14 אוקטובר 2016

לפני:

כב' הרשם אלעד שביון

החלטה

בפני בקשת הנתבעת לחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות.

תמצית טענות הצדדים:

1. לטענת הנתבעת במסגרת תביעתו עתר התובע לתשלום סך של 250,000 ₪ לאחר שלושה חודשי עבודה בהם היה בניסיון ובנסיבות אלו מן הדין שיפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה. מדובר בתביעה לא רצינית ומוגזמת הגורמת לנתבעת תשלום שכ"ט של עשרות אלפי ₪. התובע לא תמך את טענותיו בראיות והתמלול שצרף לא מוכיח דבר. לגרסת הנתבעת היא הוכיחה, כי באותה עת בה פוטר התובע חלו פיטורי צמצום ואף אם ייפסק לזכותו סכום זניח הוא עדיין ייאלץ לשלם הוצאות משפט. עוד ציינה הנתבעת, כי התובע עצמו טען בתצהירו כי הוא מחוסר פרנסה ועליו לשלם מזונות לבתו.

2. מנגד טען התובע, כי הבקשה הוגשה בשלב מאוחר של ההליך ומתוך ניסיון למנוע ממנו לנהל את תביעתו. התובע לא ביקש בשום שלב את רחמיו של ביה"ד או את רחמיו של גורם אחר במדינה. על אף מצבו הבריאותי והניתוחים שעבר, הוא לא ביקש פטור מתשלום אגרה, אינו מבקש פטור מתשלום מזונות לבתו ולא מבקש סיוע כלכלי מכל גורם אחר במדינה. התובע מציין, כי על אף שטרם מצא עבודה קבועה הוא עובד בעבודות מזדמנות.

לגרסת התובע, תביעתו אינה תביעת סרק ומתמלולי השיחות עולה, כי לא נערך לו שימוע ומחלתו היוותה זרז לקבלת ההחלטה לפטרו. הנתבעת חששה ממחלתו של התובע ומהמגבלות שהיא עלולה ליצור ולכן זמן קצר לאחר היוודע דבר המחלה התובע פוטר.

3. במסגרת תשובה מטעמה שבה הנתבעת על טענותיה וציינה, כי לא ניתן מענה ממשי לבקשה.

דיון והכרעה:

4. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, מצאתי, כי יש לדחות את הבקשה.

5. עד לאחרונה לא הייתה מצויה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן – התקנות) תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1983 המתייחסת לחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי במקרים המתאימים ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט–1969 [דב"ע (ארצי) נד/189–9 סוסנוביק – מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218–3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391].

6. ביום 29.6.16 תוקנו התקנות והוספה תקנה 117א במסגרתה נקבע, בין היתר, כי: "שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

7. במסגרת ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה, יש לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

8. פסה"ד המנחה ניתן בתיק ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ'SAINT PETER IN GALLICANTU שם נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"מושכלות ראשונים לנו מקדמת דנא, כי שעריו של בית המשפט פתוחים הם בפני כל ולא יינעלו לפני הבאים לפניו. זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית, הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא ... לצד הכלל היסודי בדבר קיומה של זכות הגישה לערכאות, הקים המחוקק את החריג לו, בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות), הנותן בידי בית המשפט או הרשם את האפשרות "לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע... לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה", אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. הוראתה של התקנה מכוונת למניעת הגשתן של תביעות סרק וממנה נגזרים השיקולים והמשקלות להטלת החיוב במתן ערובה: השיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בתביעה, ולו יינתן המשקל המכריע".

ובהמשך קבעה כבוד השופטת (כתוארה אז) נילי ארד, כי:

"כשהעובד הוא תושב ישראל ככלל לא תוטל חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו".

מן הכלל אל הפרט:

9. כאמור, בהתאם להלכה הפסוקה, כשהעובד הוא תושב ישראל ככלל לא תוטל חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו.

10. לאחר שעיינתי בתיק ביה"ד לא מצאתי, כי תביעת התובע מופרכת על פניה. מדובר בתביעה לזכויות בתחום משפט העבודה הנובעות לטענת התובע, מנסיבות סיום עבודתו ובכלל זאת פיטורים שלא כדין ובניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת ובתצהיריה הוכחשו, אמנם, טענות התובע ברם, טענות הצדדים טעונות בירור עובדתי ומשפטי ולא ניתן לקבוע בשלב זה של ההליך, בטרם חקירת בעלי הדין והעדים, כי תביעת התובע מופרכת על פניה ו/או חסרת בסיס.

11. מעבר לאמור, הנתבעת לא הוכיחה, כי לא יהיה לה מהיכן לגבות את החוב ולא די בטענות שהעלתה בבקשה. גם אם בשלב זה אין לתובע מקור פרנסה כגרסת הנתבעת, אין הדבר גורר בהכרח את המסקנה, שלא ניתן יהיה להיפרע ממנו, במידה ותידחה תביעתו.

סוף דבר:

12. בנסיבות הענין דין הבקשה להידחות.

13. הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בסיום ההליך.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ז, (14 אוקטובר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.