלא כעסק אחר (השווה לפסק דינו של השופט י' מרזל בעמ"נ (י-ם) 62275-07-14 מסלמאני נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים (פסקות 25-14) (29.10.2014)). יתרה מזו, כאשר פעילות האחסון היא הפעילות העיקרית בנכס והטיפול במוצרים הינו שולי לאחסון, הרי שגם אז יסווג הנכס כנכס אחר ולא כבית מלאכה (שם פסקה 18).

17. ולענייננו, אין חולק כי בנכס שבמחלוקת לא מבוצעת כל פעילות ייצור ואף לא נעשה טיפול משלים כלשהו במוצרים המאוחסנים. בפי המערערת אין טענה לפעילות שכזו, ואפילו הייתה טוענת זאת הרי שאין בפניי תשתית עובדתית כלשהי בדבר פעילות נוספת הנעשית בנכס פרט לאחסנה.

מכאן שיש לקבוע כי השימוש העיקרי וכנראה היחיד בנכס הינו שימוש לאחסנה של חומרי הגלם.

18. בכך לא בא הדיון לקיצו, שכן המערערת מבקשת לקבוע כי השימוש בנכס מהווה חלק אינטגרלי מהשימוש בנכסים האחרים ועל כן יש לסווגו באותו סיווג כמו שאר הנכסים. לטענתה, קיימת זיקה ברורה בין אחסון הקרטונים בנכס לפעילות הייצור הנעשית בשאר הנכסים, וזיקה זו מחייבת זהות בסיווגים.

19. על מנת שניתן לזהות את השימוש בנכס עם השימוש בשאר הנכסים של המערערת, על המערערת לשכנע תחילה כי זהו המצב העובדתי. רק אם אכן תוכח הזיקה העובדתית ניתן יהיה לשאול האם יש מקום לקבוע סיווג אחיד לנכס זה כמו לשאר הנכסים רק בשל הזיקה בין השימושים.

20. המערערת לא השכילה להוכיח את הזיקה הנטענת. המערערת לא צירפה תצהיר כלשהו לערר או לערעור, לא הביאה ראיות, לא הביאה חוות דעת בנוגע להליך הייצור ולא תמכה טענותיה בתשתית ראייתית כלשהי (ראו לגבי הצורך בתשתית עובדתית רלבנטית, עמ"נ 62275-07-14 הנ"ל והאסמכתאות בפסקה 21 שם וכן עמ"נ (ת"א) 34343-11-13 בזק החברה הישראלית לתקשורת נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב – יפו (11.11.2014)). די בכך כדי להביא לדחיית הטענה.

21. יתרה מזו, אפילו אם שלב האחסנה של חומרי הגלם הינו שלב הכרחי בהליך הייצור, אין בכך די. ככלל בעת סיווגם של נכסים הנפרדים זה מזה, ייעשה הסיווג על פי השימוש הנעשה בכל נכס בנפרד. בתי המשפט היו מוכנים לסטות מעקרון זה כאשר נדון סיווגו של מתקן רב תכליתי, כלומר מתקן הכולל מספר נכסים סמוכים זה לזה, המשמשים כולם יחדיו לאותה פעילות (ראו בג"צ 1437/90 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, 816 (1992); ע"א 7975/98 אחוזת רובינשטיין שותפות רשומה נ' עיריית ראשון לציון (9.2.2003); ע"א 8838/02 גולדהמר נ' עיריית חיפה (20.9.2006)).

נקבע כי במקרים כאלו ההחלטה האם לקבוע לכל נכס מבין נכסי המתקן הרב תכליתי סיווג שונה על פי השימוש שנעשה בו, או שמא לקבוע את הסיווג על פי השימוש העיקרי בכלל המתקן, תינתן מתוך בחינת הזיקה התכליתית בין הנכסים ובדיקת נחיצותו של כל נכס ספציפי לתכלית השימוש של המחזיק במתקן כולו (ע"א 7975/98 הנ"ל, עע"מ 11641/04 סלע נ' מועצה אזורית גדרות (17.7.2006); בר"ם 9205/05 מנהל הארנונה - עיריית טבריה נ' היפר שוק 1991 בע"מ (14.11.2006); בר"ם 10139/05 א.ש סקסון בע"מ נ' מנהל הארנונה במועצה המקומית כפר שמריהו (22.1.2006); בר"ם 1715/05 מגנזי נ' מנהל הארנונה של עיריית הרצליה (4.4.2005)).

22. כאשר קיימת הפרדה פיסית בין הנכסים, כאשר הם אינם סמוכים זה לזה, ברי שאין מדובר במתקן רב תכליתי אלא בנכסים עצמאיים שכל אחד מהם עומד על רגליו שלו. העובדה כי חומרי הגלם המוחזקים בנכס משמשים לפעולות ייצור במקום אחר, אינה הופכת את הנכסים כולם למתקן רב תכליתי.

23. מכל מקום, כדי לשכנע בקיומן של הזיקות היה על המערערת להביא ראיות מתאימות. כך למשל אין לדעת האם חומרי הגלם – לוחות הקרטון, משמשים אך ורק לייצור במפעל המערערת או שמא נעשה בהם גם שימוש נוסף כגון מכירה לצדדים שלישיים. אין בפנינו שום ראיה האם המערערת מאחסנת חומרי גלם גם במקומות אחרים ומהו הסיווג שנקבע להם. אין בפנינו ראיות על מהות פעילות הייצור בקרטונים המאוחסנים בנכס ואין די בראיות כדי לקבוע את נחיצות השימוש בנכס לפעילות הייצור.

24. בהעדר תשתית עובדתית מספקת, אין לנו אלא את שנטען והוכח. כל שהוכח הינו כי הנכס משמש לאחסון קרטונים וכי אין בו כל מכונות ייצור ולא נעשות בו כל פעולות ייצור במוצרים. בנסיבות אלו, כאשר מדובר בנכס נפרד המשמש לאחסון, יש לסווגו בנפרד על פי שימושו.

הערה לפני סיום

25. המערערת טענה כי טעתה הוועדה כאשר נמנעה מלערוך ביקור בנכס וכי די בכך כדי לבטל את ההחלטה. גם טענה זו דינה להידחות.

הנטל להוכיח את התשתית העובדתית לגבי השימושים בנכס, מוטל על המערערת. אם הייתה המערערת מציגה תשתית ראייתית השנויה במחלוקת, היה נפתח הפתח לשקול ביקור בנכס כדי לקבוע ממצאים בדבר השימושים שנעשים בו. הואיל ואין מחלוקת כי הנכס משמש לאחסון, ולא הובאה שום ראיה על שימוש נוסף, הרי שלא נדרש כל ביקור לצורך קביעת ממצאים.

26. זאת ועוד, החלטות דיוניות בדבר דרך איסוף הראיות וקביעת התשתית העובדתית, מצויות בגדר סמכותה של ועדת הערר. הלכה היא כי בית המשפט יימנע מלהתערב בהחלטות דיוניות ובהחלטות בדבר סדרי דין ודרך הצגת ראיות, אלא אם יש בהן כדי לפגוע בטענותיו של בעל דין.

אין בסיס לטענה כי הימנעות הוועדה מעריכת ביקור מנעה מהמערערת אפשרות להוכיח את המצב העובדתי, שהרי המערערת לא הביאה כל ראיה משל עצמה. המערערת יכלה להביא עדויות, צילומים, סרטונים וכו' על מנת להוכיח את השימושים בנכס ואת זיקתם לשימושים בנכסים האחרים. הימנעות הוועדה מעריכת ביקור לא פגעה באפשרותה של המערערת להביא ראיות אלו.

סוף דבר

27. בשים לב לכל האמור, אני דוחה את הערעור.

המערערת תשלם למשיב הוצאות הערעור בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ו, 10 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.