התובע הינו בעלים של דירה בבית משותף ברחוב יוספטל 42 בת ים, דירה שלה צמודה חניה המסומנת באותיות י"א בתשריט הבית המשותף. נתבע 1 הינו דייר באותו בניין ולדירתו צמודה חניה המסומנת יג' בתשריט ונתבע 2 מתגורר ברחוב יוספטל 40. לשני הבתים חצר משותפת.

לטענת התובע, בעת הגשת התביעה , הנתבעים החנו את רכביהם באופן קבוע בשטח המשותף של דיירי הבניינים, תוך שהם לא מאפשרים לתובע להשתמש בחניה שלו לחניה ליציאה וכניסה ממנה, אלא לאחר תמרונים רבים, ואם יעמוד רכב נוסף בחצר תחסם הגישה לחניה באופן טוטאלי. לטענת התובע, רכבי הנתבעים מפריעים לו ולדיירים אחרים לצאת מהחניות שלהם. התובע עותר ליתן צו המורה לנתבעים לסלק את רכבם מהשטח הציבורי, והאוסר עליהם לפגוע בזכויות התובע.

בחקירתו העיד התובע, שלאחר הגשת התביעה סילקו הנתבעים את רכביהם, ודרישתו עתה היא, לשלם לו הוצאות. כן העיד שלאחר הגשת התביעה הנתבעים אמנם לא חונים שם , אך מכוניות אחרות חונות שם, חלקם של השכנים וחלקם של אנשים שאינם גרים במקום.(עמוד 7 שורות 10-14 לפרוטוקול, עמוד 7 שורה 29 לפרוטוקול).

במהלך הדיון הוצג בפני התובע סרטון המציג את יציאת התובע מהחניה עם רכבו, הן כאשר עומדים רכבים במקום, שלטענתו שם הפריעו לו רכבי הנתבעים, והן כאשר לא חנו שם רכבים, ונטען בפניו שהוא יצא מהחניה בקלות. התובע השיב שאם היה חונה רכב נוסף לא היה באפשרותו לצאת מהחניה.

התובע העיד שבתמונות נ/1-נ/9 שהוצגו לו, עומדים רכבים שאינם של הנתבעים, אלא של שכנים אחרים.

הוצגה לתובע תמונה נ/8 המציגה סימון של קו לבן שסימן התובע מעבר לחנייתו, וכולל כניסה לחניה של שכן אחר, והוא השיב שעשה זאת ברשות הבעלים של החניה . התובע לא העיד את בעל החניה שיאשר טענתו זו, וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.

בכל מקרה, מדובר בסימון שטח של החצר המשותפת ולא של דייר מסויים.

מטעם התובע העיד זמיר אפרים המתגורר ברחוב יוספטל 40 בעל רכב 9877225 שלו חניה רשומה בטאבו, אשר העיד שהיכולת לצאת מהחניה תלויה במיומנות הנהג. הוא ביקש מנתבע 2 להזיז רכבו ממקום פחי האשפה, ונתבע 2 נענה לבקשתו ופינה את רכבו. לגרסתו, דיירים רבים מהבניינים חנו באותו מקום, ולו זה לא הפריע לתמרון המכונית. לעד הוצגה תמונה 10-12 בהם נראית המונית שבבעלותו מחנה בסמוך מאוד לחנייתו של הנתבע 2 שחלקה אף חוסם חלק מהחניה והשיב שרכבים מכל הבניינים חונים שם.

הנתבעים טוענים כי מדובר בשטח משותף של כל בעלי הדירות, שכל אחד מבעלי הדירות יכול להחנות בו, וכך עושים. לגרסתו חניה בשטח המשותף כפי שנהגו להחנות לא הפריע ליציאת התובע עם רכבו, ומזה למעלה מ-40 שנה נוהגים כל הדיירים להחנות בשטח המשותף. הנתבעים מביעים תמיהה על העובדה שהתובע בחר לתבוע רק אותם ולא את שאר הדיירים החוני בשטחים המשותפים.

לטענת הנתבעים לתובע נותר מקום רב ורחב לתמרון הוצאת מכוניתו מהחניה ואיש לא הפריע לו, וכל דייר רשאי להחנות שם.

הנתבעים העידו שבעבר נהגו להחנות בשטחים הציבוריים כפי שעשו זאת כל דיירי הבנין, וחודשיים לפני הגשת התביעה הפסיקו להחנות שם, והפסיקו להחנות את הרכב לאור בקשת אפרים זמיר , להשאיר גישה פנויה לפחי הזבל.

מטעם הנתבעים הגיש תצהיר טולדו חיים המתגורר ברחוב יוספטל 42 בת ים ופירט כי בשטחים המשותפים חונים בעלי הדירות השונים , מה שלא מונע יציאת מכוניות מהחניות המקורות.

מהעדויות והראיות שהובאו בפניי עולה כי מדובר בחצר משותפת לשני הבתים, האחד ברחוב יוספטל 40 והשני ברחוב יוספטל 42, לדיירים חניות מקורות. דיירים שונים משני הבניינים ואף כאלה שלא מתגוררים שם, נוהגים להחנות בחצר המשותפת בצמוד לחניות אחרות.

לפי עדות התובע, אין חולק שהנתבעים לא מחנים את רכבם בשטח המשותף, מה שמיתר את הדיון בצו עשה.

למעלה מן הצורך אציין, כי התובע סימן על רצפת החצר המשותפת סימון האוסר חניה בשטח של 2.70 מ' אחרי חנייתו ללא סמכות, ללא אישור וללא הסכמת כל דיירי הבנין.

עוד עולה שכל מי שחפץ בכך מחנה בשטח המשותף.

יתרה מכך, עד התובע עצמו מר אפרים זמיר החנה את רכבו בצמידות ללא כל מרחק ותוך כדי חסימת חלק מחנייתו של נתבע 1, מה שנוגד את טענת התובע שהחניות בחצר המשותפת מפריעות לתמרון מכוניתו. בתמונות שהוצגו נראו מכוניות שונות של דיירים ובעלי רכבים אחרים חונים במקום, שלטענת התובע מפריע לו להכנס ולצאת מחנייתו. התובע טוען שהרכבים שמפריעים לטענתו לנסיעתו חונים במרחק של 2.70 מחנייתו. בעין בלתי מקצועית נראה שאין כל סיבה שרכב כזה יפריע ליציאת התובע.

כאן המקום לציין שהתובע עצמו בסיכומיו אמר במפורשות שמותר להחנות ברכוש המשותף, אך מי שחונה שם צריך לקחת בחשבון שתחננה מכוניות נוספות שאז יפריעו למכוניתו של התובע – טענה שאין להבינה , שאם כך הדבר, מדוע לא תבע את כל דיירי הבניין.(עמוד 14 שורה 23 עד עמוד 15 שורה 2).

לתובע אין כל עילת תביעה נגד הנתבעים, שהם כמו כל דיירי הבנין וכמו בעלי רכבים אחרים, חנו ברכוש המשותף מבלי להפריע לתובע להכנס ולצאת מחנייתו. למרות זאת, לבקשת אחד השכנים להשאיר גישה פנויה לפחי הזבל , הפסיקו להחנות שם לפחות מזה כשנתיים.

דין התביעה להדחות במלואה בשל העובדה שהרכבים גם כאשר חנו שם , לא חנו בשטחו של התובע, ולא הפריעו לכניסתו ויציאתו מהחניה והנתעים נהגו ככל הדיירים האחרים בשני הבניינים למעלה מ- 20 במספר.

אני דוחה את התביעה במלואה , התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך של 7,500 ₪ .

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ז, 22 יוני 2017, בהעדר הצדדים.