תביעה לשינוי רישום דת שהגיש האפוטרופוס על הקטינה ניקולטה פונאובה (להלן: "הקטינה") מ-'נוצרייה' ל-'חסרת דת', לפי חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"א- 1965 (להלן: "חוק המרשם").

הצדדים ורקע עובדתי

1. התובע 1 ("התובע") מר זוהר מאיר נהוראי, יליד 25.4.1959, הוא אזרח ישראלי, יהודי בדתו ובלאומו.

התובעת 2 ("התובעת") הגב' קטרינה זוהר, ילידת 4.6.1957, רשומה במרשם האוכלוסין כנוצרייה בדתה וסלובקית בלאומה. התובעת נכנסה לישראל לראשונה בשנת 2004 ושהתה בה מספר שנים על יסוד רישיון ישיבה מסוג ב/1, דהיינו עובד זר.

התובע והתובעת נישאו זה לזו ביום 5.12.07.

התובע הגיש עבור התובעת בקשה למעמד בישראל על יסוד סעיף 7 בחוק האזרחות, התשי"ב-1952, שעניינו:

"בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א)".

ביום 27.6.12 ניתן לתובעת רישיון לישיבה בישראל מסוג א/5 (ארעי כללי), על פי נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי (נוהל מס' 5.2.2008).

תוקפו של רישיון הישיבה לתובעת מוארך מעת לעת ולעת.

2. הקטינה, ילידת 27.10.01, היא נכדתה של התובעת שנרשמה במרשם האוכלוסין כנוצרייה בדתה וסלובקית בלאומה.

בשנת 2008 נסעה התובעת לסלובקיה ושבה עם הקטינה. הקטינה נכנסה לישראל לראשונה באמצעות דרכון סלובקי וקיבלה רישיון ישיבה מסוג ב/2 (תייר).

התובעים פנו לשר הפנים בטענה, כי הורי הקטינה נטשו אותה והם נעדרים מזה שנים ובשל פנייתם ניתן לקטינה רישיון ישיבה מסוג א/5, שתוקפו מוארך מעת לעת.

ההליכים בבית משפט לענייני משפחה

3. התובעים מונו ביום 24.9.12 בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, אפוטרופוסים על הקטינה.

התובעים פנו לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בבקשה לאמץ את הקטינה (אמצ 61/13 ו-35172-08-13). מאחר שהקטינה רשומה במרשם האוכלוסין כ'נוצרייה', והתובע כ'יהודי' וסעיף 5 בחוק אימוץ ילדים, תשמ"א- 1981 קובע כי "אין מאמץ אלא בן דתו של המאומץ", הורתה סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה, כב' השופטת ש' ברגר, לתובעים לנקוט בהליך מתאים לצורך שינוי דתה של הקטינה.

4. על רקע זה הוגשה התביעה שלפני, לשינוי הרישום של סעיף הדת במרשם האוכלוסין מ'נוצריה' ל'חסרת דת'.

טענות התובעים

5. לטענת התובעים טעות ברישום של פקיד המרשם הובילה לרישום מוטעה של דת הקטינה. בעת כניסת הקטינה לארץ, מילאה פקידת הרישום את הטופס, מאחר והתובעת אינה יודעת עברית. התובעת התבקשה לחתום במקום מסוים בטופס מבלי שידעה כי בטופס נרשם שהקטינה 'נוצרייה'. פקידת הרישום הניחה כי בשל היות התובעת נוצרייה, אף הקטינה, נכדתה, 'נוצרייה'.

6. לטענת התובעים, הקטינה מעולם לא הוטבלה. בשימוע שנערך לתובעת ביום 27.6.13, הדגישה התובעת, כי הקטינה מעולם לא הוטבלה ומשכך אינה נוצרייה. לטענתה, פקידת הרישום הודיעה לה כי "זו הפרוצדורה ובאם תביאי תצהיר מעורך דין ומסמך מחו"ל שאין בנמצא תעודת טבילה של הילדה לא תהיה שום בעיה ונשנה את רישום הדת".

התובעים טענו כי פעלו בהתאם להנחיות פקידת המרשם, הביאו מסמך חתום כי אין בנמצא תעודת טבילה לקטינה וחרף זאת, לא שונה רישום דתה של הקטינה.

7. לטענת התובעים שינוי ברישום הינו לטובת הקטינה. על מנת שיושלם הליך האימוץ, שאין חולק כי הוא חשוב לשלומה הנפשי והרגשי של הקטינה, יש לשנות הרישום.

הורי הקטינה נעלמו בשלב מאוד מוקדם בחייה - אם הקטינה נעלמה זמן קצר לאחר לידתה ואביה, בן התובעת, נעדר מזה למעלה מעשור, מאז 2005. מאז כניסת הקטינה ארצה בשנת 2008, מתגוררת היא יחד עם התובעים, המשמשים לה כאפוטרופוסים.

ביום 15.2.11 ניתן פסק דין בבית המשפט בסלובקיה על פיו נשללו זכויותיהם ההוריות של הורי הקטינה והתובעת מונתה להיות אפוטרופוס על הקטינה.

טענות המדינה

8. המדינה טענה כי אין ממש בטענת התובעים, כי נפלה טעות ברישום. פקיד המרשם רשם את הקטינה לראשונה כנוצרייה עם כניסתה לארץ וזאת בהתאם להצהרת התובעת. לפקיד המרשם לא הייתה כל סיבה לרשום את הקטינה כנוצרייה על דעת עצמו. אמנם במהלך הרישום הראשוני של הקטינה בארץ מולאו הטפסים על ידי פקיד המרשם, אך ביתר הפעמים מולאו הטפסים על ידי התובעים. לטענת המדינה, על פי נוהל מרשם האוכלוסין, הפקידים יכולים לעזור במילוי טופס הרישום הראשון בלבד, והם אינם מורשים לסייע במילוי טופס הבקשה, אותו על המבקש למלא לבדו. אמנם יתכן מצב בו אנשים אחרים, מתנדבים הנמצאים בלשכה עוזרים לאנשים אחרים למלא את הטופס, אך בכל מקרה, לא פקידי המרשם.

בנוסף, אין חולק שהתובע הוא תושב ישראל ודובר עברית וכי הוא נכח עם התובעת והקטינה במשרד הפנים עת חתמו על בקשות הארכה. התובע, חתם בעצמו, על טופס בקשה להארכת רישיון ישיבה מיום 27.6.13, שם הוצהר כי הקטינה נוצרייה. במהלך כל השנים הוארכה שוב ושוב אשרת השהייה של הקטינה, בכל אותן פעמים התובעת או התובע, חתמו על מסמכים בהם צוין כי הקטינה 'נוצרייה'.

9. המדינה טענה, כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה לסתירת חזקת התקינות של המעשה המנהלי. התובעים לא הוכיחו, כי הלינו בפני פקידי לשכת רישום האוכלוסין על רישום הקטינה כנוצרייה ובפרוטוקול השימוע שנערך לתובעים ביום 27.6.13, לא נמצאה כל התייחסות לדת הקטינה. עם חלוף הזמן מקבלת חזקת התקינות, משקל רב יותר והקושי לסתור אותה, מוגבר. משלא עמדו התובעים בנטל הנדרש עולה, כי רישום הקטינה כנוצרייה נעשה באופן תקין וכדין.

10. המדינה טענה, כי אף אם יש ממש בטענת התובעים כי הקטינה מעולם לא הוטבלה. בנוסף, לטענת המדינה, יתכן ואדם ייחשב כנוצרי מבלי שהוטבל אך ורק בשל היותו צאצא למשפחה נוצרית, כפי שהקטינה היא צאצאית למשפחה נוצרית.

אף נניח כי לפי הלכה דתית מסוימת מי שלא הוטבל לא יוכל להיחשב כנוצרי, ממילא מרשם האוכלוסין הוא מרשם אזרחי של המדינה והוא לא מרשם דתי. קיימים מצבים בהם קיימת התנגשות בין הלכות דת לבין מרשם אוכלוסין ולכן מרשם האוכלוסין לעתים סוטה מהלכות הדת. לעניין זה הפנתה המדינה לבג"ץ 5070/95 נעמת תנועת נשים עובדות ומתנדבות נ' שר הפנים, פ"ד נו(2) 721, בו שונה רישום הדת לאחר גיור רפורמי, על אף שגיור זה לא מוכר על פי ההלכה היהודית וממסד דתי בישראל.

11. המדינה טענה, כי התובעים, האפוטרופוסים על הקטינה, הם אלו המבקשים לשנות את רישום דתה של הקטינה. על פי הפסיקה, יש להוכיח, כי הבקשה לשינוי רישום הדת, נעשית מתוך מחשבה כנה וכוונה אמיתית. משכך, הקטינה תוכל בעוד מספר שנים (כ-3 שנים) לפנות בעצמה לרשות האוכלוסין ולבקש את שינוי הרישום או אז ניתן יהיה לבחון את כנות רצון ולהחליט האם לשנות את הרישום.

המדינה טענה, כי ניתן להקיש מהרציונל לעניין המרת דת הקבוע בסעיף 13א(ג) בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, לפיו "לא תומר דתו של קטין אלא בדת של אחד מהוריו או של אדם שהקטין היה סמוך על שולחנו, מתוך כוונה לאמצו", לענייננו. מכאן, שאין מקום להכריז על הקטינה כחסרת דת, שכן התובעת 'נוצרייה' והתובע -'יהודי'.

12. לטענת המדינה, התובעים לא עמדו בתנאים שקבע המחוקק והורתה הפסיקה ומשכך, על אף רצונם האמיתי והכנה של התובעים לדאוג לקטינה ולאמצה, עדיין אין בכך משום רצון הקטינה ואין עניין האימוץ רלוונטי לעניין שינוי רישום דתו של אדם. בנסיבות אלה טענה המדינה כי יש לדחות התביעה.

המתווה הנורמטיבי

13. סעיף 19ד בחוק המרשם מורה כדלהלן:

"מבלי לפגוע באמור בסעיף 19ה או בסעיף 23, לא יתוקן רישום במרשם אלא לבקשת התושב שהרישום מתייחס אליו ועל פי תעודה ציבורית המעידה שהרישום לא היה נכון".

מיום 16.8.1967

תיקון מס' 1

ס"ח תשכ"ז מס' 509 מיום 16.8.1967 עמ' 145 (ה"ח 622)

הוספת סעיף 19ד

סעיף 19ג(א) בחוק המרשם מורה כדלהלן:

"שינוי בפרט רישום של תושב יירשם על פי מסמך שנמסר לפי הסעיפים 15 או 16 או על פי הודעה לפי סעיף 17 שהציגו יחד אתה תעודה ציבורית המעידה על השינוי; ואולם שינוי של מען יירשם גם על פי הודעה בלבד".

מסעיפי חוק הרישום עולה כי שינוי רישום במרשם יעשה לבקשת התושב, בצירוף תעודה ציבורית.

14. בפסיקה נקבע, כי אדם הרשום כבן דת פלונית ומבקש לשנות את הרישום, על מנת לשלול את שייכותו לדת כלשהי, צריך לשכנע את בית המשפט שבקשתו עניינית, מחשבתו כנה, כוונתו אמתית וכי ביסוד בקשתו, טעמים רציניים וכבדי משקל.

"זהו עניין מהותי ורציני, וכאשר אדם בא לשנות רישום קיים, הוא חייב לשכנע את בית-המשפט שאכן גישתו היא עניינית, מחשבתו היא כנה, וכוונתו היא אמיתית" (ע"א 448/72 שי"ק נ. היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כז(2) עמ' 3).

בפרשת שי"ק דובר בשינוי רישום לאום של מערער, אשר רישומו המקורי נעשה על ידי אמו והוא בבגרותו רצה לשנותו. שם נטען, כי הרישום הראשון לא היה למעשה מתוך מודעות של המערער (אלא כאמור נעשה ע"י אמו) ולכן אף שמדובר בתיקון הרישום (להבדיל מרישום ראשון), יש להצהיר בהתאם לבקשתו כי הוא אכן מחוסר דת ולאום. בסופו של יום הוא נרשם כחסר דת, אך לא הסכימו לרושמו כמחוסר לאום (ועל כך הוגש הערעור).

ומהכלל אל הפרט

15. בענייננו, התובעים מבקשים לשנות את רישום דתה של הקטינה ולא הקטינה בעצמה, וזאת במטרה לאמצה. אדגיש כי הקטינה הינה כבת 15 שנים והיא תוכל עוד 3 שנים להגיש בקשה לשינוי המרשם בעצמה, או אז ניתן יהיה לבחון את כנות הבקשה ולשמוע את עמדתה של הקטינה בעניין זה.

16. נוסף על האמור, לא שוכנעתי כי רישום דתה של הקטינה כנוצרייה נעשה מתוך טעות של פקיד המרשם. בעניין זה הוצג העתקים של מספר טפסי בקשות שהוגשו במרשם האוכלוסין בין השנים 2011- 2013 ובכולם צוין כי דת הקטינה היא נוצרייה, כאשר על מרבית הטפסים חתומה התובעת ועל טופס בקשה מיום 27.6.13 חתום התובע, אשר אין חולק כי הוא מבין את השפה העברית. התובע העיד, כי הוא התלווה לתובעת הרבה מאד פעמים למשרד הפנים והוא עזר לה עת מלאה את הטפסים (פרוטוקול הדיון מיום 9.6.16, עמ' 5).

טענת התובעים, כי באחד השימועים שנערכו להם, טענו כי הקטינה חסרת דת, לא נתמכה בראיה בכתב. בהמשך נשאל התובע כמה שימועים היו לגבי הדת של הקטינה, העיד התובע, כי "אם אני לא טועה היה לנו שימוע אחד" ומשנשאל מתי זה היה, הוא לא ידע לומר (פרוטוקול הדיון מיום 9.6.16, עמ' 7 שורה 31, עמ' 8 שורות 1- 2).

גם טענת התובע, כי שלח מכתב למשרד הפנים בצירוף אישור של נוטריון , המעיד כי הקטינה חסרת דת, לא הוכחה. התובע נשאל על כך בעדותו, הוא לא זכר מתי הוא רשם את המכתב, מתי הוא נשלח, הוא לא אמר מתי הוא היה אצל נוטריון ותשובתו בעניין זה הייתה: "לא זוכר" (פרוטוקול הדיון מיום 9.6.16, עמ' 7, שורה 5).

משאלו הם פני הדברים, הרי שהתובעים לא הוכיחו את טענתם כי רישום הקטינה כנוצרייה נעשה בטעות, וכן לא הוכחה טענתם, כי נקטו בפעולות כלשהן על מנת לתקן רישום זה.

17. זאת ועוד: לטענת התובעים, הסיבה שהקטינה נרשמה כ'נוצרייה' היא מכיוון שהיא הגיעה יחד עם סבתה, התובעת וכי התובעת והקטינה קשורות זו לזו "ביחד", דהיינו אם התובעת נוצרייה חזקה שהקטינה נוצרייה.

התובע העיד, כי הם לא ייחסו חשיבות רבה לרישום הקטינה כ'נוצרייה', שכן הם לא רצו לגרום לבעיות שיכול ויגררו אחריהן את גירושה של הקטינה מהארץ והסכימו לכל רישום (פרוטוקול הדיון מיום 9.6.16, עמ' 5, שורות 28- 32). כן אישר התובע בעדותו כי מעמד הקטינה היה זהה לזה של התובעת, משום שככל שלא היה לה קשר עם התובעת הרי שמבחינת משרד הפנים, אין לקטינה סיבה לשהות בארץ.

בנוסף העיד כי: "כל פעם שהגענו למשרד הפנים מה שענין אותו, פחד מוות, שהפעם נבוא ויגידו לנו מצטערים, ניקולטה צריכה ללכת הביתה. לא ענין אותנו השם, לא כלום, לא עניין אותנו" (פרוטוקול הדיון מיום 9.6.16, עמ' 6, שורות 29- 30).

אני מאמינה לתובעים בעניין זה, כי סעיף רישום הדת לא היה בראש מעיינם וכי הם ניסו לקשור ככל שאפשר בין הקטינה לתובעת כדי שלא יגרשו את הקטינה מהארץ, בייחוד כאשר התובעים הוזמנו לשימועים בנוגע לקשר הזוגי שביניהם.

התרשמתי מרצונם הכנה של התובעים להעניק יציבות וביטחון לקטינה, על כך תבוא עליהם הברכה.

יחד עם זאת, אין בכך כדי להועיל לתובעים, שכן הם לא עמדו בנטל ההוכחה כנדרש על פי החוק והפסיקה, כי נסתרה חזקת התקינות למעשה המנהלי ו/או כי נפלה טעות ברישום.

18. פסק הדין, אליו הפנתה ב"כ התובעים, ת"א 25692-02-15 סמילט נ' מדינת ישראל, אין בו כדי להועיל לתובעים, שכן הנסיבות הקונקרטיות של המקרה שם, שונות מהמקרה שלפניי. נפסק כי אכן טעה פקיד המרשם בעכו ברישום דתה של התובעת שם, אך להבדיל מכאן, דובר במבקשת עצמה ולא בבקשה המתייחסת לאדם אחר, כפי שבענייננו, שם צורפה ראייה מוצקה להוכחת הדת - טופס ההטבלה, וכן הרישום היה בטופס הראשוני. בנסיבות שם השאירה המדינה את ההכרעה לשיקול דעת בית משפט.

19. טענת התובעים כי הקטינה לא הוטבלה ומשכך, אין היא נוצרייה, דינה להידחות. במישור העקרוני, מקבלת אני את טענת המדינה כי מרשם האוכלוסין הינו מרשם של המדינה ולא מרשם דתי. במישור העובדתי, לא הוצגה תשתית עובדתית ממשית בעניין זה. כל שהציגו התובעים הוא תצהיר בן התובעת, אבי הקטינה, בו הוא מצהיר כך: "על פי בקשתה של אימי [...] חיפשתי לניקולטה פוניאובה, אשר נולדה ב- 27.10.2001 חיפשתי תעודת טבילה מהכנסייה, אולם לא מצאתי בגלל שהיא אף פעם לא הוטבלה". הבן לא הובא לעדות, לא הוכח כי פעל בשקידה סבירה בעניין תעודת ההטבלה, למי פנה בפועל, למי היה עליו לפנות, מתי פנה ועוד. בנוסף לא הוצגה כל ראיה באשר לדתה של אם הקטינה.

התובעת, בעדותה, אישרה כי ילדיה נוצריים, על אף שאחד מהם לא הוטבל (ראו פרוטוקול הדיון מיום 9.6.16, עמ' 10 שורות 17- 25). העד מטעם התובעים, כב' הבישוף רדואן רומאנוס, מהכנסייה הרוסית אורתודוקסית בישראל העיד, כי מה שקובע את נצרותו של אדם הוא טקס הטבילה. עם זאת, בהמשך הוא העיד, כי אף אדם שלא הוטבל, שמשפחתו נוצרית, ייתכן וייקבר בבית קברות נוצרי, ובכל מקרה יערכו לנפטר תהלוכת כבוד (פרוטוקול הדיון מיום 9.6.16, עמ' 11). יצוין כי מר רומאנוס לא הגיש חוות דעת מומחה ועדותו לא הייתה בבחינת עדות מומחה וממילא אין בעדותו כדי להוכיח את טענת התובעים כי הקטינה חסרת דת.

משהתובעת נוצרייה ובנה, אבי הקטינה, נוצרי, ומשלא הוצגה ראיה לעניין דתה של אם הקטינה, חזקה על התובעים כי אם הייתה ראיה בנמצא, שהיה בה כדי לתמוך בגרסתם, היו מביאים אותה, הרי שהתשתית העובדתית אינה מצביעה על כך שהקטינה חסרת דת.

20. לאור כל האמור לעיל, המסקנה היא כי לא אוכל להיעתר לתביעה. יחד עם זאת אדגיש, כי ככל שתהיה חפצה הקטינה, בבגרותה, לפעול לתיקון הרישום, לא חלה כל מניעה, כי בקשתה תיבחן לגופה.

21. התביעה נדחית.

כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, ד' אלול תשע"ו, 07 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.