ניתנה ביום 03 דצמבר 2015

בשם המבקשת: עוה"ד אביעד אטינגר, שיר-אל נקדימון ואביבה סיטבון-צרפתי

בשם המשיבים 1 ו- 2: עו"ד משה גולדברג ועו"ד יריב חנדלי

בשם המשיבה 3: עו"ד נרדה בן צבי ועו"ד אירן קריפק

החלטה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור מר מוחמד מנסור וגב' ציפי ארליך; תיק סע"ש 20548-11-10) מיום 16.8.15. בפסק הדין נדחתה תביעת המבקשת כנגד שלושת המשיבים, והתביעה שכנגד שהגישו המשיבים 1 ו- 2 (להלן - המשיבים) התקבלה בחלקה.
2. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, ובמקביל את הבקשה שלפני לעיכוב ביצועו. המשיבים מצידם הגישו ערעור שכנגד.

הרקע לבקשה:

1. המשיבים הועסקו במבקשת החל משנת 1996, ופוטרו ביום 24.10.10 לאחר שנטען כלפיהם כי הפרו את האמון שניתן בהם ועבדו במקביל עבור המשיבה 3 שהיא חברה מתחרה. למשיבים לא שולמו פיצויי פיטורים או חלף הודעה מוקדמת, והוגשה נגדם תביעה בגין הפרת חוזה העסקתם, הפרת חובת תום הלב, תחרות בלתי הוגנת, גזל סוד מסחרי וגרימת נזקים. המשיבים מצידם הגישו תביעה שכנגד, במסגרתה תבעו פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וזכויות סוציאליות.

1. בפסק הדין מושא הבקשה נדחתה כאמור תביעת המבקשת במלואה, והתביעה שכנגד התקבלה בחלקה. בית הדין האזורי קבע, לאחר שמיעת הראיות, כי המשיבים אכן עבדו בפועל במשיבה 3 תוך כדי תקופת עבודתם במבקשת ואף תוך כדי שעות עבודתם במבקשת, ובין היתר נרשם המשיב 2 כממציא פטנט של המשיבה 3. בית הדין הוסיף וקבע כי לא דובר בסיוע ללא תמורה בין חברי קיבוץ (המשיבים ובעל המניות של המשיבה 3 הנם חברי אותו קיבוץ). אשר לטענת המשיבים כי ניתנה הסכמה לפעילותם במשיבה 3 מטעם מנכ"ל המבקשת מר אלי גורנשטיין - נקבע כי קיימת ראשית ראיה לכך שהסכמה כזו אכן ניתנה, ולכן עבר הנטל למבקשת להוכיח מה היה היקף ההסכמה ולאיזו תקופה ניתנה. המבקשת לא עמדה בנטל זה, מעצם כך שלא העידה את מר גורנשטיין. הגם שנטען כי אין באפשרותו להעיד נוכח מצב בריאותו, לא הובאה אסמכתא מספקת למצבו בזמן אמת וכאשר ניתן היה להזמינו לעדות מוקדמת "או להביא את גרסתו באופן אחר". בית הדין הוסיף וקבע כי פיטורי המשיבים נעשו על ידי בתו של מר גורנשטיין, גב' רונית גורנשטיין, שמונתה בשנת 2010 כמנכ"לית משותפת ותוך הסתרתם מאביה, ויש בכך כדי לתמוך בטענת המשיבים כי מר גורנשטיין לא היה רואה פסול בהתנהגותם. בית הדין סיכם וקבע כי המשיבים לא הוכיחו כי ניתנה הסכמה, ובמקביל המבקשת לא הוכיחה כי לא ניתנה הסכמה, וכאשר כפות המאזניים מאוינות - יש לקבוע כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה.

עוד נקבע כי אין מדובר בחברות מתחרות; כי לא נעשה שימוש על ידי המשיבים בסוד מסחרי של המבקשת במהלך פעילותם עבור המשיבה 3; כי הפטנט של המשיבה 3 אינו שייך למבקשת שכן המשיב 2 לא הגיע אליו "עקב שירותו" בה; כי המשיבה 3 לא ביצעה עוולה של גרם הפרת חוזה שכן מבחינתה עבודת המשיבים עבורה נעשתה ברשות; וממילא לא הוכח כי למבקשת נגרמו נזקים כלשהם.

1. אשר לתביעה שכנגד - בית הדין קבע כי בסמוך לחודש ספטמבר 2010 התקבל במשרדי המבקשת פקס שהופנה למשיבים ומתייחס למשיבה 3, וכתוצאה ממנו למדה גב' גורנשטיין על מעורבותם של המשיבים בענייני המשיבה 3. בית הדין קבע כי נערך למשיבים שימוע כדין בקשר לכך ורק לאחר מכן פוטרו, כך שלא נפל פגם בהליך פיטוריהם. עם זאת, קבע כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח כי המשיבים מעלו באמונה ולכן אין לשלול מהמשיבים - לאחר 14.5 שנות עבודה ובגילם המבוגר - את פיצויי הפיטורים המגיעים להם (בסך של 166,872 ₪ לכל אחד מהם) וכן חלף הודעה מוקדמת (60 יום לפי הסכם העבודה בסך 15,984 ₪). עוד חויבה המבקשת לשלם לכל אחד מהמשיבים הפרשי שכר עבודה בגין חודש אוקטובר 2010 (בסך 7,541 ₪), פדיון חופשה (למשיב 1 בלבד - בסך 15,866 ₪), הפרש דמי הבראה (758 ₪), שכ"ט עו"ד (בסך 10,000 ₪) והוצאות (2,000 ₪). התביעה כנגד המשיבה 3 נדחתה תוך חיוב המבקשת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 13,000 ₪.

עיקרי טענות הצדדים בבקשה:

1. המבקשת טוענת כי סיכויה לזכות בערעור טובים מאוד, לאור טעויות משפטיות אשר נפלו בפסק הדין. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי שגה בית הדין עת פסק לטובת המשיבים פיצויי פיטורים מלאים וחלף הודעה מוקדמת, על אף הפרות המשמעת החמורות והפרת ההסכם הבוטה לאורך חמש שנים לפחות במהלכן עבדו המשיבים בהיקף משמעותי במשיבה 3 במקביל לעבודתם במבקשת. המבקשת טוענת בין היתר כי לפי הסכם העבודה נדרשת הסכמה בכתב לכך, שאין חולק כי לא ניתנה, וכי טעה בית הדין בהטילו על המבקשת להוכיח כי מר גורנשטיין לא נתן הסכמתו - במקום לחייב את המשיבים להוכיח את טענתם. המבקשת מדגישה כי לא הוצגה כל ראיה פוזיטיבית ואף לא ראשית ראיה להסכמה כזו, ולא בכדי לא טענו המשיבים להסכמה בזמן אמת במהלך השימוע שנערך להם (ואף לא פנו למר גורנשטיין שיסייע להם) – על אף שטבעי היה שתהא זו הטענה הראשונה שיעלו להגנתם ככל שהייתה נכונה. לחלופין, גם אם הייתה הסכמה לסיוע בשעות הפנאי, בוודאי שלא התייחסה להיקף העצום של העבודה המקבילה ולרישום פטנט, ואף מעסיק סביר לא היה נותן הסכמתו לשני עובדיו המרכזיים והחשובים לעבוד משך חמש שנים בחברה אחרת, קל וחומר חברה מתחרה. עוד מציינת המבקשת כי הובא מסמך רפואי המאשר כי מר גורנשטיין לא יכול היה להעיד בבית הדין מחמת מצבו הבריאותי; כי היא עצמה והמשיבה 3 עוסקות במוצרים מתחרים; כי הידע, המידע והניסיון בהם עשו המשיבים שימוש לצורך פיתוח פעילותה של המשיבה 3 עולים כדי סודות מסחריים; וכי הנה זכאית לפיצוי בסך 620,000 ₪ מהמשיבים בגין הנזקים שגרמו לה, לרבות בגין תשלום משכורת למשיבים משך חמש שנים במהלכן השקיעו את זמנם במשיבה 3.

אשר למשיבה 3 נטען כי גרמה למשיבים להפר את חוזה העבודה שלהם ולהפר את חובות תום הלב וההגינות, ולכן ביצעה עוולות של גרם הפרת חוזה, עשיית עושר ולא במשפט, גזל סודות מסחריים ותחרות בלתי הוגנת. כן נטען כי בנסיבות העניין לא היה מקום לפסוק לטובת המשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, זאת בפרט נוכח הקביעות העובדתיות כי המשיבים אכן עבדו עבור המשיבה 3.

1. המבקשת מוסיפה וטוענת כי קיים חשש שאם תשלם למשיבים את הסכום הפסוק באופן מיידי לרבות שחרור כספי הפיצויים המופקדים בקופות השונות, ולאחר מכן יתקבל ערעורה במלואו או בחלקו, לא יהיה באפשרותה לגבות חזרה מהמשיבים את כספיה. בקשר לכך טוענת המבקשת כי הסכום הפסוק, אשר מסתכם בסך של 486,504 ₪ הינו סכום משמעותי ביותר, בוודאי לאנשים פרטיים חברי קיבוץ דוגמת המשיבים, נעדרי נכסים בעלי ערך, כאשר בהתאם לפסיקה שיעור הסכום עשוי להוות שיקול בהערכת הקושי להשבת המצב לקדמותו. עוד צוין כי לאחרונה גילתה המבקשת שבשלהי שנת 2013, במהלך ניהול ההליך המשפטי בבית הדין קמא, הורה המשיב 1 לחברת הביטוח מגדל להעביר מתוך הכספים שהיו מופקדים על שמו לחברת מנורה מבטחים סך של 69,415 ₪, מבלי שביקש וקיבל אישור מהמבקשת. מנגד נטען כי המבקשת הינה חברה עם גב כלכלי איתן, כאשר חלק משמעותי מכספי פסק הדין ממילא צבורים בקופות הפיצויים, כך שלא ייגרם למשיבים כל נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין.
2. המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. עוד טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה בשל השיהוי הניכר בהגשתה. לטענתם, למרות שפסק הדין ניתן ביום 16.8.15, המבקשת הגישה את הבקשה דנן, יחד עם הודעת הערעור רק ביום 13.10.15. לגופם של דברים טוענים המשיבים כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לדחיית הבקשה. בקשר לכך נטען כי טענת המבקשת לגבי מצבם הכלכלי של המשיבים ביותם חברי קיבוץ נטענה בעלמא, ללא כל ראיה. המשיבים מציינים כי הם מתגוררים ב"קיבוץ מתחדש" ובהתאם יש להם זכויות בנכסי הקיבוץ ובדירותיהם. עוד צוין כי דווקא המבקשת היא חברה המצויה בהפסדים מיומה הראשון, ולכן החשש הוא הפוך. בנוסף נטען כי יש להביא בחשבון שמדובר בזכויות מכח חוקי המגן שהמשיבים היו זכאים לקבלן לפני למעלה מחמש שנים, ואין הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן לאחר שנקבע בפסק הדין שהם זכאים להן.

המשיבים מוסיפים וטוענים כי סיכויי הערעור שהגישה המבקשת קלושים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, ומבוסס על התרשמות בית הדין מהעדויות והראיות שהובאו בפניו. בקשר לכך נטען בין היתר כי המשיבים הוכיחו - לכל הפחות בראשית ראיה - כי מר גורנשטיין ידע והסכים בזמן אמת (בין השנים 2005-2010) לעזרה שנתנו המשיבים לבעלים של המשיבה 3, כאשר המבקשת העלימה שני עדי מפתח ולא הביאה כל ראיה לסתירת הראיות שהציגו המשיבים. לחלופין, מסכימים המשיבים לחייב את המבקשת בהפקדת מלוא הסכום הפסוק בחשבון נאמנות של בא כוחם.

1. המשיבה 3 מתנגדת אף היא לעיכוב יצוע פסק הדין, וטוענת כי על פני הדברים הבקשה נוגעת למשיבים בלבד. לגופם של דברים נטען כי, בהתאם להלכה הפסוקה, משמדובר בחיוב כספי מובהק, בתי המשפט אינם נוטים לעכב ביצוע של תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בקשר לכך נטען כי המבקשת לא הביאה ולו ראשית ראיה לכך שביצוע מיידי של תשלום ההוצאות בסך של 13,000 ₪ בלבד, שהוטל עליה לשלם למשיבה 3 יגרום לה נזק בלתי הפיך שלא ניתן לתיקון. יתרה מזאת, כך נטען, המבקשת כלל לא טענה שאם יתקבל ערעורה לא יהיה בידי המשיבה 3 להחזיר לה את סכום ההוצאות שישולם על ידה, ובוודאי שלא הניחה כל תשתית עובדתית לכך במסגרת בקשתה. מעבר לכך מוסיפה המשיבה 3 וטוענת כי סיכויי הערעור שהגישה המבקשת להתקבל קלושים, ומציינת כי קביעות עובדתיות של בית הדין קמא הקשורות למשיבה 3 נסמכות בין היתר על חוות דעת מומחה אשר לא נסתרה על ידי המבקשת.
2. בתשובה לתגובת המשיבים חוזרת המבקשת על האמור בבקשתה, ומדגישה כי הבקשה הוגשה בתוך המועד החוקי להגשת ערעור (בהתחשב בפגרת הקיץ ופגרת סוכות). בכל הנוגע למשיבים מדגישה המבקשת כי הם לא תמכו תגובתם בתצהיר, ולא צירפו כל מסמך התומך בטענתם כי קיבוצם הוא אכן קיבוץ מתחדש וגם לא נטען מהו אותו נכס או ערך כלכלי העומד לרשותם לשם השבת הכספים. עוד נטען כי סיכויי הערעור טובים ואין ממש בטענות המשיבים בעניין זה. בכל הנוגע למשיבה 3 נטען כי לא היה מקום לפסוק לזכותה הוצאות ולכן ראוי לעכב את תשלומן ולהימנע מהליכי גבייה יקרים.

דיון והכרעה:

1. ראשית אציין כי לא מצאתי לקבל את טענת השיהוי. המבקשת הגישה את בקשתה במקביל להגשת הודעת הערעור, ובתוך המועד החוקי להגשת הערעור, ומשכך אין מדובר בשיהוי.
2. לגופם של דברים, נקודת המוצא הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות); השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ. ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ. קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14)).

דרך כלל אין מקום לעיכוב ביצוע "רק בשל העובדה שעסקינן בחיוב כספי בשיעור ניכר" (ע"א 2730/13 פלוני נ. פלוני (30.5.13)), ועם זאת "ניתן להניח כי כל אדם ממוצע יתקשה בהשבת סכומים בסדרי גודל כה גבוהים, באם יכלה את הסכומים ששולמו בידיו בתקופה שבה ערעור על פסק הדין שמכוחו בוצעו התשלומים תלוי ועומד" (ע"א 5963/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני (16.1.14)).

1. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין יש להיעתר לבקשה בחלקה ולעכב את תשלום פיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת עד להכרעה בערעור.

שוכנעתי כאמור שכן טענות המבקשת לגבי פיטורים בנסיבות המצדיקות שלילה של פיצויי הפיטורים מבוססות ולו בחלקן על טענות משפטיות בדבר נטלי הוכחה ועל המסקנות שהסיק בית הדין האזורי מהתשתית העובדתית שנקבעה על ידו. בהתחשב בכך, ומבלי לקבוע מסמרות, קיימת גם אפשרות כי ערכאת הערעור תגיע למסקנות שונות.

בהתחשב בכך; בהתחשב בגובה הסכום הפסוק ברכיבים אלו, שלכל אדם עשוי להיות קושי בהשבתו; בהתחשב בהעדר נזק ממשי מעצם הותרת סכומי רכיבי פיצויי הפיטורים בקופות לתקופת זמן נוספת; וכן תוך לקיחה בחשבון של מועד הדיון הקרוב יחסית (19.4.16) – אני סבורה כי ראוי לעכב את תשלומם של רכיבי פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת עד להכרעה בערעור. יחד עמם יעוכב גם תשלום ההוצאות ושכר הטרחה למשיבים 1 ו – 2 (אך לא למשיבה 3).

כתנאי לכך, תודיע המבקשת לחברות הביטוח כי אין לשחרר את רכיב פיצויי הפיטורים בפוליסות ביטוחי המנהלים של המשיבים למי מהצדדים עד להכרעה בערעור, והמבקשת תפקיד תוך 21 יום בקופת בית הדין ערבות בנקאית אוטונומית ובלתי מותנית בגובה יתרת פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת (וכן סכומי ההוצאות ושכר הטרחה).

שאר הסכומים שנפסקו על ידי בית הדין – הן למשיבים והן למשיבה 3 – ישולמו. בקביעה זו לא התעלמתי מכך שערעור המבקשת מתייחס גם לסכומים המגיעים לה לטענתה מהמשיבים, אך שוכנעתי כי אין הצדקה לעכב בגין כך הפרשי שכר, חופשה והבראה כמו גם את ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לזכות המשיבה 3.

1. 5129371סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה כמפורט בסעיף 13 לעיל. אין צו להוצאות בגין הבקשה.

ניתנה היום, כ"וכ"א כסלו תשע"ו (03 דצמבר 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.