1. בפני בקשות לסילוק התביעה על הסף עקב מעשה בית דין ו/או העדר עילה ו/או העדר יריבות ו/או היות התביעה קנטרנית וטורדנית בהתאם לתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הבקשות הוגשו על ידי ב"כ נתבעים 1-10 וכן על ידי ב"כ הנתבעת 11.

רקע עובדתי רלוונטי

1. משנת 1961 מספקת מקורות מים לתובעת (שתכונה גם "האגודה"). לטענת המבקשת (שתכונה גם "מקורות") מתחילת הקשר בין מקורות לתובעת נמנעה האחרונה לשלם באופן סדיר את חשבונות המים. לרוב נעשה התשלום רק לאחר התרעות והסדרים שנעשו עימה. לטענת מקורות, החל מחודש יולי 2012 התובעת הפסיקה לפרוע את חשבונות המים כליל, בטענה שמדי המים בהם משתמשת מקורות לחיוב התובעת אינם תקינים.
2. ביום 5.12.12 הגישה האגודה לבית המשפט את תביעתה הראשונות כנגד המבקשת (תא 9097-12-12) בטענה לגביית יתר בחשבונות המים עבור התקופה שבין ינואר 2009 ליוני 2011, בסכום של 83,525 שח. התובעת טענה כי מדי המים של פי קריאותיהם מחייבת מקורות את האגודה אינם תקינים.
3. ביום 23.6.13 הגישה האגודה תביעה נוספת נגד מקורות (תא 46197-06-13). גם בתביעה זו נטען לגביית יתר בחשבונות המים בהתייחס לתקופה מחודש מרץ 2008 ועד דצמבר שנת 2008 וכן בתקופה מחודש יולי עד דצמבר 2012, בסך של 71,233 שח. בתביעה זו נטען בנוסף לאי תקינות מדי המים והועלו טענות נוספות בדבר זיוף וניפוח מכוונים של חשבונות המים על ידי מקורות.
4. הדיון בתובעות אלה אוחד. ביום 16.10.13 מקורות הגישה תביעה שכנגד לתשלום חובות האגודה עבור התקופה שמחודש אפריל 2012 ועד יוני 2013 בסך כולל של 70,555 שח.
5. ביום 31.1.16 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט בתביעה אשר נדונה במאוחד. בית המשפט דחה את טענות התובעת וקיבל את התביעה שכנגד שהוגשה על ידי מקורות וחייב את התובעת בתשלום הסכומים שנתבעו כנגדה בתביעה שכנגד.

טענות הצדדים

1. לטענת המבקשת ענייננו בתביעה שלישית שהגישה התובעת נגד המבקשת בפרק זמן של כשלוש שנים, באמצעות יו"ר המבקשת, מר זידאן זידאן, המנהל בשמה את ההליכים כנגד המבקשת
2. לטענת המבקשת, התביעה דנן זהה לחלוטין לתביעות שנדחו בטענות, במערכת העובדתית , בשאלות שמחלוקת, וחופפת להם בפרקי הזמן , ולפיכך דינה להידחות על הסף.
3. לטענת התובעת, יש לאפשר לה את יומה בבית המשפט. לטענתה, לא ניתן לטעון כי עסקינן במעשה בית דין כאשר הוגש ערעור על פסק הדין שאמור להתברר ולהידון בבית המשפט המחוזי.
4. לטענת התובעת, התיק הקיים אינו מקביל לתיקים שניתן בהם פסק דין. בתובענה דנן יש בקשה לצו מניעה קבוע כנגד המבקשת. סעד זה לא התבקש בהליך הקודם. כמו כן, בתביעה מתבקש רכיב של סגירות מים וזיופים של מדידת מים שלא היה קיים במשפט הקודם.
5. מכאן, לטענת התובעת, התיק דנן בנוי על שני נדבכים שלא נכללו בהליך הקודם: על הסעד ההצהרתי בקשר לסגירת מים, צו המניעה, וטענות התובעת הכספיות בקשר לסגירת המים. לכן, אין כל התנגשות בין שני ההליכים.

עילות התביעה בתובענה דנן

1. להלן טענות התובעת בתובענה שבפני אשר מגבשות את עילות התביעה:

• טענה בדבר זיופי מדידת מים בתקופות של הגבלת מים לאורך שנים.
• טענה בדבר ניתוקי מים במועדים 13.10.09, 13.4.10, 16.10.10.
• טענה בדבר גביית כספים לא חוקית בגין ניתוקי המים הלא חוקיים שנדרשה החזרתם.
• הסתמכות שגויה של מקורות על ההסכם מיום 30.6.2011.

1. בנוסף, המחלוקת בין הצדדים, לטענת התובעת, קשורה בסירוב מקורות לקיים משא ומתן עם האגודה בנושא עדכון הסכם אספקת מיים אשר נחתם ביום 27.11.62 בין מקורות לשותפות אלסרור ואלראוסי שהתפרקה, ובעיקר לעניין פיקוח על מתקני מדידת המים שהוכנסו ע"י מקורות לשימוש בשנת 2011, מבלי לבקש או לקבל הסכמתם לשימוש במתקני מדידת מים, וכן קביעת סידורים טכניים למניעת המשך ביצוע פעולות הזיוף .
2. כמו כן, בתביעה הובאו נתונים מטעם התובעת בדבר צריכת המים השוטפת מחל מיולי 2013 עד ספטמבר 2015 והתשלומים בגינה בהתאם לחישוב של התובעת, במכפלת מחירי המים של מקורות ובניכוי מה ששולם לטענת התובעת. התובעת טוענת כי קימת לה יתרת זכות כלפי מקורות
3. בתביעה נתבע סך של 110,230 שח בגין ניפוחי מים ו"פיברוקים" לגבי תקופות ניתוקי המים, דרישת החזר גביה לא חוקית בגין ניתוקים לא חוקיים בסך של 7824 שח.
4. בתביעה מבוקש להצהיר כי כל עוד מקורות מסרבת לקיים משא ומתן עם התובעת לעדכון הסכם אספקת המים אשר נחתם ב1962 ,מקורות מחויבת להכנס למשא ומתן ולהכיר כי הפך להיות הסכם בין מקורות לתובעת ויש להסדיר כללים ומניעת זיוף. כל עוד אין הסכמה, כמות צריכת המים תקבע בהתאם לרישומי האגודה בלבד.

פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט בתיק המאוחד

1. להלן הקביעות שניתנו בפסק הדין על ידי בית המשפט בתביעה המאוחדת שהתנהלה בפניו.
2. בפני בית המשפט קמא עלתה טענת קנוניה, התכחשות לתובעת, וגזל חיבור המים. בית המשפט דחה טענות אלה, וקבע :

"התובעת טוענת ל"קנוניה" מצד הנתבעת, התכחשות לתובעת וגזל חיבור המים.

טענות אלה הינן טענות קשות עד מאוד, אשר היה מקום להוכיחן בראיות. מסקנתי הינה שהן לא הוכחו כלל ועיקר ...

לא הוכח כלל שהנתבעת במשך השנים נמנעה מלהכיר בתובעת. כעולה מהמסמכים הקצבת המים במשך כל השנים היתה רשומה על שם אלרואסי בלבד. רק בשנת 2007 נעשתה פניה לנתבעת לרישום התובעת כצרכן ישיר במסגרת מכתב ע"ד סמיח, ב"כ המועצה (המכתב צורף כנספח יא לתצהירי הנתבעת). לא הוכח שקודם לכן ידעה הנתבעת על קיום התובעת .

אומנם התובעת פנתה וביקשה מהנתבעת לרשמה כצרכן חלף אגודת אלרואסי אולם הוברר לה שעליה לקבל ראשית הקצבה מרשות המים, כאשר מי שהחזיקה אותה עת בהקצבה היתה אגודת אלרואסי.

הנתבעת צירפה מסמכים אשר מעידים שעד לשנת 2007 הצרכן בעל רישיון מספר 4105 היה אלראוסי כאשר התובעת מופיעה כצרכן משנה של אגודת אלרואסי (ראה נספחים יט 1-7, נספח כ' –כב').

המכתב משנת 1975 (נספח 5 לתצהיר התובעת) אינו מלמד כלל על החזקת התובעת בהקצאה ישירה, מה גם שההקצבות מרשות המים כך הוכח הינן שנתיות, ומשכך הקצבה משנת 1975 אינה ערובה לקיומה יותר מעשרים שנה לאחר מכן.

טוענת התובעת לקיום הסכם אספקת מים עימה משנת 1962. הסכם כזה לא הוצג. כל שקיים הינו הסכם משנת 1962 בין הנתבעת לאגודת אלרואסי והתובעת יחד מצד שני ממנו עולה שאגודת אלרואסי העבירה לתובעת כמות של 18,000 מ"ק מזכויות המים שלה כאשר שתיהן מוגדרות כצרכן של מקורות. (ההסכם צורף כנספח כג לתצהירי הנתבעת.) להסכם זה אין כל רלוונטיות למעמד התובעת בשנת 2007. לא ניתן לקבל טענת התובעת שהיה מקום לעדכנו ולא לחתום על הסכם חדש, שכן לא עולה ממנו שהתובעת היא הצרכן הרשמי ועל כן היה צורך בהסדרת ענין זה.

כעולה מעדות הגב' אשכנזי הגוף שקובע הרישיון הינו רשות המים ללא כל קשר להוראות ההסכם, ומאחר ומבחינת הרישיון הוא היה בידי אגודת אלרואסי, היא היתה בעלת הרישיון. (ראה עמ' 26 שורות 23-24).

כעולה מן המסמכים הנתבעת לא רק שלא ניסתה למנוע מהתובעת מלהפוך לצרכן אלא נהפוך הוא, סייעה לה במתן ההנחיות הנדרשות מול רשות המים, ואף הסכימה לספק לה מים במישרין, כך הוכח טרם שהוסדר עניין ההקצבה מרשות המים. משכך לא ברורות כלל טענות התובעת כנגד הנתבעת.

טענות התובעת בדבר שוחד לפיהן הנתבעת נעתרה לבקשה לחיבור המים רק אם ישולם החוב הכספי של אגודת אלרואסי לנתבעת אף הן לא הוכחו כלל ועיקר.

כעולה מן המסמכים לאגודת אלרואסי נותר חוב לנתבעת.

עו"ד סמיח ב"כ המועצה אשר פנה לנתבעת וביקש לשנות את הרישום בספריה כך שהתובעת תרשם כצרכן ישיר חלף אגודת אלרואסי מסר כי האגודה היא האחראית לתשלום החוב (ראה מכתביו נספח יא).

למכתב זה השיבה הנתבעת שעל המועצה המקומית לשלם החוב שכן נטלה על עצמה את האחריות לפרוע חשבונות המים של אגודת אלרואסי . (המכתב צורף כנספח יב)

ביום 10.1.08 פנה ב"כ התובעת לנתבעת וביקש לרשום את התובעת כצרכן חלף אגודת אלרואסי ועל אף קיום החוב (ראה נספח יג).

הנתבעת במכתבה מיום 23.1.08 הציעה לב"כ התובעת הסדר שנועד לקיים את בקשת התובעת לרשמה. במסגרת ההסדר הוצע שהנתבעת תספק מים לתובעת בכפוף לפרעון החשבונות השוטפים ללא כל קשר לחוב שעמד אותה עת לאגודת אלראוסי (המכתב צורף כנספח יד).

ב"כ התובעת השיב למכתב זה כי על המועצה המקומית לשאת בחוב אגודת אלראוסי . (המכתב צורף כנספח טו).

ביום 17.3.08 התקיימה ישיבה במשרדי הנתבעת ברמלה בהשתתפות נציגים מהמועצה המקומית במסגרתה הודיעה המועצה שהיא מסכימה לפרוע את חוב אגודת אלרואסי לנתבעת שעמד אותה עת בגובה 150,000 ₪. עוד הוסכם שממועד זה הנתבעת תספק מים ישירות לתובעת. (העתק פרוטוקול הישיבה צורף כנספח טז).

איני סבורה שעסקינן ב"שוחד" , או " קשירת קשר לביצוע מעשים פלילים" כפי שהגדירה זאת התובעת. זכות הנתבעת לדרוש תשלום חובות ולאחר שהתנהל מו"מ הסכימה המועצה המקומית לשאת בחוב זה. על התובעת להודות למועצה המקומית שהסכימה לפרוע את החוב של אגודת אלראוסי, ולנתבעת שהסכימה לספק לה מים במישרין טרם התקבלה ההקצבה מרשות המים.

1. בית המשפט דחה טענות התובעת, ביחס לגביית יתר וביחס לאופן חישוב המים באמצעים של האגודה ואי הדיוק במתקני המים.

בית המשפט קבע בהקשר זה:

לענין טענות התובעת באשר לתרמית בכל הנוגע לחשבונות וחיובי היתר -

החשבונות כך הוכח מופקים מדי חודש ע"י מערכת ממוחשבת של הנתבעת. הם מתבססים על קריאות סוף חודש של מדי המים. אף חשבונות התובעת הופקדו על בסיס הקריאות.

טוענת התובעת כי החשבונות הופקו על שם אגודת אלרואסי וזאת לצורך גביית יתר.

טענה זו כלל לא הוכחה. כעולה מתצהירי הנתבעת מאחר והתובעת סירבה לחתום על הסכם אספקת המים עם הנתבעת אזי שמה של אגודת אלרואסי שקדמה לה, המשיך להופיע על החשבונות. עם זאת מתחת לשמה של אלרואסי הופיעה שם התובעת ולכתובת זו נשלחו החשבונות.

בסופו של יום נחתם הסכם בשנת 2011.

בבית המשפט חזרה הגב' אשכנזי והעידה ששם הצרכן הינו התובעת ולא אגודת אלרואסי. (ראה עמ' 24 שורות 29-30) .

...

18. כעולה מתצהיר מר מלאכי מהנדס המים של הנתבעת עד לשנת 2011 קריאות המים היו נבדקות בשטח על ידי עובדי הנתבעת. בשנת 2011 הוכנסה מערכת מדידת מים חדשה שנועדה למנוע זיופים בקריאות ע"י בקרה ופיקוח ממוחשבים בכל רגע נתון. ההבדל בין המערכות הוא שהמנגנון החדש מבצע קריאה דיגטלית בעוד שהישן מבצע קריאה מכנית.

מד המיום הותקן ביום 17.11.07. היום 17.11.09 הוא פורק לצורך החלפתו באחר. (דו"ח ההחלפה צורף כנספח ט' לתצהירו). מד המים העובר למכון לבדק מדי המים כאשר לא נמצאה בו כל תקלה (ראה דוח הבדיקה נספח יב' לתצהירו).

התובעת יכולה היתה לקחת את מד המים לבדיקה חיצונית כפי שהוצע לה במכתב מר מלאכי מיום 15.10.12. (נספח יד'). התובעת לא עשתה כן. אף בפגישה שנערכה ביום 15.10.12 (נספח טו) הוצא לתובעת לקחת מד המים לבדיקה. התובעת הסכימה לכך.

מד המים נשלח לבדיקה במבדקת "מד תקין " ונמצא תקין. (ראה העתק דו"ח הבדיקה נספח יז).

התובעת לא הציגה על כן כל ראיות לזיוף אשר התבצע לטענתה (כך במקור, ל.ה.צ).

1. כמו כן, בית המשפט דחה את טענת התובעת לפיה כמות המים תימדד באמצעות נתוני הצריכה שלה :

נתוני הצריכה של צרכני התובעת אינם יכולים להוות אינדיקציה לכמות המים שסופקה על ידי הנתבעת לתובעת שכן כפי שפירט מר מלאכי קימת אפשרות לאיבוד מים בשל דליפות או גניבות מים, כן קיים ספק באשר למהימנות מערכות המדידה באמצעותן נמדדות כמויות המים המסופקות על ידי התובעת לצרכניה.

...

התובעת טענה שבצילום מד המים מספרו נמחק (ראה בסעיף 60 לתצהיר מר זידאן). אם זאת עלה מעדות מר גל מלאכי שניתן לראות הספרות בצילום. כן הסביר שהספרות הינן הפוכות מאחר והמספר מופיע על הטבעת החיצונית של מד המים שמוברגת ולכן שמסובבים את המנגנון לפעמים הספרות הינן הפוכות, כאשר אין לכך כל משמעות ולא מדובר בספירה לאחור כפי שטענה התובעת. (ראה עמ' 31 שורות 16-18).

...

עלי לציין שהתובעת לא הוכיחה כלל את נתוני הצריכה ה"אמיתיים" שלה כביכול מהם נגזרו סכומי היתר שנגבו ממנה לשיטתה..."

1. מכאן עולה כי בפסק הדין נדחתה טענת התובעת נגד מקורות ביחס למשא ומתן בנוגע לעדכון הסכם אספקת מים אשר נחתם בשנת 1962, טענה בדבר התכחשות מקורות לתוקפו המחייב, נדחתה הטענה לפיה מדי המים החדשים מאפשרים ביתר קלות לזייף את כמויות הצריכה הנמדדות, נדחתה הטענה כי מקורות הפיקה חשבונות בגין צריכת מים על שם אלרואסי במקום על שמה של התובעת כאמצעי לגביית כספים ביתר, נדחתה הטענה כי מקורות חברה לאלראוסי כדי למנוע מהתובעת אספקת מים ישירה, נדחתה הטענה בדבר ניפוח זיוף כמויות של צריכת מים על ידי מקורות בשנים 2008 ועד שנת 2012. נדחתה עתירת האגודה לקבוע את כמות צריכת המים לצורך החיוב על יסוד רישומיה שלה.

האם חל בענייננו מעשה בית דין ?

1. בע"א 151/87‏ ‎ ‎ש. ארצי, חברה להשקעות בע"מ‎ ‎נ' אורי רחמני, פ''ד מג(3) 489 קבע בית המשפט:

"...מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה".

1. כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי בענייננו יש מקום לדחות את התביעה על הסף מטעמים של השתק עילה.
2. השתק עילה חל בהתקיימותם של קיומו של פסק דין סופי של בית משפט בעל סמכות עניינית ופרסונלית לפסוק בתובענה , בין אותם צדדים, זהות עילות התביעה בשתי התביעות, והכרעה לגופה של המחלוקת.

בית המשפט קבע בענין ש. ארצי שאוזכר לעיל, לעניין מבחן זהות העילה מבחן רחב:

מבחן זה של זהות העילה (להבדיל מזהות הסעד) זכה כידוע לפירוש רחב למדיי בפסיקת בית-משפט זה, והדברים הובהרו בין היתר בפסק-דיני בע"א 8/83 [2], בעמ' 801, שם ציינתי כי -

מבחן זהות העילה לעניין טענת מעשה-בית-דין רחב הוא, והעיקרון של מעשה-בית-דין יחול, גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה מאוחרת יותר נכללים פרטים ומרכיבים שלא פורטו בתביעה הקודמת".

1. לאור קביעותיו ותוצאתו של פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט בתיק המאוחד, יש לקבוע כי מתקיים בענייננו הכלל בדבר השתק עילה. מדובר באותם הצדדים, עילות התביעה זהות בהליך דנן ובהליך הקודם, עילות אלה הוכרעו על ידי בית המשפט, כפי שפורט בהרחבה לעיל בהחלטתי (ר' סעיף 21 לעיל).
2. בדיון שהתקיים בפני ביום 5.10.16 הבהיר נציג התובעת מדוע לטענתו יש לדחות את טענת המבקשות בדבר מעשה בית הדין. התובעת טוענת כי התבקשו בהליך זה סעדים שלא התבקשו בהליך הקודם. לטענתה, בהליך זה עתרה התובעת למתן סעד הצהרתי לפיו כל עוד מקורות מסרבת לקיים משא ומתן עם התובעת לעדכון הסכם אספקת המים אשר נחתם בשנת 1962 כמות צריכת המים תקבע בהתאם לרישומי האגודה בלבד. כאמור לטענת התובעת סעד זה לא התבקש בהליך הקודם.

כאמור, המבחן המשפטי לטענת מעשה בית הדין הינו זהות העילה (להבדיל מזהות הסעד ). בהקשר זה נפסק כי שתי תביעות באותה פרשה עובדתית ועניינית אינן מוחזקות כתביעות בנות עילות שונות רק על שום השוני בסעדים הנדרשים בכל אחת מהן – ר' ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון פ"ד נ"ז (5) 166.

עילות התביעה הנוגעות להתנהלות מקורות לענין ההסכם משנת 1962, לענין אי ההתאמות במדידה והן לענין עתירת התובעת כי המדידות תעשנה על ידיה, התבררו בהליך הקודם. אין בכך שהתבקש סעד שונה, לשנות ממסקנה זו .

1. עוד טוענת התובעת כי בהליך הקודם לא נטענו הטענות הנוגעות לניתוקי המים. איני מקבלת טענה זו ממספר טעמים.
   1. ראשית, כאמור המבחן לבחינת העילה הוא רחב. כלל זה יחול גם אם בתביעה המאוחרת נכללו פרטים ומרכיבים נוספים שלא פורטו בתביעה הקודמת. מקום בו התובע היה יכול לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות במסגרת התדיינות אחת, תחשבנה שתי התביעות כבעלות עילות זהות . הטענות בגין גבית יתר עבור תקופות ההגבלה וניתוק כרוכים במסכת העובדתית שהובאה בפני בית המשפט בהליך הקודם. ובהתאם, היו צריכות להוות חלק מיריעת התביעה בהליך הקודם.
   2. שנית, לטענת התובעת, בתיק המאוחד שהתנהל בפני בית המשפט לא ניתנה לה רשות לתקן את כתבי הטענות מכח המסמכים שהגיעו אליה בגילוי מסמכים ולכן רכיב זה נתבע כעת במסגרת הליך זה (ר' סעיפים 21-22 לכתב התביעה).

איני מקבלת טענה זו. לו מבקשת התובעת לחלוק על החלטת בית משפט אשר לא התירה לה לתקן את כתבי הטענות, עליה לתקוף זאת במסגרת טענותיה כנגד פסק דין , ואין היא יכולה לנקוט בהליך חדש באותם עניינים .

בהקשר זה נפסק:

אין ספק שהתיקון המבוקש כאן מצוי בגדרה של עילת התביעה המקורית, המוגדרת, כאמור, בהגדרה "רחבה", שכן מדובר באותה "עסקה" או באותו "מעשה המובא לדיון".

עניין זה נפסק במפורש לגבי תיקון כתב תביעה בדרך של הוספת סכומים לנזק הנתבע ברע"א 2083/95 מילר ואח' נ' הרמן ואח', תקדין-עליון, כרך 95(2), עמ' 1152, כדלהלן:

"נוכח ההגדרה הרחבה של הדיבור 'עילת תובענה', אין ספק בדבר שהגדלת סכומי הנזק כשהיא לעצמה אינה מוציאה את העניין מגדר 'העילה' העיקרית. צודקים המשיבים שאין הילכת ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן-הרוש, פ"ד מד(1), 160, דנה בהגדלת סכום התביעה גרידא אלא בהחמרת נזק, אך הדברים שנאמרו שם חלים מקל וחומר במקרה שלפנינו, הואיל והפלוגתאות הבסיסיות שבמחלוקת לא נשתנו עקב התיקון".

 מכאן, שלנוכח ההגדרה הרחבה של המונח "עילת תביעה" לצורך בחינת השאלה האם התיקון עדיין מצוי בגדרה של עילת התביעה המקורית, היה מקום להתיר למשיבה לתקן את תביעתה.

רק לצורך ההשוואה אוסיף, שניתן להניח, שגם בהקשר של כללי מעשה בית-דין, במובן "השתק עילה", היה נקבע שהתביעה בקשר עם התשלומים הנוספים, שהמשיבה מבקשת להוסיפם לכתב התביעה, כלולה בעילת התביעה המקורית. אילו לא היו תשלומים אלה נכללים בכתב התביעה ולאחר סיום ההליך היתה המשיבה מבקשת להגיש תובענה חדשה בגינם (בהנחה שעדיין לא חלפה תקופת ההתיישנות), היתה המבקשת טוענת כי המשיבה מנועה לעשות כן מחמת "השתק עילה", ויש להניח שטענה זו היתה מתקבלת (בר"ע 3365/01 קרבציק נ' אררט חברה לביטוח. )

1. ומכאן, עם דחיית עתירתה של התובעת לתקן את כתב התביעה בדרך של הוספת רכיבים נוספים הרי שהיא מושתקת מכח הכלל של השתק עילה לעתור לרכיבים אלה במסגרת תביעה כספית נוספת.
2. למעלה מן הצורך, אבהיר כי בענייננו מתקיים גם מעשה בית דין מסוג של השתק פלוגתא.

בענין ש.ארצי שאוזכר לעיל נפסק:

אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות

1. כאמור, בית המשפט בפסק הדין הכריע בפלוגתאות הבאות:

• טענות התובעת ביחס להסכם משנת 1962 : קובעת כי להסכם אין רלוונטיות . נדחית הטענה כי היה מקום לעדכנו או לחתום על הסכם חדש.
• נדחתה טענת התובעת לפיה מקורות נמנעה מלהכיר בה.
• נדחתה הטענה כי מדי המים החדשים שהותקנו מאפשרים ביתר קלות לזייף את כמויות הצריכה הנמדדות.
• נדחתה הטענה כי משנת 2008 עד 2011 מקורות הפיקה חשבונות בגין צריכת מים על שם אלארוסי במקום על שמה של התובעת כאמצעי לגביית כספים ביתר ובתמורה לשוחד.
• נדחתה טענת הקנוניה מצד התובעת כי הנתבעת חברה לאלראוסי ולמועצה מקומית זמר במטרה למנוע אספקת מים ישירה ועל מנת לפגוע בה.
• נדחתה טענת זיוף וניפוח כמויות צריכת המים ונפסק כי אין כל בסיס ראייתי לטענה.
• נדחתה הבקשה לקבוע את כמות צריכת המים לצורך החיוב בגינה על בסיס רישומיה.

1. תנאיו של השתק הפלוגתא, מלמדים כי אכן מתקיים במקרה דנן השתק פלוגתא : שתי התביעות שהוגשו על ידי התובעת עוסקות באותן פלוגתאות, הצדדים הביאו את ראיותיהם ועדיהם בעניין זה בפני בית המשפט וניתן להם יומם בבית המשפט. בנוסף, ההתדיינות הקודמת בין הצדדים הסתיימה כאמור כאשר בית משפט זה קבע ממצא פוזיטיבי לפיו גרסתה של התובעת לא הוכחה במידת הודאות הנדרשת. יתרה מכך, בית משפט זה אף קבע ממצאים פוזיטיביים על יסוד חומר הראיות שהונחו לפניו. גם התנאי הרביעי מתקיים בעניינו, שכן ברי שהכרעותיו של בית המשפט, הינן הבסיס לקביעה האם יש להיעתר לסעדים ההצהרתיים והכספיים המבוקשים במסגרת התביעה דנן.
2. סיכומו של דבר:

בע"א 10443/08 ‏ ‏זהבה לופו נ' בנק אגוד לישראל סניף הרצליה נפסק:

לא ניתן לאפשר לכל צד החפץ בכך, לאחר שלא השיג את מבוקשו ב"סבב הראשון", לערוך מקצה שיפורים ולפגוע באינטרס של בעל דין שאוזכר לעיל – שלא יוטרד בשנית לגבי פלוגתא בה התדיין בעבר בבית המשפט. 

בע"א 4078/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל נפסק:

בבסיס הכלל של מעשה בית דין ניצב רעיון סופיות הדיון שהצדקה לו נעוצה בשני שיקולים עיקריים. האחד מגלם את האינטרס הציבורי בסופיות הדיון המשפטי. האינטרס הציבורי אינו אלא מכנה משותף לשיקולים שונים: הקלת העומס המוטל על בית המשפט, הקטנת עלויות ההתדיינות של המערכת השיפוטית ושמירה על יוקרתה של המערכת השיפוטית העלולה להישחק באם יתאפשר לבעל דין לחזור פעם אחר פעם לאולמות בתי המשפט עד אשר יצליח להשיג את מבוקשו. השיקול השני, עניינו בבעלי הדין עצמם. לבעל דין אינטרס מובהק שלא יוטרד בשנית בשל עילה או פלוגתא בה התדיין בעבר בפני בית המשפט. כך, לא יצטרך בעל הדין לשמור על ראיותיו ולא לחשוש כי בעתיד נכון לו מאבק משפטי נוסף, המצריך השקעת משאבים רבים, בעניין זהה לזה שכבר הוכרע בעבר" (שם, פסקה 7 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל).

דברים אלה יפים לענייננו.

1. אשר על כן, יש להורות על סילוק התביעה על הסף כנגד מקורות.

התביעה כנגד הנתבעים 2-10

1. הנתבעים 2-10 לא היו צדדים בהליך המקביל. נתבעים 2 עד 4 מייצגים את מקורות בהליכים משפטים, נתבעת 5 יועצת משפטית של מקורות, נתבעת 6 סגניתה של היועצת המשפטית של מקורות , נתבע 7 מנהל מרחב מרכז במקורות, הנתבעת 8 היא הממונה על הגביה במרחב המרכז, הנתבעת 9 סגנית מנהל מרחב מרכז לשעבר, נתבעת 10 מחליפתה.
2. ביחס לנתבעים אלה נטען כי אין יריבות וכי התביעה חסרת עילה, מטרידה וקנטרנית.
3. בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבעות 8 -9 ידעו כי ההסכם משנת 27.11.62 קיים. התובעת מפנה למכתב של הנתבעת 9 שם טענה כי "לא ידוע לנו מי זה ומה זה "אלסרור" , הוא אינו צרכן של מקורות... ואין לו הקצבת מים. מאחר שאינכם עומדים בהסדר לתשלום חוב המועצה כפי שסוכם ביום 29.3.07 אנו חוזרים על הודעתנו כי אספקת המים תוגבל החל ממחר 29.5.07 ועד למועד הסדרת החוב במלואו"
4. לטענת התובעת, נתבעת 9 ידעה, לפחות החל מיום 2.6.2005 , כי הסכם אספקת מים מיום 27.11.62 קיים בתיק שבין מקורות לבין שותפות אלסרור ואלראוסי . לטענת התובעת, יש לראות מכתב זה כחלק מהתנהלות "עברייני מקורות" יחד עם "עברייני המועצה המקומית זמר" לגבש מזימה כנגד התובעת. בסופו של יום מקורות אולצה להצהיר בתצהיר גילוי הממסכים על קיומו של הסכם אספקת מים מיום 27.11.62.
5. התובעת טוענת בסעיף 28 לכתב התביעה כי נתבעים 2 ו-4 טענו בכתב הגנה טיעון שקרי כי אספקת המים מקורה בהסכם משנת 1961 בעוד שהסכם זה בוטל, כי באי הכח ביקשו דחית תביעה על הסף ונדחו על ידי בית המשפט. עוד נטען כי נתבעים 5-10 הוציאו מסמכים מתיק בית המשפט (מפה ומכתב אלראוסי מיום 27.11.62) בהסכמת כל הנתבעים.
6. התובעת הוסיפה וטענה כי החל מיום 5.12.12 היום שבו נפתח תא 9097-12-12 עד יום 8.12.2014 לא היה בידי חן, יערי רוזן עוזר ושות' עורכי דין ייפוי כח לייצג את מקורות. עוד הפנתה התובעת לפיסקה בייפוי הכח לפיה מקורות פוטרת את באי כח מאחריות אלא עד כדי החבות הביטוחית.
7. התובעת העלתה טענות בדבר שיבוש הליכי משפט כנגד הנתבע 1 והנתבעת 4 .
8. אני סבורה כי יש לקבל את טענות הנתבעים 2-10.
9. ראשית, אעיר כי התובעת מעלה טענות חמורות ביותר כנגד נתבעים אלה, ומוטב כי בעל דין הטוען טענות מסוג זה יעמיד בבסיסן תשתית מוצקה. עוד ראוי כי הדברים ייאמרו באופן ההולם המכבד את הצד שכנגד.
10. לגופו של ענין, אני סבורה כי יש לקבל את בקשת המבקשים לסילוק התביעה כנגדם על הסף.
11. ראשית, לאור מסקנתי בחלק הקודם לפיה נשמט הבסיס תחת התביעה העיקרית מחמת מעשה בית-דין, כאשר לא נטען לסעד נפרד כנגד נתבעים אלה, והעילה כנגדם נגזרת מהטענות שנטענו כלפי מקורות, הרי שיש מקום לסילוק התביעה על הסף כלפי המשיבים.

כך, לאור הכרעת בית המשפט כי יש לדחות טענות התובעת ביחס למעשי קנונייה, שיתוף פעולה שבין המשיבה ובין אלראוסי ומועצה מקומית זמר במטרה למנוע את אספקת המים ועל מנת לפגוע בתובעת, הרי שנשמטות כל הטענות שהועלו במסגרת התביעה דנן כלפיהם.

1. שנית, אין קשר בין הנזקים הכספיים הנטענים בתביעה, ובין המעשים המיוחסים למשיבים ביחס לאופן ניהול ההליך.
2. לענין אופן ניהול ההליך אציין כי בית המשפט אינו הערכאה המוסמכת לדון בטענות שהועלו על ידי התובע ביחס למישור הייצוגי שבין עורך הדין ובין הלקוח.

יחד עם זאת ולאור הטענות החמורות המועלות, ולמעלה מן הצורך, אציין כי גרסת הנתבעים בכתב ההגנה התקבלה על ידי בית המשפט בפסק הדין על יסוד כל החומר שעמד בפניו, יפוי הכח אושר על ידי באי כח מקורות בדיון שהתנהל בפני בית המשפט ביום 9.9.2014 בפני כב' השופטת ד"ר איריס רבינוביץ ברון, לא הובא כל בדל ראיה לטענה בדבר העלמת ו/או השמדת מסמכים כנטען (כאשר כאמור לעיל, אין לטענות אלה כל זיקה או קשר לסעד הנתבע).

1. לאור כל האמור, אני מורה על סילוק התביעה על הסף כנגד הנתבעים 2-10.

התביעה כנגד הנתבעת 11

1. אף הנתבעת מס' 11 טענה כי יש לסלק את התביעה כנגדה על הסף . כפי שיפורט להלן אני סבורה כי יש מקום לקבל טענה זו.
2. במבוא לכתב התביעה טענה התובעת :

ולצערנו רשות המים, ... האמורה לפקח על מהלכי מקורות עבור משרד התעשיות הלאומיות אנרגיה ומים לא נקטה בפעולה כלשהיא נגד עברייני ומנהלי מקורות. כאילו, לא ידעו , לא שמעו ולא הרגישו, שבתקופות שלהן : תקופה מיום 5.6.2006 עד 18.1.2008 ובתקופה מיום 19.1.2008 עד 30.6.2013 ובתקופה מיום 1.7.2013 עד היום הזה, מקורות עברה הרבה הרבה קווים אדומים ולצערנו הנתבעת 11 לכאורה הייתה בתנומה עמוקה ולא הזיזה דבר.

1. לאור מסקנתי בדבר סילוק התביעה כנגד הנתבעת 1, כאשר לא נתבע סעד נפרד כלפי הנתבעת 11, ואחריות הנתבעת 11 נגזרת מהעילה כלפי מקורות, יש להורות על סילוק התביעה על הסף כנגד נתבעת זו.
2. אוסיף ואצייןכי התובעת מעלה טענה כנגד הנתבעת מס' 11 בדבר ידיעה של קנוניה ו/או עצימת עיניים. מדובר בטענה בעלת נטל כבד. אולם, מלבד הטענה בסעיף 12 לכתב התביעה שם נטענה טענה בדבר "ריקון" לכאורה של תיק התובעת ממסמכים, לא הועלתה כל טענה מצד התובעת ביחס להפרת חובת הפיקוח בהתאם לחוק המים, תשי"ט -1959 שיש בה כדי לבסס טענה זו כלפי נתבעת 11.

סיכומו של דבר:

1. לאור כל האמור לעיל אני מורה על סילוק התביעה על הסף כנגד הנתבעים, וכפועל יוצא על סגירתו של התיק.

התובעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד הנתבעים 1-10 בסך של 10,000 שח ושכ"ט עו"ד נתבעת 11 בסך של 2,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ז, 09 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.