21 אפריל 2017

לפנינו תביעת התובעת להכיר בפגיעה ביד ימין, CTS יד ימין, כפגיעה בעבודה כמחלת מקצוע או על פי תורת המיקרוטראומה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

הרקע לתביעה וההליכים שהתנהלו

1. ביום 5.5.2015 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין עבודה מאומצת ביד ימין (נ/3). ביום 6.9.2015 דחה הנתבע את תביעתה (ר' נספח א' לכתב התביעה). מכאן התביעה שבפנינו.
2. בדיון המקדמי שהתקיים ביום 20.7.2016 נקבעו הפלוגתאות הבאות: 1. האם קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה או מחלת מקצוע במסגרת עבודת התובעת. 2. קשר סיבתי בין מחלת התובעת CTS מימין לבין תנאי עבודתה ומאזן ההשפעות.
3. על אף שב"כ הנתבע טענה לחוסר סמכות עניינית של בית הדין לדון בטענות בעניין עבודתה של התובעת ב'מכון איריסים', שאין לגביה בדיקה או החלטה של פקיד תביעות ועל כן הינה בבחינת תביעה מוקדמת (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-4) לא התבקשה מחיקתו של החלק המתאר את עבודתה של התובעת במכון איריסים מתצהיר עדותה ראשית, באת כח המוסד חקרה במסגרת החקירה הנגדית לגבי תקופת עבודתה זו ואף זנחה טענה זו בסיכומים מטעם המוסד. זאת ועוד, במסגרת הפלוגתאות שנקבעו לא נעשתה אבחנה בין תקופות עבודתה השונות של התובעת, אלא צוין בכלליות כי יש לבחון קיומה של תשתית עובדתית: "במסגרת עבודת התובעת". בנסיבות אלה, אף אנו נתייחס, במסגרת פסק הדין, לתביעתה בנוגע לתקופת עבודתה במכון איריסים.
4. ביום 15.11.2016 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נשמעה עדות התובעת ועדותה של גב' ברייב אנז'לה, עדה מטעמה. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב וכעת זמן הכרעה.

העובדות הצריכות לעניין כפי שהן עולות מחומר הראיות

1. התובעת עבדה כמטפלת במכון יופי "איריסים" מחודש ינואר 2012 עד לדצמבר 2013 (14 חודשים) ובמכון יופי "רונית רפאל" החל מחודש יולי 2014 עד ליולי 2015 (13 חודשים).
2. במכון "איריסים" עבדה בתפקיד של מטפלת בהסרת שיער ועבדה עם מכשיר לייזר, כ 4 או 5 פעמים בשבוע, 5-6 שעות (עבודה בחצי משרה).
3. במכון "רונית רפאל" תפקדה כמטפלת בהמסת צלוליט. במסגרת עבודתה זו השתמשה במכשיר איתו ביצעה מעין תנועות "גיהוץ" על מנת להחליק את האיזור המטופל. התובעת עבדה מימים א' – ה', ימי שישי לסירוגין (76% משרה, נ/3 עמ' 6) וביצעה כ 5 טיפולים ביום.
4. התובעת סובלת מכאבים ביד ימין.

עיקר טענות הצדדים

1. לטענת התובעת, עבודתה במכוני היופי במכשירים, באמצעותם ביצעה תנועות חוזרות ונשנות של "גיהוץ" דרשה הפעלת לחץ וכח בביצוע העבודה, הטיפולים נעשו בסדר קבוע וכל איזור דרש זמן טיפול ממושך. הפעולות נעשו באופן רוטיני ושגרתי, במשך שנות עבודתה, מספר רב של פעמים ביום, מידי יום ביומו. טענתה זו להקמת תשתית עובדתית, המקימה זכאות לפי תורת המיקרוטראומה נתמכה בעדותה של עדה מטעמה. עוד טענה התובעת כי הפסקות ככל שהיו, אין בהן כדי למנוע את התגבשות תורת המיקרוטראומה וכי ניתן לבודד את התנועות החוזרות ונשנות שביצעה התובעת בכל טיפול, על מנת להכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות.

1. מוסיפה וטוענת התובעת כי שאלת עברה הרפואי והתחלת התלונות בשל המגבלה ביד ימין (נ/6) הינן שאלות לבחינת מומחה שימונה, כאשר בעניין זה סיפקה התובעת פרשנות לפיה היא לקתה במגבלות ביד שמאל עובר לעבודתה במכון "איריסים".
2. לבסוף טוענת התובעת כי אף אם ייפסק כי לא עמדה בנטל ההוכחה הדרוש לפי תורת המיקרוטראומה, יש לראותה כמי שהוכיחה את תנאי עבודתה הנדרשים על פי התקנות למחלת מקצוע, בהתאם לפריט 26 לחלק א' של התוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה), תשי"ד – 1954 או על פי פריטים 13 ו – 14 לחלק ב' של התוספת השניה לתקנות.
3. הנתבע טוען כי התובעת לא עמדה התובעת בנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה ויש לדחות לפיכך את תביעתה. התובעת עבדה במחלקות שונות ועם מכשירים שונים ומדובר בעבודה מגוונת. התובעת לא הוכיחה את אינטנסיביות העבודה הנדרשת לפגיעה מסוג מיקרוטראומה או מחלת מקצוע. לגבי תביעתה להכרה בפגיעתה כמחלת מקצוע, הרי שעבודתה לא טומנת בחובה תנועות חד גווניות ועל כן אינה ממלאת אחר הגדרת מחלת מקצוע בתקנות. בנוסף, בהתאם למסמכים רפואיים, עובר כבר לתקופת עבודתה במכוני היופי אובחנה כסובלת מ CTS (נ/6).

דיון והכרעה

1. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.
2. תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה.
3. בעב"ל 57714-11-12 המל"ל נ' אסתר נח, פס"ד מיום 22.12.14, קבע כבוד השופט איטח כי -

על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי).

בהמשך נקבע כי -

"אשר לתשתית העובדתית נקבע כי על המבוטח להוכיח קיומם של אירועים "פתאומיים", חוזרים ונישנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה. לעניין זה נקבעו הכללים הבאים:

א. אותן תנועות "חוזרות ונישנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר".

ב. תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו. אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".

ג. עוד נקבע כי אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים". וכי:

"לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה.

עבודתו של המערער במוסך היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון 'מנועים גירים בק-אקס, גלגלים קפיצים וחלקי חילוף אחרים', בקיצור, כל ענין מיכני שבעל משאית ניגש בגינו למוסך לתיקון. אולם כל פעולה שכזאת היתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה.

משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו; לפיכך, בדין נדחתה התביעה, ולא היה מקום למינוי מומחה יועץ רפואי משלא הונחה תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה.

אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה - לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה; באשר כל אדם עובד, שעבודתו על-פי טיבה אינה כרוכה במעגלי פעולות חוזרות על עצמן, יטען שיש מקום למנוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה ללקוי. שינוי בהלכה שכזה חייב שיעשה בדרך של שינוי בחקיקה, ולא אחת הומלץ על ידנו להמיר את שיטת הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע שהורחבה דרך הפיקציה המשפטית של המיקרוטראומה, בשיטת 'הגדרת הסיכון'; לפיה - על המבוטח להוכיח, כי המחלה שבה לקה פקדה אותו עקב סיכון אשר לו היה חשוף בשל המיוחדות שבעבודתו (ד"ר קובובי - רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה I עמ' 72)." (הדגשה הוספה – א.א.).

יחד עם זאת נקבע שבמקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח, מתקיימת תשתית מספיקה לעילת המיקרוטראומה."

1. על יסוד האמור לעיל יש לבחון האם הוכיחה התובעת קיומן של פגיעות זעירות אשר במצטבר הביאו לפגיעה של ממש בכושר עבודתה.
2. לאחר שמיעת עדותה של התובעת ושל העדה מטעמה ושקילת כלל הראיות שהובאו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעת להוכיח קיומה של תשתית עובדתית לביסוס עילת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע באופן המצדיק בשלב זה מינוי מומחה רפואי. על כן דין התביעה להידחות. נפרט.
3. ראשית יש לאבחן לטעמנו בין עבודתה של התובעת במכון "איריסים" לעבודתה במכון "רונית רפאל". אין חולק כי התובעת עבדה במחלקות שונות במכונים אלו וביצעה פעולות שונות עם מכשירים שונים. בעוד שבעבודתה במכון "איריסים" עבדה עם מכשיר לייזר וביצעה טיפולי הסרת שיער, עבודתה במכון רונית רפאל כללה טיפולי המסת צלוליט, אשר הצריכו עבודה עם מכשיר שונה. כך שממילא יש לפנינו שתי תקופות ולא תקופת עבודה אחת, במהלכה נעשתה אותה עבודה ופעולות דומות או דומות במהותן.
4. לגבי העבודה במכון איריסים, הרי שלא נטען כי העבודה עם מכשיר הלייזר הצריכה הפעלת לחץ, כפי שהצריכה פעולת המסת השומן ואין המדובר בפעולת גיהוץ, כי אם בפעולת הולכת המכשיר הלוך וחזור (סעיף 2 לתצהיר תובעת ועמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורות 23-24). התובעת ביצעה טיפולים שונים באיזורים שונים של הגוף שהתבצעו על פני פרקי זמן שונים. לשאלה: "האם נכון כי טווח התנועות שונה בטיפול וזה תלוי באיזור"? השיבה התובעת בחיוב (ר' עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורות 25-26).
5. לטעמנו, מסגרת עבודתה במכון איריסים למשך 14 חודשים, בהיקף של חצי משרה, אין בה כדי להקים את התשתית העובדתית המצדיקה מינוי מומחה. אף אם ניתן היה לחלץ פעולות דומות או דומות במהותן משגרת עבודתה של התובעת עם מכשיר הלייזר, הרי שלא שוכנענו כי מדובר על פעילות שנמשכה זמן ממושך ובתדירות גבוהה. זאת הן מבחינת היקף העסקתה במכון והן מבחינת כמות הטיפולים שביצעה, כאשר התובעת עצמה העידה כי היו טיפולים קצרים שערכו 10 דקות והיו ארוכים יותר שנמשכו כשעה, שעה וחצי (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורות 8-20).
6. לגבי עבודתה של התובעת ב"רונית רפאל", הוכח בפנינו כי התובעת השתמשה התובעת במכשירים שונים, ואקום ואקסימיה, כאשר התנועות שבצעה היו מגוונות (סעיף 6 לתצהירה). במסגרת המסת השומן נדרשה התובעת "לנוע" עם המכשיר על גבי האיזור המטופל ימינה, שמאלה, למעלה, למטה וכן בתנועות סיבוביות. וכך העידה התובעת (עמ' 11 לפרוטוקול הדיון, שורות 17-19): "הייתה ידית רחבה שהייתי צריכה לתפוס בצורה ישרה, הייתי צריכה להצמיד את זה בכל הכח לגוף, זה פולט חום ולהזיז את זה מהר באותה תנועה, הלוך וחזור או בסיבובים, תלוי באיזור". לא מצאנו כי פעולות אלו, אף אם ניתן היה לראות בהן פעולות חוזרות ונשנות וספק בעיננו אם כך לאור עדותה של התובעת בפנינו, בוצעו על פני רצף של זמן באופן קבוע ומשך תקופה ארוכה המצדיקות מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי ומאזן ההשפעות.
7. הפעלת הכח לביצוע הטיפול התבצעה בצורה סטטית, להבנתנו, ולא כפעולה חוזרת ונשנית, כאשר פעולת ה"גיהוץ" נעשתה, מטבע הדברים, בזוויות שונות, בכיוונים שונים ולפרקי זמן משתנים.
8. נוסיף, כי עדותה של גב' ברייב שהובאה לתמיכה בעדות התובעת, באשר לעבודתה ב"רונית רפאל" לא הייתה אמינה עלינו. מדובר היה בעדות רצופת סתירות לגבי תקופת העסקתה באופן שאינו מתיישב עם דו"ח רציפות תעסוקתית (נ/1) כאשר למעשה עלה מחקירתה בשילוב עם דו"ח הרציפות התעסוקתית של התובעת (נ/2) כי עבדה במקביל לתובעת משך חודש אחד בלבד, זאת על אף שבעדותה טענה כי עבדה עם התובעת למשך כשנה (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 26-27).
9. עדותה אף הייתה על דרך ההגזמה. כך למשל העידה כי אף פעם לא היו ביטולים של לקוחות (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 27-28) וכי טיפול לזרוע יכול לקחת 40 דקות, בעוד טיפול מלא לגוף לוקח 60 דקות (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-7). משכך, ממילא לא מצאנו בעדותה חיזוק לטענותיה של התובעת.
10. לאור האמור לעיל ובהעדר תשתית עובדתית כנדרש על פי תורת המיקרוטראומה, קרי, אי הוכחת אירוע חוזר ונשנה משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה, או העדר תשתית לקיומה של מחלת מקצוע שאף היא דורשת הוכחת תנועות חד גוניות, דין התביעה להידחות.
11. משמדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.
12. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ז, (21 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.