לפניי תביעה לנזק לרכב בגין פגיעה שאירעה במתקן לשטיפת רכב בבעלותה של הנתבעת 2.

לדיון שהתקיים היום התייצבו התובע והנתבע 1, הנתבעת 2 לא התייצבה אף שזומנה כדין, ואף שהגישה כתב הגנה מטעמה, שבה טענה כי אין לה כל אחריות לאירוע.

בסוף הדיון, הסמיכו אותי התובע והנתבע 1 להכריע במחלוקת ביניהם על דרך הפשרה, מכוח הוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט, וזאת לאחר שהוסברו להם המשמעויות הנובעות מכך.

לאחר ששבתי ועיינתי בחומר שבתיק, ולאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה, כי מלוא האחריות למתקן ולתאונה מוטלת על כתפי הנתבעת 2, אשר לא טרחה להתייצב לדיון כלל.

הטעם לכך הוא, שכאשר נכנסים כלי הרכב למתקן, תנועתם נשלטת, הלכה למעשה, בידי המתקן עצמו ומפעיליו: ככל שהנהגים קיימו את הנחיות המפעיל והעבירו את הרכב להילוך סרק – ממילא אין הרכב נע מעצמו, אלא מכוח פעולת המתקן, ועל כן למפעיל המתקן אחריות לכל תקלה או תאונה הנגרמת כתוצאה מכך. ככל שלא העבירו את הרכב להילוך סרק – אחריותו של מפעיל המתקן היא לוודא קיום הוראות הבטיחות.

התוצאה היא, שבהעדר התייצבות ואף לגוף העניין – אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 3,305 ₪ בתוספת הוצאות בסך 500 ₪.

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ו, 25 יולי 2016, בהעדר הצדדים.