ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' ס. הנשיאה השופט לנדסמן) מיום 14.10.15 בבפ"מ 175-10-15, לפיה נדחתה בקשת העורר לבטל פסילה מנהלית בת 60 יום, שהוטלה עליו על ידי קצין משטרה, ביום 4.10.15, בגין עבירה של אי שמירת רווח, שגרמה לתאונת דרכים, לפי סעיף 49ב לתקנות התעבורה.

התאונה אירעה בכביש 40, בין צומת גורל לצומת תל שבע. רכבו של העורר פגע בעגלת נגרר שנסעה לפניו, והובילה מוטות ברזל. שני כלי הרכב התהפכו וכל נוסעי הרכב המעורב וגם העורר נחבלו חבלות של ממש.

העורר טען כי הגורם לתאונה היא עגלת הנגרר אשר היתה עמוסה במטען חורג, והתנדנדה על הכביש, עקב משקלה. כאשר עקף אותה, היא סטתה שמאלה ופגעה בו.

העורר הוסיף וטען, כי אין הוא מסוכן לציבור נוכח עברו התעבורתי הקל, וכי פסילה למשך 60 יום מכבידה עליו, הואיל והרישיון הוא מקור פרנסתו.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה לביטול הפסילה המנהלית.

נקבע, כי ממצאי בוחן התנועה מקימים תשתית ראייתית לכאורה לאשמתו של העורר בתאונה.

הדברים עולים הן מהודעות נוסעי הרכב המעורב, והן מדו"ח התאמת הנזקים שערך הבוחן, לפיו, העורר התנגש עם פינת חזית ימנית של רכבו בחלק האחורי שמאלי של העגלה, ועל כן אין הדבר מתיישב עם טענתו, כי עגלת הנגרר זגזגה על הכביש והתנגשה בו.

בית המשפט קמא עמד גם על היעלמותו של העורר מזירת התאונה והופעתו רק לאחר 50 דקות.

עוד ציין בית המשפט קמא, כי גם לפי גרסת העורר, שאין לה תימוכין בראיות, לפיה עגלת הנגרר היא שהתנגשה בו, היה עליו לשמור מרחק בטחון מהעגלה המתנדנדת, כדי לבצע את העקיפה בבטחה.

אשר למסוכנות, עמד בית המשפט קמא על גיליון ההרשעות של העורר שאינו מכביד, אך קבע, כי העובדה שהיה מעורב בתאונת דרכים שגרמה לפציעתם של שישה בני אדם, והתהפכות שני כלי רכב, מצביעה על חומרה ומסוכנות.

בית המשפט קמא התייחס גם לטענת ב"כ העורר, לפיה הפסילה המנהלית הוטלה עליו שבועיים לאחר קרות התאונה, ומכאן שמסוכנותו נמוכה, ודחה אותה. נקבע, כי העורר זומן מספר פעמים למשטרה אך לא התייצב, וזאת הסיבה לעיכוב.

ב"כ העורר מלין על החלטה זו וטוען, כי לא היה מקום להסיק מחומר הראיות, אחריות של העורר לתאונה, ולו לכאורה.

לטענתו, עגלת הנגרר היתה עמוסה ב- 2.5 טון ברזל בניגוד לחוק, ללא רישיון וביטוח, והמשקל הרב הקשה על הנהג לשלוט בעגלה. על כן, היא התנדנדה מצד לצד על הכביש. לאחר תחילת העקיפה, נזרקה העגלה לנתיב נסיעת העורר, פגעה בדופן ימין של רכבו וגרמה לתאונה.

לטענתו, בית המשפט קמא לא שקל את הנתון החשוב של משקל מוטות הברזל, למרות שהעגלה רשאית לשאת 500 ק"ג בלבד, ומכאן שהיתה עמוסה מעל המשקל המותר. לא נמצא בתיק החקירה נתון המלמד על משקל העגלה עם מוטות הברזל, ולא נערך שחזור של התאונה, כאשר העגלה עמוסה במוטות ברזל. לא נערכה חקירה בכל הנוגע לקיום רישיון לעגלה ותעודת ביטוח.

עוד טען ב"כ העורר, כי לא היה מקום לקבל את גרסת הנוסעים ברכב המעורב, לפיה העורר נעלם ממקום התאונה, וחזר רק כעבור 50 דקות, שכן העורר מעולם לא עזב את מקום התאונה אלא נשכב על הצמחייה במקום, ולאחר מכן נגש ושוחח עם הנהג המעורב ופונה יחד עם הפצועים האחרים על ידי אמבולנס.

אשר לאיחור בהטלת הפסילה, טוען ב"כ העורר, כי העיכוב לא נגרם בעטיו של העורר. פעם אחת נדחתה התייצבותו כי לא חש בטוב, ובפעם השנייה בשל כך שהבוחן נמצא בחופשה משפחתית. חלוף הזמן מרגע התאונה ועד לפסילת הרישיון, מלמדת על העדר מסוכנות מטעם העורר.

גם עברו אינו מכביד.

ב"כ המשיבה עתר להשאיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה, מטעמיה.

לטענתו, מהודעות הנוסעים ברכב המעורב, עולה, כי העורר הגיע במהירות מאחורי הרכב המעורב, והתנגש בו מאחור. עוד עולה מההודעות, כי נוסעי הרכב המעורב חיפשו את העורר באמצעות פנסים, אך לא מצאו אותו. הם מצאו ברכב שתי תעודות זהות ולקחו אותן, וכעבור 50 דקות הגיע העורר למקום התאונה ודרש לקבל את התעודות.

בכל הנוגע לחוסרים בחומר חקירה, להם טען ב"כ המערער, החקירה טרם הסתיימה.

מדו"ח התאמת הנזקים שערך הבוחן עולה, כי רכב העורר התנגש בחזית ימנית קדמית בחלק השמאלי אחורי של הנגרר, והדבר מתיישב עם הודעות הנוסעים ברכב המעורב, ועומד בסתירה לטענת העורר כי נפגע בדופן ימין. ב"כ המשיבה גם מצביע על סתירות בגרסת העורר, למשל בשאלת נפילת העמודים מהעגלה. גם עברו מכביד והוא עזב את מקום התאונה.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערר להדחות.

מחומר החקירה עולה, כי רכבו של העורר התנגש עם חזית פינה ימנית בחלק האחורי שמאלי של הנגרר (ראה דו"ח בוחן מיום 11.9.15). ממצא זה מחזק את גרסת נוסעי הרכב המעורב, ומחליש את גרסת העורר, לפיה הנגרר פגע בו במהלך העקיפה, בדופן ימין.

זאת ועוד, גרסתו של העורר לא היתה אחידה. בחקירתו הראשונה, מיד לאחר התאונה, אמר כי הסיבה לתאונה היא נפילת ברזלים מעגלת הרכב המעורב. בחקירתו השניה ב- 3.10.15, שינה טעמו וטען כי הגורם לתאונה היה זגזוג העגלה וסטייתה למסלול שלו. כשנשאל מדוע שינה גרסתו, טען כי היה בהלם.

על כן, צדק בית המשפט קמא כשקבע קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו של המערער בתאונה בשל עקיפה ללא שמירת רווח.

מסוכנותו של המערער נלמדת מחומרת נסיבות התאונה ומעברו התעבורתי הכולל 24 הרשעות קודמות, בותק נהיגה של 16 שנה, בהן מספר רב של עבירות מהירות. גם במקרה זה, עולה מהראיות, כי העורר התקרב במהירות לרכב המעורב והתנגש בו מאחור. אשר על כן, צדק בית המשפט קמא בהחלטתו, ואני דוחה את הערר. ניתן היום 25.10.15 בהעדר הצדדים.