זוהי תביעה כספית על סך 115,225 ₪ מכוח המחאת זכות.

רקע עובדתי:

1. התובעת והנתבעת הינן חברות קבלניות. התובעת, מבצעת עבודות בניה ותשתית לרבות עבודות עוגני קרקע לבניין. הנתבעת, עוסקת בבניה למגורים.

2. ביום 28.10.14, נחתם הסכם בין הנתבעת לבין ארבעה קבלני משנה; ח.י. הבונים בע"מ (להלן: "ח.י. הבונים"), מ.דוחובני הנדסה פרויקטים בע"מ, נ. חופרי הארץ בע"מ, ציבלין אייל (1997) בע"מ, אשר הוגדרו בתור "הקבלן", לפרויקט ברח' תל חי 35 ברמת גן (להלן: "הפרויקט"). ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה וכנספח א' לבקשה לרשות להגן (להלן: "ההסכם").

3. תיאור העבודות בהסכם הינו, קבלת שטח חפור עם עוגנים, לפי תכנית. מועד תחילת העבודות ביום 1.11.14 וסיומן ביום 15.11.14. התמורה הכוללת בגין העבודות נקבעה ע"ס 300,000 ₪ (להלן: "התמורה").

4. להסכם צורף נספח, המפרט את חלוקת התמורה בין ארבעת קבלני המשנה ובכלל זה לתובעת סך 92,079.2 ₪, ולח.י הבונים סך 97,648.5 ₪.

5. ביום 13.11.14 חתמה הנתבעת על התחייבות (נספח 2 לכתב התביעה), ולפיה יועבר לתובעת התשלום של חברת ח.י הבונים.

להלן יובא נוסח ההתחייבות כלשונה:

"אל: מיכאל דוחובני

מאת: אבו נעאג מרואן

עבור: תשלום בתל חי

מיכאל שלום

לפי הבקשה שלך ושל חאלד קראגה ת.ז. 029158540 התשלום של חברת

ח.י הבונים יועבר ישירות לחברת מ. דוחובני בע"מ אחרי שח.י הבונים

ימסור חשבונית כדין."

6. על ההתחייבות חתומים ח.י הבונים (חתימת חאלד קראגה) והנתבעת ע"י מרואן אבו נעאג.

7. בסיום העבודות שילמה הנתבעת לתובעת, את התמורה המגיעה לה בגין עבודות העוגנים.

8. התובעת דרשה מהנתבעת להעביר לה את הסך 97,648.5 ₪ בגין התמורה לחברת ח.י הבונים, ובהתאם להתחייבות, אולם הנתבעת דחתה את דרישת התובעת ומכאן התביעה.

טענות הנתבעת:

9. ההסכם נחתם לאחר שהנתבעת נתבקשה ע"י יזמית הפרויקט חברת אשדר, לבצע עבודות בניה ותשתיות ונזקקה לקבלני משנה, אשר יבצעו עבודות לקבלת שטח חפור עם עוגנים לפי תכניות. אשדר דרשה כי הנתבעת תתקשר עם ארבעת קבלני המשנה, אשר פעלו באתר מכוח הסכם עם קבלן קודם.

10. התמורה על פי ההסכם הועמדה על סך כולל של 300,000 ₪ לארבעת הקבלנים, כאשר הוגדר בהסכם כי תשולם "בתמורה לביצוע העבודה הנ"ל בשלמות במועד ולשביעות רצון המזמין". בהתאם נקבעה חלוקת התמורה בין קבלני המשנה.

11. תקופת ביצוע העבודות נקבעה בהסכם לשבועיים בלבד.

12. ביום 13.11.14 פנה נציג התובעת, לאחראי איכות והבטיחות בנתבעת, מרואן אבו נעאג (להלן: "מרואן") והודיע לו כי בהתאם להסכמות עם חאלד קראגה מטעם הבונים, התשלום המגיע לח.י. הבונים הומחה לנתבעת וביקש את אישורו לכך. מרואן אינו מורשה חתימה בנתבעת.

13. ביום 12.1.15 חתמה ח.י. הבונים, על כתב ויתור ׁנספח ב' לבר"ל, ולפיו היא מוותרת על כל תביעות ודרישות כנגד הנתבעת ׁ(להלן: "כתב הוויתור"). מכאן שהתובעת אינה זכאית לסכום הנתבע.

14. התובעת אינה זכאית לקבלת הסכום הנתבע, גם מהטעם כי ח.י הבונים אינה זכאית לתשלום מהנתבעת, בשל ליקויים כבדים וקשים שנעשו בביצוע העבודות על ידה ואשר גרמו לנתבעת להוצאות בסכום העולה על הסכום הנתבע.

15. ח.י. הבונים לא ביצעה את העבודות להן התחייבה, ולאחר התראות שניתנו על ידי הנתבעת, נאלצה הנתבעת לבצע את העבודות בעצמה.

הנתבעת נאלצה להכין את שטח העיגון ולשם כך שכרה מחפרונים בסכום של 12,626 ₪; ח.י. הבונים גרמה לנזקים לאורך הגדר שנבנתה, דבר אשר אילץ את הנתבעת לבנות גדר חדשה בסכום של 10,998 ₪; ח.י. הבונים לא השלימה את ביצוע העבודות והותירה חומר רב בתחתית הבור, דבר אשר אילץ את הנתבעת לשכור מחפרונים, מנופים ומכולות לצורך הרמה ופינוי של החומר שלא פונה, כל זאת בסכום של 93,574 ₪;

ח.י. הבונים הותירה לכלוך וזוהמה אשר אילץ את הנתבעת לשכור ציוד טיטוא כבישים לצורך ניקוי; התנהלותה של ח.י. הבונים גרמה לעיכוב בעבודה אשר אילץ את הנתבעת להשקיע שעות עבודה ומשאבים, להשלמת העיכוב. מסיבה זו חתמה ח.י. הבונים על כתב הוויתור.

16. ח.י. הבונים עצמה לא טענה כי היא זכאית לתשלום מן הנתבעת ומשכך לא קמה חבות הנתבעת, לביצוע התשלום.

17. המסמך מכוחו טוענת התובעת לזכאותה לסכום הנתבע, אינו חתום על ידה.

תיאור ההליך:

18. התביעה הוגשה כאמור בסדר דין מקוצר. לבר"ל צורף תצהירו של מנכ"ל הנתבעת.

19. לאחר שניתנה הרשות להגן, הגישו הצדדים עדויות ראשיות בתצהירים. מטעם התובעת, הוגש תצהירו של מנהל ובעל השליטה בתובעת מיכאל דווחני. מטעם הנתבעת, הוגש תצהירו של בעל השליטה ומנכ"ל הנתבעת, שבי בר.

20. במהלך שמיעת הראיות נחקרו המצהירים על תצהיריהם והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה:

מסמך ההתחייבות- המחאת זכות

21. לטענת התובעת ההתחייבות שנחתמה ע"י הנתבעת וח.י. הבונים, הינה בגדר המחאת זכות.

התובעת מדגישה, כי כל עבודות ובכלל זה ההריסה, החפירה והעוגנים בוצעו והושלמו.

22. לטענת התובעת, לאחר חתימת המחאת הזכות, ובהסתמך עליה, העבירה לח.י. הבונים סך של 115,640 ₪. התובעת טוענת כי אין כל משמעות לחתימת ח.י. הבונים על כתב וויתור, ככל וקיימת, שכן זכותה הומחתה לתובעת ורק התובעת יכולה לוותר על זכותה.

23. הנתבעת טוענת מנגד כי התובעת אינה חתומה על מסמך ההתחייבות ואין המדובר בהמחאת זכות;

כי ח.י הבונים חתמה ביום 12.1.2015, על כתב ויתור לפיו קיבלה את המגיע לה והיא מוותרת על כל תביעה עתידית מול הנתבעת;

כי ח.י הבונים לא ביצעה את העבודות עליהן הוסכם ובעבודות שבוצעו על ידה, נתגלו ליקויים כבדים, אשר גרמו לנתבעת להוצאות ונזקים בסכום העולה על הסכום הנתבע;

כי ח.י הבונים לא המציאה חשבונית מס, דבר המעיד כי אף לגישתה, לא מגיעים לה כל כספים מהנתבעת.

24. גרסת מנהל התובעת, לענין מהות ההתחייבות אשר נחתמה ע"י מרואן מטעם הנתבעת, מתיישבת עם לשון המסמך, ממנה עולה כוונה ברורה, להעביר את התשלום של ח.י הבונים ישירות לתובעת. אכן, מדובר בהמחאת זכות מח.י הבנים לתובעת. לצורך שכלולה של ההתחייבות כהמחאת זכות, אין צורך לציין במפורש, כי מדובר בהסכם המחאה.

25. טענת הנתבעת ולפיה מרואן, החתום על ההתחייבות (נספח 2 לכתב התביעה), אינו מוסמך לחייב את הנתבעת בחתימתו, נטענה בעלמא.

26. מנהל הנתבעת, המחזיק 50% מאמצעי השליטה בנתבעת, אינו חתום על ההסכם עם התובעת ואף אישר בחקירתו הנגדית, את טענת התובעת ולפיה, בעל דברה היה מרואן, והוא אשר ניהל את המו"מ עמה בקשר להסכם ולעבודות (עמ' 9 שורות 30-31; עמ' 10 שורות 1-15).

27. מרואן לא זומן להעיד מטעם הנתבעת, אף שעבד אצל הנתבעת, עד חודש מאי 2016 (עמ' 18 שורה 1). כך, לא צורפה כל אסמכתא המעידה על זכויות החתימה בנתבעת.

28. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי אין המדובר בהמחאת זכות, גם מהטעם שהתובעת אינה חתומה על מסמך ההתחייבות. דינה של טענה זו להידחות. אין כל דרישה לחתימה של הנמחה על המחאת הזכות; "תוקפו של הסכם המחאה אינו מותנה בדרישות פורמאליות וחל עליו סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, לפיו "חוזה יכול שיעשה בע"פ, בכתב או בכל צורה אחרת" (ר' ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נגד סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו) 9.5.2011 (להלן: "ענין מועצה מקומית סאג'ור") בעמ' 19).

29. על תוצאותיה של המחאת הזכות עמד כב' השופט י. דנציגר בענין מועצה מקומית סאג'ור, שם:

"משמעותה של העברת הבעלות היא כי בעקבות ההמחאה "הנכס" של הממחה, שהינו הזכות החוזית שיש לו כלפי החייב, עובר להיות בבעלותו של הנמחה. כתוצאה מחילוף הנושים ומהעברת הבעלות בזכות יכול הנמחה לתבוע מהחייב את קיום הזכות, באופן עצמאי ובלתי תלוי בממחה, אשר אינו יכול עוד להפטיר את החייב ולהגיע עימו להסדרים שונים בקשר לזכות".

30. טענתה העיקרית של הנתבעת, הינה, כי ח.י הבונים לא ביצעה את העבודות עליהן הוסכם וכי בעבודות שבוצעו על ידה, נתגלו ליקויים כבדים, אשר גרמו לנתבעת להוצאות ונזקים בסכום העולה על הסכום הנתבע. עפ"י הנטען הפרותיה של ח.י הבונים נעשו לאחר החתימה על המחאת הזכות.

31. בע"א 330/75 גבריאל גרבוב נגד רשות הנמלים בישראל פד"י לא(3) עמ' 146 שם בעמ' 150 נקבע כי "חייב יכול להתגונן בטענה שהממחה הפר את התחייבויותיו על פי החוזה ועקב כך לא נתגבשה הזכות שהומחתה, אפילו מאוחרת ההפרה ממועד ההודעה על דבר ההמחאה" (ור' ע"א 357/00 משה יהושוע נגד ריכהרד בוכהולט פד"י נז (4) עמ' 529;ע"א 8357/03 מינהל מקרקעי ישראל נגד בנק דיסקונט למשכנתאות (פורסם בנבו) 8.10.2006).

ברי, כי יש לבחון האם מדובר אכן בהתנהלות בתום לב שלא מתוך מטרה לפגוע בנמחה.

32. הטענה לפיה הפרה ח.י את ההסכם, הינה טענת הגנה והנטל להוכחתה מוטל על הנתבעת.

אלא שכפי שיפורט להלן, בגרסת מנהל הנתבעת, לעניין תפקידה של ח.י הבונים בפרויקט, התגלתה סתירה מהותית. זאת ועוד, לתמיכה בטענתה לפיה היא רשאית לקזז את נזקיה מהתשלום המגיע לח.י הבונים, צרפה הנתבעת לתצהיר העדות הראשית מטעמה, נוסח הסכם עם ח.י הבונים, אשר לא צורף לבר"ל מטעמה.

33. מנהל התובעת, תיאר בתצהירו את הרקע לחתימת ההסכם בין הנתבעת לבין ארבעת הגורמים אשר הוגדרו בתור "הקבלן".

לטענתו, לאחר שהקבלן הראשי שהחל בביצוע הפרויקט והתקשר עם קבלני משנה, נקלע למצב של חדלון פירעון, יזמית הפרויקט, חברת אשדר- אשר בידיה הוחזקו כספים, בגין עבודות הריסה, חפירה ועוגנים אשר קבלני המשנה ובכללם התובעת החלה בביצועם - העבירה לנתבעת את האחריות להשלמת ביצוע העבודות וביצוע התשלום המגיע לקבלני המשנה. חלוקת התמורה נקבעה ע"י אשדר, אשר התנתה את שחרור הכספים המוחזקים בידה, בהשלמת העבודות ע"י התובעת וע"י קבלן חפירות נ. חופרי הארץ בע"מ (ר' עמ' 6 שורות 3-5; עמ' 7 שורה 9).

34. וזו לשון הנספח להסכם אשר צורף כאמור הן לכתב התביעה והן לבר"ל :

• "קבלן העוגנים דוחובני מתחייב לסיים את כל עבודת העוגנים כולל דריכה לפי תכנית שנמסרה לו כולל פירוק קורות פלדה אחר כך.
• קבלן חפירות נ. חופרי הארץ ילווה את המרתף בחפירות ויעבוד

בתיאום עם מנהל העבודה באתר עד קבלת שטח של תחתית רפסודה

לפי תכניות ולפי הנחיית מנהל העבודה.

• אחרי סיום החפירות סופי לפי שביעות רצונו של המזמין במזמין,

ישלם לקבלנים את התמורה הנקובה בסעיף 2 להסכם לפי החלוקה הבאה:

1. ח.י. הבונים 97648.5

2. חברת מ.דוחובני הנדסה פרויקטים בע"מ 92079.2

3. נ. חופרי הארץ בע"מ 63675.7

4. חברת ציבלין אייל (1997) בע"מ 46596.6 ".

35. גרסת מנהל התובעת, לפיה להשלמת העבודות נותרו עבודות השלמה של התובעת ושל קבלן החפירות נ.חופרי הארץ בע"מ, מתיישבת עם נוסח ההסכם אשר צורף הן לכתב התביעה והן ע"י הנתבעת בשלב הבר"ל ולפיו התובעת התחייבה להשלים את עבודות העוגנים, אותם החלה לבצע עוד בשלב בו פעלה מול הקבלן הקודם, וחברת נ. חופרי הארץ בע"מ התחייבה להשלים את עבודות החפירה.

36. בנוסח זה לא מופיעה התייחסות לחברת ציבלין אייל (1997) בע"מ, אשר עפ"י טענת מנהל התובעת השלימה את עבודות ההריסה עוד קודם להתקשרות עם הנתבעת ואף לא מופיעה התייחסות לח.י הבונים אשר עפ"י הנטען לא ביצעה עבודות בפרויקט, אלא מימנה את הקבלן הראשי אשר נקלע כאמור לחדלות פרעון.

37. ואכן, מנהל הנתבעת אישר בחקירתו הנגדית, כי עת נכנסה הנתבעת בנעלי הקבלן הראשי הקודם, לא היה מבנה להריסה (עמ' 12 שורות 11-16) וכי חברת ציבלין אייל (1997) בע"מ, לא נדרשה לבצע עבודות נוספות על מנת לקבל את התשלום. עולה אם כן, כי התשלום, אכן הותנה בהשלמת העבודות ע"י התובעת וקבלן החפירות נ. חופרי הארץ בע"מ.

38. יתירה מכך, המחאת הזכות נעשתה יומיים בלבד, לפני תום המועד להשלמת העבודות עפ"י ההסכם. גם מהתזמון ניתן להסיק, כי לא היו לנתבעת טענות בגינן אין היא חייבת את התשלום לח.י הבונים.

39. בחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת בשלב הבר"ל, נשאל מנהל הנתבעת מה היתה ח.י הבונים אמורה לבצע והשיב: "ח.י הבונים אגדה את כולם ביחד ולכן היא אחראית בחוזה לכל דבר שקורה...ח.י הגיעו לכספים מהקבלן הקודם..." (עמ' 1 שורות 19-25; עמ' 2 שורות 1-3) ובהמשך, נשאל שוב מה עשתה ח.י הבונים והשיב: "מבחינתי היא ניהלה. ברגע שהניהול היה לוקה בחסר מבחינתי היא לא עשתה עבודתה נאמנה" (עמ' 2 שורות 4-6).

40. והנה, לתצהיר העדות הראשית שהוגש ע"י הנתבעת, צורף נוסח הסכם חתום ע"י התובעת וח.י. הבונים ואשר בנספח לו קיימת פיסקה נוספת ולפיה:

"עבודות החפירות היא באחריות ח.י. הבונים בלבד וכל נזק שייגרם יהיה באחריותו ויקוזז ממנו בלבד".

41. התובעת טוענת כי מדובר במסמך כוזב, אשר הוכן בשלב שבין החקירה הנגדית בבר"ל להגשת תצהירי העדות הראשית. התובעת טוענת כי מסגרת הטענות שאין לחרוג ממנה, הינה זו, אשר הותוותה בבר"ל ולפיה לא נקבעה כל זכות קיזוז כפי שהוספה באופן מפתיע בהסכם "הכוזב" ביחס לח.י. הבונים.

42. ודוק', הנתבעת אשר צרפה נוסח שונה של ההסכם, רק בשלב הגשת תצהירי הראיות, לא צרפה גם את הנוסחים שנחתמו ע"י נ. חופרי הארץ וחברת ציבלין אייל (1997) בע"מ, אף שיכלו לתמוך בגרסתה, לפיה כל אחד מקבלני המשנה חתם על הסכם נפרד (סעיף 10 לסיכומי הנתבעת).

43. לא רק זו אלא, שבחקירה הנגדית על התצהיר, שינה מנהל הנתבעת את גרסתו כפי שצוטטה לעיל מחקירתו הנגדית במסגרת הבר"ל וטען כי ח.י הבונים היתה אמורה לבצע את עבודות החפירה וכי נ. חופרי הארץ בע"מ היתה אמורה ללוות את החפירה (עמ' 12 שורות 15-18).

44. אין בידי לקבל גרסה מאוחרת זו. גם השלב בו הוצג הסכם עם ח.י הבונים, הכולל סעיף קיזוז, תמוה בעיני. מנהל הנתבעת אף לא סיפק תשובה מניח את הדעת לסתירה בגרסאותיו (עמ' 13 שורה 5 ואילך).

45. הקושי בקבלת גרסה זו מתעצם, עת טוען מנהל הנתבעת, כי נ. חופרי הארץ בע"מ, היתה אמורה ללוות את החפירה, כאשר ח. י הבונים הינה המבצעת. אולם אין בפיו כל הסבר, מדוע שלמה הנתבעת את התמורה לנ.חופרי הארץ בע"מ בגין ליווי החפירה, עת ח.י הבונים, לא ביצעה עפ"י הנטען, את עבודות החפירה עצמן (עמ' 14 שורות 22-23; עמ' 17 שורות 18-20).

46. הנתבעת הנושאת בנטל בטענה להפרת ההסכם ע"י ח.י הבונים,, לא הציגה יומני עבודה לתמיכה בטענותיה ובחרה שלא לעשות כן. מנהל הנתבעת אף סרב בחקירתו הנגדית כי ינתן צו להצגת היומנים (עמ' 28 שורות 9-11).

47. אף אחד מהחתומים על כתב הוויתור, המאוחר להמחאת הזכות, לא זומן להעיד ע"י הנתבעת. מנהל הנתבעת אישר בחקירתו הנגדית כי כתב הוויתור נחתם מטעם הנתבעת ע"י שותפו, חאלד אבו עאנם (עמ' 16 שורות 14-16). הנ"ל לא זומן להעיד. הנתבעת לא זימנה את ח.י הבנים לעדות על נסיבות עריכתו. אין ראיה לעצם החתימה ולנסיבותיה.

48. הנתבעת טוענת כי מאחר וח.י הבונים חתמה על כתב הוויתור, הרי שגילתה דעתה, כי אינה זכאית לתשלום (סעיף 30 לסיכומי הנתבעת) ולכן אף לא הגישה חשבונית.

49. אולם משקבעתי כי ח.י הבנים, לא היתה רשאית בנסיבות הענין להפטיר את הנתבעת, אני סבורה כי המחאת הזכות השתכללה, אף ללא חשבונית כאמור.

תוצאה אחרת תביא לפגיעה בתובעת, אף שטענות ההגנה של הנתבעת להפרת ההסכם ע"י ח.י הבונים, לא הוכחו.

סוף דבר

50. התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת סך 97,648.5 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

52. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין אגרת בית משפט וכן בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 15,000 ₪, בתוך 30 ימים.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ז, 06 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.