כללי

1. האם זכאי העותר, נכה צה"ל, לרגל תותבת בעלת טכנולוגיה חדשה, אשר טרם נבדקה וממילא אף טרם אושרה לשימוש על ידי המשיבים? זו הסוגיה העומדת לדיון בעתירה דנן.

העובדות

1. העותר נפצע במלחמת יום הכיפורים והוא מוכר כנכה צה"ל בשיעור 100%. רגלו השמאלית נקטעה עד מעל הברך ובגינה הוכר כנכה בשיעור 80% ורגלו השנייה פגועה אף היא.
2. לאורך השנים הותאמו לעותר תותבות רגל שהורכבו משלושה חלקים נפרדים; בית גדם, ברך וכף רגל. כיום, מצויה בשימושו ברך ממוחשבת מסוג REHO2, של חברת OSSUR, מוט חיבור וכף רגל מכנית.
3. בשל צורך רפואי שמקורו בגדם בעייתי (קצר, מצולק עם סימני שינויים משניים – נספח ב' לתגובת המשיבים) אושרו לעותר במהלך השנים התקנות בית גדם בארה"ב אצל פרוטזיסט, מר דוד קוני. בימים אלו שוהה העותר בארה"ב, באישור ועדת נסיעות חו"ל של משרד הביטחון, לשם התקנת בית גדם וכן, אושרה לו החלפת כף רגל בשל סיום תקופת האחריות. מועד החלפת הברך הממוחשבת שברשותו יחול בחודש אוקטובר 2016.
4. במהלך שהותו בארה"ב, נחשף העותר לתותבת חדישה, סמביונית ובעלת טכנולוגיה מתקדמת, העשויה מקשה אחת - ברך וכף רגל – אשר מערכת ממוחשבת מפעילה את שני חלקיה בהתאמה (להלן: "התותבת"). התותבת מיוצרת על ידי חברת OSSUR יצרנית מוכרת, המייצרת את הברך שבשימוש העותר. משרד הביטחון רוכש הימנה אביזרים שונים לשימוש נכי צה"ל.
5. התותבת הושאלה לעותר למספר ימי ניסיון והוא מצא כי היטיבה את תפקודו והקלה במידה ניכרת על העומס הרב בו נושאת רגלו השנייה. השימוש בה שיפר, לתחושתו, את היציבה וההליכה בהשוואה לתותבות שהיו בשימושו קודם לכן. כאביו בגדם, ברגל השנייה ובגב פחתו במידה ניכרת, שכן, הטכנולוגיה באמצעותה מופעלת התותבת מפחיתה מהמאמץ הפיזי הנדרש להפעלתה. העותר הטעים, כי התותבת הומלצה לו על ידי רופא שיקומי בארה"ב, ד"ר פרסה, וכן, על ידי מר קוני, שמתקין עבורו בתי גדם (וכן לנכי צה"ל אחרים).
6. מיד לאחר שניסה את התותבת, פנה העותר לאגף השיקום במשרד הביטחון בבקשה לאשר החלפתה בתותבת שבשימושו, אגב שהותו המאושרת בארה"ב. בקשתו נדחתה בנימוק, כי התותבת אינה מצויה בשימוש נכי צה"ל וממילא לא נבדקה או נבחנה על ידי גוף מקצועי מוסמך.
7. על החלטה זו משיג העותר בעתירתו וטוען כי היא לוקה בחוסר סבירות ומתעלמת מצרכיו. העותר טוען, כי על אגף השיקום במשרד הביטחון מוטלת חובה לאשר טכנולוגיות חדשות שמיטיבות עם נכים ומשפרות את איכות חייהם.
8. המשיבים הגישו כתב תגובה מקדמי בתאריך 4.11.15. בדיון שהתקיים בתאריך 5.11.15 הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו ימציא העותר תשובות מהיצרן לשאלות שיפנו אליו המשיבים ביחס לתותבת בתוך 4 ימים ממועד קבלתן. נקבע סד זמנים קצר להגשת תגובות הצדדים, בשל פרק הזמן הקצוב שאושר לעותר לשהות בארה"ב לשם התקנת בית גדם וכף הרגל, שעמד להסתיים.
9. העותר המציא פרטים נוספים אודות התותבת, כפי שקיבלם מהיצרן. אף המשיב ערך בדיקה ראשונית, אשר בעקבותיה גרס כי בחינה לעומקם של דברים צפויה להימשך 6 – 8 חודשים וכי פרק זמן זה סביר בהתחשב בהיקף הבדיקה הנדרש. לפיכך, טענו כי טרם בשלה העת לאישור התותבת, בהעדר בדיקה ראויה על ידי גורמים מקצועיים. עוד הוסיפו, כי אישור התותבת לשימוש נכי צה"ל כרוך בהוצאה תקציבית משמעותית, אשר טרם נבחנו חלופותיה המיוצרות על ידי יצרנים אחרים.
10. במקביל, בתאריך 7.12.15 קיימה ועדת נסיעות חו"ל דיון נוסף, באמצעות מייל, בגדרו אושרה בקשת מר קוני להתקין רכיבים נדרשים לבית הגדם. נכון לעת הזו, אישרו המשיבים כי העותר סיים את התקנת בית הגדם לשביעות רצונו.
11. לנוכח פרק זמן של 6-8 חודשים בו נקבו המשיבים כפרק זמן נדרש לגיבוש עמדתם, ניתנה החלטה על קיצורו ל – 90 יום. בתגובה, עתרו המשיבים להגשת כתב תשובה (מעבר לתגובה המקדמית שהגישו). בקשתם התקבלה ובהתאמה הוארכה שהות העותר בארה"ב עד ליום 1.1.16. כתב תשובה התקבל בתאריך 21.12.15.

טיעוני העותר

1. העותר סומך את טיעוניו, על פסק דין שניתן בעניינו של המשיב 1, ד"ר כץ, המשמש כרופא ראשי באגף השיקום (עת"מ 16958-11-11 ד"ר כץ נ' קצין התגמולים להלן: "ד"ר כץ"). ד"ר כץ, נכה צה"ל בעצמו, סובל מנכות דומה לזו של העותר. בעתירה שהגיש בשנת 2011, הוא השיג על החלטת אגף השיקום שדחתה את בקשתו להרכיב בתותבתו ברך מסוג גניום, חרף העובדה שלא הייתה בשימוש נכי צה"ל. בית המשפט קיבל את העתירה ואישר את התקנת הברך המבוקשת. לטענת העותר, יש לגזור גזירה שווה מעניינו של ד"ר כץ לעתירתו. לשיטתו, אין נוהל המונע מהמשיבים מלאשר את התותבת המתאימה לצרכיו.
2. העותר מוסיף, כי אף בעת"מ 7824-06-13, ז.א. נ' הרופא המוסמך הראשי, התערב בית המשפט בהחלטת אגף השיקום, כאשר אישר לנכה צה"ל טיפול תרופתי חדשני וניסיוני.

לטענתו, בקשתו נדחתה מבלי שהמשיבים נועצו במומחי שיקום והימנעותם מלעשות כן אינה "תמימה", שכן ברי להם שהיוועצות שכזו תוביל למסקנה ברורה, לפיה התותבת תתרום לשיפור תפקודו ולשיקום רגלו הפגועה. בסירובם, נוהגים אפוא המשיבים מנהג "בת יענה".

1. העותר טוען, כי מזה שנים נמנעים המשיבים מלהתקין כפות רגליים ממוחשבות לנכי צה"ל, חרף יתרונותיהן הברורים. הפרוטזיסט מר דיוויד קוני תיאר יתרונות אלו במכתבו (עת 3):

"It is my professional opinion from observing Mr. spector gait over the course of his prosthetic trial here at prosthetic orthotic group los angeles (…) with the symbionic leg 3 that his functional capabilities are much improved with the system. It not only appears to offer him a much smoother and less erratic gait then the other componentry, but he subjectively offers a resolving of his low back pain he has since his amputation and prosthetic use over the years. The swelling in his ankle over the week + of his use appeared to validate this as it was less edematous then when he started using the system".

1. העותר מוסיף, כי אף ד"ר פרסה, רופא מומחה לשיקום בארה"ב תמך בעמדה זו, לפיה השימוש בתותבת ייטיב עמו. משכך, דחיית בקשתו על הסף, מבלי שנבחנה לגופה וללא היוועצות מקצועית – הינה החלטה בלתי סבירה על פניה.
2. זאת ועוד, אין הוראה מפורשת מטעם משרד הביטחון, שמונעת מלאשר טכנולוגיות חדשות או רכישת ציוד רפואי. חוק הנכים מעניק לנכה צה"ל את הזכות לקבל טיפול רפואי מהמשיבים ללא סייג ואין בכוחה של הוראה/נוהל כאלו ואחרים כדי לפגוע בזכות זו.
3. העותר טוען כי הברך שברשותו היא מדגם 2 RHEO ולא סוג 3 RHEO כפי שגרסו המשיבים.
4. העותר טוען כי בעניינים של נכי צה"ל נקבעה הלכה פסוקה, לפיה אין לייחס משקל לשיקולי תקציב הואיל ונכים אלו זכאים לפיצוי מלא מהחברה (בג"ץ 9863/06 קר"ן עומתת קטועי רגלים לוחמים נ' מדינת ישראל). מהטעם הזה, בין היתר, אושרה לד"ר כץ ברך בעלת טכנולוגיה חדשנית ויקרה.
5. העותר מבקש אפוא להורות על ביטול ההחלטה ולקבוע כי הוא זכאי לקבל התותבת תוך הטבת הוצאותיו.

טיעוני המשיבים

1. המשיבים טוענים, כי הסוגיה המונחת ביסוד העתירה היא מקצועית ומצויה בתחום מומחיותם ובגדר שיקול דעתם. משכך, אל לו לבית המשפט להיכנס בנעליהם ולהתערב בה.

1. המשיבים ציינו, כאמור, כי הוקם בימים אלו צוות מקצועי לבחינת טכנולוגיה של כפות רגליים ממוחשבות, שצפוי להציג מסקנותיו בתוך 6 – 8 חודשים ובעקבותיהן יוחלט אם להכניס את הטכנולוגיה המדוברת לשימוש נכי צה"ל. אין לאשר אפוא, את בקשתו התקדימית של העותר, להתקין רגל סמביונית מסוג שאינו מצוי במחירון המשיב. מדובר בעניין כבד משקל, אשר העותר מבקש להכריע בו בחופזה, מבלי להתחשב בהשלכת הרוחב שיש להכרעה זו.

1. המשיבים מוסיפים, כי ממידע חלקי שהתקבל מהיצרן בסד הזמנים הקצר עליו הוסכם, עולה, כי התותבת הוצאה לשיווק בשנת 2015 ונכון לעת הזו, נערך עליה מחקר אחד בלבד, במימון היצרן, בגדרו נבחנו עשר ברכיים סמביוניות במהלך שעתיים בלבד. זאת ועוד, עד כה שווקו כ-250 רגליים סמביוניות בלבד מהדור החדש. מנגד, קיימת טכנולוגיה המאושרת לשימוש כלל נכי צה"ל, שמעניקה מענה טוב יותר ונתוניה טובים יותר גם כן. בשולי הדברים מוסיפים המשיבים, כי אף מבחינת היתכנות תקציבית, נראה כי הטכנולוגיה המבוקשת יקרה באורח בלתי פרופורציונלי מהנתונים שהוצגו על ידי חברות אחרות שמייצרות טכנולוגיות דומות. לפיכך, לא יהא זה נכון לקבל הכרעה טרם בחינה מושכלת ויסודית של הטכנולוגיה.
2. בנסיבות המתוארות טוענים המשיבים, כי לבית המשפט אין המידע, הכלים והמומחיות להכריע בסוגיה, מה גם שהחלטת המשיבים ניתנה בסמכות והיא סבירה על פניה. אין מקום לאלתר פתרונות חפוזים לבקשת העותר, אך בשל העובדה שהוא שוהה בארה"ב, אף אין מקום לאשר החלפת ברך טרם שהגיע המועד להחלפתה. המשיבים הציעו לעותר להימנע מהחלפת כף הרגל, על אף שפג מועד האחריות בגינה ואושרה החלפתה, כדי שתישמר לו זכותו להחליף ברך וכף רגל כמקשה אחת בהגיע מועד פקיעת אחריות הברך ובהנחה שעד אותה עת יופקו המסקנות ביחס לתותבת המבוקשת או חלופותיה. יובהר, כף הרגל שאושרה לעותר (מסוג RUSH) הוכנסה למחירון המשיבים בתחילת שנה זו ולדבריהם מדובר בדגם שיצא לשיווק באירופה אך בתחילת שנת 15'. הברך הממוחשבת מסוג "ריאו 3" היא חלק מהרגל הסמביונית נושא העתירה ואף זו הוכנסה לאחרונה למחירון המשיבים והעותר יהא זכאי לקבלה, ככל שתימצא מתאימה לצרכיו ע"י הגורמים המקצועיים הרפואיים וככל שיחפוץ בכך, בהגיע מועד החלפתה (לכל המוקדם בחודש אוקטובר 16').
3. המשיבים טוענים, כי מכתבו של רופא השיקום בארה"ב, ד"ר פרסה, הוכן לצורך ההליך המשפטי וממילא לא הובא לעיונם קודם לכן. לפיכך, אין הוא רלוונטי לבחינת סבירות החלטתם.
4. בהתייחסם לפרק הזמן שנקצב להם לגיבוש עמדתם, טוענים המשיבים כי המידע הראשוני שנאסף ע"י הצדדים לאחר מועד הדיון מחייב בחינה מקצועית רפואית ממושכת ומעמיקה.
5. המשיבים סומכים טיעוניהם על עת"מ 22786-08-11 יששכר גלעד נ' אגף השיקום, שם נקבע כי הקופה הציבורית אינה "בור ללא תחתית" וכי "פריסתה וחלוקתה של העוגה התקציבית היא כשמיכה קצרה מכיסוי המצע כולו, נוכח המשימות והאתגרים שבפני המדינה בתחומי החינוך, הביטחון, הרווחה ועוד. על שומרי הסף של התקציב החובה לנהג בכספי הציבור בזהירות ובאחריות הראויה...". עוד נקבע שם, כי לשם חלוקה סבירה ושוויונית של המשאבים, מוקמות ועדות מקצועיות שנועדו לבחון הכנסת טכנולוגיות ופרוצדורות רפואיות לשימוש נכי צה"ל. הליך זה נבחן אפוא ע"י בית המשפט ונמצא תקין וסביר.

דיון והכרעה

1. ברע"א 10758/06 קצין התגמולים משרד הביטחון נ' ראובן יעקובוביץ נאמר:

"פסיקה בעניינם של נכי צה"ל היא סוגיה רגישה. הרצון היוקד של כל אחד מאתנו הוא לסייע להם ככל שניתן ולגמול להם על המחיר הכבד ששילמו בגופם וברוחם. בהתאם לכך, הגישה לפיה על מלאכת הפרשנות של חוקי הנכים להיעשות מתוך מגמה מרחיבה ומתוך רצון להיטיב עם אוכלוסיית הנכים בכלל ועם נכי צה"ל בפרט, עוברת כחוט השני, לאורך פסיקתו של בית משפט זה...

תכליתו של חוק הנכים הוא להטיב עם אדם אשר נפגע בשירותו הצבאי למען בטחונה של המדינה. הטבה זו היא חוב מוסרי מן המעלה הראשונה שהחברה בישראל חבה לבניה. חוב זה חל על המדינה כלפי הנפגע כפרט אולם בה בעת המדינה אחראית כלפי ציבור נכי הצבא כולו. עליה לשקוד על עשיית צדק עם הנכה היחיד ובד בבד להבטיח כי זכויותיו של הנכה האחר לא תפגענה. עליה לאזן כראוי בין עניינו של הפרט לעניינו של כלל ציבור נכי הצבא ולהסדיר את הקצאת המשאבים הנותנים בידיה בדרך הרמונית ורציונלית".

ברוח דברים אלו תיבחן העתירה, בהינתן סבלו של העותר לאורך עשרות שנים מנכות קשה, פיזית ונפשית.

1. ממסמכי המשיבים עולה כי העותר סובל מנכות בשיעורים כדלקמן:

קטיעת גף תחתון בשליש עליון עצם הירך 80%

PTSD הפרעה נפשית 30%

אי איחוי עצמות – פציעת כף רגל בצורה בינונית 10%

פציעת שריר מצמידי פרק ירך בינונית 10%

ניתוח מיניסקוס שינוי ארטרוטי/דלדול שריר קל 10%

הגבלה תנועות פרק שורש יד כפוף גבי 5%

ליקויים נוספים ובהם ירידה בתחושות וכאבים כרוניים נאמדו בשיעור של 1% כל אחד (חלק מנספח ד' לכתב התשובה). אין ספק שהנכות קשה. לא רק שרגל אחת קטועה עד לחלק העליון והגדם במצב רפואי רגיש, אלא שהשנייה פגועה אף היא ובנוסף, סובל העותר מכאבים כרוניים בגב תחתון ובחלקי גוף נוספים. כן, סובל הוא מנכות נפשית באורח חלקי.

1. בתאריך 6.9.15 שיגר העותר לאגף השיקום את המייל הבא:

"בסופ השבוע קיבלתי לניסיון מחב' אוסור אמריקה את השילוב הנפלא – רגל סמביונית, ברך ריאו 3 + כף רגל ממוחשבת פרופריו שיש להן מוח משותף ומשוחחות ביניהן. חזרה לי תנועת העקב, אין צורך להתאמץ לבצע צעד, המערכת מבצעת בעצמה כשהתנועה היא התנועה הטבעית על ציר העקב. מבקש בכל לשון של בקשה לאשר לי את המערכת הנפלאה הזו בהיותי כאן בארה"ב".

ההקלה, היכולת להפעיל את העקב, השמחה שלוותה לכך – כל אלו ניכרות היטב בדבריו. בקשתו נדחתה, כאמור.

1. הכנסת קדמה לשורות אגף השיקום נתקלת בקשיים. לצד הרצון הטבוע לסייע לנכים ולספק את צרכיהם באורח מיטבי עומדים שיקולי תקציב הנגזרים מעלות מול תועלת. הדברים הינם בבחינת קל וחומר ביחס לתותבות - רכיב יקר ששחיקתו גדולה והחלפתו נדרשת לעיתים קרובות. בתחילת הדרך, מטבע הדברים, השתמשו נכי צה"ל בתותבות מגושמות וקשות להפעלה. עם השנים, אלו התפתחו באורח ניכר. בשנת 2004 נקט ד"ר דולפין, ראש היחידה לשירותים רפואיים והרופא המוסמך הראשי (דאז) צעדים לקידום טכנולוגית התותבות והחלפתן בחדשות. במכתב ששיגר לסמנכ"ל וראש אגף השיקום, מר גד דובב בתאריך 6.12.04, ציין:

"הגענו למצב שבו התותבת הטובה בעולם (לקבוצה מסוימת) איננה ניתנה דווקא לאותה קבוצת נכי צה"ל שנאמר עליה מפינו בצורה חד משמעית שהם מקבלים את הטוב ביותר. איננו יכולים יותר לעצור את הקדמה ואנו חייבים לחשוב על הדרך לתת תותבת זו (C-LEG – ו.מ) לנכי צה"ל" (נספח טו' לכתב התשובה).

לדברי ד"ר דולפין, נכון לאותה עת, היו כ – 300 קטועי רגליים מעל הברך בעלי פוטנציאל לתותבת החדישה. זו אושרה, סופו של יום, חרף מחירה היקר שכן בעניינים כגון דא, התקבלה העמדה כי אין להשאיר את הקדמה מאחור אלא יש לנוע עמה.

1. אף היום אלו פני הדברים. הטכנולוגיה הפכה לאלקטרונית ודור התותבות החדש צעד צעד גדול קדימה (תרתי משמע). ברי כי המשיבים ערים לקדמה שבפתח. כעולה מכתב התשובה, הנם נוקטים צעדים להכניסה לשימוש נכי צה"ל.

בנסיבות אלו, אישור התותבת לעותר – על רקע הנסיבות המיוחדות שפורטו – על אף שטרם אושרה לשימוש על ידי נכי צה"ל, אינו מהווה חריגה קיצונית לנוכח המגמה הקיימת להכניס טכנולוגיה זו או דומה לה לשימוש. ברי אפוא, כי סופו של יום תאושר טכנולוגיה חדשנית זו, כפי שאושרה בשנת 2004 וכפי שאושרה לד"ר כץ ב – 2012. את הקדמה אין לעצור. הכנסתה תיטיב ותשפר את איכות חייהם של נכי צה"ל ויפה שעה אחת קודם.

1. חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959 (להלן: "חוק הנכים") מסדיר את מערך הזכויות של נכים עקב פגיעות שנגרמו להם בתקופת שירותם בצבא ועקב שירותם. החוק מכיר באחריות המדינה כלפי נכי צה"ל שנפגעו בגופם ובבריאותם בזמן השירות ובעקבותיו. תרומתם של הנכים למדינה ולציבור מחייבת את המדינה לשאת בנזקיהם כמידת פגיעתם (ראה בג"ץ 5304/02 ארגון נפגעי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל נ' מדינת ישראל, כנסת ישראל, פ"ד נט(2) 135 (2004)).
2. בתי המשפט נוהגים לפרש את חוק הנכים "ברוחב-לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם הנכה ושלא להקפיד עמו" (ראו דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, 743 (2002)).
3. סעיף 43 לחוק הנכים שקובע:

"(א) כל נכה יקבל על חשבון המדינה, בתנאים שייקבעו בתקנות, טיפול במחלה שחלה בה או בחבלה שנחבל או במחלה שהחמירה בתקופת שירותו עקב שירותו בכל עת שיתגלה צורך בטיפול כאמור.

...

(ג) "טיפול", בסעיף זה - טיפול רפואי, ובכלל זה טיפול כירורגי, בדיקות רפואיות, אשפוז, טיפול בית, הבראה, ואספקת רפואות, מכשירים רפואיים, תותבות, מכשירים אורטופדיים, מכשירי תנועה לקיטעים ולמשותקים וכלבי נחיה לעיוורים והשתתפות בהוצאות החזקתם של כל אלה. "

תקנה 17(ב1) לתקנות הנכים (טיפול רפואי), תשי"ד - 1954 (להלן: "תקנות הנכים") מסמיכה את הרופא המוסמך הראשי לאשר תותבות אף אם אלו אינן נכללות ברשימה המאושרת. למען הבהירות תובא לשון תקנה 17 במלואה:

"(א) תותבות, מכשירי עזר רפואיים ומכשירי תנועה (להלן - מכשירים) יינתנו לנכה אך ורק אם הוא זכאי להם כחלק מהטיפול המגיע לו על פי החוק.

(ב) רופא מוסמך מחוזי יקבע מי הוא הנכה הזכאי לקבל מכשירים ואיזה מהם לפי רשימת מכשירים שיקבע הרופא המוסמך הראשי או מי שהוא הסמיכו לכך...

(ב1) מכשירים שאינם כלולים ברשימה האמורה בתקנת משנה (ב), יינתנו לפי המלצת הרופא המוסמך המרחבי, באישור הרופא המוסמך הראשי"

1. אין לקבל את טענת המשיבים לפיה, תקנה 17(ב1) אינה חלה על העותר שכן, הסמכות המוענקת על פיה לרופא המוסמך הראשי מוגבלת לטיפול רפואי בארץ, להבדיל מהענקת טיפול רפואי בחו"ל, הנתונה לראש אגף שיקום נכים במשרד הביטחון. הדבר אינו מצוין בתקנה, אף אינו עולה מהנהלים.
2. ודוק; נסיעת העותר לארה"ב אושרה על ידי וועדת נסיעות חו"ל בהתאם לסמכויותיה בהוראות 64.10 ו- 50.02 להוראות משרד הביטחון (נספחים י"ג, י"ד לכתב התשובה).

מהוראות אלו עולה, כי ועדת נסיעות חו"ל מוסמכת להחליט ביחס להיבטים תקציביים בלבד, להבדיל מהיבטים רפואיים – מקצועיים, המצויים בתחום סמכות הרופא המוסמך הראשי. כך, בסעיף 36 להוראה 64.10 נקבע, כי הוועדה, אשר מעמדה כ'ממליצה', תיבחן את חיוניות הנסיעה, תרומתה, משכה, בקרת סבירותה אל מול היקף ההוצאה הכספית ועוד. מנגד, הגדרת הצורך בנסיעה קנויה ל'גוף הדורש' ועל פי המסגרת התקציבית המאושרת (סעיף 38). הוראה 50.02 מעניקה סמכויות נרחבות לרופא הראשי המוסמך ביחס לקביעת דרכי טיפול רפואי בנכים בחו"ל לרבות התקנת אביזרים.

1. לפיכך, סמכות ד"ר כץ לאשר או לדחות בקשות שעניינן בתחום הרפואי-מקצועי קיימת אף כאשר הטיפול מבוצע בחו"ל, כפוף לאישור וועדת נסיעות חו"ל.

נקבע בהלכה הפסוקה, כי עליו להיוועץ במומחים או למצער, עם מומחה אחד בתחום הרלבנטי, טרם דחיית הבקשה, בהינתן היותה סופית (תקנה 4).

בענייננו, דחה ד"ר כץ את הבקשה מבלי שנועץ במומחים. רק לאחר הדיון המוקדם בעתירה, החליטו המשיבים על הקמת צוות מומחים לבחינת התותבת אשר יפעל לאורך תקופה של כ- 6-8 חודשים (!).

1. אומדן הזמן שנדרש לשיטת המשיבים, לבחינת התותבת הוא בלתי סביר על פניו. מהטעם הזה, הוקצבה להם תקופה בת 3 חודשים לגיבוש עמדתם על בסיס חוות דעת רפואיות-מקצועיות. הם מחלו על תקופה זו ועתרו להגיש כתב תשובה תוך ימים ספורים.

למען הסר ספק מובהר, כי תקופת הבדיקה שהוקצבה למשיבים בת 3 חודשים, נועדה לאפשר להם להגיע לעמדה מושכלת בעניין התותבת, תוך צמצום הפגיעה בעותר.

1. החלטת המשיבים הכניסה את העותר למבוי סתום, שכן, מועד החלפת כף הרגל חל בימים אלו ועל כן, זו אושרה לביצוע בארה"ב, בד בבד עם החלפת בית הגדם. ברם, מועד החלפת הברך יחול בחודש אוקטובר 2016, אזי לא יתאפשר לו להחליף את כף הרגל בשנית. מנגד, אם כף הרגל לא תוחלף עתה, כי אז ייוותר העותר ללא אחריות מה גם שייחשף לסיכון בטיחותי וכספי כאחד. זאת ועוד, ספק אם תאושר לעותר נסיעה נוספת לארה"ב בשנת 2016 לשם החלפת הברך בנסיבות המתוארות.

ההכרעה בעתירה תשליך באורח ניכר על המשך התנהלות העותר.

1. בהינתן העובדה שהשימוש בברך המבוקשת כרכיב נפרד אושר לנכי צה"ל ובהתחשב באישור להכניס לשימוש כף רגל ביונית, הגם שלא מהתוצרת הנדונה – אין בעתירה משום תקדים של ממש. העותר מקדים את זמנו, אולם אין לראות בו 'פורץ דרך' שכן, זו כבר נסללה והתותבת או אחרות הדומות לה מצויות ממש 'מאחורי הפינה'. התחקיר המבוקש נועד לבחינת האופציות להבדיל מהכרעה עקרונית.

1. מכתבו של מר קוני, הפרוטזיסט מהווה חוות דעת מקצועית ביחס לטיבה ותרומתה של התותבת לעותר. מר קוני מקובל על אגף השיקום אשר עושה שימוש בשירותיו לאורך שנים. הוא המליץ לעותר לנסות את התותבת בשל סברתו כי תיטיב עמו. אף רופא השיקום בארה"ב, ד"ר פרסה סבר כך.
2. התותבת מיוצרת על ידי חברה ידועה ומוכרת, שמספקת לאגף השיקום רכיבים שונים ובהם הברך שבשימוש העותר. ברי אפוא, כי אף זו מקובלת על המשיבים.
3. על הטכנולוגיה המתקדמת של התותבת אין להכביר מילים. המשיבים לא הכחישו את יתרונותיה, אלא טענתם היא, כי טרם נבחנה אל מול האופציות האחרות. תותבת סמביונית מאפשרת התאמה מרבית בין תנועות הברך וכף הרגל, בדומה לרגל ביולוגית. העותר בעל ניסיון עתיר בשימוש בתותבות. חזקה עליו כי התלהבותו ורצונו העז לקבלה נשענים על תחושות ברורות ביחס ליתרונותיה והתאמתה לצרכיו. לכך מצטרפת המלצתו הברורה של מר קוני.
4. נראה, כי שיקולים תקציביים עומדים כחיץ בין עתירת העותר לבין עמדת המשיבים. דא עקא, האחרונים נמנעו מלנקוב בעלויות, אף לא באומדן. סוגיית התקציב נותרה עלומה.
5. ערה אנוכי לחופזה שבבקשת העותר. ברי לו, כי אם שהותו בארה"ב לא תנוצל להחלפת התותבת, כי אז תחמוק הזדמנות זו מבין ידיו, למצער במהלך השנים הקרובות.
6. למשיבים שליטה מוחלטת בחיי העותר, כמו גם בחיי כלל נכי צה"ל. איכות חייו נתונה בידיהם. למעלה מ – 40 שנים חי העותר עם נכות קשה, מחיר תרומתו למדינה. הגיל אינו מיטיב עמו, מטבע הדברים ועל כן, לטיבה ואיכותה של התותבת תרומה ניכרת לשיפור איכות חייו.
7. טענת המשיבים לפיה, להחלטתם השלכת רוחב על כלל הנכים אינה משוללת יסוד, אולם יש לתת לא את המשקל המתאים בכלל השיקולים. משהתקבלה החלטה עקרונית לבחון את סוגיית הכנסתן של תותבות סמביוניות לשימוש נכי צה"ל – גורע הדבר מכובד משקל ההחלטה דנן.
8. אישור התותבת לעותר בהתחשב בנסיבות החריגות שנוצרו אינו מחייב את המשיבים לספק אותה לנכים אחרים, אם יתחוור כי לתותבת אחרת עדיפות על פניה. זה סיכון שהעותר נוטל בבקשתו דנן.
9. במאזן הנוחות, הכף נוטה לזכות העותר. התותבת מתאימה לצרכיו והעיתוי להתקנתה נגזר מההחלטה על החלפת בית הגדם וכף הרגל. נפלה לידיו ההזדמנות להחליף את התותבת כולה בתותבת סמביונית ויש לאפשר את החלפתה, בהתחשב במגמה לאשר תותבות זהות או דומות לכלל הנכים. על יסוד טעמים דומים, התקבלה עתירתו של ד"ר כץ על ידי בית המשפט המחוזי (ת"א).
10. הגם שמדובר בעניין מקצועי לכאורה, סבורני כי הנסיבות החריגות המתוארות וסד הזמנים – מכניסים את עניינו של העותר לגדר החריגים המצדיקים את התערבותו של בית המשפט בהחלטת הרשות.
11. בשולי הדברים יצוין, כי אילו היו המשיבים מקבלים את החלטתי לבחון את טיב התותבת בתוך פרק הזמן מקוצר שהוקצב, לביסוס עמדתם על חוות דעת מקצועית, או לחילופין, היו מצביעים על קשיים תקציבים קונקרטיים שעומדים ביסוד החלטתם – כי אז סבירות ההחלטה הייתה נבחנת לאור הנתונים כפי שהיו מוצגים. משבחרו שלא לעשות כן – דין העתירה להתקבל.
12. לפיכך, אני מקבלת את העתירה ומורה על ביטול החלטת המשיבים אשר דחתה את בקשת העותר להחלפת התותבת. אני מחייבת את המשיבים לשאת בהוצאת רכישתה והתקנתה.

המשיבים ישלמו לעותר שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ו, 28 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.