1. לפני בית המשפט תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת עבודה מיום 11.10.09 (להלן: "התאונה").

2. התובע, יליד 1948, עבד אצל הנתבעת 2 כ"אב בית" ו/או "איש תחזוקה". הנתבעת 2 הינה "מעון הורים". הנתבעת 1 הינה המבטחת של הנתבעת 2.

3. לטענת התובע התאונה ארעה בנסיבות הבאות: הוא נדרש על ידי הנתבעת 2 לפנות ארגזים רבים שהיו בשטח המעון. בעת שהרימם והחל לרדת במדרגות בתוך המעון, כתוצאה ממשקלם הכבד ומהעובדה שהמדרגות נשטפו באותה העת, לפתע איבד את שיווי המשקל, החליק, נפל ונפגע בצווארו, בגב תחתון ובפלג גופו השמאלי.

4. התאונה דווחה על ידי הנתבעת 2 למוסד לביטוח לאומי. זו האחרונה הכירה בה כתאונת עבודה, ולתובע נקבעו 14.5% נכות. יש לציין שבמועד מאוחר יותר, בשנת 2014, התובע הוכר על ידי המל"ל בענף נכות כללית כבעל 69% נכות רפואית משוקללת.

5. לטענת התובע מאז התאונה הוא סובל ממגבלה קשה בצווארו, בגבו ובפלג גופו השמאלי. כמו כן סובל משיתוק כף יד שמאל, חולשה ביד שמאל והגבלות בהליכה. מאז התאונה הוא נמצא בטיפולים רפואיים מתמידים, אשר הגבילו את כושר עבודתו עד כדי כך, שלא יכל להמשיך לשמש כאיש תחזוקה במעון. ביום 15.11.10 הוא פוטר מעבודתו.

6. התובע הגיש חוו"ד רפואית של ד"ר גליקמן, על פיה נותרה לו נכות בגובה של 10% כתוצאה מהתאונה.

7. לטענת התובע הנתבעת 2 התרשלה כלפיו בכך שלא סיפקה לו סביבת עבודה בטוחה, ו/או לא דאגה שיעשה עבודתו באופן בטיחותי. עיקר טענות התובע מתייחסות לשתי נקודות:

א. האחת, שנדרש לסחוב מספר ארגזים כבדים במורד המדרגות, דבר מסוכן כשלעצמו ולא בטיחותי.

ב. השניה, שבזמן שנדרש לרדת במדרגות עם ארגזים כבדים, הן היו רטובות כתוצאה מעבודת נקיון זמן קצר לפני כן.

לטענת התובע יש קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעת 2 לבין גרימת התאונה. זאת מאחר ולו היתה דואגת לכך שהמדרגות היו יבשות בזמן שנדרש לרדת בהן, ולו לא היתה דורשת ממנו לסחוב מספר ארגזים כבדים בבת אחת תוך כדי ירידה במדרגות, הוא לא היה מועד והתאונה לא היתה נגרמת. לטענת התובע על הנתבעים לפצותו על נזקיו כתוצאה מהתאונה.

8. הנתבעים מכחישים את טענות התובע לענין אחריות הנתבעת 2. כמו כן הם מכחישים את הנזקים הנטענים.

9. לטענת הנתבעים הנתבע נדרש לסחוב ארגז אחד בלבד, שמשקלו לא עלה על 3 ק"ג, פעולה שהינה חלק משגרת עבודה רגילה, הינה בטיחותית ושאינה חורגת מגדר הסביר. כן לטענת הנתבעים, המדרגות לא היו רטובות. אומנם המדרגות נוקו, אולם הוצב שלט אזהרה בסמוך אליהן, התובע ראה את השלט, עקף את האיזור הרטוב, ולא היתה שום סכנה למשתמשים. התובע מעד בהליכתו במדרגות באופן אקראי כחלק משגרת העבודה היומית, מבלי שהנתבעת 2 התרשלה ומבלי שחרגה מכל סטנדרט סביר. לטענתה סביבת העבודה היתה בטוחה ומדובר בתאונה מצערת שלא היה באפשרותה למנוע. לטענת הנתבעים דין התביעה להדחות.

10. מטעם התובע העידו הוא ואשתו. מטעם הנתבעים העיד חוקר פרטי.

11. לענין אופן התרחשות התאונה. התובע הביא עד אחד שהינו הוא עצמו. מדובר בעדות יחידה של בעל דין שיש לו אינטרס בתוצאות המשפט. אין די בעדותו על מנת לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו. בחנתי את עדות התובע יחד עם ראיות נוספות, שהן המסמכים שהוגשו למל"ל, מסמכים רפואיים, תמליל הקלטת שיחה של חוקר פרטי עם התובע מיום 26.8.12, תמונות מקום התאונה ומסמכים שונים שהוגשו על ידי הצדדים. אני מוצא שכלל הראיות אינן תומכות בגרסת התובע לאופן התרחשות התאונה, כפי שיוסבר להלן.

מספר ומשקל הארגזים

12. לטענת התובע הוא נדרש להתקין סוכה בתחומי המעון. לשם כך היה עליו לסחוב שני ארגזים. באחד היו קישוטים לסוכה שמשקלו קילוגרמים בודדים. בשני היו וילונות לצורך חיפוי הסוכה, שמשקלו מעל 20 ק"ג. טענה זו של התובע איננה עולה בקנה אחד עם יתר הראיות. בטופס ההודעה לביטוח הלאומי – "טופס 250", רשום בזו הלשון:

"לפי דבריו ירד במדרגות עם קרטון. איבד שיווי משקל ונפל."

מדובר במסמך שנערך בזמן אמת, מיד לאחר התאונה על ידי מנהל במעון, שקיבל מהתובע את גרסתו לאופן התרחשות התאונה. לפי מסמך זה התובע סחב ארגז אחד בלבד ולא שניים כטענתו. יש במסמך זה להחליש את גרסת התובע.

13. הנתבעת 1 שלחה אל התובע חוקר פרטי על מנת לברר את נסיבות התאונה. השיחה ביניהם התרחשה ביום 26.8.12, כאשר התובע מבין שמדובר בחוקר מטעם חברת הביטוח ואף התייעץ עם עו"ד במהלך השיחה. החוקר בירר עם התובע באופן ספציפי את נושא הארגזים שסחב, ושאל אותו כלהלן:

"החוקר קובי: קרטון אחד

פרחאת חמיד: קרטון אחד שבו כל הדברים שמתי את זה על הכתף ואני

החוקר קובי: קרטון אחד בגודל

פרחאת חמיד: בגודל של ה.. מטר על שישים

החוקר קובי: מטר כפול שישים. מה המשקל שלו פלוס מינוס היה? לא אני.... בערך

פרחאת חמיד: לא זוכר בדיוק מה.. אולי קילו אולי שני קילו אולי שלוש, אבל

החוקר קובי: אה.. לא כבד

פרחאת חמיד: זה לא, לא תלוי בקרטון"

ראה סעיפים 181-202 לתמלול השיחה.

משיחה זו עולה שהתובע סחב ארגז אחד בגודל מטר על שישים, שמשקלו לא יותר משלושה קילוגרם. זאת לדברי התובע עצמו. יש בכך לסתור גרסתו כי נדרש לסחוב שני ארגזים, שמשקלו של אחד מהם מעל 20 ק"ג.

14. סיכום ביניים. טענת התובע שנדרש לסחוב שני ארגזים בעת הליכתו במדרגות, כאשר אחד מהם שוקל מעל 20 ק"ג, לא הוכחה ואף נסתרה על ידי חומר הראיות. עולה שהתובע נדרש לסחוב ארגז אחד בגדול מטר על שישים ס"מ שמשקלו עד שלושה ק"ג. אין בכך סטיה מסטנדרט זהירות סביר מצד הנתבעת 2, בכך שהטילה על התובע משימה זו.

רטיבות במדרגות

15. לטענת התובע עת ירד במדרגות הן היו רטובות כתוצאה משטיפה. חומר הראיות איננו תומך בטענה זו כפי שיוסבר להלן.

16. ב"טופס 250" כפי שצוטט לעיל אין אזכור לרטיבות במדרגות. יש בכך להחליש את גרסת התובע.

17. התובע נשאל באופן מפורש לענין מים במדרגות בעת השיחה עם החוקר הפרטי כלהלן:

"החוקר קובי: אתה לא זוכר אם היה מים או לא

פרחאת חמיד: אני לא זוכר. למה הם אה.. בשעות השטיפה אותו רגע

החוקר קובי: היה מים, זה היה בשעת השטיפה?

פרחאת חמיד: כן

החוקר קובי: היה בשעת השטיפה

פרחאת חמיד: למה ראיתי שמה כתוב עמוד שמה אזהרה.. כן שמים שמה

החוקר קובי: היה עמוד אזהרה

פרחאת חמיד: כן, ואני זזתי בצד לעבור ולא הרגשתי את עצמי למטה

החוקר קובי: היה עמוד אזהרה

פרחאת חמיד: כן

החוקר קובי: המנקה שמה אותו?

פרחאת חמיד: ברור

החוקר קובי: תדריכי בטיחות אמרנו כי קיבלת, כן. האם קיבלת אזהרות לגבי המקום? היה שלט אזהרה?

פרחאת חמיד: כן זה יש

החוקר קובי: אתה זוכר מה רשום בשלט אזהרה זה? זהירות שוטפים, מים? זהירות החלקה?

פרחאת חמיד: זו היתה מנקה כל הזמן מתי שהיא שוטפת, שמה את זה"

ראה סעיפים 386-409 לתמליל השיחה.

על פי דבריו של התובע עצמו בשיחתו עם החוקר, היה שלט אזהרה לענין שטיפת המדרגות בו הבחין, והוא זז הצידה על מנת שלא לעבור במקום רטוב. יש בכך לשלול את טענתו שעבר במדרגות רטובות עקב התרשלות הנתבעת 2. ספק אם המדרגות היו רטובות בעת שהתובע עבר במקום. עם זאת גם אם היתה רטיבות, לא היתה התרשלות של הנתבעת 2. נקיון מדרגות באמצעות מים הינו הכרח ופעולה יום יומית מקובלת. עובדת הנקיון הקפידה להציב שלט אזהרה ברור שהתובע הבחין בו בפועל. הנתבעת 2 לא הפרה סטנדרט התנהגות סביר ולא יצרה סיכון בלתי סביר. התובע כעובד ותיק ומנוסה שהכיר את נהלי העבודה במעון והיה מודע לפעולות השונות שנעשות ובכלל זה שטיפת המדרגות, היה יכול להזהר ולא לרדת במדרגות כאשר הן רטובות. יתרה מזו, גם אם המדרגות נשטפו זמן קצר לפני שהתובע עבר במקום, על פי עדותו עצמו, הוא זז הצידה על מנת שלא להסתכן, וסביר שלא דרך על מדרגות רטובות.

18. עדותו של התובע ביחס לשאלה, אם המדרגות היו רטובות אם לאו, לא היתה החלטית. התובע לא העיד שהמדרגות היו באופן ודאי רטובות. כפי שאמר לחוקר בעת השיחה איתו, הוא גם העיד בבית המשפט, שהוא עצמו לא יודע אם המדרגות היו רטובות, והוא עצמו לא הבחין במים. מיד לאחר התאונה מנהל המעון הגיע למקום, והתובע העיד ששמע אותו קורא לעובדת הנקיון שתנקה את המקום ותציב שלט אזהרה. התובע הסיק שיתכן והיתה רטיבות במדרגות אך לא ידע זאת בוודאות. סביר שלאחר התאונה המנהל נקט זהירות יתר ונתן הוראות לניקוי המקום והצבת שלט אזהרה. זאת גם אם המדרגות לא היו רטובות.

19. על פי מכלול הראיות התובע לא הוכיח את טענתו שהמדרגות היו רטובות. חלק מהראיות שוללות טענה זו. יתרה מזו, גם אם נותרה רטיבות מסויימת במדרגות, כתוצאה מפעולת נקיון, לא מדובר בהתרשלות של הנתבעת 2. מדובר בפעולה שנעשתה בצורה סבירה וזהירה, כאשר מוצב שלט אזהרה מפני רטיבות, אשר התובע הבחין בו בפועל.

20. סיכום ביניים. התובע לא הוכיח טענתו שהמדרגות בהן ירד היו רטובות ו/או כי הנתבעת 2 התרשלה בענין זה.

סיכום

21. מכלל הראיות עולה שהתובע, ששימש איש אחזקה אצל הנתבעת 2, נדרש לטפל בסוכה. היה עליו לרדת במדרגות למקום בו הסוכה מותקנת. הוא ירד עם ארגז אחד בגודל מטר על שישים ס"מ במשקל שלא יותר משלושה ק"ג, כאשר היו בו קישוטים לסוכה. המדרגות היו בטיחותיות וספק אם היו רטובות. גם אם היתה רטיבות מסויימת, הדבר נובע מפעולת שטיפה שגרתית וסבירה שנעשתה על ידי הנתבעת 2, כאשר עוברי הדרך קיבלו אזהרה ברורה שעליהם להזהר מסכנת החלקה עקב רטיבות, באמצעות הצבת שלט במקום. התובע היה מודע לשלט זה ועקף את איזור הרטיבות. הנתבעת 2 לא התרשלה כלפי התובע, לא באופן אחזקת סביבת העבודה, ולא באופן ההוראות שניתנו לו לצורך ביצוע עבודתו. הנתבעת 2 לא חרגה מסטנדט זהירות סביר, לא יכלה לצפות את התאונה ולא יכלה למנוע אותה. התובע מעד בעת הליכתו במדרגות, ואין לייחס לנתבעת 2 אחריות בשל כך. התובע לא הוכיח את טענותיו כלפי הנתבעת 2, לפיכך דין התביעה להדחות.

תוצאה

22. אני מורה על דחית התביעה.

23. התובע נותר עם נכות כתוצאה מהתאונה. לפיכך לפנים משורת הדין ומאחר והתובע נפגע במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 2, לא יעשה צו להוצאות. כמו כן בנסיבות המיוחדות של המקרה ולאור בעיותיו הרפואיות הרבות של התובע, ובהתחשב בגילו המתקדם יחסית, אני פוטר אותו מתשלום יתרת האגרה.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ט, 25 דצמבר 2018

צ.