1. עסקינן בבקשה לרשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת הרשם הבכיר א. צ'כנוביץ מיום 13.8.2015, בה נעתר לבקשת המשיבה להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדה ביום 6.1.2010 ואף הורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק, תוך קביעה כי כתב התביעה לא הומצא למשיבה כדין (ראה תא"ק 1159158/09).

2. המשיבה עותרת לסילוק ההליך על הסף משני טעמים.

הראשון - הגשת הבקשה לרשות ערעור לאחר חלוף המועד הקבוע בדין;

השני - תחולת הוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט – 2009 (להלן: "הצו") על ההחלטה מושא הבקשה לרשות ערעור.

3. איחור בהגשת הבקשה לרשות ערעור

3.1 לטענת המשיבה הוגשה הבקשה לרשות ערעור לאחר חלוף המועד הקבוע בדין, זאת משלשיטתה חלה הוראת תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") הקוצבת 20 יום להגשת ערעור על החלטת רשם.

3.2 מנגד טוען המבקש לתחולתה של הוראת תקנה 399 לתקנות לפיה בקשה לרשות ערעור תוגש בתוך 30 יום מיום שניתנה ההחלטה, בהעדר קביעה מפורשת אחרת.

3.3 בחינת הוראות הדין מחייבת, לדידי, דחיית טענתה של המשיבה וקביעה כי הבקשה לרשות ערעור הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין, קרי; 30 יום.

3.4 הוראת סעיף 96(א1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") עניינה באופן ההשגה על "החלטה אחרת" שניתנה על ידי רשם בכיר ועל פיה "דינה, לעניין ערעור, כדין החלטה אחרת של בית המשפט שבו הוא משמש רשם בכיר".

מהוראה זו המקבילה "החלטה אחרת" שניתנה על ידי רשם בכיר ל"החלטה אחרת" שניתנה על ידי בית המשפט בו הוא מכהן, למדים אנו שניים-

א. דרך ההשגה היא בהגשת בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי כהוראת סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט

ב. המועד להגשת בקשה לרשות ערעור הינו 30 ימים מיום שניתנה ההחלטה כהוראת תקנה 399 לתקנות

3.5 שני אלה שומטים את הבסיס תחת טענת המשיבה בדבר תחולתה של הוראת תקנה 400 לתקנות הקובעת כי "ערעור על החלטת רשם לפני סעיף 96 לחוק בתי המשפט ... יהיה עשרים ימים מהיום שבו ניתנה ההחלטה", שהרי דרך ההשגה אינה "ערעור" אלא "בקשה לרשות ערעור", כשהמועד להגשתה של זו מוסדר מפורש בתקנות.

לשון אחר -

הוראת תקנה 400 לתקנות עניינה ככותרתה ב"ערעור על החלטת רשם" - ערעור בזכות על "החלטה אחרת" שניתנה על ידי רשם, בהתאם להוראת סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט-

"החלטה אחרת של רשם שאינו רשם בכיר ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם ..."

(ההדגשה שלי – ש.י.)

(לענין המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשם בכיר ראה: ט. חבקין, הערעור האזרחי (מהדורה 3, 2012) בעמ' 152)

4. תחולת הוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט – 2009

4.1 לטענת המשיבה מנוע המבקש מלהשיג על ההחלטה המאריכה את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, כמו גם על ההחלטה המורה על ביטולו של פסק הדין, זאת נוכח הוראות סעיף 1(2) ו- 1(7) לצו, שעניינן ב"החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק" וב"החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין", בהתאמה.

4.2 המבקש אינו חולק על העובדה כי אכן ההחלטות, עליהן מבקש הוא להשיג, עניינן בהארכת מועד ובקבלת בקשה לביטול פסק דין, אך עם זאת, לשיטתו, אין בהוראות הצו כדי לחסום אפשרות השגה עליהן, זאת משטענותיו נוגעות לפגמים חיצוניים לתוכן ההחלטות שניתנו, היורדים לשורשן ואשר דחיית ההשגה עליהן לסופו של יום, עומדת בניגוד לרציונל המונח בבסיס הצו – יעילות הדיון וחסכון בזמן ומשאבים.

4.3 לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ונתתי דעתי לפסיקה הנוהגת, סבורה אני כי אין לאפשר למבקש להשיג על ההחלטה המאריכה את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, כמו גם על ההחלטה המורה על ביטולו של פסק הדין (לרבות השלכותיה כסגירת תיק ההוצל"פ).

החלטות אלה נומקו כדבעי ועל פניהן לא נפל בהן פגם, המצדיק לחרוג מהוראות הצו.

(ראה: בש"א 5692/10 פלונית נ' פלוני, רע"א 862/14 אלי בר לב בע"מ נ' מיסטר עוף בע"מ ואח')

4.4 עם זאת, אין אלה פני הדברים, לדידי, בכל הנוגע לטענות שהעלה המבקש בהתייחס להחלטה המורה למשיבה להגיש כתב הגנה.

בעניין זה נטען לפגמים שנפלו מלפני הרשם הבכיר בשים לב לעובדה כי התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר וטרם הוגשה בה בקשה למתן רשות להתגונן.

טענות המבקש בעניין זה אכן יורדות לשורש הדברים ולהן נפקות על אופן המשך ההליך המשפטי (להבדיל מעצם המשכו) בהיבט שאינו "טכני" אלא "מהותי" ועל כן ראויות הן להתברר כבר עתה .

דחיית בירורן של הטענות המופנות כלפי ההחלטה המתירה למשיבה הגשתו של כתב הגנה לסופו של יום עלולה לגרום למבקש פגיעה של ממש בזכויותיו הדיוניות והמהותיות שאין להסיגה מפני הטעמים המונחים בבסיס הצו.

5. לאור כל האמור לעיל מורה אני על –

א. דחיית הבקשה לסילוק על הסף ככל שעניינה בטענה לאיחור בהגשת הבקשה לרשות ערעור

ב. קבלת הבקשה לסילוק על הסף בחלקה ככל שעניינה בטענה לתחולת הצו.

הוצאות בקשה זו בסך כולל של 7,500 ₪ על פי התוצאות בבקשה לרשות ערעור.

ההחלטה ניתנה על ידי כרשמת.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים כמקובל.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשע"ו, 03 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים