התובענה שבכותרת נפתחה על דרך הגשת בקשה לביצוע שטר חוב שניתן לפקודת התובעת נגד שלושה חייבים כלהלן: עושה השטר מר צבי רזניק והערבים גב' רונית רזניק (להלן: "הנתבעת") ומר יגאל רזניק. השטר נערך ביום 15.12.13 ע"ס 343,397 ₪. בבקשה לביצוע השטר צוין כי שולם הסך של 139,484.71 ₪ על חשבון החוב, כך שיתרת סכום החוב עמדה על סך של 204,000 ₪.

התנגדות לביצוע שטר

1. הנתבעת טענה כי התובעת הינה חברה המתמחה במתן הלוואות חוץ בנקאיות. עוד טענה שמכיוון שה"ה רזניק, עושה השטר והערב הנוסף שניהלו חנות רהיטים באשקלון, נמצאים בהליכי פש"ר, ההתנגדות מוגשת רק על ידה.

2. המבקשת הסבירה כי היא נשואה לעושה השטר, מנהלת משפחתון ודואגת לפרנסת משפחתה, בעיקר בשנים האחרונות מאז שבעלה נקלע לקשיים כלכליים בעסקיו. עוד טענה כי בסוף שנת 2013 נתבקשה ע"י בעלה לחתום על הסכם הלוואה על סך של 200,000 ₪. ההלוואה נועדה להשקעה בעסקי בעלה.

3. הנתבעת טענה כי ביום 15.12.13 הגיעה למשרדי התובעת בתל אביב וחתמה על חוזה ההלוואה, על נספח א' להסכם ההלוואה וכן על שטר חוב ע"ס 343,397 ₪ כערבה. בתאריך 22.1.14 הופקד לחשבונם הפרטי של הנתבעת ובעלה סך של 200,000 ₪ ע"י התובעת לטובת "טיב ריהוטים אחים".

4. הנתבעת טענה כי ההסכם שנתבקשה לחתום עליו, לא כלל פרטים בסיסיים כגון סכום ההלוואה, שיעורי הריבית ואף הצדדים להסכם לא היו ברורים. הנתבעת הוסיפה וטענה כי את מר משה אליהו, שהוגדר כ"משקיע" בהסכם, ולו ניתנה הזכות למשכן את דירתם, היא לא ראתה מעולם ואינה יודעת מה חלקו בהסכם.

5. לטענת הנתבעת, במעמד חתימת חוזה ההלוואה, היא הייתה נתונה ללחץ בלתי סביר בפן המשפחתי. בנוסף, החוזה נוסח ע"י המלווה באופן חד צדדי, בתנאים בלתי סבירים ומקפחים.

הנתבעת טענה כי שטר החוב לביצוע לצורך גביית ריבית נשך בשיעור של עשרות אחוזים עומד בניגוד להוראות הסעיפים 5 ו-6 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג -1983 (להלן: "חוק ההסדרה").

הדיון הראשון ביום 26.1.16

6. ביום 26.1.16 התקיים הדיון הראשון (בפני כבוד הר' דורון יעקבי). ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה תינתן רשות להתגונן.

הדיון השני ביום 4.5.16

7. ביום 4.5.16 התקיים הדיון השני (בפני כבוד הש' עודד מאור). נקבע כי הצדדים יודיעו האם הגיעו להסכמה עד ליום 23.5.16.

8. הנתבעת הודיעה כי הצדדים לא הגיעו להסדר ולכן בימ"ש הורה ביום 24.5.16 לצדדים להגיש ראיותיהם וקבע ישיבת קדם לאחר תצהירים ליום 19.12.16.

הגשת ראיות

9. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, ע"י הבעלים והמנהל שלה- מר יצחק אילון. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ומטעם הערב הנוסף.

הדיון השלישי ביום 19.2.17

10. ביום 19.2.17 התקיים הדיון השלישי, הפעם לפני מותב זה. ניתנה לנתבעת אפשרות להגיש בקשה לתיקון כתב הגנתה.

החלטה מיום 12.4.17

11. הנתבעת ביקשה לתקן כתב הגנתה ולאחר עיון בתשובה ובתגובה לתשובה בימ"ש קבע כלהלן:

"לפני בקשה לתיקון כתב הגנה שהוגשה בשיהוי.

בנסיבות רגילות, ספק אם היה מקום להיעתר לבקשה.

אולם, בתיק זה הוגשה בקשה לביצוע שטר חוב על סך כשלוש מאות וחמישים אלף ש"ח על

יסוד הלוואות שניתנו ואשר לפחות אחת מהן מכונה הלוואת בלון ונטען שחוק הסדרת

הלוואות חוץ בנקאיות אינו חל עליה כי היא "הלוואה מיוחדת".

אין לפני בימ"ש תדפיס תנועות לגבי מתן כספי הלוואה/ות, וזיכויים בגין תשלומים.

בנסיבות אלה משיקולי צדק, יש להיעתר לבקשה ולהתיר לנתבעת לתקן כתב ההגנה

כמבוקש.

לעניין סוגיית חיוב בהוצאות, בימ"ש מביא בחשבון כי בדיון האחרון הנתבעת קיבלה

הצעת בימ"ש לזירוז וייעול הדיון ולכן דוחה מתן ההחלטה בבקשה לחיוב בהוצאות למועד

מתן פסק הדין. התובעת רשאית להגיש תצהיר עדות ראשית מתוקן עד יום 1.5".

12. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מתוקן.

הדיון הרביעי ביום 8.5.17

13. ביום 8.5.17 התקיים הדיון הרביעי. התיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 5.9.

הדיון החמישי מיום 5.9.17

14. ביום 5.9.17 התקיים הדיון החמישי ובו נחקרו עדי הנתבעת, הערב השני והנתבעת ומטעם התובעת עו"ד עשור. עקב סיבות מנהלתיות, בימ"ש נאלץ לסיים הדיון מוקדם משתכנן ונקבעה ישיבה נוספת לצורך חקירת מנהל התובעת ליום 6.9.17.

הדיון השישי ביום 6.9.17

15. ביום 6.9.17 נחקר מנהל התובעת ובימ"ש הורה לצדדים לסכם.

סיכומי התובעת

16. התובעת הגישה סיכומיה. עיקר טענתה כי אין מחלוקת כי הנתבעת קיבלה מידיה הסך של 200,000 ₪ וכי התביעה עומדת על סכום נמוך מסכום זה, בשים לב להפחתת סכומים שהתקבלו אצלה.

סיכומי הנתבעת

17. הנתבעת הגישה סיכומיה. היא לא חלקה על כך שקיבלה הסך של 200,000 ₪, אך טענה כי בנסבות העניין נפלו פגמים חמורים בהתנהלות התובעת המצדיקים ביטול החיוב במלואו.

סיכומי תשובה

18. התובעת הגישה סיכומי תשובה בה נטען כי סיכומי הנתבעת כוללים טענות עובדתיות חדשות המהוות הרחבת חזית אסורה כגון הטענה שנשלל הרישיון של התובעת לעסוק בשירותי מטבע.

דיון והכרעה

19. התובעת טענה כי שטר החוב שביקשה ביצועו נועד להבטיח החזר הלוואה בסך 200,000 ₪ וכן יתרת חוב בגין הלוואה קודמת בסך של 71,397 ₪. התובעת טענה כי ההלוואה הקודמת נפרעה ולכן היא "לא הגישה תובענה זו בגין ההלוואה הראשונה". לעניין זה ציינה כי הפחיתה בעת הגשת הבקשה לביצוע סכום ההלוואה הקודמת בסך של 139,484 ₪.

20. התובעת טענה כי אין מחלוקת כי הועבר לחשבון המשותף של הנתבעת ובעלה הסך של 200,000 ₪. התובעת ביקשה לחייב הנתבעת לשלם לה יתרת ההלוואה לאחר ניכוי התשלומים בסך של 68,087 ₪, דהיינו, לחייבה לשלם לתובעת הסך של 131,913 ₪.

21. הנתבעת טענה כי יש לדחות התביעה מכיוון שחל על ההלוואה חוק ההסדרה. הנתבעת הסכימה כי עדיין בסמכות בימ"ש להימנע מביטול מוחלט של החיוב, אך טענה כי בעניינה חל "המקרה האופייני בו ראוי וצודק להימנע" מיישום חלקי של החיוב.

22. הנתבעת כללה בטענות לחומרה מיוחדת ריבית הנשך בה חויבה, העדר מרבית הפרטים הנדרשים מחוזה ההלוואה, העדר היתר לעסוק במתן הלוואות וטענה כי לביטול ההסכם ע"י בימ"ש יהיה ערך הרתעתי.

23. לכאורה, בתביעה שטריתנטל הבאת הראיות והשכנוע חל על הנתבעת לעניין הטענות שהעלתה בהתנגדותה ועל בית המשפט לבחון טענות אלו אחת לאחת. אולם, אין מחלוקת שהשטר ניתן בקשך להלוואה חוץ בנקאית, ולכן חל חוק ההסדרה. משכך, מוקנות ללווה ההגנות מכוחו. כל שיתברר שהמלווה לא עמד בתנאים הקבועים בחוק, בימ"ש לא יזדקק לשמיעת התביעה. לעניין זה ראה פסק הדין בעניין ע"א (ת"א) 4003/07 בס נ' אריה (פורסם בנבו) ורע"א 2132/09 אריה נ' בס (פורסם בנבו) שם נקבע כלהלן:" ברם, בסופו של יום, ובפרט לאור דברי השופט ורדי, הסיבה שלא נפסקה השבה של הסכומים הנקובים בשיקים, או חלקם, אינה אך סנקציה על אי עמידה בדרישת החוזה הכתוב (שהיא אכן שאלה מורכבת כשלעצמה), אלא לא פחות הימנה תוצאת העובדה שלא הוכחה עסקת היסוד (לרבות גובה הקרן והחשש שמא חלק מהסכום למצער, נפרע), והקביעה כי הגרסה לגבי הלוואה ללא ריבית אינה מסתברת לגופה (עמ' 19)".

24. בהסכם מיום 15.12.13 שנחתם בין הצדדים ושכותרתו "הסכם (משכון כביטחון)", נקבע בסעיף 2 להסכם מהי מהות ההסכם, וכך נקבע:

"2. מהות ההסכם

2.1 הנושה מסכימה בזאת לתת לממשכנים את התשלום בתמורה למתן 13 שיקים על פי

הפירוט בנספח א', והכל בכפוף לאמור בהסכם להלן ובכפוף למילוי התחייבויות
הממשכנים על פיו. " (ההדגשות אינן במקור, ע.ה)

25. בנספח א' להסכם נקבע ב"והואיל" השלישי כך:

"והממשכנים פנתה אל הנושה בבקשה שתעביר לה סך של 343,397 ש"ח (שלוש מאות ארבעים ושלוש אלף ₪ ושלוש מאות ותשעים ושבעה שקלים), בתמורה למתן 60 שיקים על פי הפירוט הבא:

12 שיקים ע"ס 6,000 ₪ + 1 שיק ע"ס 200,000 ₪ + 8 שיקים ע"ס 7,933 (להלן- "התשלום");" (ההדגשות אינן במקור, ע.ה)

26. מעבר לשוני בין מספר השיקים שפורטו בהסכם עצמו לבין מספר השיקים שצוינו במסגרת נספח א', הרי שאף קיימת תהיה בנוגע לסכומי השיקים ביחס לסכום של 343,397 ₪, כאשר חישוב של סכומי השיקים מביא לסכום של 335,464 ₪.

27. בהתאם לחוק ההסדרה, חלה חובה על הגבלת הריבית המרבית שניתן לגבות במסגרת הלוואות חוץ בנקאיות. בהסכם נפלו מספר פגמים, כאשר לא פורט סכום הקרן, ואף לא פורט גובה הריבית ותנאיה, וזאת בניגוד לסעיפים 5-6 ו- 8 לחוק ההסדרה שכן לא פורטו התשלומים שבוצעו וריבית בגינם. משכך, יש לבדוק האם העיצום המתאים הוא ביטול חובת ההשבה.

28. לעניין זה ראה ע"א (ת"א) 32795-10-12 בן עמי נ' קמחזי (פורסם בנבו) שם נקבע כי כי גם אם אין גילוי מלא, העיצום אינו בהכרח ביטול חובת ההשבה ככל שאין מחלוקת לעניין הריבית וכי יש להתאים החוזה לדרישות חוק ההסדרה.

29. אין מחלוקת כי הועבר לחשבון הנתבעת הסך של 200,000 ₪, כאשר מסכום זה טוענת התובעת כי יש לקזז סך של 68,087 ₪, ולכן הנתבעת נותרה חייבת הסך של 131,913 ₪.

30. הנתבעת לא פרטה כלל אם העבירה סכומים כלשהם עבור ההלוואה אם בכלל, ואם הועברו, מהם הסכומים והמועדים בהם הועברו סכומים אלה. בכל הקשור לעניין זה, הנתבעת מילאה פיה מים.

31. מכאן שגם אם צודקת הנתבעת בטענה כי תחילה עמדה התובעת על תשלום ריבית וקרן (ראה סעיף 38 לסיכומי הנתבעת) בסופו של יום הסכימה התובעת להפחתת התשלומים שיוחסו תחילה לריבית על הקרן מהקרן. סכום התביעה פחת בסיכומי התובעת מהסך שננקב בבקשה לביצוע לסך נמוך יותר באופן משמעותי ואף נמוך באופן משמעותי מסכום הקרן שהועבר לנתבעת.

32. די היה בכך כדי לקבל התובענה באופן חלקי ולחייב הנתבעת לשלם סכום הקרן שהתקבל בחשבון הנתבעת, דהיינו, הסך של 200,000 ₪ פחות הסך של 68,087 ₪, סה"כ לחיוב סך של 131,913 ₪.

33. למעלה מן הדרוש בימ"ש ידון בטענה לנסיבות מיוחדות המחייבות ביטול החיוב במלואו. לעניין זה יש להביא בחשבון שהנתבעת העלתה טענות כבושות שלא נזכרו בהתנגדותה למרות שכולן נוגעות ליום החתימה והיו בידיעתה, עת הגישה ההתנגדות. למרות החובה להציג גרסה מלאה בהתנגדות לביצוע שטר, הנתבעת כבשה טענותיה בסוגיות שלהלן: לא טענה בתצהירה הראשון במפורש כי את הסכם ההלוואה ראתה לראשונה רק ביום החתימה, לא הצהירה כי נציג התובעת הגיש את המסמכים שהוכנו מראש לחתימה, על המסמכים צוין X במקומות בהם נדרשו חתימות, מהלך החתימה לקח עד עשרים דקות לכל היותר, בניגוד לאמור בסעיף 6.7 להסכם, הנתבעת לא קיבלה הזדמנות לעיין בהסכם עובר לחתימה וגם לאחר חתימת המסמכים, לא נמסרו לה העתקים שלהם.

34. הנתבעת טענה בסיכומיה כי יצאה ידי חובתה עת הגישה התצהיר התומך בהתנגדות עת "תיארה בקצרה ובאופן כללי מעמד החתימה". אין לקבל עמדה זאת שכן היה להתכבד ולהעלות בהזדמנות הראשונה מלוא גרסתה העובדתית.

35. הנתבעת ביקשה לתקן כתב ההגנה בטענה שהתיקון נחוץ לצורך הוספת טענות משפטיות, אולם התיקון נוצל להעלאת טענות עובדתיות חדשות.

36. בעת מתן עדותה, הרבתה הנתבעת לטעון כי אינה זוכרת או יודעת התשובה, ואף ניכרו סתירות מהותיות בתשובותיה. לדוגמא, לעניין ידיעתה בדבר קבלת ההלוואה הראשונה, מספר מועדי הפגישות עם עו"ד עשור, וידיעתה בדבר הפקדת הסך של 200,000 ₪ בחשבון המשותף לה ולבעלה.

37. גם עדות הערב הנוסף הייתה רצופה התחמקויות ממענה לשאלות ב"כ התובעת ותצהירו דומה עד כדי זהה לתצהיר הנתבעת בתיאורו אירוע החתימה. למרות שהערב השני עסק בניהול, גם הוא הרבה לענות שאינו זוכר.

38. לא הובא הסבר לתמיהה שעלתה עקב העדר תצהיר מטעם עושה השטר, בעלה של הנתבעת. זאת למרות שהנתבעת העידה על מערכת יחסים טובה מאי פעם בינה לבין בעלה.

39. מנגד, התובעת העידה מי שכבר אינה עובדת אצל התובעת את עו"ד עשור שתיארה הנתבעת כמשכילה, דעתנית שואלת שאלות ומבינה בעסקים וכן תארה העידה כי לנתבעת הוסברו היטב המשמעויות השונות של ההלוואה.

40. התובעת לא הגישה תצהיר מטעם הכלכלן שליווה המו"מ עם הנתבעת בנימוק כי ישנם 7 עובדים לפחות שהיו מעורבים בשלבים שונים של המו"מ. אולם, גם אם אין מקום לקבל הסבר זה, ממילא, די היה בעדות עו"ד עשור שעמדה בקשר ישיר עם הנתבעת ואין מחלוקת לגבי סכום הקרן שהתקבל אצל הנתבעת.

41. מעבר לעובדה המצערת שבעלה של הנתבעת נקלע לחדלות פירעון עקב קריסת עסקיו, לא הובא כל נימוק ענייני המצדיק מתן פטור לנתבעת מהחזר הסך של 200,000 ₪ שקיבלו שניהם מהתובעת לחשבונם המשותף, מעבר לשלילת זכותה של התובעת לקבל ריבית בגין סכום הקרן עקב מחדלה לעמוד בדרישות חוק ההסדרה.

42. בנסיבות אלה, לא היה טעם או תכלית לניסיון של הנתבעת לפרט חובות נוספים של בני הזוג, או של גיסה של הנתבעת, שעה שכלל לא נדרשו בתיק זה. בשלב מסוים, כפי שציינה התובעת בסיכומיה, פרוט חובות אלה, גרם לבימ"ש במהלך הדיון לייחס לנתבעת חוב גבוה אף מהחוב שנדרש בתובענה זו והתובעת בהגינותה בעניין זה העמידה בימ"ש על טעותו.

43. הנתבעת שבה וטענה בסיכומיה לריבית נשך, אולם אין בכך כדי לשנות העובדה שהיא אישרה קבלת הסך של 200,000 ₪ ואת העובדה הנוספת שהתובעת לא מבקשת סכום גבוה מסכום הקרן.

44. הנתבעת הצביעה על מחדלי התובעת כגון הגשת תצהיר נוסף ללא אזכור העובדה שהוא תצהיר מתוקן, אולם אין במחדלים אלה כדי להוביל לתוצאה הקיצונית של ביטול זכותה של התובעת לקבל לפחות סכום הקרן שהעבירה לנתבעת. לכך יש להוסיף, כי גם התנהלות הנתבעת, כפי שצוין קודם לכן, לא הייתה חפה מטעויות.

45. מבחינת שיקולי צדק, גם אם היה ניסיון של התובעת לעקוף את הוראות חוק ההסדרה, אין להחמיר עמה מעבר לשלילת הריבית על הקרן, שלילת חלק מההצמדה כדין, ובעת דיון בסוגית ההוצאות שכן הנתבעת קיבלה סכום הקרן לחשבונה ואין לקבל טענתה בתצהירה המתוקן לפיה "הלבישו" עליה הלוואה.

46. מבחינת שיקולי הרתעה, שלילת ריבית, היא עיצום לא מבוטל בשים לב שהרבית היא הרווח שאמורה הייתה העסקה להניב לתובעת, שעה שעקב אי עמידתה בדרישות חוק ההסדרה, היא נאלצת להסתפק בקבלת הקרן בלבד.

47. עדיין לעניין שיקולי הרתעה, יצוין כי הטענה שלתובעת לא היה היתר למתן שירותי טבע, לא הוכחה ע"י הנתבעת ואף לא נטענה עובר להגשת הסיכומים.

סוף דבר

48. אשר על כן, מקבל התובענה באופן חלקי ומחייב הנתבעת לשלם לתובעת הסך של 200,000 ₪ פחות הסך של 68,087 ₪, דהיינו, לחייבה לשלם לתובעת נכון ליום הגשת הבקשה לביצוע השטר הסך של 131,913 ₪.

49. לנוכח אי מילוי הוראות חוק ההסדרה במלואם, הסכום יוצמד כדין ממועד הגשת הבקשה לביצוע השטר ועד יום מתן פסק דין כדי מחצית מסכום ההצמדה כדין ומיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום ההצמדה תהיה כדין.

50. הנתבעת תשלם לתובעת מחצית האגרות ששולמו ושכ"ט שיוסף לסכום החיוב כאמור בסעיף 41 יעמוד על הסך של 10,000 ₪ בלבד.

51. רשות האכיפה תשפעל הליכי ההוצל"פ רק לאחר ביצוע חישוב החיוב בהתאם לפסק הדין.

ניתן הערב, כ"ט חשוון תשע"ח, 18 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.