1. תביעת שיבוב על סך 24,066 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בגין נזקים שאירעו לרכב מבוטחת התובעת (להלן: "רכב התובעת"), בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 28.1.15.

טענות הצדדים:

2. על פי כתב התביעה במועד התאונה נסע רכב התובעת בנתיבו באזור אשדוד כשלפתע רכב הנתבעים אשר חנה באותה העת במקביל לנתיב נסיעתו של רכב התובעת, מימין הדרך, החל בנסיעה מבלי לוודא כי תנאי הדרך מאפשרים זאת, ללא תשומת לב וללא מתן זכות קדימה וגרם להתנגשות הרכבים.

3. הנתבעים טוענים בכתב ההגנה כי אין הם נושאים באחריות לתאונה וכי אירוע התאונה נגרם באשמת רכב התובעת. לטענתם התאונה אירעה כאשר רכב הנתבעים עמד בצידי הדרך, בעצירה מוחלטת ולפתע רכב התובעת סטה לעבר רכב הנתבעים, פגע ברכב וגרם לתאונה.

4. ביום 3.5.16 התקיים דיון ראשון במעמד הצדדים ולבקשת הנתבעים נדחה הדיון על מנת לאפשר להם להסתייע בעו"ד.

ביום 29.5.16 התקיים דיון שני, אליו הגיעו הנתבעים כשאינם מיוצגים, ובמהלך הדיון נשמעו עדויות הנהגים ועדי הצדדים.

עדויות הצדדים:

5. מטעם התובעת העידה נהגת הרכב , הגב' שיר בן עמי, אשר סיפרה כי בעת התאונה נסעה בכביש בעל שני נתיבים, כשנתיב אחד משמש לחניה ונתיב שני לנסיעה. בעודה נוסעת בנתיב השמאלי עם שתי בנותיה הקטנות חשה מכה בצד ימין של רכבה. מיד לאחר התאונה יצאו הנהגים מהרכב, בנותיה החלו לבכות והנתבע אשר נהג ברכב הפוגע, עלה על הרכב וברח ממקום התאונה, למשמע הצרחות.

עוד סיפרה הנהגת כי אנשים שהיו במקום צילמו את רכב הנתבעים וכתבו את מספר הרכב ולאחר כרבע שעה חזר הנתבע 2 למקום התאונה, אולם סירב להציג תעודות ומסמכים. הנתבע 2 אף ביקש שלא להזמין משטרה והציע שהצדדים יסתדרו בעצמם. אנשי משטרה שהגיעו למקום, כך לדברי הנהגת, אילצו את הנתבע 2 להציג מסמכים והסתבר כי אין לו רישיון רכב.

בהמשך עדותה הדגימה נהגת הרכב פגיעה בחזית הימנית של רכבה ופגיעה בצד שמאל ברכב הנתבעים ודחתה על הסף את גרסת הנתבע 2 ולפיה היה במצב של חניה, בעמידה, וטענה כי ככל שזה היה מצב הרכבים על פי גרסת הנתבע 2, הרי שפגיעה ברכבו הייתה חוסמת את רכב נתבעים ולא מאפשרת לנתבע 2 לברוח מהמקום כפי שנעשה בפועל.

בחקירה נגדית הסבירה הנהגת את טיב הפגיעה ברכב הנתבעים המסתמן לאורך כל צידו השמאלי של הרכב וטענה כי הרכב יצא מהחניה שניה לפני שהיא הגיעה עם רכבה למקום, 'נדחף' לה לנתיב ולכן "גירדתי לו את האוטו".

6. עדה נוספת מטעם התובעת, הגב' ליאורה פרנק, העידה כי ראתה את אופן קרות התאונה כאשר פסעה במדרכה משמאל לכביש בו אירעה התאונה. העדה סיפרה כי סמוך למדרכה חנו רכבים ובנתיב המקביל עברו מכוניות. העדה אשר צעדה במרחק של מטר מהרכבים, שמעה שרכב הנתבעים "קופץ מהחניה" ולמשמע הרעש הסתכלה על האוטו והבחינה כי רכב הנתבעים יוצא מהחניה במהירות, בסטייה שמאלה. בעודה חושבת שיציאת רכב הנתבעים עלולה לגרום לתאונה, עבר רכב התובעת והתנגש ברכב הנתבעים.

העדה הוסיפה וסיפרה כי הבחינה בבנותיה הקטנות של נהגת רכב התובעת, פתחה את הדלת ולאחר שהבנות הוצאו מהרכב, ברח הנתבע 2 מהמקום. לדבריה רצתה לרוץ אחריו אולם העדיפה לעזור לילדות.

העדה הוסיפה כי חברו של הנתבע 2 אשר היה במקום, החל לדבר במקומו, התנצל והציע לשלם על הפגיעה, אולם היא ביקשה להזמין משטרה ולאחר כרבע שעה שב הנתבע 2 למקום.

7. הנתבע 2 אשר נהג ברכב הנתבעת 1, מסר בעדותו כי עמד עם רכבו בחניה כפולה, בנתיב הימני, כשמנוע הרכב כבוי. לדבריו נהגת רכב התובעת פגעה בטמבון האחורי של רכבו עם החלק הקדמי ימני של רכבה והמשיכה בנסיעה כשהיא באלכסון ועם הטמבון הימני של רכבה מגרדת את רכבו לאורך הרכב עד לטמבון הקדמי, עד לכנף השמאלית.

הנתבע 2 לא ידע להסביר מדוע לטענתו סטתה נהגת רכב התובעת לעברו ולגרסתו לא עזב את מקום התאונה אלא הזיז את האוטו וחזר. עוד הוסיף, כי על אף הנזק שנגרם לרכבו לא הגיש תביעה לפיצוי בגינו, בשל חיסרון כיס וכי את הרכב מכר לשם שימוש בחלקיו.

8. פרט לנתבע 2, העידו מטעם הנתבעים שני עדים, מר אורי אליה ומר שגיב גוזלן.

מר אליה סיפר כי עובר לתאונה קבעו הוא והנתבע 2 להיפגש במקום בו אירעה התאונה וכשהחל להתקרב למקום ראה ממרחק של 20-15 מטר כי נהגת רכב התובעת סטתה ונכנסה ברכב הנתבעים מאחור, בעת שעמד בחניה כפולה. בעת שהדגים את אופן הפגיעה סיפר העד כי נהגת רכב התובעת נסעה במהירות עצומה ופגעה באמצעות החלק הקדמי ימני של רכבה, בחלק השמאלי של רכב הנתבעים כתוצאה מעוצמת המכה נשבר הטמבון של רכב הנתבעים.

9. מר גוזלן, סיפר בעדותו כי ישב ליד הנתבע 2 ברכב, בהיותו בחניה, כ-7-8 דקות, עד אשר נהגת רכב התובעת פגעה ברכב בו ישבו. העד הדגים כי הפגיעה נעשתה באמצעות הפגוש הקדמי של רכב התובעת בין הדלתות של רכב הנתבעים, "מהאחורה שלו".

לדבריו, נאלץ הנתבע 2 להזיז את רכבו מאחר ורכב התובעת נפגע בגלגליו והנתבע 2 לא עזב את המקום בכל אותה העת. בחקירתו הנגדית הוסיף העד כי לא ראה את התאונה, אלא הרגיש אותה וכי בין הרכב בו ישבו הוא והנתבע 2, לבין המדרכה, לא חנה עוד רכב. מאוחר יותר טען העד כי אינו זוכר אם היה רכב נוסף.

דיון והכרעה:

10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בחוות דעת השמאי, בפוליסת הביטוח ובתמונות שהוצגו על ידי הצדדים, שמעתי את עדויות הנהגים, העדים מטעם הצדדים ואת סיכומי הצדדים, אני מוצאת לנכון לקבל את התביעה בחלקה.

11. בפניי שתי גרסאות לאופן קרות התאונה שאינן מתיישבות זו עם זו. בעוד שלטענת עדי התובעת, התאונה התרחשה בשל סטיית רכב הנתבעים במהירות, מהנתיב הימני לנתיב השמאלי בו נסע רכב התובעת, טוענים הנתבעים כי היה זה רכב התובעת אשר סטה מסיבה שאינה ידועה, מנתיב הנסיעה השמאלי לנתיב הימני בו חנה רכב התובעים.

יאמר כבר עתה, כי נתתי אמון בגרסת נהגת רכב התובעת ובעדה הניטרלית מטעם התובעת. גרסאות השתיים בכל הקשור לאופן יציאת רכב התובעים מהחנייה, במהירות ובחוסר זהירות, כמו גם עזיבת הנתבע 2 את מקום התאונה ולו לזמן קצר, היו מהימנות, סדורות, קוהרנטיות, מתיישבות זו עם זו וכן מתיישבות עם מיקום הפגיעה בשני הרכבים ועם טיב הפגיעות ולפיכך מצאתי להעדיפן על פני גרסת הנתבע 2 והעדים מטעמו.

12. מתמונות הרכבים ניתן להבחין בנזק שנגרם לפגוש הימני קדמי של רכב התובעת ונזק לרכב הנתבעים שעיקרו מעיכה בן שתי הדלתות האחוריות והמשכו לאורך הדלת הקדמית שמאלית.

נזקים אלו אינם מתיישבים עם גרסאות הנתבע 2 והעד עליה, אשר גרסו כי רכב התובעת פגע בטמבון האחורי שמאלי של רכב הנתבעים, באמצעות החלק הקדמי ימני של רכב התובעת. הנתבע 2 העיד – "אני מדגים שהתובעת נכנסה בי עם החלק הקדמי הימני שלה, בטמבון השמאלי אחורי שלי והמשיכה בנסיעה כשהיא באלכסון עם הטמבון הימני שלה ומגרדת אותי לאורך הרכב עד לטמבון הקדמי, עד לכנף השמאלי" (עמ' 8 ש' 22 וכן עדות מר אליה בעמ' 10 ש' 18).

לעומתם סיפר העד גוזלן כי רכב התובעת פגע באמצעות הפגוש הקדמי שלו "בין הדלתות, מהאחורה שלו, היא נכנסה ושפשפה לו את הדלתות" (עמ' 11 ש' 24).

גרסאות עדי הנתבעים, אינן מתיישבות זו עם זו ולא ניתן לאמתן עם תמונות הנזק שנגרם לרכב התובעים, שכן לא נצפה בתמונות כל נזק לחלקו האחורי ימני של רכב הנתבעים.

יצוין כי כאשר נשאל העד אליה היכן נצפית הפגיעה הנטענת בחלק האחורי של רכב הנתבעים, בתמונות שהציג הנתבע 2, השיב העד "אני ראיתי את המכה של הטמבון, הוא היה שבור, בתמונה לא רואים את זה כ"כ אבל זה שבור, רואים את זה ברור שהיא נכנסה בו, הם לא רוצים לשלם, אני מכיר את הנושא הזה... אני ראיתי חתך, אני לא יודע מה זה התמונה הזו" (עמ' 10 ש'20).

13. מעבר לכך, גרסת הנתבע 2 ולפיה לאחר הפגיעה ברכבו המשיך רכב התובעת בנסיעה באלכסון, אינה מתיישבת עם ההגיון בנסיבות העניין, וככל שרכב התובעת המשיך בנסיעה 'אלכסונית', היה מצופה כי ייווצר נזק לאורך צידו הימני של רכב התובעת, לאחר הפגיעה עם החזית הימנית. מכת המעיכה בין שתי דלתות רכב התובעים השפשוף לאורך רכבם, כמו גם מכת המעיכה בחזית הימנית ובכנף הקדמית ברכב התובעת, מתיישבים יותר עם האפשרות ולפיה רכב הנתבעים החל בנסיעה בנסיון להשתלב בנתיב הימני ובעת שסטה שמאלה וחסם את נתיב נסיעת רכב התובעת, נפגע מרכב התובעת.

14. טענת הנתבע 2 ולפיה רכבו חנה בחניה כפולה אולם לא הפריע לתנועה, אינה מתיישבת עם רוחבו של הכביש ואם תוואי הדרך, כעולה מהתמונות שהציגו הנתבעים.

מהתמונות עולה כי ככל שחונים רכבים בנתיב הימני, מתאפשרת תנועה בנתיב השמאלי, אולם חניית רכב נוסף ב"חניה כפולה" חוסמת מעבר רכבים בנתיב השמאלי. כמו כן, עדות הנתבע 2 ומר אליה בעניין זה, נסתרה בעדותו של העד גוזלן אשר טען תחילה שבין הרכב בו ישבו, למדרכה, לא חנה רכב נוסף ואחר כך הסביר כי אינו זוכר בדיוק אם חנה או לא חנה.

15. בעת קבלת גרסת התובעת באשר לאופן קרות התאונה, אין להתעלם אף מדברי עדות התובעת בכל הקשור לעזיבת הנתבע 2 את מקום התאונה וחזרתו לאחר כ- 15 דקות ובעניין זה מקובלת עלי עדותן.

16. לאור כל האמור, אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג רכב התובעים, הנתבע 2, אשר סטה לעבר נתיב נסיעת רכב התובעת.

יחד עם זאת, אני מוצאת לנכון לייחס לנהגת רכב התובעת אשם תורם בשיעור של 20%, שכן טיב הפגיעות ושיעור הנזק שנגרם לשני הרכבים והעובדה שרכב הנתבעים החל בנסיעה, מובילים לכלל מסקנה כי נהגת רכב התובעת נסעה במהירות שאינה תואמת לתוואי הדרך ולנתון ולפיו בצידי הדרך, בנתיב הימני, חונים רכבים.

סוף דבר

17. נוכח האמור לעיל ומשלא נסתרו טענות התובעת בנוגע לשיעור הנזק, על הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 80% משיעור הנזק שנגרם לרכב מבוטח התובעת, בסך של 19,252 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,355 ₪ (הכוללות החזר אגרת משפט בסך של ושכר העדות בסך של 300 ₪ כל אחת) וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,888 ₪ .

הסכומים הפסוקים ישולמו על ידי הנתבעים תוך 30 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ו, 19 יוני 2016, בהעדר הצדדים.