בשם התובעת: עו"ד דב שמואלי

בשם הנתבעת: עו"ד דמיאן קטוק

תביעה לנזקים בגין פגיעה ברכבה של התובעת. מדוע היה צורך להביא את ההליך לפני בית המשפט, לא נדע.

1. בשכונת גני אביב בלוד ניצבת כיכר, ובה שלוש כניסות ויציאות: מערבה לרח' ארבע העונות, צפונה לרח' לובלין ודרומה לחלקו האחר של רח' לובלין. התובעת הגיעה ממערב, מרח' ארבע העונות, נכנסה לכיכר, התכוונה להשלים את הפניה לצפון, ואז אירעה תאונה שהתרחשה עם רכבו של נהג הנתבעת מר אלכס פישנזון, שהגיע מרח' לובלין מדרום והתכוון להמשיך אף הוא לצפון. הדעות חלוקות כיצד ארעה התאונה: התובעת טוענת כי הבחינה בנהג הנתבעת כאשר כמעט חלפה על פני הכניסה שבה נכנס מדרום, והוא התנגש עם דופן שמאל קדמית שלו בדלתותיה הימניות. לאחר מכן התנצל ארוכות, אף בפני אחותה ובעלה של זו שהגיעו למקום (והעידו). נהג הנתבעת מנגד טוען כי כאשר נכנס לכיכר לא ראה כלל את רכב התובעת, לראשונה הבחין בה במראת הצד של רכבו, שאז הגיעה במהירות וניסתה להידחק בין רכבו למעגל התנועה, בעודו מנסה להימלט מפגיעתה. להוכחת גרסתו הציג הנתבע – שהיה מהנדס בעברו, הבהיר – שרטוט שערך לאחר התאונה. את טענות התובעת על אודות התנצלות כלשהי פטר בהבהרה כי היא בגילה של נכדתו.

2. שמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים לפניי היום. גרסתה של התובעת – פשוטה, ברורה, אמינה, ומתיישבת היטב עם מאפייני הכיכר וטיב הנזק שנגרם. גרסתו של נהג הנתבעת – נעדרת כל אחיזה בעולם המציאותי. ודוק: אפשר שהוא עצמו מאמין בשלב זה כי השרטוט שערך בדי עמל משקף מציאות כלשהי, הפוטרת אותו מאחריות לתאונה. ברם עדותו לא מותירה ספק בדבר אחריותו לתאונה, שעליה יכולה הייתה הנתבעת ללמוד בנקל גם קודם לתאונה.

3. מצב הדברים הוא פשוט: אין חולק הרי מניין נכנסו כלי הרכב לכיכר. כניסה ראשונה – זו של התובעת. בחלוף 90 מעלות משם – זו של נהג הנתבעת. אין כל דרך לקרות התנגשות בנתונים שהוצגו, זולת אם נהג הנתבעת נכנס לצומת כאשר אינו פנוי. אם לא היה די בכך, בא אותו שרטוט של הנהג. כאשר הוא התבקש להסביר (בסיוע מתורגמנית) היכן היו כלי הרכב כאשר הבחין הוא ברכב התובעת לראשונה, סימן את רכבו שלו מרחק קצר ביותר לאחר הכניסה לצומת, ואת רכב התובעת – מחצית הדרך מכניסתה שלה לצומת ולעבר רכבו. קרי – עמוק בכיכר, באופן שאסור היה לו להיכנס לכיכר, בעלת הנתיב היחיד (גם אם רחב בחלקים שונים). הסברו כי הבחין בה במראת הצד שלו – משולל היגיון אגב, שכן זוויות הרכב לא אפשרו זאת. קלוש במיוחד היה הניסיון לטפול על התובעת כאילו נסעה במהירות מסחררת, וכך אירע שהיא הגיעה עם רכבה לאיזור רכבו של נהג הנתבעת, אם אכן הלה נכנס לכיכר כאשר היא פנויה. התיאור בהודעת הנהג כי הנתבעת ניסתה לעוקפו ואז נדחקה בין רכבו לערוגת פרחים – נעדר היגיון. במעגל התנועה אף אין צמחים, לפי התמונות, כי אם כדורי אבן למניעת כל עלייה על מעגל התנועה. מיקומי הפגיעה שוללים אף הם את תיאור נהג הנתבעת: דלתותיו הימניות של רכב התובעת נמעכו באופן ניכר. תיאור נהג הנתבעת יכול היה להתיישב לכל היותר (ואף הוא נטול היגיון) עם שריטה. לכך נוסיף תיאור של נהג הנתבעת, שהתקשה – גם אם נתחשב במגבלות ההיעזרות במתורגמנית – להשיב לשאלות כלשהן בצורה ישירה, ואת רגע התאונה תיאר ככזה שבו ניסה "לברוח" לימין (לתוך מה שלא יכול להיות אלא קיר), באופן הסותר לחלוטין את מיקומי הנזק. ולכל אלה נוסיף שרטוט אחר, לכאורה שנעשה בידי נהג הנתבעת ולמצער על דעתו, שצורף לכתב ההגנה, ואשר עומד בסתירה מוחלטת לגרסתו בעדות.

4. המסקנה מן הראיות ברורה: נהג הנתבעת התפרץ לתוך כיכר לא פנויה, בלא להסתכל אפילו לשמאלו, שמא מגיע רכב בכיכר, שלו זכות הקדימה. רק דרך נס, כיוון שהתובעת הייתה בדרכה לאסוף את בנה הקטן מן הגן ולא בדרך חזרה עמו, לא היה מי שייפגע ממעיכת הדלתות בצדו הימני של רכב התובעת. בזמן אמת, כפי שהעידו כל עדי התובעת, נהג הנתבעת ידע לומר אמת. לאחר מכן הלך, שרטט, וניקה עצמו מכל אשם. ברם הוא האחראי לתאונה.

5. התביעה מתקבלת אפוא. הנתבעת תשא בנזקיה הישירים של התובעת, בסכום של 7,447 ₪.

אשר להוצאות: המדובר בתביעה ששומה היה על הנתבעת למנוע את הגעתה לבית המשפט, גם אם פעלה על יסוד עמדתו של הנהג מטעמה (שלא נתבע, אגב). בין אם גרסה כי יש טעם בהליך, בין אם חשה אנוסה לנהלו, תוצאת האמור הייתה גרירתה של התובעת ושני בני משפחתה לדיון, והסבת מה שניכר היה כטראומה חוזרת לתובעת, שאין תימה כי נרעשה עד מאד מן התאונה מלכתחילה, כמו גם מחזרתה לחוויית האירוע, ועוד תחת הפניית ההאשמות המיותרות כלפיה, כאילו היא שחטאה בכך שנהג הנתבעת התפרץ לתוך הכיכר ומעך את צד מכוניתה. בנסיבות המקרה דנן הנתבעת תשא באגרת המשפט שבה נשאה התובעת בסך 755 ₪, בשכר עדיה בסך 700 ₪, וביתר הוצאות המשפט של התובעת עצמה, שנדרשה להשקיע משאבים מיותרים בזמן, כסף ותעצומות נפש בניהול ההליך, בסכום נוסף לכל האמור, של 1,500 ₪. בנוסף לכל אלו תשא הנתבעת בשכר טרחת עורך דינה של התובעת, בסך 1,500 ₪.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ו, 21 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.