07 ספטמבר 2016

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23/6/15 אשר קבעה, כי לא חלה החמרה בנכותו הרפואית של המערער עקב תאונת עבודה מיום 1/7/10 .

2. המערער יליד 1966, עובד מחסן בתנובה, נפגע בברך שמאל בתאונת עבודה מיום 1/7/10. ועדה רפואית מיום 10/10/11 קבעה למערער נכות רפואית יציבה בשיעור 10% בגין ליקוי בברך שמאל והפעילה תקנה 15 כך שלמערער נקבעה בסופו של יום נכות משוקללת בשיעור של 15%.

ביום 10/8/14 המערער הגיש בקשה לבדיקה מחדש בטענת החמרה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 20/11/14 קבעה, כי אין החמרה במצבו של המערער. על החלטה זו הגיש המערער ערר.

3. הוועדה, שהתכנסה לדון בערר, קבעה ביום 23/6/15 כי היא דוחה את הערר ועל החלטתה נסב הערעור שבפיי.

טענות הצדדים בתמצית

4. לטענת המערער, הוועדה לא התייחסה לתלונותיו ולמסמכים הרפואיים ובכלל זה לאישור שניתן ע"י ד"ר אורון אביב, ולמסמכים מאת ד"ר קלגנוב שהנם מסמכים מהותיים. כמו כן, הוועדה לא התייחסה לבדיקת מיפוי עצמות. כן טען, שהוועדה בדקה את הפגיעה במיניסקוס ולא את הליקויים הנוספים, וכן שבעת הבדיקה הרופא צעק עליו.

המשיב, מנגד, טען שהמערער לא הצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה ולמעשה חולק על שיקול הדעת הרפואי המסור לה. כן טען שבניגוד לטענת המערער הוועדה התייחסה לבדיקת מיפוי עצמות, ושאינה הוועדה אינה מחויבת בהתייחסות למסמכים מאת ד"ר אורון אביב וד"ר קלגנוב משלא מדובר במסמכים מהותיים.

דיון והכרעה

5. בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין, האם הוועדה הרפואית לעררים טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, התעלמה מהוראה המחייבת אותה, סטתה מהוראות החוק והתקנות, או שנפל פגם בסדרי עבודתה.

6. עיון בפרוטוקול מלמד, כי הוועדה ביצעה בדיקה קלינית יסודית וממצאיה תועדו כך:

"בבדיקתו היום: הגבלת יישור של 10 מעלות עם מעט תפליט, דלדול שרירי הירך, כיפוף 130 מעלות יציבות שמורה. קטן."

הוועדה התייחסה לבדיקות הדמיה:

"צילום ברכיים בעמידה אשר מתוארך ב 22.11.14 – הראה שינויים ניווניים עם היצרות המדור הפנימי של הברך ללא שינויים במדור החיצוני. בבדיקת מיפוי אשר בוצעה ב 30.4.14 מתואר נזק ארטרטי של הלשכה המדיאלית

...

בצילום מה 28.10.14 – מראה שינויים ניווניים בלשכה המדיאלית של הברך עם אוסטיאופיט קטן."

עוד התייחסה הוועדה בפירוט לממצאים שנקבעו בוועדה קודמת שהעריכה את נכותו היציבה של המערער :

"לתובע נקבעו 10% בגין חבלה בברך שמאל לפי ס' 48 (2)(ז) I בגין קרע במיניסקוס כאשר מצוין בדו"ח הוועדה שבארטרוסקופיה אשר ביצע בעבר שעמדה בפני הוועדה ב 22.9.11 נמצאו קרע במיניסקוס הפנימי עם נזק בסחוס במדור הפנימי וכבר במכתב זה מתוארים כאבים ונעילות חוזרות של הברך."

הוועדה ערכה דיון וסיכמה כך:

לדעת הוועדה, הוועדה שפסקה ב 2011 מתארת בבדיקתה שינויים ניווניים בדרגה 4 עם קרע בקרן אחורית. כך שלא ניתן לייחס שינויים ניווניים נוספים לפציעה בגינה קיבל נכות הכוללת בתוכה את הנזק הניווני בסחוס ודלדול בשרירים.

לפיכך, הוועדה דוחה את הערר ומקבלת את מסקנות דרג I. אין החמרה."

7. מהתיאור שהובא עולה, כי הוועדה ערכה בדיקה מקיפה והתייחסה לבדיקות ההדמיה. לאחר שנתנה דעתה לממצאים האמורים, בחנה הוועדה את השאלה האם מצבו של המערער מצדיק קביעת נכות גבוהה מכפי שקבעה הוועדה האחרונה שדנה בנכותו היציבה. הוועדה הסבירה, כי הנכות שנקבעה בהתאם לפריט ליקוי 48 (2)(ז) I לתקנות כוללת כבר את "הנזק הניווני בסחוס ודלדול בשרירים".

ידוע, כי השאלה, האם ממצאים רפואיים מסוימים יש בהם להקנות נכות וכן השאלה בדבר שיעור הנכות והתאמת פריט הליקוי, הנן סוגיות רפואיות מובהקות, המצויות בתחום שיקול דעתה הבלעדי של הוועדה ואין לבית הדין הכלים או הידע להתערב בהן. כך גם השאלה, האם מצבו של המערער כפי שתועד בבדיקת הוועדה עולה כדי החמרה ומצדיק קביעת נכות בשיעור גבוה יותר מזה שנקבע בוועדה קודמת, הנה שאלה רפואית ובית הדין לא יתערב במסקנת הוועדה בנושא.

כפי שצוין לעיל, הוועדה התייחסה לממצאי כל הבדיקות והסבירה, כי הנכות שניתנה הולמת את ממצאי בדיקתה וממצאי בדיקות ההדמיה העדכניות. די בכך על מנת לקבוע כי הוועדה עמדה בחובת ההנמקה וניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה.

8. אין בידי לקבל את טענות המערער בנוגע להיעדר התייחסות למסמכים. הוועדה התייחסה לבדיקת מיפוי עצמות ולכן טענת המערער בהקשר זה אינה נכונה. אשר למכתב ד"ר קלגנוב מיום 25/5/14, עיון בו מעלה, כי בנוסף לתלונות המערער אשר תועדו בו, מדובר בעיקרו של דבר בפירוט של ממצאי בדיקות הדמיה, אליהן ממילא התייחסה הוועדה. אכן במכתב זה צוין כי קיימים ממצאים חדשים בבדיקות הדמיה שהם "שינויים ניווניים קשים בברך שמאל". אולם מהחלטת הוועדה עולה בבירור כי היא נתנה דעתה לנושא השינויים הניווניים, אך סברה כי הנכות בשיעור 10% כוללת בתוכה גם ממצא זה. כאמור, מדובר בקביעה רפואית מקצועית מובהקת המצויה בליבת שיקול דעתה הבלעדי של הוועדה.

יצוין כי לכתב הערעור צורפה גם חוות דעת מאת ד"ר קלגנוב שניתנה ביום6/11/15 אולם מסמך זה מאוחר למועד התכנסות הוועדה ואינו רלבנטי לדיון.

9. אשר למסמך מאת ד"ר אורון אביב, איני סבורה שמדובר במסמך מהותי אשר חייב התייחסות הוועדה. מדובר באישור לפי תקנה 36 ונרשם בו כך:

"כעת שינויים אוסטאוארתריטיים קשים בברך שמאל ומגבלה בתנועות הברך – לבדיקה של ועדה האם יש החמרת מצב הקשורה לתאונת עבודה".

הוועדה התייחסה לממצא בדבר שינויים ניווניים. כמו כן ערכה הוועדה בדיקה קלינית של הגבלות התנועה ותוצאותיה הן שמחייבות אותה בעת קביעת הנכות. על יסוד אלה קבעה הוועדה כי מצבו של המערער אינו מזכה אותו באחוזי נכות גבוהים יותר והסבירה קביעתה זו. במצב דברים זה לא נפלה כל טעות משפטית בהיעדר התייחסות ספציפית למסמך ד"ר אורון אביב ולא שוכנעתי כי תהא נפקות כלשהי בהשבת העניין לוועדה לשם דיון במסמך.

10. להשלמת הדיון, אציין שטענות המערער הנוגעות להתנהלותו כלפיו של האורתופד, חבר הוועדה, כלל לא נזכרו בכתב הערעור המתוקן, מה גם שאין כל אינדיקציה בפרוטוקול הוועדה להתרחשות חריגה במהלך הדיון. כך או אחרת, טענות המערער בהקשר זה נטענו בלשון רפה מבלי למקד ולהסביר מהי לשיטתו המשמעות של טענות אלה. ואבהיר, כי לא נטען לשיקולים זרים או פסולים בהחלטה או בפגם אחר הנוגע לאחד מחבריה.

סוף דבר

11. משלא השכיל המערער להצביע על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה הערעור נדחה.

משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ד' אלול תשע"ו, (07 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים.