1. רכבה של התובעת, פיג'ו 206 מס' רישוי 14-329-51 (להלן: "הפג'ו"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שארעה ביום 27.4.15, בצומת מסוף המכולות, שבדרך יגאל ידין (הכביש המוביל מקרית חיים למנהרות הכרמל).

בתאונה היה מעורב רכב אאודי 3A, מס' רישוי 88-947-18 (להלן: "האאודי"), בו נהג נתבע 1 (להלן: "הנתבע").

במועד אירוע התאונה היה האאודי מבוטח אצל נתבעת 2, בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג' בגין נזקי רכוש.

2. לטענת התובעת, התאונה אירעה באשמת הנתבע. לכן הגישה את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעים לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתאונה.

לטענת הנתבעים, התאונה אירעה באשמת התובעת. לכן הם מבקשים לדחות את התביעה.

3. במרכז צומת מסוף המכולות ישנה כיכר. התאונה אירעה עת שני כלי הרכב נסעו סביב כיכר. סביב הכיכר ישנם שני נתיבים. הנתיב הימני מיועד לרכבים הממשיכים ישר, לכיוון מנהרות הכרמל והנתיב השמאלי מיועד הן לרכבים הממשיכים ישר והן לרכבים הפונים שמאלה, לכיוון תחנת הרכב שבלב המפרץ. עובר לאירוע התאונה נסע האאודי בנתיב הימני והפיג'ו נסע בנתיב השמאלי.

אין חולקין כי התאונה אירעה כתוצאה מכך שאחד משני כלי הרכב סטה מנתיבו לנתיב בו נסע הרכב השני. לטענת התובעת, האאודי סטה לנתיב נסיעתה ואילו לטענת הנתבע הפיג'ו סטה לנתיב הנסיעה שלו.

4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחומר החקירה מתיק המשטרה, שהומצא לעיוני, בחוות הדעת של השמאים ובצילומי כלי הרכב כפי שצולמו לאחר התאונה, ושמעתי את עדויותיהם של שני הנהגים המעורבים בתאונה, של אביה של התובעת ושל בעלה, אני מחליט להעדיף את גירסת התובעת ובעלה על פני גירסת הנתבע, באשר לאופן אירוע התאונה. להלן הנימוקים לכך:

א. לגירסת הנתבע, הוא הגיע צחוצות המפרץ והתכוון לנסוע לטכניון, דרך מנהרות הכרמל. נסיעה דרך המנהרות איננה מובילה לטכניון. אילו היה ממש בגרסתו כי היה בדרכו מחוצות המפרץ לטכניון, הוא היה נוסע דרך שד' ההסתדרות ולא דרך המנהרות.

ב. כפי שעולה מהעדויות, בעת אירוע התאונה ישבה באאודי בחורה, שלאחר התאונה הלכה רגלית לכיוון תחנת הרכבת שבלב המפרץ. מה שתומך בגרסת התובעת לפיה הנתבע סטה שמאלה, לנתיב שלה, שכן סביר להניח כי הוא רצה להסיע את אותה בחורה לתחנת הרכבת.

ג. סירובו של הנתבע לזמן לעדות את הבחורה שישבה לצידו בעת אירוע התאונה, בטענה כי "היא לא קשורה לסיפור" וכי הוא "לא רוצה לערב אותה בזה", אומרת דרשני. טענתו כי היא לא ראתה איך קרתה התאונה משום שדיברה בפלאפון, יותר מתמוהה. למיטב ידיעתי, כאשר מדברים בפלאפון לא עוצמים עיניים. היא בהחלט יכלה ליתן עדות בשאלה לאן התובע נסע ובשאלה האם בכיכר המשיך ישר או פנה שמאלה.

ד. גם מיקום הפגיעות בשני כלי הרכב תומך בגרסת התובעת.

אני קובע, איפה, כי התאונה ארעה באשמת הנתבע, אשר סטה שמאלה מהנתיב הימני בו נסע והמיועד לנסיעה לכיוון ישר בלבד לנתיב השמאלי, בו נסע הפיג'ו, ותוך כדי כך פגע האאודי בפיג'ו. לכן על הנתבעים לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, המסתכמים, על פי הראיות שהובאו בפניי, בסכום של 8,677 ₪, כמפורט להלן:

א. עלות תיקון הפיג'ו, כעולה מחוו"ד השמאי + חשבונית המוסך 7,827 ₪.

ב. שכ"ט השמאי 850 ₪.

5. סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובעת את הסך של 8,677 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 13.10.15 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט ניסן תשע"ו, 27 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.

למזכירות:

נא לשלוח את פסק הדין לצדדים.