1. בפניי טענת ב"כ הנאשם כי "אין להשיב לאשמה".
2. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו ביום 13.10.15 בשעה 02:30 או בסמוך לה, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג יונדאי מס' 4729059 ברחוב השוהם כשהוא נוסע מכיוון רחוב האודם לכיוון רחוב השחם, התקרב לצומת עם רחוב ברקת סטה ימינה והתנגש בעמוד תמרור שבמקום. כתוצאה מהתאונה ניזוקו הרכב ועמוד התמרור. הנאשם השאיר את רכבו במקום התאונה ועזב רגלית את מקום האירוע, הנאשם נדרש ע"י משטרה לבצע בדיקת ינשוף לאיתור אלכוהול בגופו וסירב.
3. לנאשם יוחסו עבירות של:
4. גרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.
5. נהיגה בשכרות – עבירה לפי סעיף 62(3), בקשר עם סעיף 39(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, בקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.
6. נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.
7. אי עצירה במקום תאונה – עבירה על תקנה 145(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.
8. בסיום פרשת התביעה טען ב"כ הנאשם כי אין להשיב לאשמה וכי יש לזכות את הנאשם מהאישומים שיוחסו לו וזאת על סמך סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. לטענתו, ישנו מידע על רכב שאינו בבעלותו הישירה של הנאשם, כך שחזקת הבעלות לפיה רואים את בעל הרכב כאילו נהג לא חלה עליו. מהראיות שהוצגו, עולה כי ישנה פעילות משטרה לאחר מעשה, שלא קושרת את הנאשם לרכב ולנהיגה. עד הראייה שיכול היה לקשור בין מי שנהג ברכב לבין האיש שנעצר ע"י השוטרים הינו כבד ראייה ולא הצליח לקשור את הנאשם לעבירה.

ב"כ הנאשם לא חלק על שתיית האלכוהול וטען כי מותר להולך רגל להיות שיכור ולסרב לבדיקת ינשוף. ב"כ הנאשם טען כי לא הובאו עדים שיכלו לאשש הגעת הנאשם למקום ולא הובא המודיע, כך שאיננו יודעים את שעת הנהיגה.

המאשימה טענה בתגובה כי יש לדחות את הבקשה, שכן כל הנסיבות מצביעות על אפשרות אחת. מדובר היה בשעת לילה מאוחרת, כשלא הרבה אנשים מסתובבים באיזור, הרכב השייך לאשתו של הנאשם ורשום על שמה נמצא בזירת האירוע כשהוא עשה תאונה. הנאשם נתפס סמוך לזירת התאונה כשהוא תחת השפעת אלכוהול, פצוע, נתון בגילופין ומתנהג באגרסיביות. הרכב לא נגנב, היתה לנאשם גישה למפתחות הרכב. ב"כ המאשימה ציין כי השוטרים הגיעו תוך דקות בודדות מרגע הישמע הפיצוץ. עד הראייה ציין כי ראה מישהו מסתובב ומחזיק שלט של התמרור שנפגע ואח"כ אותו תמרור נמצא בתוך הרכב. לכן, במכלול הנסיבות, הכל מצביע על כך שהנאשם נהג ברכב.

1. דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועברתי על חומר הראיות שהונח בפניי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הטענה כי אין להשיב לאשמה תתקבל אם אין בראיות התביעה אפילו "הוכחה לכאורה". משמעות המושג "ראיות לכאורה" בהקשר זה שונה ממשמעות מושג זה לצורך מעצר או פסילה עד לתום ההליכים. לצורך הטענה כי אין להשיב לאשמה די בראיות דלות ובסיסיות שמשקלן אינו רלוונטי. (ראה סדר הדין הפלילי, יעקב קדמי, מהדורה מעודכנת – תשס"ט (2009) חלק שני, עמ' 1444-1448). עוד נאמר שם כי "הראיות אינן מאבדות מערכן הלכאורי, גם אם בחומר שהובא בפרשת התביעה קיימות ראיות המחלישות או אף סותרות את הראיות הללו" (ראה קדמי, עמ' 1447)

וראוי להדגיש, כי בשלב זה בית המשפט אינו דן בשאלת דיותן של הראיות ודי לו בשלב זה ש"חלקים" או "שברים" של עדות תזכינה במלוא האמון והמשקל הראייתי (ראה קדמי, שם, עמ' 1450).

בנוסף, כאשר ראיות התביעה הן נסיבתיות, דומה שיש לדחות את הטענה ככל שיש בראיות שהובאו כדי לסבך את הנאשם בעבירות המיוחסות לו (קדמי, עמ' 1449).

הראיות שהובאו בפניי קושרות את הנאשם לכאורה לעבירות שהוא מואשם בהן.

במהלך פרשת התביעה הובאו ראיות כגון:

1. בדו"ח פעולה מס' 76021546 ציין רס"מ טל רמתי כי כשהגיע למקום האירוע מצא רכב לאחר תאונה עם מפתחות בסוויץ ללא נהג. לפי מספר הרכב, נמצא כי בעלת הרכב היא שלי אדרי בר וכי בעלה הוא עדן בר, הנאשם.
2. בדו"ח פעולה מס' 76021433 ציין רס"ל שרעבי אריאל כי עם הגיעו למקום האירוע בו נשמע פיצוץ, זיהה רכב מסוג יונדאי גטס לבנה מס' 4729059, אשר נעצר באמצע הנתיב קרוב למועדון "האמט בראון" כשהוא נטוש עם המפתח בסוויץ'. לאחר סריקות שנעשו באזור זוהה הנאשם שעורר את חשדו כתואם את התמונה בטאבלט, השוטר קרא בשמו ונענה בחיוב, וציין כי נדף ממנו ריח חריף של אלכוהול, כי התנדנד, והיו לו חבלות בפנים וביד עם דימום קל. כשנשאל מה מעשיו, השיב לשוטר, "אני הייתי כאן במסיבה פה קרוב", וכשנשאל אם יש ברשותו רכב מסוג יונדאי גטס לבנה, צעק "כן אז מה אתה רוצה אני לא יודע מה אתה רוצה ממני".
3. הנאשם נשאל בהודעת נהג תחת אזהרה מה צבע החולצה שלו והשיב "שחור", לשאלה האם זו החולצה שלבש בזמן שנעצר ע"י השוטרים, השיב "כן". (עמ' 2 להודעה, שורות 25-28).

בחקירת עד הראייה (עת/5), נשאל האם הוא זוכר איזו חולצה לבש הבחור שהיה ליד הרכב, והשיב "שחורה". כשנשאל עד הראייה איפה הוא היה ומה הוא זוכר מהאירוע, השיב: "הייתי על הגג.... ראיתי רכב שנתקע בעמוד והנהג יוצא מהרכב...יצא והתחיל להסתובב. לחפש את עצמו. חזר לרכב. ניסה להניע אותו ולא הצליח. ראיתי אותו לוקח סוג של תמרור. אז הלך, ברח...". כשנשאל האם כשהוא אומר תמרור, הוא מתכוון לכל העמוד, השיב: "לא רק השלט עצמו... גרר אותו" (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 18-26). העד השיב כי הוא "מרכיב משקפיים לרחוק. היו לי או עדשות או משקפיים יש לי מספר גבוה. אם לא היה לי לא הייתי רואה שום דבר" (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 9-12).

1. תמונות (ת/8), בהן ניתן לראות כי ברכב נמצא שלט של תמרור.

נכון אפוא, שאין בחומר הראיות עדות ישירה הקושרת את הנאשם לנהיגה ברכב, ואולם, לא צריך להיות ספק כי ניתן להסיק קיומו של קשר זה ע"י ראיות נסיבתיות שהצטברותן יכול ותביא בסופו של דבר להרשעתו של הנאשם.

במקרה דנן, דובר היה בשעת לילה מאוחרת, בה לא מסתובבים אנשים רבים ברחובות; הרכב שנמצא במקום האירוע הינו בבעלותה של אשת הנאשם, אשר לא הגישה תלונה על גניבה (ת/6), ובאותו ערב הלכה לישון, כשלנאשם היתה גישה למפתחות הרכב שכן יצא מהבית לאחר ויכוח עמה, כעולה מהודעת נהג תחת אזהרה; הנאשם נמצא בסמוך מאד למקום התאונה כשהוא בגילופין ופצוע במצחו ובידו והתנהגותו פרועה; נמצא ברכבו שלט התמרור, כפי שהעיד עד הראייה שראה. יצוין כי עד הראייה אינו כבד ראייה, ולפי עדותו ביום האירוע הרכיב עדשות מגע או משקפיים.

יוצא אם כן ומבלי להביע עמדה, כי יש תשתית ראייתית לכאורית מספיקה כדי להורות על הנאשם להשיב לאשמה המיוחסת לו בכ"א וכך אני מורה לו.

5129371

54678313

קובעת להמשך הוכחות פרשת ההגנה ליום 5.7.16 שעה 13:30.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ו, 23 מאי 2016, בהעדר הצדדים.