1. ביום 21/1/2018 ניתן על ידי פסק דין בתביעה זו, שעניינה תשלום פיצויי הפקעה.

התביעה התקבלה, תוך שקבעתי, כי התובעים זכאים לפיצויים לפי סעיפים 12 ו- 13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (להלן: "הפקודה") ונקבעו העקרונות לחישוב.

2. בסעיף 69 לפסה"ד הוריתי לב"כ הצדדים לערוך חישוב מוסכם של הפיצויים המגיעים לכל אחד מהתובעים, על פי האמור לעיל ועל פי חלקם של התובעים בחלקות דנן (לפי האמור בסעיף 10 לפסה"ד) ולהגיש פסיקתא מוסכמת לחתימתי, בתוך 14 ימים מקבלת פסה"ד.

לאחר מספר בקשות אורכה הגישו הצדדים, ביום 1/3/18, הודעה על הגשת פסיקתא, אליה צורפה פסיקתא (להלן: "הפסיקתא"), בה חושבו הפיצויים המגיעים לכל אחד מהתובעים, על פי חלקם בחלקות מושא ההליך. בהודעה ציין ב"כ התובעים, כי בכוונתו להגיש בקשה לשערוך הסכומים המופיעים בפסיקתא, עד למועד התשלום בפועל והתבקשתי להשהות את החתימה על הפסיקתא עד למועד ההכרעה בבקשת התובעים. הנתבעת הבהירה שהיא שומרת על כל טענותיה.

3. ביום 5/3/18 הגיש ב"כ התובעים בקשה להורות על שערוך הסכומים שצוינו בפסיקתא או, לחלופין, לחייב את הנתבעת בתשלום תוספת בגין המועד שעד אליו נערכה הפסיקתא (הוא מועד מתן חוות הדעת שאומצה על ידי בית המשפט, לעניין ערכי המקרקעין (1/1/2016) ועד ליום מתן פסק הדין (21/1/2018), היינו - לשנים 2017-2016, בהתאם לערכי הקרקע שנקבעו על ידי השמאי מטעם המדינה.

כמו כן ביקש ב"כ התובעים להורות לצדדים לערוך טבלה מוסכמת, הנוגעת רק להפרשים המתחייבים.

4. הנתבעת (בתגובתה מיום 8/3/18), התנגדה לבקשה בטענה כי תשלום הפרשי הצמדה וריבית, כמבוקש, יהווה כפל-פיצוי. נטען כי בקשת התובעים חורגת מפסק הדין ומהווה, למעשה, בקשה להוסיף תוספת לפסק הדין ותהווה הכרעה בסוגיה שלא הוכרעה בפסק הדין ולא ניתן לעשות זאת במסגרת פסיקתא.

עוד נטען, כי בחוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעת (אשר התקבלה בפסק הדין לצורך קביעת שווי המקרקעין) התייחסה לדמי החכירה האבודים לכל שנת 2016 ולכן, גם אם תתקבל בקשת התובעים, יש לחשב את השערוך רק לשנת 2017.

5. בתשובתו לתגובת הנתבעת (שהוגשה ביום 13/3/18) טוען ב"כ התובעים, כי טענת הנתבעת לכפל פיצוי מנוגדת לאמור בסעיף 13 לפקודה וכי טענה זו לא ראוי שתועלה על ידי הנתבעת, שהייתה אמורה להפקיד את סכום הפיצויים המגיע ולכל הפחות לא להתנגד למתן פסק דין על הסכום שאינו שנוי במחלוקת, כפי שעשתה.

ב"כ התובעים אישר, בהגינותו, כי בדיקתו העלה שאכן חווה"ד השמאית התייחסה לכל שנת 2016 ולכן יש לחשב את השערוך החל מיום 1/1/2017.לתשובתו צירף ב"כ התובעים פסקי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי במקרים דומים (להודעה נוספת צורף פסק דין נוסף). ניתנה לנתבעת הזדמנות להגיב לפסקי הדין, אולם לא הוגשה כל תגובה ולפיכך ניתנת החלטה זו.

6. סבורה אני כי יש להיעתר לבקשת התובעים. אין מדובר בשינוי פסק הדין שניתן על ידי, אלא בהבהרתו; מאחר שחוו"ד השמאי כללה התייחסות רק עד סוף שנת 2016, ברי כי הסכומים הנגזרים ממנה נכונים לסוף שנת 2016 ומשלא שולמו - זכאים התובעים לשערוכם, על מנת שלא יקופחו זכויותיהם.

בשל ריבוי התובעים וחלקיהם השונים במקרקעין, הותרתי את החישוב לב"כ הצדדים, כאשר מובן מאליו שהחישוב צריך לכלול שערוך, כמקובל. רק בדיעבד התברר, כי הנתבעת מבקשת לערוך את החישוב, ללא שיובא בחשבון המועד אליו התייחסה חווה"ד השמאית. גישה זו מקפחת את התובעים ואין להסכין עמה.

7. לפיכך, אני מקבלת את הבקשה ומורה כי הסכומים אשר בפסיקתא ישוערכו כך שיתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1/1/17 ועד למועד פסק הדין.

מאליו מובן כי הפרשי הצמדה וריבית כחוק יש לשלם גם ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל וכי גם על שכה"ט שנפסק, יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום פסה"ד ועד לתשלומו המלא בפועל.

8. הפסיקתא שהוגשה ביום 1/3/2018 נחתמה על ידי ועל המזכירות לסרוק אותה לתיק בית המשפט.

ב"כ הצדדים יגישו פסיקתא משלימה, אשר תכלול טבלה של ההפרשים בגין השערוך, כאמור לעיל, עד לא יאוחר מיום 25/3/18.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ותקבע תזכורת מעקב.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ח, 25 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ח, 25 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.

חתימה