הוגשה בפניי בקשה להישפט באיחור בהתאם לסעיף 230 ל- חסד"פ.

במסגרת הבקשה, ביקש ב"כ המבקש להסב את דו"ח מספר: 90502478291 על שם אישתו של המבקש הגב' עמר אילנה, אשר ביצעה את העבירה בפועל.

המדובר בדו"ח מצלמה על עבירת מהירות.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש לא קיבל כל הודעה ולא חתם על קבלת הדו"ח. מה עוד, שהדו"ח נשלח לכתובת שגויה.

המבקש, מבקש מבית המשפט להסב את הדו"ח על שם אישתו אשר מודה בתצהיר על ביצוע העבירה ועל תשלום הדו"ח.

המשיבה התנגדה לבקשה, מהטעם כי מדובר בדו"ח משנת 2013, ועד היום לא הוגשה כל בקשה להסבת הדו"ח, מה עוד שהדו"ח שולם ולכן המבקש נחשב כמי שהודה והורשע.

לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה, סבור אני כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקש. חלפו כשנתיים מיום ביצוע העבירה, בהן לא עשה המבקש דבר ולא ביקש להסב הדו"ח. בנוסף, העובדה ששילם את הדו"ח מלמדת כי קיבל את ההודעה המאוחרת לביתו.

כמו כן, אין להתעלם מכך ששילם את הדו"ח ולכן נחשב כמי שהודה והורשע ומכאן קשה הדרך חזרה.

אם לא זאת אף זאת, ממכתבו של עורך דינו של המבקש למדור פניות נהגים, שם מבקש הוא צילומים של ארבעה דוחות אשר ברצונו לערער עליהם, מצטיירת תמונה לפיה, מנסה המבקש להיחלץ מציפורני משרד הרישוי ויש בכוונתו לערער ולבטל כמה שיותר דוחות ובכך להפחית את נקודות משרד הרישוי ולבטל את רוע גזירת הסנקציות של משרד הרישוי.

במצב דברים זה, דין הבקשה להידחות.

עותק יישלח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשע"ו, 08 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.