לפני תביעה בגין נזקי גוף.

1. התובעת ילידת 28/7/78, נפגעה בתאונת דרכים מיום 2/7/14, כאשר הרכב שבו נהגה היה מעורב בתאונה. התובעת טוענת כי נחבלה קשות בפניה, בלסת ובצוואר כתוצאה מפתיחת כריות האוויר וכן נגרמו לה כוויות וצלקות בידיים עקב החיכוך עם כריות האוויר בעת פתיחתן. ממקום התאונה פונתה התובעת לבית החולים רמב"ם.
2. התובעת טוענת כי לאחר שחרורה מבית החולים היא המשיכה לסבול מכאבים עזים בצוואר ובלסת. התובעת פנתה למחלקת שיקום פנים ולסתות, שם אובחנה כסובלת ממגבלה בפתיחת הפה ורגישות באזור עורפי וצווארי והופנתה לטיפול בסד וטיפולי פיזיותרפיה.
3. התובעת טוענת כי שתי סדרות של טיפולי פיזיותרפיה לא הטיבו את מצבה והיא אף החלה לסבול מתופעה של תקיעת הלסת מימין וקשיים בפתיחת וסגירת הפה משמאל. לטענת התובעת היא אובחנה כסובלת מפריקה בולטת של פרק הלסת בשני הצדדים וכן נותרה לה בעקבות הכוויות בידיה, צלקת.
4. לטענת התובעת שגה מומחה בית המשפט כאשר קבע כי היא אינה סובלת מפריקה כרונית של הלסתות, זאת בהתאם למסמכים הרפואיים אשר הוצגו לבית המשפט. כך אף יש לקבוע לתובעת נכות בגין הצלקות אשר נותרו לה בידיה, בהתאם למסמך רפואי אשר הוצג לבית המשפט ולפיו נגרם לה נזק אסתטי קבוע.
5. לטענת התובעת, נפגעה איכות חייה בשל פגיעתה והיא מעריכה את נזקיה בגין הוצאות רפואיות , נסיעות ועוד בסך של 5000 ₪. באשר לעזרת צד שלישי, מעריכה התובעת את נזקיה בסך של 3000 ₪ וכן עתרה התובעת לפסוק לה פיצוי בגין כאב וסבל והפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, כמו גם שכ"ט עו"ד והחזרי האגרות אשר שילמה ושכר טרחת מומחה בית המשפט. מכאן תביעת התובעת אשר לפני.
6. הנתבעת טענה כי מבדיקת התובעת ביום התאונה לא עולה כל פגיעה חריפה וכי מומחה בית המשפט לא מצא כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בגין התאונה נשוא התובענה. הנתבעת טוענת כי התובעת לא עבדה לפני התאונה והחלה לעבוד רק לאחר התאונה.
7. הנתבעת טוענת כי התובעת לא נעזרה בעזרה בשכר והעזרה אשר ניתנה לה בידי בני משפחתה לא חרגה מהעזרה המוגשת בידי בני משפחה ברגיל ומשכך אין לפסוק לה פיצוי בגין רכיב זה. לטענת הנתבעת, התובעת עצמאית ואינה נזקקת לעזרת הזולת ואף לא נגרמו לה הוצאות מיוחדות. ככל שנגרמו הוצאות שכאלה, הרי שהן מכוסות בידי קופת החולים ובכל מקרה התובעת לא הוכיחה כלל כי נגרמו הוצאות שכאלה. לטענת הנתבעת הרי שמדובר בראש נזק יחיד של כאב וסבל ומוצע בגינו לפסוק לתובעת סך של 3000 ₪.
8. הנתבעת טוענת כי נאלצה לשאת בהוצאות מרובות ולא מוצדקות, בשים לב כי נקבע שלתובעת אין נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, הן בגין העתק התיק הרפואי והן בגין חוות דעת מומחה בית המשפט. משכך יש לנכות הוצאות אלו בסך כולל של 8587 ₪ מכל אשר יפסק לתובעת.
9. הצדדים מילאו ידיי להכריע בסכסוך על דרך הפשרה בהתאם לסמכותי לפי סעיף 4 (ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975.
10. לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי טענותיהם, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2000 ש"ח.
11. פסק הדין ניתן לאחר שקילת טענות הצדדים ללא נימוקים כפי המקובל והראוי בפסיקה על דרך הפשרה.
12. נוכח אופן סיום ההליך, ניתן בזאת פטור מתשלום יתרת האגרה ככל שתחול.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ז, 09 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.