ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב-יפו (להלן: "ועדת הערר") מיום 21.7.15, בעררים שמספרים: 140008226 ו- 140007762, אשר דחתה את טענות המערער בכל הנוגע לסיווג המלון כמלון 3 כוכבים (בשנים 2013-2012) וקבעה כי המלון יסווג כמלון 4 כוכבים.

רקע עובדתי

1. מלון רוטשילד בע"מ (להלן: "המערער") נמצא בשדרות רוטשילד 96 תל אביב. מספר הנכס אצל המשיב הוא 2000128855, 2000128870.

מדובר בבניין משרדים אשר עבר שיפוץ מאסיבי לשם הפיכתו לבית מלון. עד ליום 31.10.12 ניתן לבית המלון פטור לנכס לא ראוי לשימוש עפ"י סעיף 330 לפקודת העיריות.

1. ביום 18.12.12 התקבלה אצל המערער החלטת המשיב לפיה החל מיום 1.11.12 יסווג בית המלון - "בית מלון 5 כוכבים".
2. ביום 30.1.13 הגיש המערער השגה נגד החלטת המשיב בטענה, כי שיטת דירוג ה"כוכבים" של משרד התיירות בוטלה בשנת 1992; בית המלון אינו עומד בקריטריונים של בית מלון בסיווג 5 כוכבים; בהתאם ל"תקנים פיזיים לתכנון וסיווג מתקני אכסון תיירותי" (הוראות מנכ"ל משרד התיירות מיום 10.7.12) בית המלון נמצא בדירוג C שמשמעו ערך דירוג 3 כוכבים בלבד.

השגתו של המשיב נדחתה ע"י המשיב ביום 3.3.13.

1. ביום 4.4.13 הגיש המערער שני כתבי ערר: ערר בגין סוף שנת המס 2012 שמספרו 140007762 וכן ערר לשנת המס 2013 שמספרו 140008226 (להלן: "העררים").

המערער טען במסגרת העררים כי השגתו נדחתה באופן שרירותי ובלתי מנומק, וכי הסמכות לדירוג רמת בתי מלון בישראל נתונה על פי דין רק למשרד התיירות ו/או לוועדה מטעמה ולא למשיב. לפיכך, צו הארנונה הקובע קריטריונים לסיווג על פי דרגת שירות הוא בלתי חוקי וכל החלטה המסתמכת עליו היא בלתי חוקית, נתקבלה בחוסר סמכות ובניגוד לדין. עוד טען המערער כי הוא אינו עונה על הקריטריונים לדירוג בתי מלון בסיווג של "5 כוכבים" ואף אינו עומד בהגדרה של מלון "4 כוכבים".

1. ביום 9.8.15 ניתנה החלטת ועדת הערר בשני העררים אשר קבעה כי יש לסווג את נכס המערער, לצרכי ארנונה, לפי רמת שירות המקבילה לדרגת שירות של מלון 4 כוכבים.

בהחלטתה פירטה ועדת הערר כי היא אינה מוסמכת להידרש לטענת האי חוקיות שהועלתה בעררים היות והסמכות העניינית לדון בטענה התוקפת את חוקיות צו הארנונה או את חוקיות החלטת העירייה נתונה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים.

לצורך קביעת סיווג הנכס, על פי רמת השירות הנהוגה בו, בחנה ועדת הערר את תעריפי המלון, מבנה וציוד חדרי המלון, שירותי ההסעדה המצויים במלון, מיקומו של המלון והשירותים הניתנים בו. ועדת הערר הגיעה למסקנה, כאמור לעיל, כי יש לסווג את המלון כ"מלון 4 כוכבים":

"מכל המקובץ שוכנענו שרמת השירות המוענקת במלון היא רמת שירות גבוהה. אנו סבורים שרמה זו גבוהה מרמת השירות המוענקת במלון 3 כוכבים, אך נמוכה מרמת השירות המוענקת במלון 5 כוכבים.

לפיכך אנו מגיעים למסקנה כי רמת השירות לפיה יש לסווג את הנכס לצרכי ארנונה היא רמת שירות המקבילה לדרגת שירות של מלון 4 כוכבים." (פסקה 19 להחלטת ועדת הערר)

1. מכאן הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

1. לטענת המערער, על מנת ליצור אחידות מוניציפאלית בסיווג של בתי מלון בעיר, יש לבחון את סיווגו של בית המלון בהתאם לצו הארנונה של עיריית תל אביב-יפו בשילוב תקנות שירותי תיירות (בתי מלון), תשע"ג-2013 (להלן: "התקנות") ולצד "תקנים פיזיים לתכנון וסיוג מתקני אכסון תיירותי מיום 10.7.12 (להלן: "חוזר מנכ"ל"). בחינת סיווג בית המלון נשוא הערעור, בהתאם לאמור לעיל, מעלה מסקנה חד משמעית כי יש לסווג את בית המלון בהתאם לסיווג "בית מלון 3 כוכבים".
2. עוד טוען המערער כי החלטת ועדת הערר חרגה ממתחם הסבירות. לטענתו ועדת הערר ביססה את החלטתה על קריטריונים שאינם מופיעים בצו הארנונה ואף נהגה בניגוד לכללים החלים על רשות מנהלית כשחרגה מהסמכות המוקנית לה בדין. בכך מנעה ועדת הערר יצירת קריטריונים אחידים כנהוג ברשות מנהלית.
3. המערער מציין כי קיימת "לאקונה" בדין עת צו הארנונה אינו מונה קריטריונים כלשהם לבחינת סיווג מלון אלא נוקט במילים "רמת שירות" ו"רמת שירות המקבילה במלונות קיימים". ועדת הערר פירשה את המונח "רמת שירות" בצו הארנונה לפי ראות עיניה הגם שהיא נעדרת סמכות לעשות כן ו/או אינה בעלת ידע מקצועי בתחום המלונאות. בכך קבעה ועדת הערר הלכה חדשה המתבטאת ביצירת קריטריונים חדשים לסיווגם של בתי מלון בעיר תל אביב-יפו.

לטענת המערער, בהחלטת וועדת הערר נפלו שגיאות כתוצאה מאותם קריטריונים חדשים: כך למשל, שגתה ועדת הערר בקביעתה כי מחיר שנגבה ללילה הינו קריטריון המעיד על רמת שרות; שגתה ועדת הערר בקביעתה כי מוצרי בסיס בחדרי המלון הם סממן למלון יוקרה; שגתה ועדת הערר בקביעתה כי מיזוג אויר הינו סממן למלון 4 כוכבים; ושגתה ועדת הערר עת קבעה כי מיקומו של בית המלון הינו קריטריון למלון יוקרה.

1. המשיב דוחה את טענות המערער וטוען כי החלטת ועדת הערר הינה ראויה, סבירה ותואמת את הדין.
2. המשיב מוסיף וטוען כי המערער לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו: המערער לא הציג תעריפי חדרים, רשימת אבזור החדרים, רשימת חדרים וכיוצ"ב. המערער אף לא הציג את התעודה שהונפקה לו המעידה על דרגת השירות בו (כאמור בתקנות רמת השירות). מאידך, יחסי הציבור והפרסומים שנעשים ביחס למערער כולם מדרגים אותו כבית מלון 5 כוכבים.
3. בהתייחס לטענת המערער בדבר העדר מתקנים התואמים מלון ברמת 5 כוכבים טוען המשיב, כי העדר מתקני כושר במלון אינו מעיד על העדר יוקרה למלון. נטען כי בשנים האחרונות הענף עבר שינוי, קמו בתי מלון ייחודיים, מלונות בוטיק, אשר נבחנים לפי רמת השרות ואיכות השירות הניתן בהם, כמו גם מיקומם וכיוצ"ב. לאור האמור בדיון ההוכחות שנערך בפני ועדת הערר, הוכח כי המלון מעניק שירות יוקרתי שאינו ניתן במלון בדרגה C.

המסגרת הנורמטיבית

1. ההלכה הפסוקה קובעת כי בהליך של ערעור מנהלי בענייני ארנונה, בית משפט זה אינו אמור לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של וועדת הערר. בפני בית המשפט עומדת החלטת וועדת הערר, ודי לו בבחינת סבירותה בנסיבות העניין (ר': ע"א 8588/00 עיריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נ"ז(3) 337, 348). בית המשפט זה, אינו מתערב בקביעות עובדתיות של ועדת ערר אלא אם נפלה טעות בולטת על פניהן (ר': עמ"נ (ת"א) 148/08 דחן בע"מ נ' עיריית פתח תקוה (פורסם בנבו, 9.6.10)).
2. הערעור דנא עניינו בקביעת רמת השירות של נכס המערער ויש לה משמעויות כספיות על גובה הארנונה המשולמת על הנכס.
3. סעיף 3.3.6 לצו הארנונה של עיריית תל אביב-יפו לשנת 2013 (היא השנה הרלוונטית לענייננו), קובע כי מלונות ברמות שירות שונות ישלמו תעריפים שונים למ"ר:

3.3.6 בתי מלון (סמלים 939-935)

בתי מלון*) יסווגו לפי דרגת שירות **) (מספר הכוכבים, כפי שנקבע בעבר ע"י משרד התיירות) ויחויבו בכל האזורים לפי התעריפים המפורטים להלן:

*) לרבות אותו חלק מהמלון המשמש כמסעדה או כבית פה והמשרת בעיקר את המתאכסנים בו וכן שטחים בנויים המשמשים למטרות ספורט ונופש והצמודים לבית-המלון.

חנויות, משרדים ועסקים אחרים המצויים בתוך המלון יחויבו לפי שימושם.

**) בתי מלון חדשים יסווגו בהתאם לרמת השירות, בהתייחס לרמת השירות המקבילה במלונות קיימים.

1. בעבר הפעיל משרד התיירות את שיטת "דירוג הכוכבים" למלונות. שיטה זו בוטלה ונקבעו תקנות חדשות, שעל פיהן תבחן רמת השירות של מלונות חדשים (הנבנו לאחר שנת 1992). פירוט והרחבה בעניין זה ניתן למצוא בת"א (י-ם) 13153-08 מלון סטרנד הוטל ואח' נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו, 19.8.13):

"דירוג בתי המלון לפי שיטת הכוכבים הונהג בישראל בשנת 1967 במסגרת צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (בתי מלון), התשכ"ז-1967 (ק"ת 1980 תשכ"ז, עמ' 1159, 3.1.1967), אשר הסמיך את שר התיירות לקבוע דרגות לסיווג בתי-מלון ולסימונם בהתאם לרמתם. תקנות אלו, משנת 1967, בוטלו בשנת 1992, עם התקנת תקנות שירותי תיירות (בתי מלון), התשנ"ב-1992 (ק"ת 5433 תשנ"ב, עמ' 954, 12.4.1992), אשר במסגרתן גם בוטל הדרוג לפי שיטת הכוכבים ואף נאסר השימוש בו (תקנות 7 ו-14). לשלמות הדברים נוסיף כי, מאוחר יותר, בשנת 2001 ובהתאם לתקנות שירותי תיירות (בתי מלון), התשס"א-2001 (ק"ת 6075 תשס"א, עמ' 249, 8.1.2001), הורשו בתי המלון לפרסם מידע בעניין רמת השירות הניתנת, ובלבד שלא ייעשה שימוש בכוכבים או בסימן דומה (תקנה 5). גם התקנות משנת 2001 בוטלו לאחרונה ממש, במסגרת תקנות שירותי תיירות (בתי מלון), התשע"ג-2013 (ק"ת 7207 התשע"ג, עמ' 532, 3.1.2013), שיכנסו לתוקף ביום 3.9.2013, ובמסגרתן הוסדר מחדש נושא דירוג בתי המלון בשיטת הכוכבים על-פי אמות מידה מחמירות, כפי שפורטו בתוספת." (פסקה 13 לפסה"ד)

1. צו הארנונה אכן מבחין בין מלונות שנבנו לפני שנת 1992 לבין מלונות חדשים, אשר מסווגים בהתאם ל"רמת השירות, בהתייחס לרמת השירות המקבילה במלונות קיימים".
2. יש לבחון אפוא האם החלטת ועדת הערר, בעניין קביעת רמת השירות של המלון, הייתה החלטה סבירה, בנסיבות העניין, ותואמת את התקנות.

ובענייננו –

1. עיון בהחלטת ועדת הערר מעלה כי מדובר בהחלטה סבירה, שקולה ותואמת את התקנות.
2. הוועדה התייחסה בהחלטתה לשירותים הניתנים ע"י המערער, לרבות לשאלת אבזור החדרים והמוצרים המצויים בו (חלוקי רחצה בחדרים, מכונות קפה, מיזוג אוויר, גישה לאינטרנט, ג'קוזי בסוויטות וכיוצ"ב). רמת השירות נבחנה בהתאם לאמור בתקנות, המונות למעלה מ-270 קריטריונים לבחינת רמת השירות.

על פי בחינה עובדתית של הועדה הוכח כי רמת השירות של המלון אינה נופלת מזו של מלון בעל 4 כוכבים. מנגד, המערער כלל לא טרח להוכיח כי על פי אמות המידה שבתקנות יש להגיע למסקנה אחרת.

הקריטריונים הנוספים המובאים בהחלטת הוועדה (בדבר מיקום המלון ותעריפי השהות בחדריו) אינם באים אלא רק להוסיף ולחזק את הקביעה שנעשתה על ידי הוועדה בהתאם לתקנות. לא מצאתי כי מדובר ב"הלכה חדשה" כטענת המערער.

סיכום

1. לאור המפורט לעיל, מצאתי כי החלטת ועדת הערר הינה סבירה, מפורטת ומנומקת. לא נמצא כי נפל פגם המצדיק את התערבות בית המשפט.
2. הערעור נדחה.

החלטת ועדת הערר בדבר סיווג המלון כבעל רמת שירות המקבילה לדרגת שירות של בית מלון 4 כוכבים לצרכי ארנונה – תישאר בעינה.

המערער יישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח.

הפיקדון יועבר לידי המשיבה.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ו, 15 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.