נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד עופרה אורנשטיין

ב"כ הנאשמים עו"ד ד"ר ניסן שריפי ועו"ד אלעד בוסקילה

נוכח מר יותם קארו - מתמחה

נוכח נאשם 2

נוכח בנו של נאשם 1

פרוטוקול

עו"ד שריפי:

נאשם 1 לא התייצב לדיון שכן אושפז אתמול בלילה בבית חולים. אתמול הכנתי את הנאשם בביתו כ- 3 שעות לחקירה.

<#3#>

החלטה

ב"כ הנאשם 1 ימציא לבית המשפט אישור רפואי בדבר אשפוזו של הנאשם וזאת תוך 7 ימים.

בשים לה להחלטתי מיום 7.3.16, לא מצאתי לקיים את ההוכחות בהעדרו.

הצדדים יודיעו תוך 21 ימים האם הם נכונים לוותר על המשך שמיעת העדים ולהגיש סיכומים לצורך הכרעת הדין.

תזכורת פנימית 27.7.16. החלטה זו נוגעת אף באשר לתיק 21208-10-15.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ל' סיוון תשע"ו, 06/07/2016 במעמד הנוכחים.

<#5#>

טיעונים לעונש (נאשמים 2 ו- 3)

ב"כ המאשימה:

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום ביולי 99 בת.פ. 2421/99 ושם היה מדובר על שימוש חורג החל ממאי 1998, במבנה שבו אנו מדברים היום שמשתרע על 600 מ"ר. בגזר הדין שניתן בתיק ב- 02/2000 ניתנה לנאשמים אורכה של שנתיים לפנות את המבנה ולהפסיק את השימוש אבל זה לא נעשה. גם הענישה היתה מאוד נמוכה ולא מרתיע 5000 ₪ קנס לחברה ו- 2000 ₪ למנהל, חלפו השנים והשימוש נמשך עד שהמפקח של היחידה הארצית ביקר שם ב- 20.10.13 ובביקור הראשון שלו אז נתקל בנאשם שהיה במקום ומסר לו התראה על כך שהוא עובר עבירה – מוגש ומסומן מש/1. ההתראה במקרה הזה לא היתה ממש דרושה כי הנאשמים ידעו היטב עוד בשנת 2000 שהם עוברים עבירה. הנאשם זומן לחקירה ואכן התייצב לחקירה ביום שזומן, הודה בכך שהוא משתמש וביקש ארכה לפינוי. החקירה שלו היתה ב- 11/13 כך שעבר הרבה זמן מאז ולמרות חלוף הזמן ולמרות עוד שני ביקורים של המפקח, אחד היה ביולי 2014 ואחד בדצמבר 2014, בכל פעם שהמפקח פגש בנאשם הוא אמר לו שהוא מחפש מקום, חיפושים כנראה נמשכים עד עצם היום הזה כי עד כמה שידוע לי הוא נמצא שם. דוח ביקור מיום 16.7.14 – מוגש ומסומן מש/2. בית המשפט דוחה את הטיעונים לעונש להיום על מנת לאפשר לנאשמים לפנות את המושכר באופן שכזה לגרום לכך שבית המשפט יתחשב בזה לענין העונש, אבל העדיין השימוש נמשך. אנו מדברים על שימוש שנמשך 18 שנים שזה מאוד מצער שאנשים מצפצפים על חוק ועל צווי בית משפט ושלטון החוק נמצא במצב מאוד עגום, אין דין אין דיין אין הרתעה.

לא יכול להיות מצב שאדם שעובר עבירה יגיד לנציג החוק אני צריך שהות תן לי להמשיך לעבור עבירה, מילא שמדובר בפרק זמן קצר של חודש חודשיים שלושה, ניחא, אבל להמשיך אנו היום נמצאים כמעט שלוש שנים אחרי הביקור הראשון באוקטובר זה שלוש שנים זה בלתי סביר וזה אלמנט נוסף של חומרה שאי אפשר להתעלם ממנו. אני מניחה שגם חברי יודע על גזר הדין של אלברט סרנגה וחב' סרנגה בע"מ במשק של ירוחם ואביבה מינקה ברשפון יש לנו מקרה ממש זהה, פה היה מדובר ב- 700 מ"ר פה מדובר בעסק שמוכר אופניים (מפרטת את פרטי גזר הדין). אנחנו ביקשנו עונש יותר חמור מזה שבית משפט נתן. אני רוצה לציין עובדה לקולא כאן היה פינוי בינואר 2015, כתבי האישום הוגשו באותו חודש ביוני 2014 והפינוי ב- 01/15 כך שאי אפשר להתעלם מהעובדה הזאת שמאבחנת את המקרה ההוא לקולא. בית משפט נתן שם לחברה 100,000 ₪, התחייבות 200,000 ₪ ולמנהל מאסר על תנאי של 8 חודשים וקנס בסך 40,000 ₪ התחייבות בסך 100,000 ₪. ברור לי שבית המשפט יקח את גזר הדין כסרגל כנקודת התייחסות, אנו טענו ועדיין טעונים שלדעתנו הענישה צריכה להיות יותר מחמירה אפילו אם נקח את המקרה הזה כאמת מידה לאור ההבדל שהפינוי לא התבצע, אנו סבורים שהקנס על החברה צריך להיות 150,000 ₪ ההתחייבות צריכה להיות 300,000 ₪ ועל המנהל מאסר על תנאי זהה, קנס 70,000 ₪. כיוון שזו עבירה שנמשכת הרב שנים ועבירה חמורה אנו מבקשים מאסר על תנאי. אנו רואים שהאיש ממשיך לבצע עבירות ואין מקום לוותר.

לגבי הקנס, שם היה 40,000 ₪ ופה צריך להטיל קנס בסך 70,000 ₪ והתחייבות 150,000 ₪.

מפנה למס' תיק 24701-06-14.

ב"כ הנאשמים:

ראשית כל אני אבקש שבטרם בית המשפט יגזור דינו יבקש תסקיר קצין מבחן על מנת לשקול אפשרות של ביטול הרשעת הנאשם בעבירות שיוחסו לו.

מר אילוז שמע להמלצת בית המשפט והחליט להגיע להסדר תוך ויתור מצידו על המשך ההליך ואפשרות לזיכוי וכפי שכב' בית המשפט יודע התחלנו בחקירה יש לנו מספר טענות שבעטין לדעתנו ניתן לזכות את הנאשמים בכלל ואת מר אילוז בפרט. אני רק אבקש להפנות את בית המשפט ללשון כתב האישום, הסעיף האופרטיבי בעניינו הוא סעיף 4 בכתב האישום (מקריא את השורה הראשונה והאחרונה), מדובר באולם תצוגה, כתב האישום המקורי כלל איננו מדבר על אולם תצוגה כאשר אין ספק שזה רוב רובו של העסק היום אולם תצוגה. כתב האישום מדבר על אחסנת אביזרי תצוגה בלבד, זאת אומרת העסק שלנו כיום זה לא העסק בגינו הורשעו הנאשמים מס' 2 ו- 3. לא מדובר באותו עסק. היום העסק הוא ברובו אולם תצוגה ובעבר אכן העסק היה עסק של מחסן. ספק רב אם אולם תצוגה בכלל טעון רישוי כלשהו, חוק רישוי עסקים איננו מתייחס לאולם תצוגה וכך גם חוק התכנון והבניה אין ספק שלגבי הפריט של אחסנה היה צורך ברישוי אולם זהו כיום מיעוטו של העסק. מדובר באדם בן 81, שגם לא נמצא בשיא הבריאות שלו, כאשר למעשה שינה את מהות העסק לאולם תצוגה למוצרי עץ, סבר לתומו בחלוף כל כך הרבה שנים מאז הסבת העסק לאולם תצוגה ללא הפרעה של השלטונות שאכן מדובר בעסק כשר, רק בחלוף כ- 14 שנים מאז ההרשעה ביקר אצלו מפקח ואמר לו העסק איננו ליגלי ואז מר אילוז נועץ עם גורמים שונים גם במועצה חוף השרון חלק הצדיקו קיומו של העסק וחלק לא, אני לא רוצה להרחיב בנקודה זאת כי אם תהיה חקירה של נאשם 1 זה עוסק בעניינו וזה יכול לפגוע בחקירה. במילים אחרות, יש איזה אשם תורם שכב' בית המשפט ישקלל אותו מן הסתם בגזר הדין אשם תורם של הרשויות שבמשך כ- 14 שנה התעלמו מאותו עסק שמשלם ארנונה ומשלם את שאר המיסים כאולם תצוגה. בנגוד לאשר טענה חברתי המדובר הוא בעסק שהוא גרעוני ומנסה להיחלץ מגירעונותיו גם בימים אלה ממש אני מגיש מסמכים על כך – מוגש ומסומן ס/1. העסק נאבק על חייו. מר אילוז הוא הינו מלח הארץ, הילד שעלה ממרוקו בחוסר כל רק עם אמו, אביו נשאר במרוקו אותה תקופה, הצליח להשתלב היטב בחברה והקים משפחה למופת ולא רק שהקים משפחה למופת ותרומתה האדירה למדינה, הנאשם הרים תרומות אדירות לגורמים שונים כמו לדוגמה תרם רצפת פרקט מעץ עבור מועדון לילדים בסיכון ביישוב קציר – מגיש מסמך על כך מוגש ומסומן ס/2. כמו כן, ניתן לראות שהנאשם תרם שוב רצפת פרקט לבית לנערות אומללות שעברו תקיפה מינית – מציג מסמך – מוגש ומסומן ס/3. הנאשם גם תרם רצפת פרקט להוסטל לילדים מפגרים ביישוב אבן יהודה, מדובר בהוסטל לדיירים סיעודיים שצריכים האכלה, הלבשה, היגיינה, מעקב רפואי וניידות – מגיש מסמך על כך מסומן ס/4. מדובר באדם שתרם ותורם סכומים נכבדים, למותר לציין כי רצפות פרקט מעץ עלותן עשרות אלפי שקלים. הנאשם גם תרם כספים במזומן בהיקפים של אלפי שקלים כל פעם לעמותה לילדים חולי סרטן – מציג מסמך מוגש ומסומן ס/5. כמו כן תרם הנאשם כספים גם לאגודה למלחמה בסרטן – מוגש ומסומן ס/6. הנאשם גם תורם לישיבות כמו לישיבת הסדר – מוגש ומסומן ס/7. אף אשתו של הנאשם חולה מפאת צנעת הפרט מציג לעיונו של בית המשפט את המסמכים הרפואיים ואבקש שהם לא יסרקו.

מר אילוז עצמו היה חייל מצטיין בחיל הים, אני מתכוון במלוא מובן המילה קיבל את אות החייל המצטיין מנשיא המדינה מר יצחק בן צבי ז"ל מציג תמונה על כך משנת 1955 – מוגש ומסומן ס/8.

הנאשם עשה מילואים עד שנת 1984 כ- 27 שנים – מציג מסמך על כך – מוגש ומסומן ס/9. כפי שאמרנו בני משפחתו של מר אילוז קיבלו את החינוך של ההורים, אחד הבנים חניאל שירת ומשרת עדיין בסיירת מטכ"ל זכה לאותות הצטיינות על השתתפות במבצעים שעדיין אסורים לפרסום- מוגש ומסומן ס/10. הבן השני קצין סיור בצנחנים – מוגש ומסומן ס/11. אחיו של מר אילוז הינו בעל אחד מגיבורי מלחמת השחרור – מציג מסמך מוגש ומסומן ס/12. משפטים כידוע זה לא מתמטיקה, הייתי בכנס השבוע עם שופטי בית משפט העליון השופט הנדל, טירקל שפרש, היועמ"ש, ודיבר יפה בכנס השופט טירקל הוא אמר שמשפטים זה גם אנושיות. כמו שנאמר במסכת אבות הוו מתונים בדין. אני הבאתי סקירה של פסקי דין של שופטים שלדעתנו היו מתונים בדין, מגיש אסופת פסיקה. פסקי הדין שאני אגיש טבלה עם רשימת פסיקה תוך 7 ימים ופסקי הדין אגיש עכשיו. בכל פסקי הדין ראינו גישה אנושית של בית המשפט לעבירות שנחשבות חמורות בתחום דיני התכנון והבניה ולמרות זאת הענישה היתה מאוד מידתית ומאוד מתחשבת, מדובר בכל הערכאות שלום מחוזי ועליון. למען הגילוי הנאות אציין שבחלק מפסקי הדין הייתי מעורב כסנגור.

אשר על כן, הייתי מאוד מבקש שבית המשפט יורה על קבלת תסקיר קצין מבחן. ישנה פסיקה בנושא הזה פסק דין מז'ר של בית המשפט המחוזי שקבע שבמקרים מסוימים בתכנון ובניה ניתן להעניש גם ללא הרשעה. יש פסק דין של נגה אוהד, פסק דין בענין דניאל ראובן מתמחה שלי ובית המשפט לא הרשיע אותו בית משפט שלום בקריות כב' השופט ארגמן, היו מקרים של מהנדס בניין שמואל פנט ואדריכל אריק שניידר שניהם לא הורשעו ללא קצין מבחן ע"י כב' השופטת קולנדר פרשת אורי בלה.

אשר על כן, אבקש ראשית ליתן לנאשמים אורכה של 36 חודשים להסדיר את מעברם באופן מסודר. קשה מאוד מאוד למצוא היום אתרים מתאימים באזורי התעשייה או התעסוקה, אזורי התעשייה בישראל רבועים ואין כמעט מקומות ריקים מדינת ישראל אוכפת ביד קשה ובקפדנות את דיני התכנון והבניה על בעלי שימושים חורגים או שימושים שאינם חקלאיים טהורים במושבים ואינה מקצה מספיק מקומות באזור התעסוקה המלאכה והתעשייה. לכן ביקשנו 36 חודשים מבית המשפט על מנת להסדיר את המעבר של העסק שמעסיק מלבד את בני משפחתו של מר אילוז גם מספר עובדים נוספים. כמו כן, אבקש מבית המשפט שלא לקבוע חלילה עונש של מאסר על תנאי לאדם שלאחר גיל גבורות יאלץ לשאת את אות הקלון הכרוך במאסר על תנאי. אין זה ראוי כי אדם שתרם כל כך הרבה מהונו ומאונו למען מדינת ישראל הוא וילדיו ואחיו יאלץ לשאת על מצחו לאחר הגיעו לגיל גבורות ולראשונה בחייו עונש של מאסר על תנאי. כמו כן, אבקש לאור פסקי הדין שהומצאו ליתן קנס ברף הנמוך ביותר שניתן לדעתנו מתחם הענישה לאור פסקי הדין המדוברים נע לשני הנאשמים גם יחד בין 20,000 ₪ ל- 50,000 ₪ לשניהם. לגבי הנושא של התחייבות, סבורני שכב' בית המשפט יכול בהחלט לשקלל במסגרת שיקוליו מתן התחייבות בסכום גבוה מאוד כנגד הקלה בפריט הקנסות ואז כמובן תרחף מעל ראש הנאשמים חרב מתהפכת של התחייבות בסכום גבוה שחלילה כאשר יעברו עבירה על חוק התכנון והבניה כי אז חרב זו תושת על ראשם אין זה המקום לקנסות גבוהים ובאמצעי ענישה אחרים שאותם הזכרנו.

נאשם 2:

כב' השופט הדיון האחרון שהיה לנו בית המשפט הציע בין היתר הצעת פשרה שבמידה ואני יודה באישום וכך הבינו אותי ואני הבנתי, מאז ועד היום אני מחפש מקום, צר לי אין, אין, אין ואני אומר דברים בכנות. אני ממשיך לחפש. יש לי 600 מ"ר אני מוכן להסתפק ב- 150 מ"ר יש אבל זה לא מקום מתאים לעסק שלי ביכולת הכספית שלי אין לי אפשרות. אני אמשיך לחפש עד היום האחרון שלי. במידה ולא אצליח אני סוגר את העסק עם כל הנזקים האדירים שיהיו לי כי אין לי ברירה או שאנו סוגר או שאני ממלא אחרי פסק הדין של בית המשפט. לצערי המדינה לא נתנה פתרונות במקום לאפשר קרקע כמו שמקובל בחוץ לארץ שיתנו שירותים לאנשים זורקים אותם לעמק חפר או כפר קאסם אני לא מוכן. במשפט הקודם שהיה לי לפני 17 שנה לא הייתי נוכח בשום דיון, אולם שקיבלתי את הפסק דין דבר ראשון שיניתי את אופי העסק, הפסקתי מייד לשווק אביזרי תצוגה, היום אני משווק עצים דקים וכל מוצריהם, העסק נמצא בדרך ללא מוצא בקצה המזרחי של היישוב, שקט לא מפריע לאף אחד אבל חוק זה חוק. לא היתה לי כוונה לעבור על החוק וגם לא פעלתי אף פעם מתוך מניע של בצע כסף זה רחוק ממני.

לשאלת בית המשפט , דבר ראשון שיניתי את מהות העסק, התחלתי להתעניין במועצה ונאמר לי חכה יש עוד 300 עסקים פה לא יוציאו את כולם, הגישו נגדך במקרה, לא הסתפקתי בזה והתחלתי לחפש ולשאול את ידידי וחברי נאשם 1 והראו לי מכתבים של יו"ר הסוכנות קרן קיימת אז שהאדמה היא פרטית והאדמה נמסרה לקק"ל לניהול ומתקיים משפט ואכן מתקיים משפט בין התושבים. ראיתי שהעסקים התחלפנו ואף אחד לא נוגע בהם ואף אחד לא אומר להם שום דבר ונשארתי כי מצד התביעה היה שקט תעשייתי, 15 שנה אף אחד לא פנה אלי. לא רציתי להראות כדון קישוט שהולך לירות בעצמו, לא פשוט להעביר עסק וחשבתי שאולי השתנו הנסיבות במדינה והיו וועדות שטיפלו בנושא הזה, מאז פסק הדין ועד שבא אלי פעם ראשונה פקח היו וועדות שטיפלו כי חשבו שזה לא נכון יהיה לפנות מאות עסקים ברשפון. אני כאזרח פשוט לא משפטן חשבתי אוי זה ישתנה למה לרוץ, יבואו אלי ואני אצא. שבא אלי חוקר בפעם הראשונה שיתפתי פעולה והוא יעיד על זה ואמרתי שאני אצא. אני לא יצאתי מהעסק כי אני לא מוצא ואני מצהיר פה שאני אסגור את העסק. אם כבר הגישו משפט אז למה לא לחכות? זו דרך חיי, זאת האמת שלי ואין בילתה. אין לי עבר פלילי מכל סוג שהוא.

הבת שלי ששרתה כחיילת חוויה הבת הזו אחרי שהיתה אמא לשלושה ילדים נחשפה למקרה טרגי של נער עולה מרוסיה שהתייתם מאמא שלו ואביו שנהרג בתאונת דרכים, לילדה הזאת לא היה מנוח לנפשה במשך די הרבה זמן עד שהחליטה עם בעלה לקחת אותו למשפחה אומנת, בהתייעצות איתי היא קיבלה ברכתי, הנער הזה בזכות הטיפול ואהבה של כל המשפחה וגם החינוך שקיבל אצל הוריו ז"ל, הוא נקלט במשפחתנו כילד כנער וחייל כמו כל בני ונכדי. הוא שרת בסיירת אגוז, שירת במלחמת צוק איתן בסיירת הזאת שהיו לה הכי הרבה נפגעים כלוחם, שתי הנכדות שלי התנדבו לשנת שירותה גדולה במטכ"ל והשניה תמשיך בדרך הזו.

ב"כ המאשימה:

מדובר באותו עסק והנאשמים הודו במיוחס להם בכתב האישום. הצו הוא איסור שימוש במבנה ואין רלבנטיות לסוג השימוש. מסמך רואה החשבון לא עומד בדרישה של החוק מה הם הכללים להוכיח את שנדרש.

<#6#>

החלטה

סבורני כי הסנגור המלומד עו"ד שריפי סקר בצורה מקצועית ומפורטת את נסיבות חייו של נאשם 2 וכל הקשור בהם ולפני בית המשפט התקבלה תמונה כוללת באשר לנאשם זה. לפיכך, לא מצאתי להורות לשירות המבחן ליתן תסקיר בעניינו.

שאלת ביטול ההרשעה תידון במסגרת גזר הדין.

נדחה למתן גזר דין ליום 1.11.16 שעה 08:30.

נאשם 2 מוזהר בחובת התייצבותו.

<#7#>

ניתנה והודעה היום ל' סיוון תשע"ו, 06/07/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נאוה לוי