29 ינואר 2017

1. התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה ולהכרה בתאונת דרכים מיום 6.6.14 (להלן: "התאונה") כתאונת עבודה, כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

במכתבו מיום 15.5.15, דחה הנתבע את התביעה בציינו כי:

"על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה", היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.

מעיון בפרטי תביעתך ומברור נסיבות האירוע עולה, שהתאונה הנ"ל אירעה ביום החופש שלך, ולפי עדות מעבידך יחסי עובד ומעביד נפסקו כבר ביום חמישי 5/06/2014 בסיום יום עבודתך ובנסיבות אלה אין לראותך כמי שנפגע תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מי מטעמו".

כנגד החלטת הנתבע הוגשה התביעה שלפנינו.

2. במסגרת כתב התביעה, טען התובע כי נפגע בתאונת עבודה בעת שעבד בחברת "קליל שינוע בע"מ" (להלן: "החברה"); ביום 6.6.14 התובע נסע במשאית החברה, על מנת להעבירה לעובד אחר של החברה, ובמהלך נסיעתו זו אירעה לו תאונת דרכים.

לדידו של התובע, מדובר באירוע תאונתי מובהק שאירע תוך כדי ועקב עבודתו בחברה.

3. הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו חזר על הנימוקים שעלו במכתב הדחייה, תוך שהכחיש קיומו של קשר בין התאונה לעבודה.

4. בשים לב למחלוקת העובדתית בין הצדדים, ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדותו ראשית. ביום 6.4.16 התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. ביום 4.4.16 הנתבע הגיש הודעות חקירה שנגבו ע"י חוקר מטעמו, ובהן הודעתו של התובע, הודעתו של מר איוב רמיחאת, אליו, לכאורה, התובע היה אמור להעביר את המשאית (להלן: "מר איוב") והודעתו של מר אחמד גורבאן, מנהלו של התובע בחברה (להלן: "מר אחמד").

ביום 21.9.16 נשמעו עדויות הצדדים.

השאלה שבמחלוקת:

5. הצדדים חלוקים באשר לשאלה: האם התאונה התרחשה תוך כדי ועקב עבודתו של התובע בחברה?

המסגרת הנורמטיבית

6. בהתאם להוראת סעיף 79 לחוק , תאונת עבודה הינה תאונה שארעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, וכלשון הסעיף:

"תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו..."

7. חובת ההוכחה כי התאונה ארעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה, כלשון סעיף 79 הנ"ל, מוטלת על התובע.

ראו עב"ל (ארצי) 9115-07-11 המוסד לביטוח לאומי- קעדאן פהמי (29.10.12).

דיון והכרעה

8. אקדים אחרית לראשית ואציין כבר כעת כי לאחר בחינת טיעוני וראיות הצדדים, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה. ואסביר בקצרה.

10. הנטל להוכיח כי התאונה ארעה תוך כדי ועקב העבודה מוטל על התובע.

התובע העיד כי סיכם עם איוב שימסור לידיו את המשאית עד ליום ראשון (8.6.14), קרי ביום חמישי, שישי או שבת (ראו ע' 2 ש' 7-9 לפרוטוקול).

התובע הוסיף כי ביום שישי (6.6.14 – יום בו הוא לא עבד), בשעת ערב מוקדמת (בסיבות 18:40), עת היה בדרכו לביתו של איוב לצורך מסירת המשאית, ארעה התאונה.

מהודעתו של התובע לחוקר ומעדותו בבית הדין, כמו גם מהודעתו של מר איוב לחוקר עולה כי לא הוסכם ביניהם על מועד מדויק לצורך העברת המשאית לידי איוב.

לנוכח העובדה כי התאונה התרחשה בכפר בו מתגורר התובע, חוואלד, הרי שלא ניתן לקבל אינדיקציה לכיוון הנסיעה המשוער לו טען התובע. באותה מידה, וכל זמן שלא הוכח אחרת, יכול והתובע היה בדרכו לעיסוק כלשהוא מעיסוקיו הפרטיים.

התובע נשאל במהלך עדותו, אם יש בידיו הוכחה כלשהי שהיה בדרכו למר איוב (לכפר ח'לף), ועל כך השיב בשלילה.

מכאן, מלבד טענותיו של התובע, לא הוצגה בפני בית הדין ראיה אובייקטיבית כלשהי המחזקת את גרסתו שכביכול היה בדרכו למסירת המשאית לאיוב.

די באמור עד כה כדי לדחות את התביעה.

11. מעבר לאמור לעיל, אוסיף ואציין כי עדותו של התובע לא הייתה מהימנה ברובה. בגרסתו עלו מספר לא מבוטל של אי התאמות ותהיות אשר יש בהן כדי לפגום באמינות הגרסה שהציג.

להלן ובקצרה חלק מהתהיות ואי ההתאמות שעלו בגרסתו של התובע אל מול גרסאות יתר העדים -

א. תמוהה בעיננו גרסתו של התובע, שכביכול לא תיאם עם מר איוב את מועד הגעתו לכפר חילף, לא וידא שהוא נמצא בבית ואף לא דאג מראש להסעה חזרה לביתו. התובע העיד כי לא נסע למסור את המשאית לאיוב כבר ביום חמישי מפני שזה האחרון ציין בפניו שהוא לא יהיה בבית (ראו ע' 2 ש' 40-41 להודעת התובע לחוקר) – מכאן, שגם לשיטת התובע, אך סביר ומתבקש שטרם הגעתו יתאם מועד בו מר איוב צפוי להיות בבית.

חרף גרסתו של התובע, מר איוב טען לסיבה אחרת שבעטיה לא נמסרה המשאית לידיו ביום חמישי.

בהודעתו לחוקר ציין מר איוב: "יום חמישי זה היום האחרון של מוסלם בעבודה, אני סיכמתי עם מוסלם שהוא יקח את האוטו אליו ביום חמישי יוריד את הדברים ויחזיר לי אותו עד יום ראשון ולא משנה מתי.." (ראו ע' 3 ש' 16 להודעה לחוקר).

זאת ועוד, התובע נשאל על ידי החוקר כיצד היה בכוונתו לחזור לכפר חוואלד, לאחר שימסור את המשאית לאיוב והשיב: " הוא מחזיר אותי עם הרכב שלו".

כשנשאל התובע אם תיאם עם איוב את הגעתו השיב: "לא חושב". בהמשך וכשתהה החוקר ושאל את התובע: "אז נסעת ככה בלי לתאם?" השיב התובע: "אני חושב שדיברתי איתו בטלפון של העבודה".

כשהציג החוקר בפני התובע את גרסתו של איוב, אשר מסר כי התובע כלל לא דיבר איתו ביום שישי ואף לא בשבת, שינה התובע את גרסתו והשיב: "אני לא זוכר אם דיברתי איתו". (ראו ע' 5 ש' 122-134 להודעת התובע לחוקר).

ב. בהודעתו לחוקר, התובע ציין כי התאונה ארעה בכביש עירוני בכפר בו מתגורר איוב, כפר ח'לף, כשרכב נסע מולו עד שנאלץ לברוח שמאלה ונכנס בעמוד חשמל. רק בהמשך הודעתו, התובע שינה את גרסתו וציין שהתאונה אירעה בכפר, בו הוא מתגורר, חוואלד (ראו ע' 2 ש' 47-49 להודעת התובע).

השינוי בגרסאות בעניין זה הינו בעייתי, בלשון המעטה.

ג. גם באשר לאופן בו התרחשה התאונה הוצגו מספר גרסאות, בניגוד לגרסת התובע בהודעתו, מר אחמד ציין כי התובע מסר לו בסמוך לאחר קרות התאונה (ביום שבת, 7.6.14) כי התאונה התרחשה תוך ניסיון התובע להתחמק מילדים שהיו על הכביש (ראו ע' 1 ש' 15-17 להודעתו של מר אחמד) .

ד. התובע העיד שביום ראשון, 8.6.14, היה אמור להיות ביום חופש אחד לצורך סידור שאינו זוכר מה הוא (ראו ע' 3 ש' 9-10 לפרוטוקול). מנגד, מר אחמד העיד כי התובע סיפר לו שהיה אמור להתחיל בעבודת שירות ביום ראשון ולכן הוא סיים לעבוד בחברה ביום חמישי, קרי יום אחד לפני התאונה (ראו ע' 4 ש' 1-4 לפרוטוקול).

עדותו של מר אחמד השתלבה עם גרסתו הראשונית של מר איוב אשר מסר לחוקר הנתבע כי: "רק אחרי יום או יומיים של החפיפה הבנתי שהוא עוזב את החברה ואני מחליף אותו" (ראו ע' 1 ש' 15-16 להודעתו של מר איוב).

על גרסה זו חזר מר איוב במהלך עדותו ואישר כי נקלט לעבודה על מנת להחליף את התובע (ראו ע' 9 ש' 11-12 לפרוטוקול), אם כי בחר לשנות את גרסתו, בהמשך עדותו.

חרף גרסאותיהם של איוב ואחמד, התובע נשמע כמי שמופתע מגרסאותיהם שכביכול עבודתו בחברה הגיעה לסיומה כבר ביום חמישי וכי איוב אמור היה להחליפו.

ה. התובע מסר בהודעתו לחוקר כי נתבקש על ידי אחמד למסור לאיוב את הרכב ביום חמישי או שישי (ראו ע' 3 ש' 73 להודעה לחוקר).

איוב לעומת זאת מסר במהלך הודעתו לחוקר, כי נתבקש על ידי אחמד לקבל את המשאית ביום חמישי, שהנו יום עבודתו האחרון של התובע, אך התובע ואיוב הגיעו לסיכום אחר ביניהם (ראו ע' 3 ש' 15 להודעה לחוקר).

מר אחמד מסר בהודעתו לחוקר כי הנחה את התובע למסור את הרכב לאיוב ביום חמישי אחר הצהריים (ראו ע' 2 ש' 32 להודעה לחוקר), זאת בניגוד לגרסתו של התובע.

הסתירות ואי הדיוקים בגרסתו של התובע אל מול גרסאות יתר העדים, אינן מאפשרות קבלת גרסתו של התובע המבוססת כאמור על עדות יחידה.

בטרם נעילה

12. הצדדים התייחסו, לרבות בסיכומים, לשאלה, האם התובע היה עובד של החברה בזמן התאונה. בעניין זה אדגיש כי גם לו היה נקבע כי במועד בו התרחשה התאונה התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לחברה, הרי שלאור התוצאה אליה הגעתי, לפיה התובע לא הוכיח כי התאונה ארעה לו תוך כדי ועקב העבודה, אין בקביעה כאמור כדי לסייע בידיו.

סוף דבר

13. לאור כל האמור, ומן הטעמים שנמנו, התובע לא עמד בנטל להוכיח כי אירעה לו התאונה תוך כדי ועקב העבודה.

על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

14. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק הדין, לבית הדן הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ז, (29 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.