פתח דבר

לפני תביעת התובע, יליד 6.1.1976, בוחן רכב במקצועו, לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו עקב מחלת עור, דלקת עור שממגע אלרגית Allergic Contact Dermatitis)) בה חלה, לטענתו, בעקבות חשיפה ממושכת לחומר משמר מסוג Euxyl K 400 ולאחד משני מרכיביו Methyldibromo Glutaronitrile (MDBGN), וזאת במסגרת עבודתו אצל הנתבעת.

הנתבעת – מ. זיתוני ובניו בע"מ – הינה תאגיד משפטי הרשום בישראל, העוסקת, בין היתר, בהפעלה וניהול מכון רישוי לרכבים (להלן: "הנתבעת").

התובע עסק במכון הרישוי בשירות הנתבעת, מתאריך 24.9.2009 עד פברואר 2014, בתפקיד בוחן רכב וזאת לאחר שקיבל תעודת בוחן רכב מוסמך ובודק עשן. עובר למועד זה, בין השנים 2005-2009, עבד כבוחן רכב מחשוב במכון רישוי "אפק לב הגליל" – צד ג'.

התביעה

1. על פי המתואר בכתב התביעה: "במהלך עבודתו בשירות הנתבעת התובע שימש כבוחן רכב ועסק בעיקר בביצוע עבודות בדיקת עשן לרכבים פרטיים ומשאיות ואיתור תקלות, כאשר לצורך ביצוע עבודתו, התובע היה עומד בתוך בור בדיקה, מתחת לרכב הנבדק, כאשר טפטפו עליו שמנים מהרכבים הנבדקים, בנוסף, במהלך הבדיקה הוא בא במגע, באופן יומיומי ומשך רוב שעות היום, עם חומרים שונים ומגוונים ברכבים כגון שמנים, נוזל קירור, גריז, מים, דלקים ועוד ועקב כך וכתוצאה מהחשיפה לאותם חומרים, התפתחה מחלה כרונית בכפות הידיים שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בהרס ופריחה מגרדת בשתי כפות הידיים דבר המגביל עד מאוד את יכולתו של התובע להשתמש בידיו". (סעיף 4 לכתב התביעה)

בהסתמך על חוות דעת רפואית של ד"ר קאסם, טוען התובע לנכות צמיתה, בעקבות הדלקת בעור, בשיעור של 30% לפי סע' 80(4) לפרק 9 לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל").

1. לטענת התובע, כי האירוע והנזק בעטיו התרחש בשל רשלנותה של הנתבעת, הבאה לידי ביטוי במעשים ומחדלים שתוארו בסעיף 6 לכתב התביעה. בין היתר, שלא סיפקה לו כפפות, הורתה לו לעבוד עם חומרים שעלולים לגרום נזק לגופו מבלי לספק לו תנאים לבטיחותו וכו'.
2. עוד טוען התובע, כי הנתבעת או מי מטעמה הפרו הוראות חקוקות אשר נועדו להגנתו (סעיף 8 לכתב התביעה). בסיכומיו טען התובע להפרת הוראות סע' 2 ו-3 לתקנות הבטיחות בעבודה (ניטור סביבתי וניטור ביולוגי של עובדים בגורמים מזיקים), תשע"א-2011.
3. בסיכומי התשובה טען התובע, כי גם אם המחלה קיננה בגופו לפני תחילת עבודתו אצל הנתבעת, המומחית לא קבעה כי המחלה לא הוחמרה. התובע הוסיף טענה חדשה לפיה מצבו הוחמר כתוצאה מחשיפתו לחומרים המזיקים לכן יש לזקוף את מלוא הנכות של התובע לחשיפה לאותם חומרים אצל הנתבעת. לחלופין, גם אם העבודה אצל הנתבעת גרמה לנזקים חולפים יש לפצות את התובע בגינם.

ההגנה

1. הנתבעת מכחישה את הנזקים הנטענים על ידי התובע ואת הנסיבות שהביאו לגרימתם, וטוענת כי התובע החל לעבוד אצלה כשהוא סובל כבר מהמחלה.
2. נוסף על כך טענה הנתבעת, כי אם התובע רגיש לחומר מסוים שאליו נחשף אצל הנתבעת, הרי שממילא הוא לא יכול לעבוד בעבודה זו, כאשר בהתאם למסמכים הרפואיים, הפריחה נעלמה כליל כאשר הוא לא בא במגע עם החומר (סעיף 14 לכתב ההגנה).
3. בסיכומיה הוסיפה הנתבעת כי התובע אשר טוען כי לא סופק לו ציוד מגן (כפפות ובגדי מגן) לא הביא כל חוות דעת שתצביע על אופן אחר לביצוע העבודה או על קיומה של דרך אחרת נכונה יותר או בטוחה יותר, ומטעם זה דין התביעה להידחות (סעיף 2 לסיכומי הנתבעת).
4. עוד טענה הנתבעת בסיכומיה כי היא לא יכלה הייתה לצפות כי התובע רגיש לחומר מסוים ועל כן לא קיימת חובת זהירות קונקרטית (סעיף 3 לסיכומי הנתבעת).
5. עוד נטען, כי האלרגיה לא נגרמה עקב העבודה אצלה, אלא, מדובר בתהליך שהתרחש שנים רבות לפני תחילת עבודתו אצל הנתבעת והוא הגיע לעבוד אצל הנתבעת לאחר שהאלרגיה כבר התפרצה והמחלה קיימת ולא ניתן היה להעלימה. (סעיף 4 לסיכומי הנתבעת).
6. הוסיפה הנתבעת כי אין כל קשר סיבתי משפטי בין הרשלנות המוכחשת, לבין הנזק הנטען, הנזק נעוץ בקיומה של הדלקת ואין נפקא מינה אם התובע עובד אצל התבעת אם לאו. עוד ציינה הנתבעת כי מרגע שהתפרצה המחלה בחודש 6/09 אין עוד דרך חזרה (סעיף 5 לסיכומי הנתבעת).
7. לעניין הטענה להפרת חובה חקוקה, הנתבעת טענה כי התקנות אליהן מפנה התובע נחקקו בשנת 2011 כאשר התובע החל עבודתו אצלה בשנת 2009 כשהוא כבר סובל מהמחלה, לכן התקנות הנ"ל אינן רלוונטיות. עוד נטען כי הטענה לגבי תקנות ספציפיות אלה הועלתה לראשונה בסיכומים מבלי שהתובע יציג חוו"ד מטעמו להוכחת הנתונים שהוא טוען להפרתם. הנתבעת הוסיפה, כי עיון בתקנות מלמד שהחומר שהתובע רגיש אליו לא נמנה על החומרים שהתקנות הללו מתייחסות אליהם.
8. לעניין האשם התורם, הוסיפה הנתבעת בסיכומיה כי רק במהלך שנת 2013 גילה התובע לאיזה חומר הוא רגיש, וזאת מבלי להביא לידיעתה כי קיימת אצלו רגישות, לכן לטענתה יש לייחס לו אשם תורם של ממש.

הודעת צד ג'

1. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד לב הגליל תחבורה ורכב בע"מ (להלן: "צד ג'"), וטענה כי נזקיו של התובע נגרמו עקב עבודתו אצל צד ג' בין השנים 2005-2009 וכי המחלה התפתחה במהלך עבודתו כאמור, לכן ככל שהנתבעת תחויב לפצות את התובע הרי שעל צד ג' לשפות אותה.

הגנת צד ג'

1. צד ג' טען, כי במהלך כל התקופה בה עבד התובע בשירותו מעולם לא התלונן ולא סבל ממחלה או נזק כלשהם וכי נזקי התובע המוכחשים, נגרמו כתוצאה מעבודתו אצל הנתבעת.
2. עוד ציין הצד השלישי כי במהלך עבודת התובע בשירותיו, הוא לא עבד כלל כבוחן בור אלא הועסק בתור בוחן מכשור, בעמדת מכשור ממוחשב וכי לא מדובר בעבודה חריגה או בעלת מסוכנות כלשהי. ולא הוכחה חריגה מסטנדרט התנהגות סביר אצל צד ג' ולא הוכחה כל רשלנות מצדו.

קביעת המוסד לביטוח לאומי

1. המוסד לביטוח לאומי הכיר במחלתו של התובע Allergic Contact Dermatitis כמחלת מקצוע, ונקבעה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סע' 2(ב)-חלק ב', לתקנות המל"ל, כמו כן הופעלה תקנה 15 במלואה כך שנכותו עמדה על 15%, וזאת החל מתאריך 3.8.2010 (נספחים ד' ו-ה' לת/1).

המחלוקת

1. אין מחלוקת שהתובע עבד אצל הנתבעת כבוחן רכב ועסק בעיקר בביצוע עבודות בדיקת עשן לרכבים, ולצורך ביצוע עבודתו היה עומד בתוך בור בדיקה, מתחת לרכב הנבדק ונשחף לשמנים ודלקים ועשן של רכבים כפי שפירט התובע בתצהירו.

עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת אחריותה של הנתבעת לנזקי התובע, והקשר הסיבתי בין מחלת התובע לבין תנאי העסקתו אצלה.

עדויות

1. מטעם התובע: העיד התובע עצמו בתצהיר עדות ראשית (ת/1), עליו נחקר בחקירה נגדית.
2. מטעם הנתבעת/המודיעה: הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אליאור זיתוני-הבעלים של הנתבעת (נ/3), עליו נחקר בחקירה נגדית. כמו כן נחקרה ד"ר מיכל רמון, המומחית מטעם בית המשפט.
3. מטעם צד ג': לא היו עדים.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, ונתתי את דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי במסמכי שהונחו לפני על ידם, הגעתי לידי מסקנה שעל פיה דין התביעה להידחות.

דלקת עור ממגע

1. מהנתונים שהובאו בפני ומחוות דעת המומחים הרפואיים עולה, כי מחלת עור דלקתית יכולה להיגרם עקב חשיפה לחומרים בין אם בחיי היומיום ובין אם על רקע תעסוקתי. תסמיני המחלה הם בעיקר פריחה בעור וגרד. הדלקת והתסמינים עלולים להתפשט בכל אזורי העור בגוף ולאו דווקא באזור החשוף.
2. ישנם שני סוגים של המחלה: דלקת עור מגירוי - איריטנטית, נגרמת עקב מגע עם חומרים איריטנטיים לכן במקרה כזה צריך להימנע ממגע עם החומר המגרה ואין צורך בשינוי מקום עבודה; הסוג השני הוא דלקת עור אלרגית, נגרמת על יד מגע ישיר או חשיפה סביבתית עם חומרים אלרגניים בעלי משקל מולקולרי נמוך ולאחר חשיפות חוזרות ונשנות לחומר מתפתחת רגישות יתר מאוחרת שגורמת למחלה. למעשה הגוף במשך כל השנים בהן קיימת החשיפה, מייצר תת אוכלוסייה של תאי דלקת שמכירה את המולקולה שבחומר, הצטברות התאים במשך השנים מגיעה לשלב מסויים בו הגוף מגיב לחשיפה לחומר ומפעיל את מערכת החיסון ואז מופיעה הדלקת בעור.

האלרגיה שמתפתחת במהלך אותה תקופה לא נראית לעין ואין לה תסמינים, ולא ניתן לגלות אותה, היא למעשה מחלה סמויה, עד אשר בשלב מסויים ולאחר תקופת החשיפה הממושכת המחלה תופיע על פני העור בצורת פריחה וגרד בעור ואז ניתן לאבחן אותה.

החשיפה לאלרגן יכולה להיות במגע ישיר או אף באוויר כי חלקיקים קטנים של האלרגן קיימים גם באוויר לכן אין דרך להימנע ממגע עם האלרגן כשאותו אלרגן נמצא במקום העבודה בו עובד החולה.

1. בדלקת עור אלרגית לא תמיד הימנעות ממגע עם האלרגן מביאה להחלמה מלאה לכן הופעת המחלה, כשמדובר במחלה על רקע תעסוקתי, מחייבת הפסקת העבודה במקום העבודה שבו נמצא אותו אלרגן, במילים אחרות מחייבת שינוי מקצוע.
2. המחלה מופיעה אצל אחוז קטן של האנשים ולא ניתן לדעת מי עלול לפתח את האלרגיה והמחלה ולא קיימת בדיקה שיכולה לומר לנו זאת.
3. מהרגע שהמחלה מתפרצת בגופו של החולה, אין עוד דרך חזרה וכל מגע עם האלרגן יגרום להופעת הדלקת בעור, במילים אחרות המצב אליו מגיע החולה עם התפרצות המחלה הוא מצב בלתי הפיך, כך שאין בנמצא אמצעי מגן שימנע הופעת המחלה.
4. כפי שיפורט בהמשך, התובע סובל מדלקת עור אלרגית, על רקע תעסוקתי, עקב חשיפה לחומר Methyldibromo Glutronitrile (MDBGN), חומר הקיים בשמני רכב, נוזלי קירור וגזי פליטה של מכוניות. הרגישות של התובע לאותו חומר הינה לצמיתות, לכן רופא תעסוקתי המליץ לתובע שלא להמשיך בעבודתו.

קורות המחלה לפי התיעוד הרפואי

1. עתה נבחן את קורות המחלה של התובע לפי התיעוד הרפואי תוך התייחסות למועדי תחילת וסיום עבודתו במקומות העבודה השונים.

בינואר 2005 – התובע התחיל לעבוד בשירות צד ג'.

ב-6.4.05 – נבדק ע"י רופא משפחה – מצוין Atopic Eczema

ב-7.5.05 – נבדק ע"י רופא עור, ד"ר אבו ריא שמציין בשוקיים תפרחת המתאימה לפסוריאזיס. המליץ על משחת דיפרוזוליק וביקורת בעוד חודש.

ב-8.6.05 – רופא עור מציין שיפור במצב, עדיין גרד ללא תופעות ספציפיות.

בין התאריכים 6/2005 עד 6/2009, אין אזכור לבעיות עור במסמכים הרפואיים.

בתאריך 21.6.2009 - נבדק על ידי רופא משפחה, ד"ר שאהין עקב פריחה עורית מגרדת על פני אמות גב וצוואר.

כבר ייאמר, וכפי שיפורט בהמשך, בתאריך זה המחלה כבר התפרצה בגופו של התובע והפכה לגלויה, לאחר שהיתה סמויה במשך כל השנים בהן נחשף התובע לאותו אלרגן, ומצבו של התובע כבר אז היה בלתי הפיך.

בספטמבר 2009 – התובע סיים עבודתו אצל צד ג'.

ב-24.9.2009 - התחיל לעבוד בשירות הנתבעת.

ב-14.10.2009 – נבדק על יד ד"ר שאהין שמצא כי הוא סובל מדרמטיטיס בשורשי כפות הידיים.

לפי המסמכים הרפואיים לאחר אותה תקופה הוא המשיך לסבול מפריחה מגרדת על פני גבות ידיים ובגוף וקיבל טיפולים באמצעות משחות שהביאו להקלה קלה בלבד.

ב-23.6.2010 - נלקחה ביופסיה עורית שהדגימה Spongiotic Psoriasiform Dermatitis. עוד נמצא, כי מצבו משתפר לאחר הרחקתו מעבודתו כבוחן רכב ומחמיר לאחר חזרה לעבודה.

ב-3.11.10 – נבדק ע"י ד"ר מטאנס לאחר ביצוע הביופסיה, הרופא ציין "האקזימה יכולה להיות כתוצאה ממגע עם חומרי שמנים וחומרי מוסכים, יטופל מקומי ומומלץ להימנע ממגע עם חומרי מוסכים.

בדצמבר 2011 –בוצעו מבחני טלאי. המבחנים לא היו טובים מבחינה טכנית לכן סוכמו כשליליים.

ב-3.3.12 – רופא עור, ד"ר סלאמה "מציין שהפריחה פוחתת בזמן חופש. חשד לדלקת עור ממגע."

ב-24.5.12 – נבדק במרפאה לתבחיני טלאי ברמב"ם, "3 שנים סובל מתפרחת מלווה גרד שתחילתה בעור גבות ידיים ומשם התפשטה לעור הגב וארבעת הגפיים." הופנה לרופא תעסוקה.

ביוני 2012 - בוצעו מבחני טלאי, ונמצא שהתובע סובל מאלרגיה לחומר Euxyl K 400 ולאחד משני מרכיביו Methyldibromo glutronitrile (MDBGN), המשמש כחומר שימור בתכשירים קוסמטיים, וכן קיים בשמני חיתוך וקידוח, נוזלי קירור, צבעים דבקים ומדבקות.

ב-9.8.12 – ד"ר מטאנס – אבחנה של דרמטיטיס ממגע, התובע אינו כשיר להמשיך בעבודתו.

ב-7.3.13 – ד"ר חמאיסי – מציין שכאשר הפסיק לעבוד מתחת לרכבים הפריחה עברה לחלוטין.

ב-2.5.13 – ד"ר חמאיסי – תלונות על החמרה בפריחה

ב-9.5.13 –עדיין פריחה, "הוסבר שמומלץ להחליף מקום עבודה ושמדובר באלרגן שגורם לסימפטומים העוריים והנשימתיים."

ב-3.6.13 – נבדק במרפאה ברמב"ם – הומלץ להימנע מעבודתו הנוכחית.

התובע המשיך להתלונן בפני הרופאים המטפלים על פריחה מגרדת מפושטת, כשהרופאים ממליצים להחליף מקום עבודה.

ב-11.12.2013 - נשלח מכתב על ידי מפקח עבודה אזורי מטעם משרד הכלכלה לנתבעת, האוסר על העסקת התובע בעבודות שבהן קיימת חשיפה לשמני קירור וחומרים כימיים.

ב-21.1.14 –רופא תעסוקתי המליץ לא להמשיך בעבודתו.

ב-13.2.14 – הפסיק לעבוד אצל הנתבעת כבוחן רכב.

ב-13.3.14 –ד"ר פארס ציין שלאחר הפסקת עבודתו במכון רישוי לפני חודש, הפריחה חלפה ונותרה היפרפיגמנטציה בלבד.

בשנת 2015 – חזר לעבוד אצל צד ג' – לב הגליל.

בדצמבר 2015 - במרפאת עור ברמב"ם התובע ציין כי לא חווה הטבה סימפטומטית מספקת גם לאחר הימנעות מחשיפה לאלרגנים הפוטנציאלים ועל כן חזר לעבודה. ביופסיה באמה הדגימה דלקת עור כרונית.

תנאי העבודה וחשיפה לחומר (MDBGN)

1. התובע עבד במכון רישוי לב הגליל - צד ג', משנת 2005 ועד ספטמבר 2009, כבוחן מחשוב. בתפקידו זה הוא היה בודק את הבלמים של הרכבים עם המחשב (עמ' 19, ש' 1-5).
2. אצל הנתבעת התובע עבד בתפקיד בוחן בור בעיקר. במהלך היום היה מתחלף עם בוחן נוסף. עיקר עבודתו הייתה בבור, באמצעותו ניתן היה לבדוק את תחתית הרכב, ובין היתר, את מערכת הפליטה, ההיגוי ובירור קיומן של נזילות שמן ודלק (סיעיפים 8-11 לת/1). נוסף על כך היה על התובע לבדוק את תקינות גומיות הרכב המכילות גריז (סעיף 12 לת/1). עוד ציין התובע כי הוא נאלץ להיות במגע פיזי ישיר עם אותם שמנים על מנת למשש את החומר הנוזל ולסווגו לפי מרקמו, לצורך תיעוד בדו"ח הבדיקה בהתאם.
3. כפי שיוסבר בהמשך וכעולה מחוות הדעת הרפואיות, בעבודת התובע הן אצל הנתבעת והן במכון רישוי אפק-צד ג', הוא נחשף לחומר השימור MDBGN שכן החשיפה היא לאו דווקא עם מגע ישיר עם החומר אלא החומר האמור נמצא בחלקיקים זעירים שנמצאים בכל מקום באזור העבודה לרבות באוויר כך שגם אם הוא לא עובד בבור עדיין קיימת חשיפה לחומר וכשהחשיפה נמשכת תקופה ארוכה היא יכולה להגרום להתפתחות המחלה. לכן ניתן לומר שהתובע נחשף לאותו חומר כבר החל משנת 2005.

חוות דעת המומחה מטעם התובע

1. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר קאסם, מומחה לרפואת עור ומין, שקבע כי התובע סובל מדלקת עור אלרגית ואריטנטית ממגע שנוצרה בעקבות חשיפה לשמנים, דלקים צינורית גומי, צמיגים ונוזלי קירור למיניהם במסגרת עבודתו; וכי לפי הספרות המקצועית, דלקת עור ממגע משנית לחומר Methyldibromo glutronitrile מהווה הגורם השלישי בשכיחותו הגורם למחלת דלקת עור ממגע, בעובדי צווארון כחול דוגמת מכונאים או הבאים במגע עם חומרים שקשורים בתעשיית הרכב. המומחה ציין עוד, כי התובע התחיל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 2010 וכי החל מאותה שנה החל לסבול מתפרחת.
2. ייאמר כבר עתה, כי בפני המומחה הרפואי מטעם התובע הונחו מסמכים רפואיים החל משנת 2010 ואילך ולא הוצגו בפניו מסמכים רפואיים משנים קודמות ובמיוחד המסמך הרפואי מחודש יוני 2009. כמו כן, וכפי שצוין לעיל התובע התחיל עבודתו אצל הנתבעת בתאריך 24.9.2009 ולא ב-2010 כפי שציין המומחה והפריחה בעור הופיעה ביוני 2009.
3. המומחה קבע, כי התובע לא יכול לחזור לעבוד שוב במקצועו כבוחן רכב ומומלץ לעבור הסבה למקצוע אחר שאינו כולל כל מגע עם חומרים שמכילים את החומר שהוכח שהוא רגיש אליו והרחקתו מהסביבה אפופת גזי פליטה.
4. המומחה קבע עוד כי לתובע נותרה נכות צמיתה, בעקבות הדלקת בעור, בשיעור של 30% לפי סע' 80(4) לפרק 9 לתקנות המל"ל.

חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת

1. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת נגדית של ד"ר טרטנר, מומחה לרפואת עור ומין. גם ד"ר טרטנר קבע כי מדובר בדלקת עור אלרגית ממגע על רקע תעסוקתי אך לדבריו התובע החל לסבול מפריחה אקזמטוטית עוד משנת 2005. המומחה קבע כי המחלה הותירה אצל התובע נכות בשיעור של 10% לפי סע' 80(2) לתקנות המל"ל.

המומחה הוסיף, כי מאחר והבעיות העוריות החלו בשנת 2005, יש לייחס 50% מנכות התובע לתעסוקתו, כך שהאלרגנים אליהם הגיב קיימים גם בחיי היום יום, כמו במוצרי קוסמטיקה שונים – סבונים ושמפו וייתכן שהאלרגיה התפתחה מהם.

חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט

1. מטעם בית המשפט מונתה ד"ר רמון, מומחית למחלות עור ומין, אשר בדקה את התובע בתאריך 7.2.2019. בבדיקתה לא נמצאה פריחה כלשהי בעור והיא סיכמה את הבדיקה כתקינה.

לאחר שבחנה את המסמכים הרפואיים שעמדו לפניה, היא מצאה כי קיימת סבירות גבוהה שהתובע נחשף לחומר MDBGN במסגרת עבודתו. חומר הקיים בשמני רכב, נוזלי קירור וגזי פליטה של מכוניות. סבורה המומחית, כי החשיפה המתמשכת לחומרים אלה גרמה להתפתחות דלקת אלרגית ממגע. וכן היא ציינה כי התובע ורופאיו מציינים כי בעת חופשה מעבודה נצפתה הטבה בפריחה. התובע חזר לעבוד כבוחן מכשור וסבל מפריחה דומה גם במהלך 2015-2016. וכי קרוב לוודאי שהוא נחשף בצורה קלה יותר לחומר גם בעבודתו במכשור, דבר שלטעמה מחזק את ההשערה כי היה חשוף לחומר בעבודתו במוסך כבוחן מכשור בשנים שקדמו להופעת הפריחה.

1. כן ציינה המומחית, כי דלקת עור תעסוקתית היא ממקור אלרגי רק במיעוט המקרים. וזהו מצב דלקתי של העור שנגרם על ידי מגע ישיר או חשיפה סביבתית עם חומר בעל משקל מולקולרי נמוך או חלבון. לאחר חשיפות חוזרות לחומר מתפתחת רגישות יתר מאוחרת שגורמת לדלקת בעור. לעומת זאת, דלקת עור איריטנטית שכיחה יותר ונגרמת עקב חשיפה לחומר האיריטנטי ללא שיפעות מערכת החיסון.
2. ד"ר רמון הוסיפה והתייחסה למאמר אליו הפנה ד"ר קאסם, שלפיו דלקת אלרגית ממגע שכיחה בקרב עובדים בתחום הרכב וכי היא מתפתחת לאחר חשיפה ממושכת לחומר במשך שנים, וכך במילים שלה: "במאמר מצוין גם שגורמי הסיכון להתפתחות הדלקת האלרגית הינם – רקע אלרגי (אין למר בדארנה) ועבודה במשך זמן ממושך, ואכן מר בדארנה עבד לפחות 3 שנים כבוחן במוסך לפני הופעת הפריחה" (ההדגשה שלי-נ'ד'מ').
3. אזכיר, כי התובע החל עבודתו אצל הנתבעת בחודש 9/2009 כאשר הפריחה החלה לפני כן, בחודש 6/2009, והחשיפה הממושכת אליה התייחסה המומחית החלה כבר בעבודתו אצל צד ג', שכן וכפי שיפורט בהמשך ובמהלך חקירתה של המומחית התברר כי כבר ביוני 2009 הופיעה המחלה בגופו של התובע בעקבות החשיפות הממושכות לאלרגן.
4. המומחית הוסיפה כי הימנעות ממגע עם האלרגן לא תמיד מביאה להחלמה מלאה. וכי התובע חווה הקלה בפריחה לאחר הפסקת העבודה ובהמשך היו תקופות של דלקת עור כרונית, וכי לאחרונה אין פריחה כלל ובבדיקתו לא נמצאו סימני דלקת או צלקות.
5. המומחית ציינה עוד, כי קשה להוכיח קשר סיבתי בין דלקת אלרגית ממגע ופעילות תעסוקתית ספציפית. והיא בחנה את 7 הקריטריונים, שנקבעו בשנת 1989 על ידי ד"ר מטיאס להוכחת קשר סיבתי בין פריחה בעור לתעסוקת החולה, שמשמשים ככלי עזר מקובל להוכחת מחלת מקצוע. המומחית ציינה כי יש צורך להוכיח 4 קריטריונים מתוך ה-7 על מנת לקבוע מחלת מקצוע.
6. בין הקריטריונים שנבחנו על ידי המומחית נבחן האם במקום העבודה קיימת חשיפה לאלרגנים והתשובה היתה חיובית – "החולה עבד במוסכים מ-2005 עד היום. בעבודה במוסך יש מגע עם שמנים ודלקים, הן בעבודה כבוחן כללי במכשור או בוחן בבור. גם אם לא נגע באופן ישיר במיכלי דלק של מכוניות או צינורות מזגנים או מים, הרי מקום העבודה אינו סטרילי ויש חשיפה גם לדלקים ושמנים בכל מקום בסביבת העבודה. המגע החוזר עם דטרגנטים במהלך השנים בהן עבד במוסך תרמו לפגמים במחסום העור והעלו את הסיכון להתפתחות הדלקת האלרגית. אינני יכולה להפריד את העבודה כבוחן מכשור ובוחן בבור. נראה כי בעבודתו כבוחן בבור נחשף הרבה יותר לשמנים, דלקים ונוזלי קירור אך היתה חשיפה ומגע עם שמנים ודלקים גם בעבודתו הקודמת כבוחן מכשור."
7. עוד נבחן הקריטריון המתייחס לשאלת קשר הזמנים בין החשיפה והתפתחות הדלקת האלרגית ציינה המומחית שכיוון שהתיעוד הרפואי דל במפגשים ב- 2005-2006, אינה יכולה לקבוע כי סבל מדלקת עור באותה תקופה.
8. המומחית בחנה גם את הקריטריון המתייחס לשלילת קשר בין חשיפות שאינן תעסוקתיות לבין הפריחה וציינה כי הקשר האמור נשלל שכן החומר MDBGN ידוע כחומר משמר בשמנים ונוזלי קירור. חומר זה ידוע כגורם לדלקת אלרגית ממגע בעובדי צווארון כחול.

לגבי קביעתו של ד"ר טרנטר כי יש לייחס 50% מהנכות לחשיפה לאותו אלרגן בחיי היומיום עקב שימוש במוצרי קוסמטיקה, המומחית חלקה על קביעתו, היות שהפריחה לא הייתה קיימת בין השנים 2005-2009 שעה שהתובע לא שינה את הרגלי החיים שלו, הפריחה חלפה לאחר הפסקת העבודה כמו כן התובע לא הבחין בפריחה בעקבות שימוש בסבונים, לכן לדבריה אין זה סביר שהמחלה התפתחה עקב שימוש במוצרי קוסמטיקה.

1. כמו כן, נבדק הקריטריון של שיפור בתסמינים בזמן חופשה מעבודה והמומחית ציינה כי בזמן חופשות הפריחה חלפה.
2. לאחר שיישמה את הקריטריונים של מטיאס, ד"ר רמון הגיעה למסקנה שהתובע סובל ממחלת מקצוע, דלקת עור ממגע אלרגית, עקב חשיפה לחומר-MDBGN וכי מחלתו החלה באוקטובר 2009, יחד עם זאת התובע נחשף לאלרגן בעבודתו במוסך במשך כארבע שנים לפני הופעת הפריחה המשמעותית בעור ולכן יש לייחס 20% מנכותו לתקופה הנ"ל.

באשר לנכות הצמיתה שהותירה המחלה, המומחית קבעה כי, הנכות הינה 20% לפי סע' 80(3) לתקנות המל"ל – אקזמה כרונית עם הפרעות בינוניות. המומחית הדגישה כי הרגישות לחומר MDBGN הינה לצמיתות.

חקירת המומחית מטעם בית המשפט

1. הנתבעת חלקה על חוות דעת המומחית בעניין שאלת הקשר בין הופעת המחלה לבין העבודה אצל הנתבעת וביקשה לחקור אותה.

המומחית נחקרה על ידי ב"כ הנתבעת ויתר הצדדים ובמהלך חקירתה היא שינתה את דעתה באשר למועד התפרצות המחלה וקבעה כי המחלה התפרצה בגופו של התובע כבר לפני שהתחיל לעבוד אצל הנתבעת.

1. המומחית התייחסה תחילה למחלה ולתדירות הופעתה וציינה, כי דלקת עור אלרגית ממגע מופיעה אצל מיעוט אנשים ולא ניתן לנבא את הופעתה, לא קיימת כיום בדיקה שיכולה לגלות מי יפתח רגישות ולאיזה חומר ובזמן קבלה לעבודה אין אפשרות לבדוק מי יפתח את הרגישות ומי לא (עמ' 9 ש' 10-12).
2. המומחית התייחסה לתהליך התפתחות המחלה והופעתה וציינה כי סוג זה של דלקת שהיא דלקת אלרגית לא מופיעה עם המגע הראשון של החולה עם החומר אליו הוא רגיש אלא רק אחרי חשיפה ממושכת לאותו חומר. החשיפה יכולה להיות במגע ישיר עם החומר או מעצם הימצאותו באוויר. כשמתפתחת אצל החולה הרגישות לחומר, הפריחה לא תופיע רק באזור מסויים שבא במגע עם החומר אלא תופיע כפריחה כללית בגוף. המומחית הדגישה כי בעת שבדקה את התובע לא היו לו תסמינים כלשהם של המחלה.
3. המומחית הרחיבה באשר לממצאים שהתגלו אצל התובע בבדיקתו בחודש יוני 2009 וציינה שסבל מפריחה מגרדת על האמות, הגב והצוואר וכי המיקום של הפריחה, הסימפטומים והטיפול מתאימים לתחילת הדלקת המדוברת. המומחית הוסיפה כי רק ביוני 2012 ולאחר ביצוע מבחני טלאי התבררה הרגישות לחומר והאבחנה של המחלה, לכן בהסתכלות רטרוספקטיבית ליוני 2009 מבינים שהפריחה שנמשכה מאז ועד אותו יום היא נגרמה בגלל החומר הזה. עד אז התובע קיבל טיפול סימפטומטי מבלי לדעת למה הוא רגיש. (אזכיר כאן, שבחוות דעתה המומחית קבעה שהדלקת התחילה באוקטובר 2009).

לאור תשובתה הנ"ל בעניין מועד התפרצות המחלה בחודש יוני 2009, נשאלה המומחית האם לאחר שהמחלה פרצה ביוני 2009, האם ניתן להחזיר את הגלגל אחורה ולמנוע את התפרצותה או לבטל את המצב שנוצר והמומחית השיבה בשלילה. עוד ציינה כי כשהוא התחיל עבודתו אצל הנתבעת (בחודש ספטמבר 2009) הוא הגיע לעבודה עם המצב הנתון, היינו עם המחלה שכבר התפרצה אצלו ועם הרגישות לאותו חומר MDBGN אולם אז הוא לא ידע את האבחנה ולא ידע לאיזה חומר יש לו רגישות גם הרופא המטפל לא ידע אז את האבחנה.

נוסף על כך, העידה המומחית כי גם כיום ולמרות שהפריחה והתסמינים של המחלה לא הופיעו בעת בדיקתה, הרי במידה והתובע לא ייזהר מחשיפה לאותו חומר הפריחה הקשה ממנה סבל בתקופה בה עבד אצל הנתבעת יכולה לחזור ולהיות חמורה.

1. המומחית הוסיפה עוד, כי מאחר והרגישות כבר קיימת והפריחה והתסמינים של המחלה יכולים להופיע במהלך חייו גם אם לא יעבוד כבוחן רכב, עליו להימנע ממגע עם החומר בכלל.

לסיכום

1. מכל הנתונים שהובאו בפני וכפי שפורט בהרחבה לעיל, מתבקשת המסקנה כי לא הוכח קשר סיבתי בין הופעת המחלה לבין תנאי העבודה אצל הנתבעת. כאמור המומחית שינתה את קביעתה באשר למועד הופעת המחלה והמסקנה המתבקשת היא שהמחלה כבר קיננה בגופו של התובע עוד לפני תחילת עבודתו אצל הנתבעת, וכי כל מקום עבודה אליו יפנה ובו ייחשף לחומר האמור, בין אם זה אצל הנתבעת ובין אם במקום עבודה אחר, יחזרו להופיע אותם תסמינים ופריחה בעור, כך שהעובדה שהתובע עבד תקופה מסוימת אצל הנתבעת אינה מקימה אחריות להתפרצות המחלה. למעשה משקיננה המחלה בגופו של התובע הוא היה אמור להפסיק כל עבודה במקום עבודה שבו הוא עלול להיות חשוף לחומר האמור מאחר והחומר יכל לעבור אפילו באוויר וגם אם הוא יתרחק פיזית מהמקום בו קיים עיקר המגע עם החומר. בנסיבות אלה ומאחר ולא ניתן לשנות את תנאי העבודה לצורה שבה לא יהיו אפילו כמויות זעירות של החומר בסביבת העבודה של העובד לכן בד"כ הופעת הדלקת מחייבת הפסקת או החלפת העבודה כפי שבסופו של דבר הומלץ לתובע על ידי הרופאים המטפלים והרופא התעסוקתי. למעשה לו היתה מאובחנת המחלה של התובע כבר כשהתפרצה בגופו בחודש יוני 2009 הוא לא יכל כלל לעבוד אצל הנתבעת והיה עליו כבר אז לעבור לעבודה אחרת, ללמדך כי בשלב זה לא קיים ציוד מגן כלשהו שיאפשר לתובע להמשיך ולעבוד באותה עבודה תוך הימנעות מחשיפה לאותו חומר אליו פיתח רגישות.
2. למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם אם המחלה התפרצה בגופו של התובע בחודש אוקטובר 2009, היינו חודש בלבד לאחר קבלתו לעבודה אצל הנתבעת, במצב נתון זה נשאלת השאלה, מהי החובה המוטלת על מעביד שאין ביכולתו לדעת מי מבין העובדים שיתקבלו לעבודה יכל לפתח אלרגיה לחומר האמור והאם מעביד סביר, כעניין שבמדיניות, צריך לצפות התפתחות המחלה במיוחד לנוכח האחוז הקטן של האנשים שיכולים לפתח את הרגישות לחומר והמחלה. האם המעביד חייב למגן את כל העובדים שלו ואם כן איזה ציוד מגן יכל למנוע חשיפת העובדים לאותו חומר שעלול לגרום לרגישות ולמחלה. אדגיש, כי החשיפה לחומר היא לאו דווקא ממגע ישיר פיזי עם החומר, לכן לא ניתן למנוע אותה עם שימוש בכפפות או בבגדים ייעודיים שימנעו מגע עם העור, אלא מדובר בחשיפה הקיימת בכל סביבת העבודה וגם באוויר, כי חלקיקים זעירים של החומר נמצאים באוויר, מכאן לא ברור איך ניתן למנוע את החשיפה של העובדים לחומר שעלול לפתח אצלם רגישות ודלקת, האם נדרש ציוד מגן מיוחד ואולי מסכות מיוחדות לעבודה זו או שמא קיים ציוד אחר או כלים מיוחדים לסינון אוויר. חשוב לציין כי לא הוצגה בפני חוות דעת של מומחה בטיחות בעניין.

מהנתונים שהוצגו בפני עולה המסקנה כי המעביד אינו יכל לצפות את התרחשות הנזק, המעביד אינו יכל לבצע בדיקות גם לא בדיקות תקופתיות שילמדו מי מבין עובדיו עלול לפתח אלרגיה שכן לא קיימות בדיקות כאלה, גם משיקולי מדיניות לא ניתן לקבוע שעל מעביד בנסיבות אלה לצפות נזק זה, כמו כן, ובהעדר חוות דעת מומחה בטיחות שיקבע מהם האמצעים שניתן לנקוט בהם כדי למנוע חשיפת העובדים לאלרגן, לא ניתן לקבוע שקיים ציוד מגן ספציפי שעל המעביד להשתמש בו למניעת החשיפה לחומר, הדבר מקבל משנה תוקף לאור ההשלכות של קביעה כאמור על כלל המגזרים של המעסיקים שבמקומות העבודה שלהם נמצא החומר אליו פיתח התובע רגישות.

1. באשר לטענה של הפרת חובה חקוקה, ולאחר עיון בתקנות אליהן הפנה ב"כ הנתבעת אני דוחה את הטענה הן בשל העובדה שהתקנות נכנסו לתוקף בשנת 2011 כשהתובע התחיל לעבוד אצל הנתבעת וחלה במחלה לפני המועד הנ"ל (בשנת 2009), והן מאחר ולא הוכח בפני שהחומר בו עסקינן נמנה בין החומרים בהם דנות התקנות.
2. לאור כל האמור הנני קובעת כי מהראיות שהובאו בפני בדבר תנאי העסקתו, קורות המחלה וחקירת המומחית מטעם בית המשפט, התובע נחשף לחומר MDBGN כבר בעבודתו אצל צד ג', ובמשך כל אותן שנים גופו התחיל לפתח רגישות לחומר אשר גרם למחלה שהתפרצה ביוני 2009, שלושה חודשים לפני תחילת עבודתו אצל הנתבעת. בשלב זה מצבו הוא בלתי הפיך המחלה קיימת בגופו, ועליו להימנע מעבודתו במוסכים או מכוני רישוי שכן קיימת חשיפה לחומר האמור בין אם במגע ישיר עם החומר ובין אם באוויר. התובע התחיל לעבוד אצל הנתבעת כשהוא סובל מהמחלה לכן לא היו אמצעי הגנה שניתן לנקוט בהם כדי למנוע את המחלה שכבר קיימת ומצבו היה בלתי הפיך כך שבין אם עבד אצל הנתבעת ובין אם לאו, הנכות כבר קיימת.

על כן, לא הוכח קשר סיבתי של גרימה ואף לא של החמרה בין התפרצות המחלה בגופו של התובע לבין העבודה אצל הנתבעת.

1. לאור כל האמור דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות, וכפועל יוצא דין הודעת צד ג' הוא דחיה.

סוף דבר

1. הנני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 7,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק).

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

1. כמו כן, הנני מורה על דחיית הודעת צד ג' ומחייבת את המודיעה (הנתבעת) בהוצאות צד ג' בסך של 2,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק). הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י' חשוון תשפ"א, 28 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.